האלבום השלישי של Korn שגם היווה פריצת דרך ויצא ב-18 לאוגוסט 1998, הוא האלבום "Follow the Leader"
נתחיל מההצלחה אח"כ נעבור לבלגן ונסיים עם מסע ההופעות המפורסם...
למרות שהאלבום הזה נחשב לפריצת דרך והביא את הלהקה להצלחה האדירה והבינלאומית שלה, יצאו ממנו אך ורק שני שירים מפורסמים ומצליחים והם "Freak On A Leash" ו- "Got The Life". אחרי שני אלבומים חזקים שהיתווה את הדרך של Korn להצלחה בעולם ה-Nu Metal ההולך ומתפתח ואף הכתירו אותה כמובילת הז'אנר, האלבום הזה שבר את הסכר הענק והביא את הלהקה למימדים מפלצתיים. לא היה בו משהו מיוחד או שונה בצורה מהותית מהאלבומים הקודמים אך פשוט עליית מדרגה מבחינת הלהקה. נעשה שימוש יותר נרחב בסגנון ההיפ-הופ כש Fred Durst ו- Ice Cube משתתפים באלבום. Jonathan Davis טען שהוא גדל על מוסיקת היפ-הופ והוא מאוד התחבר לסגנון וניסה לשלב אותו במלודיות שאותן ניסה לחזק בשירים. כשבאלבום הזה הוא לקח את זה שלב אחד קדימה וממש נתן במה לפרד ולקיוב וגם הוא בעצמו שילב הרבה אלמנטים של היפ-הופ.
בניגוד לשני האלבומים הקודמים, Ross Robinson לא הפיק את האלבום הזה אלא היה שותף רק לחלק קטן מהקלטות השירה של דייויס. דייויס סיפר שרוס היה המנטור שלו בכל מה שקשור לשירה והוא לא יכול היה לדמיין את עצמו שר בלעדיו, אך לרוס היו שיטות עבודה מאוד מוזרות. הוא היה נותן לדייויס אגרופים בעמוד השידרה במהלך השירה או שהיה לוחץ לו על הצוואר עם הציפורניים, כן...נשמע הזוי!! אז דייויס החליט אחרי מספר שירים שהקליטו לאלבום הזה שהספיק לו כל "החרא" הזה והוא ממשיך הלאה לבד.
קפיצת מדרגה נוספת הייתה הגיטרות, James Shaffer (Munky) ו- Brian Welch (Head) החליטו שהם מוציאים את כל הפדלים שיש ברשותם ומנסים לעשות כל מיני ניסויים מטורפים עם הסאונד של הגיטרות. הם ניסו לעבד את הגיטרות בצורה כזו שבקטעים החזקים והרועשים בשירים הן ישמעו כמו סימפולים או צלילים אלקטרונים כשהם מנסים להגיע לתדרים כמה שיותר נמוכים או לתדרים כמה שיותר גבוהים.
לאור ההצלחה שצפו המנהלים בחברת התקליטים הם נתנו להם יד חופשית לכל מה שקשור ליצירה.
באופן כללי חברי הלהקה הרגישו שהם יכולים לתת לכשרון שלהם (אך גם לדברים אחרים) להשתולל, הם קיבלו אולפן עם תקציב מאוד גדול, החליפו את המפיק שלהם ולקחו שניים במקום ובנוסף לכל המסיבות שהיו שם, היו גם רגעי קסם כפי שתיאר Toby Wright אחד המפיקים, שיצרו אלבום כל כך משמעותי.
(Photo: Robin Platzer)
אם כבר יד חופשית, אז איך אפשר בלי קצת בלגן ברוק אנד רול?
מה שהתרחש סביב יצירת האלבום הזה בעיקר באולפן ההקלטות NRG לא היה מבייש ואולי אפילו מתעלה מעל הסצנות שראינו בסרט "The Dirt" על מוטלי קרו. המסיבות, הסמים, האלכוהול, הסקס, המפורסמים ועוד שלל ממתקים. אך לפני כן נתחיל עם משהו קצת יותר משמעותי. Korn הייתה הלהקה הראשונה שאימצה את האינטרנט והפכה את השידור חי לחלק מהקלטות האלבום. הם היו הראשונים שהעניקו למעריצים שלהם הצצה ושילבו אותם בתהליך ההפקה. האולפן היה מרושת במצלמות אינטרנט (שהביאה אז QuickTime) ובכל שבוע היה יום אחד בו המעריצים יכלו לשייט באולפן, לראות את כל מה שמתרחש בזמן אמת ואפילו לשאול שאלות ולדבר עם חברי הלהקה. זה ללא ספק היה פורץ דרך בשנת 1996 ואף אחד לא עשה את זה לפניהם.
אך כשהמצלמות היו נכבות התחיל סדום ועמורה...
מונקי סיפר שמתוך שישה ימים בשבוע שהם היו באולפן רק יומיים מתוכם הם היו ממש עובדים, עיקר הזמן הושקע במסיבות והתהוללויות שונות ומשונות. ככה זה כשנותנים הרבה כסף לילדים שהם גם ככה אלכוהוליסטים ומכורים לסמים ומאפשרים להם לעשות מה שהם רוצים הוא סיפר. דייויס לא היה מתחיל לשיר לפני שהיה מסניף שורה או שתיים של קוקאין, הוא היה מקליט את השירה ומיד לאחר מכן מתחיל לשתות עד איבוד הכרה. הוא סיפר שבמהלך ההקלטות כשהוא היה עומד ומקליט את השירה, בכל פינה באולפן היו אנשים שמקיימים סקס תוך כדי ההקלטות. הם היו משלמים לאנשים שידאגו להביא גברים ונשים לאולפן כדי לעשות מסיבה, באיזשהוא שלב טובי סיפר שהוא לא זיהה חצי מהאנשים שהיו באולפן. כוכבי היפ-הופ, כוכבות פורנו ורוקסטארים היו פוקדים את האולפן באופן קבוע ולא כדי להאזין ליצירות החדשות של הלהקה או משהו בסגנון אלא כדי לצרוך סקס, סמים, אלכוהול ולחגוג עד הבוקר. Steve Thompson המפיק השני שעבד עם טובי סיפר שבאיזשהוא שלב מישהו שאל את הלהקה אם הם רוצים להפסיק את כל הבלגן הזה כי אי אפשר לעבוד ככה, אך הם כולם ענו ש...לא!
כל חברי הלהקה הסכימו שזו הייתה תקופה מטורפת שבזכותה הם שרדו ויצאו יותר מחוזקים כלהקה. לאחר הטרוף שהיה שם, שגרר הרבה עימותים, סלידה ואפילו שנאה בשלב מסויים. הם החליטו לקחת את עצמם בידיים וכולם עברו בצורה כזו או אחרת גמילה והתנקו מכל "החרא" שעטף אותם.
על מנת לקדם את האלבום, הלהקה הוציאה את הסינגלים: "All in the Family", "Got the Life", "Children of the Korn, "B.B.K", וכמובן אז יוצא הסינגל האחרון והקליפ הפנומנלי והמפורסם של "Freak On A Leash" שיוצר גלים עצומים ומשודר ללא הפסקה ב-MTV ואף זכה בגראמי ב-1999.
בנוסף לסינגלים ולקליפים יצאה הלהקה ב-1998 לאחד מסיבובי ההופעות המפורסמים והגדולים בשם "Family Values Tour". הלהקה היא זו שיזמה את סיבוב ההופעות והייתה המופע המרכזי, על מנת לקדם את האלבום אך בנוסף גם לקדם להקות פחות ידועות ממנה והיא לקחה אותן איתה לכל מקום. סיבוב ההופעות הנ"ל כלל את הלהקות: Limp Bizkit, Ice Cube, Incubus, Orgy ו-Rammstein.
הם שכרו מטוס פרטי (שהיה בשבילם חוויה בפני עצמה) וביקרו בכל מדינה אפשרית בצפון אמריקה, 27 הופעות נכללו בסיבוב, כשכל הופעה מלווה במפגש עם מעריצים, צילומים, חתימות על אלבומים וכדומה. מבקרים ומגזינים שונים הכתירו את סיבוב ההופעות הזה כפורץ דרך ואחד המובילים באותה תקופה, סיבוב שבהמשך הפך לפסטיבל וחזר על עצמו מספר פעמים.
במרץ 1999 יצא האלבום וה-DVD של סיבוב ההופעות, השניים כוללים שירים נבחרים של כל להקה מההופעות השונות.
מעבר להיותו פורץ דרך ומצליח כל כך, הוא גם היווה נקודת מפנה בלהקה. לאחר שיצא האלבום כל חברי הלהקה החלו להתמודד עם ההתמכרויות שלהם, עם הסמים והאלכוהול. כשבמקביל הם מתחילים גם להתמודד עם ההשלכות שיש להצלחה והשפעתה על החיים האישיים שלהם. הם עברו תהליך מאוד קשוח של התפכחות והתמודדות עם מציאות שהלכה והשתנתה.
ללא ספק זהו אלבום של אבן דרך... להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט