Lynyrd Skynyrd - Second Helping
- FaceOff - עימות חזיתי
- 15 באפר׳
- זמן קריאה 3 דקות
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 15.04.1974
"לנרד סקינרד" היתה להקה עם גאווה דרומית, הם ידעו לאהוב, הם ידעו לשנוא.
תשאלו את ליאונרד סקינר המורה לספורט השנוא עליהם שעל שמו נקראה הלהקה, והם ידעו לנגן רוק (עם נגיעות בלוז וקאנטרי).
רוני ואן זאנט שהיה ידוע כמנהיג והבריון הרשמי בלהקה היה איש שדרש מקסימום מחבריו להרכב, הוא ממש העביד אותם בפרך בחזרות, מבודדים מכל ציוויליזציה. זה השתלם להם בהמשך כשהם שכללו את איכות הנגינה שלהם.
הגיטריסטים של הלהקה, התאפיינו בנגינת גיטרה טכנית במיוחד, ואן זאנט הדביק להם את הכינוי "Three Guitar Army״ ולסגנון הנגינה התייחס כ ״Triple Guitar Attack".
אם כבר סיפרתי על רוני ואן זאנט, אז לאיש היתה גאוה, הוא לא יתן שידרכו עליו, בטח לא Neil Young "חשבנו שניל ירה בכל הברווזים במקום להרוג אחד או שניים" סיפר ואן זאנט כשהוא מתייחס לשירים "Alabama" ו- "Southern Man" של יאנג שעסקו בגזענות ועבדות בדרום ארה"ב.
בסתר ליבו הקשוח, רוני דווקא די העריך את Neil Young, הוא ראה בו אומן חסר פשרות, שכיסח לדרומיים את הצורה, העמיד אותם במקומם.
התשובה של ואן זאנט וחבריו לא איחרה לבוא עם "Sweet Home Alabama" המנון רוק דרומי שהיווה תשובה ניצחת ליאנג מחד, ומאידך תמכה ברעיון הכללי שלו כנגד גזענות.
חברי הלהקה היו מזוהים עם חלקה הדרומי של ארצות הברית, וסולן הלהקה, רוני ואן זאנט, נהג להתעטף בהופעות עם דגל קונפדרציית המדינות של אמריקה, מנהג אשר אימצו לאחר מכן גם מעריצי הלהקה.
למרות אלה חברי הלהקה הכחישו כל האשמה בגזענות שהדביקו לה וטענו כי הלהקה היא להקה דרומית-מסורתית ואין מאחוריהם שום מניע גזעני.
לאחר אלבום הבכורה "Pronounced 'Lĕh-'nérd 'Skin-'nérd" שכלל את "Free Bird" האלמותי, בסיס המעריצים שלהם המשיך לצמוח במהירות לאורך 1973, בעיקר בשל היותם הנאמבר הפותח לסיבוב ההופעות "Quadrophonia" של להקת "המי" בארצות הברית.
אלבומם השני "Second Helping", כלל את אד קינג, אלן קולינס, וגארי רוסינגטון, ששיתפו פעולה פעולה עם ואן זאנט בכתיבת השירים.
הלהקה שפיתחה זה מכבר את הסטייל המוזיקלי שלה, חיזקה אותו ב- "Second Helping" על ידי כתיבתו של ואן זאנט, שהייתה פואטית מפורשת, מפתיעה וחושפנית מתמיד.
השירה שלו סיפרה סיפורים בעלי חשיבות עכשווית והיסטורית, כולל מחוות לניל יאנג, וקאבר מרענן לג'יי ג'יי קייל ("Call Me the Breeze").
ב - "I Need You" בלדת בלוז ארוכה ואיטית ואן זאנט מצהיר על אהבה לאהובתו ללא תנאים רגע לפני שהוא יוצא לנסיעה לעוד סיבוב הופעות.
ב - "Don't Ask Me No Questions" הלהקה מעבירה את תחושת חוסר הנסיון שהיה להם בתחילת הדרך כשהם התמודדו עם דרישות עצומות מצד סוכנים, מנהלים, וחברות התקליטים.
למרות הביקורות והלחץ שהופעל עליהם היה ל"לנרד סקינרד" גם כמה מילים טובות על הלייבל שלהם "MCA". מפיק האלבום אל קופר, בספר הזיכרונות שלו "Backstage Passes and Backstabbing Bastards", מתאמץ מאוד לתאר את האולפן שבו הוקלט "Second Helping", כסמל הוליוודי של דקדנס ונהנתנות, עם כל סממני ההיכר של שנות ה-70, ג'קוזי וחדרי שינה בבניין, גרופיות צווחות המתקרבות עירומות במסדרונות, וצוות שקיבל הוראות קבע לתת מענה לכל גחמה של האורחים.
את סיפורו של האיש השחור בשם קרטיס לו ("The Ballad of Curtis Loew") שהיה מנגן בלוז על גיטרת התהודה שלו, הדוברו והיה נחשב "ה- Picker הטוב ביותר שאי פעם ניגן בלוז". כתבו רוני ואן זאנט, והגיטריסט אלן קולינס.
לדברי קינג, שהצטרף ללהקה ב-1972, קרטיס לו הוא חיבור של כמה אנשים, כולל שורטי מדלוק, סבו של ריקי מדלוק, שניגן בגיטרה בהרכב מוקדם של "לינרד סקינרד".
בשיר "The Needle and the Spoon", הסולן רוני ואן זאנט מזהיר מפני הסכנות של התמכרות לסמים מסוכנים, אתגר שהלהקה בדיוק התנשאה בו.
האלבום נחתם עם הקאבר ל- "Call Me the Breeze" של J.J.Cale. השיר עוסק בבחור שהולך לאן שמזג האוויר לוקח אותו, ללא הכובד של כל העולם על כתפיו. זו הייתה אמירה הולמת עבור קייל, שיצא מגדרו כדי לשמור על דברים פשוטים ולהתרחק מאור הזרקורים. הרעיון שלו היה להתענג על הפשטות, וללכת לאן שהרוח נושאת אותך.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות