המלצת המערכת...
והפעם על אלבום מופת של להקה מצויינת, אך לטעמנו לא מספיק ידועה ומוערכת.
ב- 27 ליוני 1989 שוחרר "Gretchen Goes to Nebraska", אלבום האולפן השני של "King's X".
זה אחד מהאלבומים החשובים בהשפעתו על התפתחות ז'אנר הפרוגרסיב מטאל. אלבום קונספט המגולל סיפור קצר שהגה מתופף הלהקה Jerry Gaskill.
אז למי שלא מכיר "King's X" היא פאוור טריו מיוסטון ארה"ב, אשר נוסדה אי שם בשנת 1979 בספרינגפילד מיזורי על-ידי הבסיסט והזמר Doug Pinnick, המתופף Jerry Gaskill והגיטריסט והזמר Ty Tabor.
השלושה קראו לעצמם "the Edge" וצירפו את גיטריסט הקצב Dan McCollam אשר זמן קצר לאחר מכן הוחלף על-ידי, Kirk Henderson – חברו של טאבור. הרביעיה נגנה בפאבים כלהקת קאברים שנגנה בעיקר שירי קלאסיק רוק.
בשנת 1983 הנדרסון עוזב את הלהקה, ופיניק, גסקיל וטאבור מחליטים להמשיך כשלישייה. הם משנים את שם הלהקה ל- "Sneak Preview" ומשחררים את אלבומם הראשון הנושא את אותו השם, עוד באותה שנה, במימון עצמי ובלייבל עצמאי. ואולם, האלבום הזה לא מצליח לעורר התעניינות והלהקה מוצאת את עצמה ללא אפשרות לשחרר אלבום נוסף ללא מימון של חברת תקליטים.
בשנת 1985 הלהקה מעבירה את מרכז פעילותה ליוסטון בניסיון להתחבר לחברת התקליטים "Star Song Records" שמקום מושבה היה ביוסטון. הניסיון הזה לא צלח אולם הלהקה פגשה ביוסטון את Sam Taylor שהיה חבר בהנהלת "ZZ Top". סאם הפך עד מהרה למנהל הלהקה, למפיק ולמנטור שלה, עד כי רבים רואים בו כחבר הרביעי בלהקה. סאם היה זה ששכנע את השלישייה לשנות את שמה ל- "King's X" ואף דחף אותם לשנות את סיגנונם למוזיקה יותר מורכבת ואקספירמנטאלית. בעזרת סאם הצליחה הלהקה לחתום על חוזה עם חברת "Megaforce Records".
(Photo: Soundcloud.com)
בשנת 1988 משחררת הלהקה, בפעם הראשונה, תחת השם "King's X", את האלבום "Out of the Silent Planet", אשר קיבל את שמו מספר באותו שם של הסופר הבריטי C. S. Lewis. האלבום זכה לשבחים מצד מבקרי המוזיקה, אך גם מאומנים שהעריכו מאוד את הצליל המקורי והסגנון החדש שהלקה הביאה איתה. כך לדוגמא, Rex Brown ו- Dimebag Darrell מלהקת "Pantera" ציינו שזה היה הסאונד שהם חיפשו עבור "פנתרה" וכי באותה תקופה הם הקשיבו לאלבום הזה ללא הפסקה. הדוגמא הזאת ממחישה היטב מדוע בהמשך יצא ל- "King's X" שם של להקה שמעריציה הם אומנים בעצמם.
באלבום נושא סיקורנו לקחה הלהקה את הצליל והסגנון הכל-כך ייחודיים שלהם צעד קדימה. השילוב בין הפרוגרסיב הכבד של פאוור טריו אחר - "Rush", יחד עם שירה ששואבת מההרמוניות והמלודיות של "הביטלס", קיבל פה טוויסט נוסף עם תוספת של כלים חדשים כמו סיטאר, dulcimer וחלילים. גם הסגנון המוזיקלי התפתח וקיבל גיוון נוסף, עם שילוב של מוטיבים פסיכדליים, הארד רוק וגוספל מהולים בפרוגרסיב.
מבחינה לירית האלבום סובב בגדול סביב נושא דת ונצרות, מה שבהמשך הדרך יביא לקיטלוג הלהקה תחת הז'אנר של "Christian Rock", מהלך שככל הנראה ישפיע על עתידה ויחבל בפרסום ובהצלחה שלה.
כך לדוגמא, "Over My Head" הינו שיר שאווירת הגוספל והכנסייה פשוט נוטפת ממנו. את השיר נכתב על-ידי פיניק חמש שנים לפני שהוקלט לאלבום הוא הקליט אותו על קסטה באולפן הביתי שלו וכשהלהקה עברה על חומרים לאלבום הוא נתקל בה. הוא מאוד הופתע שחבריו ללהקה מאוד אהבו אותו.
מילות השיר הושפעו מסבתו של פיניק שהביאה את המוזיקה לחייו. פיניק הינו אפרו-אמריקאי וסבתו חשפה אותו בילדותו לשירת גוספל בכנסיה ובבית. פיניק ציין שהמבנה של השיר מושפע מהשיר "Let Love Rule" של Lenny Kravitz. הוא סבר שלשיר של קרביץ יש ווייב של "הביטלס", הוא הולך ונבנה ומתפתח, אבל דווקא כשהוא מגיע לפזמון יש מן סוג של נפילה. הוא ציין שזו הפעם הראשונה בה שמע פזמון אנטי-קליימקסי שעדיין הצליח לעשות את העבודה.
בשיר "Pleiades" הלהקה מתעמתת עם העוולות שניתן לעשות בשם הדת ובאופן ספציפי שריפתו של Giordano Bruno, פילוסוף, מתמתיקאי וקוסמולוג איטלקי מהמאה ה- 16 שנשרף רק בשל דעותיו.
ביקורת מכיוון אחר ניתן לשמוע בשיר "Mission", שמתייחס לשטיפת המח שמעבירים המטיפים את הצופים בטלוויזיה בשם הנצרות.
מעניין לציין ששיר הפתיחה המהפנט של האלבום - "Out of the Silent Planet" זהה לשמו של האלבום הקודם של הלהקה, ובכך נוצר מעין רצף של המשכיות בין שני האלבומים. כותרת השיר והאלבום הגיעה כאמור מכותרת שם ספרו של הסופר הבריטי C. S. Lewis הנושא את אותו השם ומהווה חלק ראשון בטרילוגית מדע בדיוני שלו. ובכן, שמו של שיר נוסף באלבום - "(The Difference (In the Garden of St. Anne's-on-the-Hill" לקוח מפרק בספר השלישי באותה טרילוגיה אשר נקרא - "That Hideous Strength".
האלבום כולל גם את "Summerland", סוג של בלדה עם רצף אקורדים מפורקים קליט, מלודי וסוחף, "Fall on Me" עם ההרמוניות הווקאליות המדהימות, "Don’t Believe It" עם עבודת כלי הקשה המצויינת של גסקיל וצליל הגיטרה החדשניים של טאבור, אשר נשמע בסולו כפי שסאונד הגיטרה של Dimebag Darrell ישמע מספר שנים לאחר מכן, וכמובן "The Burning Down" המדהים שחותם את האלבום ומחזיר אותנו לאותה אווירה בשיר שפתח אותו.
האלבום הזה הוא כנראה פסגת היצירה של הלהקה. יצירת מופת שתרמה רבות לפיתוחו של ז'אנר הפרוג-מטאל, ומהווה חוט מקשר בין אלבומי הפרוג של "Rush" משנות השבעים, ליצירות של "Dream Theater" בשנות התשעים ואילך. אלבום עם סאונד וסגנון ייחודיים שהינו בגדר חובה לחובבי הז'אנר.
ועכשיו כל מה שנותר לכם הוא להאזין: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט