כתב: Noam Asulin
ביקורת אלבום - Muse - Will of the People
תאריך הוצאה - 26.8.2022
חברת תקליטים - Warner Brothers
ז'אנר - רוק אלטרנטיבי / מולטי ז'אנר
לסקר אלבום של "Muse" זה חתיכת אתגר ולו בגלל שכל אלבום של "Muse" הוא עולם ומלואו. תמיד מתחבא שם משהו יוצא דופן שאתה הכי לא מצפה לו.
לא שנראה לי שצריך להציג את הלהקה המדהימה הזאת, אבל בכל זאת, "Muse" מגיעים אלינו מ- Teignmouth, Devon שבאנגליה והיא הוקמה בשנת 1994. מדובר בפאוור טריו הכולל את Matt Bellamy (גיטרות, קלידים, שירה), Chris Wolstenholme (בס) ו- Dominic Howard (תופים). ללהקה, כאמור, יש, תשעה אלבומי אולפן, כאשר האלבום הראשון "Showbiz" יצא בשנת 1999. אנקדוטה מעניינת היא שכריס הוא מתופף במקור, אך כיוון שדומיניק כבר היה בלהקה ותפס את עמדת התופים, כריס למד לנגן על בס.
אלבומה החדש של הלהקה הופק על-ידי חברי הלהקה עצמה והוגדר על ידם כ"אלבום הלהיטים הגדולים שכולל שירים חדשים". הוא נכתב בתגובה לבקשת הלייבל שלהם שיוציאו אלבום "להיטים גדולים", דבר שהלהקה סירבה לעשות, אלא אם כן היא עושה זאת בדרכה שלה. התוצאה היתה לדברי Matt Bellamy מונטאז' של מיטב "Muse". גירסה חדשה של כל סוגי הז'אנרים שהלהקה נגעה בהם בעבר.
החל מאלבומה השביעי "Drones" שיצא בשנת 2015, הלהקה לקחה כיוון שונה בכל הקשור לנושא האלבום. כל אלבום כלל תימה מרכזית שהשירים נעו סביבה. לדוגמא, באלבום "Drones" התימה הייתה "דה-הומניזציה של לוחמה מודרנית" ובאלבום "Simulation Theory" "מדע בדיוני ועתידנות".
גם האלבום "Will of the People" הוא אלבום שסובב סביב תימה מרכזית ואשר מילותיו מושפעות מחוסר הוודאות והיציבות בעולם. לשיטתם של חברי "Muse", העולם המערבי והטבע שעד כה חיו בסימביוזה במשך שנים רבות, מאוימים ולכן נדרשת קריאה דחופה לפעולה פוליטית שתציל את העולם.
האלבום החדש, כמו קודמו "Simulation Theory" שומר על סאונד אלקטרוני ביחד עם כלים חיים של גיטרות, בס ותופים. לטעמי, באלבום הזה הלהקה ניסתה לחזור לסאונד הרוקיסטי שאיפיין אותה בתחילת הדרך והיא נותנת פה קצת פחות מקום לסאונד ממוחשב, אם כי גם כאן קיימת נוכחות מורגשת לאלקטרוני ולאינדסטריאל.
השיר הפותח "Will Of The People" הוא שיר "גלאם רוק" מתריס, בהשראת הכאוס והמחאות בהם חזינו לאחרונה ברחבי העולם. מגיפה, מלחמות (אפילו באירופה), הפגנות והפרות סדר, ניסיונות התקוממות, אסונות טבע וערעור היציבות של הסדר העולמי. למרות שהנושא והתבנית של השיר מזכירים קצת את "Uprising" משנת 2009, "Will Of The People" הוא בעיניי אחד השירים החלשים באלבום. החזרתיות על המשפט "Will of the people" די מציקה ולא באמת מובילה לשום מקום. דווקא הבתים הם החלק החזק בשיר.
השיר הבא, "Compliance" הוא סוג של סינת'-רוק דיסוטופי. הוא מתחיל עם סאונד שנות השמונים של סינטיסייזר ועם מילים שמדברות על על החיים בחברה מדכאת, על ישויות חזקות מאתנו המנסות לפתות את הציות של הפגיעים בהבטחות של ביטחון והרגעה ("Fall into line, you will do as you're told"). דבר שכאמור לא מפתיע כיוון שזהו הקו של הלהקה עוד מ- "Drones". בבתים יש בייס ליין פשוט מדהים של כריס וזה מאוד מוסיף לשיר.
גם השיר הבא "Liberation" ממשיך בקו הזה ("We intend to erase your place in history"). השיר הזה לוקח כיוון יותר קלאסי שמאוד מזכיר את "The Resistance" וכולל פסנתר ושכבות קול והרמוניות מרובות של Matt Bellamy, מה שנותן וייב רציני של שיר הלקוח מהרפרטואר של "Queen". ולמרות כל האזכורים ללהקה האדירה, זה עדיין מפגן מדהים ומהפנט של Bellamy שמעביר בי בכל האזנה צמרמורות.
באלבום הזה יש כמה מהשירים הכבדים ביותר של "Muse", לדוגמא, הסינגל הראשון ששוחרר "Won’t Stand Down" הכולל טמפו מהיר, ריף כבד וצרחות ו- "Kill Or Be Killed" שגם הוא מאוד בועט ומטאליסטי. לטעמי "Kill Or Be Killed" נותן קצת טעימה קטנה מ"מיוז" של לפני 20 שנה, עם סאונד שמאוד מזכיר שירים מ- "Absolution". מעניין לציין שבאלבום הזה המתופף Dominic Howard מתנסה לראשונה בדאבל בס, דבר שרק מוסיף לתחושה ש"מיוז" התכוונו לקחת חלק מהשירים באלבום הזה לכיוונים קצת יותר "כסחניים".
הרצועה החמישית "Ghosts" היא בלדה דביקה, אבל היא לא פחות ממדהימה בעיניי. היא נשענת על נגינת הפסנתר המרגשת והיכולת הווקאלית המדהימה של Matt Bellamy. אם כבר הזכרנו את מאט, אז הוא נשמע נפלא לאורך כל האלבום ונדמה שבכל שיר אנחנו מקבלים ממנו רובד שונה וגוון קול אחר.
אני חייב לציין שבהאזנות הראשונות הרגשתי שהרצועות השמינית והתשיעית, "Verona" ו- "Euporia" בהתאמה, הן הרצועות החלשות באלבום, אבל לאחר האזנות חוזרות דעתי השתנתה ואני חושב שמדובר בשירים נפלאים שמזכירים גם הם את "The Resistance".
הרצועה הסוגרת "We Are Fucking Fucked" ממשיכה בקו הבועט והמעולה של שירים אחרים באלבום. השיר הזה הוא סוג של "חזון אחרית הימים" שמנסה להראות שגורלנו נחרץ. ("The black vacuum of the universe, it was designed to swallow us whole").
לפני סיום אני חייב להתייחס לסינגל החמישי מהאלבום בשם "You Make Me Feel Like It’s Halloween". הסינגל הזה הפך את הניסיון להגדיר את הסגנון של האלבום הזה ללא רלוונטי. השיר הזה הוא הוכחה נוספת ש"מיוז" לא מפסיקה להפתיע, ואפילו יותר מכך. הוא מוכיח שכמה שלא תהיו מוכנים להפתעות שלהם עדיין תהיו מופתעים, כי כזה סינגל באמת עוד לא שמענו... השיר הזה משלב את "Somebody's Watching Me" של "Rockwell" עם "People Are People" של "Depeche Mode", עם צלילי סינתסייזרים ואפקטים ממוחשבים משנות השמונים, עם סולו אחד שהצליח להחזיר לכמה שניות את פרינס לחיים... וקליפ שכולו המואז' לסרטי אימה... פשוט אדיר!
לסיכום , האלבום התשיעי "Muse" הוא אלבום נפלא ומגוון. הוא לא אלבום שיזכיר לכם את "Muse" של לפני עשרים שנה, אבל הוא כן נותן טעימה מהרפרטואר הוותיק יותר כמו "Absolution" ו- "The Resistance". אני מחזיק בדעה שלהקה אמורה להתפתח ולהתנסות, כל עוד היא לא מוכרת את נשמתה לרצונות ולתכתיבים של חברות התקליטים. במקרה הזה "Muse" הצליחה לאזן בין המצופה ממנה לבין השאיפות המוזיקליות שלה. היא הצליחה להעמיד שונה ומגוון, יש שיגידו אפילו יתר על המידה, כך שבוודאי כל אחד ממעריצי הלהקה יוכל למצוא כאן לפחות שיר אחד שידבר אליו יותר. לכן, גם אם אתם מתגעגעים ל- "Muse" הישנה, תנו צ'אנס לאלבום הזה ותגיעו עם ראש פתוח, אני בטוח שתוכלו למצוא בו כמה רגעי נחת.
הבעיה הגדולה עם האלבום הזה נעוצה אך ורק באורך שלו. עם עשרה שירים ואלבום שמגיע ל- 37 דקות בלבד, לא נותר אלא לרצות ממנו עוד.
להאזנה: Spotify, Apple Music, YouTube Music, Deezer
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט