Opeth - Still Life
ב-18 באוקטובר 1999 יצא "Still Life", אלבום האולפן הרביעי של להקת הפרוג-דת' מטאל השוודית "Opeth".
זהו האלבום הראשון של "אופת'" בהרכב הקלאסי שכלל את מיקאל אקרפלדט (שירה וגיטרה), פיטר לינדגרן (גיטרה), מרטין מנדז (בס) ומרטין לופז (תופים) והוא נחשב עד היום בעיני המעריתים לאחד הטובים של הלהקה.
סוף שנות ה-90 היו תקופה קריטית ומפותלת עבור להקת "Opeth". אחרי שהדהימו את סצינת המטאל העולמית עם אלבומי מופת אפלים כמו "Orchid" ו-"Morningrise", והוכיחו יכולות הלחנה וקונספט פורצות דרך ב-"My Arms, Your Hearse" משנת 1998, מצאה את עצמה הלהקה בנקודת מפנה אמנותית ואישית. הסתבכויות חוזרות ונשניות עם הלייבל הקודם Candlelight Records דחפו את אוקרפלט, לצד הגיטריסט הנאמן Peter Lindgren, הבסיסט Martin Mendez והמתופף הווירטואוז Martin Lopez, לחפש בית חדש. המעבר אל לייבל המטאל הבריטי החשוב Peaceville Records סימן את תחילתו של תור הזהב האמיתי של הלהקה.
את התשובה היצירתית למתחים האלו סיפק אלבום קונספט (השלישי ברצף של הלהקה) מורכב, תיאטרלי ורווי רגש שזכה לשם "Still Life". בניגוד לאלבומי קונספט טיפוסיים שמתרחקים מאגרסיה, אוקרפלט בחר לשזור סיפור עלילתי דרמטי ואפל בתוך סאונד עוצמתי שמחבר בין הדת' מטאל הסקנדינבי המחוספס לבין הרוק המתקדם הבריטי של שנות ה-70 (דוגמת "Camel" ו-"King Crimson"). העלילה גוללת את סיפורו של גיבור גולה שגורש מעיר הולדתו בשל אמונותיו, וחוזר לעיר לאחר שנים של היעדרות, במטרה להתאחד עם אהובתו מלינדה (Melinda). מפגש מחודש בין השניים מצית מחדש את להבת האהבה האסורה, ומעורר את זעמו של הממסד הדתי. מלינדה מתוודה על אהבתה לגיבור והדבר מוביל לרציחתה. בעקבות זאת יוצא הגיבור למסע נקמה אלים נגד האחראים למעשה, המוביל לטרגדיה בלתי נמנעת של הוצאה להורג וגאולה רוחנית.
האלבום נפתח בקטע האפי "The Moor" - יצירת ענק בת עשר דקות שנפתחת עם קטעי גיטרה אקוסטיים מהפנטים, לפני שהיא מתפוצצת לריפים כבדים, שילוב קולי מבריק של גראול מפלצתי ושירה נקייה ומלאה במלנכוליה של אוקרפלט. מיד אחריו מגיע "Godhead's Lament", שגדוש במעברי דינמיקה עוצמתיים וסולואים מלודיים מטלטלים של לינדגרן ואוקרפלט, המובילים היישר אל הבלדה האקוסטית והמכשפת "Benighted", שמדגימה את העוצמה הרגשית השקטה של הלהקה.
החלק השני של האלבום מעלה את מפלס הדרמה והמתח עם הקלאסיקה המהפנטת "Moonlapse Vertigo", שבה מתופף העל מרטין לופז מפגין שליטה אבסולוטית במקצבים ג'אזיים מורכבים מתחת לקירות של דיסטורשן. משם ממשיך האלבום אל אחד הרגעים הגדולים ביותר בקטלוג של "אופת'" - "The Face of Melinda". השיר מתחיל כבלדת בלוז-רוק אקוסטית אינטימית ולוחשת, שבה אוקרפלט מספר בגוף ראשון על הפגישה המרגשת עם מלינדה, עד שהוא הולך ונבנה בהדרגה עד לקרשנדו כבד ורועם שחותם את השיר בדמעות.
את רגעי הסיום של הטרגדיה מספקים "Serenity Painted Death", מהקטעים המהירים והאגרסיביים ביותר באלבום, המלא בריפים קורעים וגראול קודח שמתאר את הזעם על מותה של מלינדה, וכן יצירת המופת החותמת, "White Cluster". בתוך תשע דקות של מסע פרוגרסיבי עוצר נשימה, הלהקה פורשת את כל ארסנל הכלים שלה, החל מקטעים סימפוניים עשירים, דרך מלודיות גיטרה כפולות שקולעות בול ללב, ועד לסיום קתרטי וקורע לב שמשאיר את המאזין פעור פה.
גם עטיפת האלבום האייקונית, שאוירה על ידי האמן Travis Smith, לוכדת באופן מושלם את רוח סיפור הקונספט של האלבום. דמות גותית בודדת על רקע שמי לילה אפלים, המשקפת בדידות, אבל ויופי נשגב.
עם צאתו, "Still Life" זכה לשבחים פנומנליים מצד מבקרי המוזיקה והמעריצים כאחד, והפך לאבן דרך בלתי מעורערת שהוכיחה שדת' מטאל יכול להיות אמנות גבוהה, ספרותית ורגישה לא פחות מכל יצירה קלאסית. במבחן הזמן, מדובר באחד האלבומים המרכזיים, המלוטשים והאהובים ביותר בתולדות הלהקה ואף המטאל העולמי.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות