top of page

Walkways - Bleed Out, Heal Out

זוכרים שכתבנו במספר סיקורים שיש אלבומים שיראת הכבוד כלפיהם גורמת לנו ללחוץ בחשש על המקלדת, אז גם הפעם זה קרה. למה? אתם שואלים, הרי לא מדובר ב- "Led Zeppelin", "Foo Fighters" ודומיהם, לא ולא כאן אנחנו מדברים על משהו מקומי, משהו ישראלי אבל... ברמה בינלאומית שאנחנו לפחות לא נתקלנו בה עד היום.

זה לא שאין הרכבים ישראלים בעולם, בעבר ובהווה, שהגיעו רחוק אבל... במקרה הזה חווינו חיבור כל-כך חזק, וזה חי, ונושם, ובועט, וקורה בזמן אמת.


בואו נגדיר פה בפעם הראשונה את המשולש הקדוש שמבחינתנו מגדיר גדולה של להקה. משולש שמורכב משלושה אלמנטים כדי להצליח בגדול (לעניות דעתנו). האחד, הוא יצירה והפקה מוסיקלית איכותית של אלבום האולפן, הן מבחינת הסאונד, הביצוע, הדינמיקה, המלודיה... בקיצור כל החבילה. השני, הוא ההופעה, הופעה חיה שצריכה להרים את הקהל באוויר ולספק לו חוויה שהיא שדרוג משמעותי מהאלבום. ביצוע האלבום באופן מדויק ומושלם לא בהכרח מספק את הדרישה בהופעה, ולהקות גדולות מצליחות להתעלות על האלבום ולהביא ערך מוסף, משהו יותר מיוחד ועוצמתי בהופעה. השלישי והאחרון, הוא מבחן ה-"Unplugged", מבחן המלך הערום. הלהקה צריכה לרגש, להדהים ולעמוד איתנה גם כשמקלפים ממנה את כל הדיסטורשנים, המגברים והאפקטים, גם כאשר היא חשופה כביום היוולדה.


למה אנחנו מעלים זאת דווקא עכשיו, כי "Walkways" עמדה במבחן המשולש. היא עברה בהצלחה יתרה, אפילו בהצטיינות, את שלושת האלמנטים וזה משהו שלא נתקלים בו לעיתים קרובות בארצנו הקטנטונת. הצלחה יתרה זה בלשון המעטה, הם פרצו את הגבולות וקבעו רף חדש בכל מה שקשור לשלושת האלמנטים, וכשתשמעו מה הם עשו ואיך עם עשו זאת אתם בכלל תעופו האוויר.


(Photo: Aviv Shiloh)


לאחר יציאת אלבום הבכורה שלהם "Safe In Sound" שיצא ב-2013 נראה היה ש- "Walkways" עובדים קשה בהופעות ברחבי הארץ ובעולם. לא סתם בעולם, אלא בפסטיבלים גדולים כמו "Wacken Open Air" ו- "ARTmania". הם אפילו היו מופע פותח ללהקת המטאל השוודית "In Flames" (שזה לכשעצמו דבר עצום!!). הרבה גבות הורמו בעקבות הצרוף שלהם כמופע פותח אך הם התחלפו מהר מאוד בלסתות שמוטות נוכח מה שהקהל ראה ושמע על הבמה. בנוסף לסיבוב העולמי, הלהקה הייתה מופע פתיחה להופעת של "Avenged Sevenfold" ו-"Disturbed" בארץ (לשמחתנו היינו נוכחים בשתיהן).


אך האירוע המשמעותי ואבן הדרך הגדולה במסלול ההתפתחות שלה התרחש ב- 12 לאפריל 2019, היום בו (על פי התקשורת) חתמה הלהקה על חוזה עם הלייבל הבינלאומי, הגדול והמפורסם "Nuclear Blast". חברה שתחת ידה חתומות להקות ענקיות כמו: Anthrax", "Biohazard", "Accept", "Behemoth", "Fear Factory", "Exodus", "Opeth", "Slayer", "In Flames ועוד רבים וגדולים אחרים. אנחנו ללא ספק מאמינים שלולא הקורונה "Walkways" היו היום בסיבוב עולמי, מפוצצים מועדונים ואולמות ברחבי העולם כשהם משאירים אחריהם שובל של מעריצים מכורים.


לאחר סיבוב ההופעות חברי הלהקה, רן ירושלמי (שירה), בר כספי (גיטרות), יוני מנר (גיטרות), אביחי לוי (בס) ופריאל חורש (תופים), נכנסים לאולפן ומקליטים את האלבום השני שלהם "Bleed Out, Heal Out". אלבום שמכופף את הז'אנרים המוכרים לנו מעולם המטאל, לא מוגדר על פי קווים, ללא גבולות גיזרה וללא הגדרות. אלבום שנוצר מהקרביים של כל אחד מחברי הלהקה, מהמציאות שאותה הוא חווה בעיניים שלו ומהעוצמה שיש לו בגוף.

רוב המילים באלבום נכתבו ע"י רן אך שותפים בכתיבה כל חברי הלהקה, כולם הביאו חוויות אישיות ורגשות חזקים למוסיקה ולטקסטים המספרים את הסיפורים המוכרים של ההתמודדות עם הדחפים הטבעיים של המוח האנושי, ושמירה על מודעות ונפש מבוקרת.


האלבום עובר דרך שישה פרקים.


הפרק הראשון מתחיל בשברון לב ואכזבה עמוקה, הוא נפתח עם שירתו המלטפת של רן כשמיד נכנסים בר ויוני המטורפים והעוצמתיים עם הריפים הקטלניים שלהם בשיר "Till the End". כבר בשיר הזה אנחנו מקבלים את ה-DNA הכל-כך מובהק של הלהקה, הריפים הכבדים המסונכרנים עם חטיבת הקצב העוצמתית של אביחי ופריאל, הדינמיקה של העליות, הירידות, השבירות וקולו של רן שמשתולל, עולה, יורד, שואג ומלטף.



משם אנחנו עוברים ל- "Hell Born Shove - Impossible" עם הביט המפלצתי של פריאל המסונכרן להפליא עם הבס של אביחי, איזה גיוון מטורף ועוד לא הגענו לשיר השלישי. הפזמון כל-כך ממכר שכבר בהאזנה השנייה אתה רוצה לצרוח את המילים במלוא הגרון, ושהשכנים יקפצו... אין לכם מושג (אלא אם כן הייתם בהופעה) מה קורה בקטע השקט בשיר בו רן אוסף את השברים ואז עולה ומתפוצץ לשמיים כמו פטריה של פצצה אטומית.


אנחנו עוברים להימנון של האלבום "Despair - For Heaven's Sake", אל תגידו לנו שזה מזכיר לכם את "Bring Me The Horizon" כי אנחנו יודעים וזה לא ממש מעניין אותנו. בדרך כלל השיר הזה הוא חלק מההדרן של הלהקה, הואיל ולאחר מכן לא נשאר שום דבר מכל לוקיישן בו הלהקה מופיעה. איזו יופי של הפקה, איזה שילוב מדהים של הגיטרות עם התופים והשירה, איזו דינמיקה מטורפת. חברי הלהקה סיפרו שאת הקליפ הזה (היחיד למיטב ידיעתנו) הם צילמו בקייב, אוקריאנה בעזרת חברת הפקות חיצונית.



הפרק השני נכנס למאבק בדחף לנקום ולתת לצד החשוך יותר להשתלט, הוא נפתח עם השיר האדיר והמפלצתי "Half the Man I Am". רן שואג שהוא אולי מפלצת אבל "אתה" חצי מהאדם שהוא, אז מה זה אומר עליך בעצם?? יש פה ריפים שנוצרו בחלל החיצון, עברו עיבוד אנושי ונחתו על הגיטרות של בר ויוני. אתם כבר מרגישים את ה-DNA? עד כמה שהשירים שונים אחד מהשני, מרגישים את הסאונד הכל-כך מיוחד של הלהקה.



נעבור ל- "Trumpet Call", תנשפו בחצוצרות כי הנקמה מתחילה. הלהקה סיפרה שזו הדרך שלהם לפרוק את האגרסיות, הם יוצרים כדרך להתמודד עם הרגשות שלהם, כי לאף אחד אין תרוץ או לגיטמציה לתת לאגו שלו להשתולל. בסוף השיר הדמות מחליטה לא לנקום אלא לשרוד ולקום לתחייה מחדש, אז תשאגו עם רן "Thrive, Survive, Revive".


הסיום של השיר מעביר אותנו בצורה חלקה לפרק הבא, הפרק השלישי, פרק השחרור מהשלשלאות ומעומס הטראומה. השיר "Levitate" הוא מעין סצנה שמעבירה בך צמרמורות ומאפשרת לך להזדהות עם הדמות.

שיר הנושא של האלבום "Bleed Out, Heal Out" עוד פצצה מימנית, קטלנית וחודרת בונקרים. איזה יופי של מלודיה, אתה שר חזק עם רן רק כדי לשחרר הכל החוצה, חזק עכשיו כולם ביחד:

"Throw away those broken past days, future worries

Bleed out, heal out and let go

Yeah let it all go!"



זה היה פרק קצר ממנו אנחנו עוברים לפרק הרביעי, לשלב שבו הכנסת מישהו חדש לחיים שלך, שלב האהבה מחדש.


השיר "You Found Me" שונה לגמרי ממה ששמענו עד עכשיו, מעיין בלדת רוק שמציגה צד אחר של הלהקה. צד רך שלא מגיע רק בשירה של רן אלא גם בגיטרות, בבס ובתופים שמתנקזים באופן מושלם כמו נהר ששוטף את כל הזוהמה שאספנו מהפרקים הקודמים, איזו אהבה מצאה אותנו!! ואתם חייבים לצפות בקליפ של השיר הזה כי אם המילים המרגשות לא גרמו לכם להבין על מי ועל מה הוא נכתב, אז הקליפ כבר יספר לכם הכל...


ממשיכים עם הכיוון ומורידים עוד הילוך עם "Unbearable Days", אחד השירים היפיפיים באלבום, כמה נוגה, כמה מלטף וכמה ענוג. תקשיבו לצלילים, להפקה, איזה מעבר חד ממה ששמענו בתחילת האלבום. בהופעה רן מתיישב על כסא בר ומשנה את מצב הצבירה שלו מאחוז טירוף למגיש רגיש וסנטימנטלי. בהופעה שהתקיימה ב-2019 הוא הקדיש את השיר לחברה קרובה של הלהקה שנפטרה מסרטן, צמרמורות שטפו את ה"בארבי".


קטע המעבר "Enough" חותם את הפרק הנוכחי, עם טקסט קודר שלוקח אותנו לנבכי הרגשות והמחשבות הקשות. זהו גם קטע שמשמש את הלהקה בפתיחת ההופעה לפני העלייה לבמה.


עוברים לפרק החמישי שהוא התבוננות על העולם החיצון: החרדה מדרכינו כבני אדם (מלחמות, זיהום סביבתי והתעללות בבעלי חיים) ורצון עז לתקן ולהתפתח כאחד, שלם ומושלם, זעקת הדור של קריאה לשינוי, ומיד. הוא נפתח עם "Humane Beings" שקורא לשנות את ההרגלים ואת הדרכים שלנו, להיות יותר טובים ויותר חכמים עם הצורה בה אנחנו מתנהלים על כדור הארץ. השילוב של המקהלה מכניס פה אלמנט עוצמתי ורוחני שמעניק לשיר ממד נוסף, שוב אנחנו נחזור על זה, שימו לב לדינמיקה איזה יופי של יצירה. תקשיבו לרן ותחזרו אחריו:

"Our tongues are sharper, sharper than knives

Our guns are harmless compared to our lies

The sounds of earth got louder with signs

Our hounds are puppies compared to our minds"



השיר "Care - In This Together" מתחיל עם הסאונד המוכר של הגיטרות וגם כאן רן מתפתל, עולה ויורד, נשבר ונכנס שוב. "אנחנו בדבר הזה ביחד" צועק רן!


לסיום האלבום אנחנו עוברים לפרק השישי של התכנסות עקב ההלם מהעולם שבחוץ, אנחנו מוצפים שוב באכזבה גדולה ובמעין ייאוש מהמצב הנוכחי, אך עם הרצון העמוק והבלתי פוסק לתקן ולהתעלות מעל התוהו ובוהו. שוב הלהקה מטילה פצצה חסרת רחמים תחת השם המטעה "Thank You" שנותן הרגשה שהולך לבוא פה משהו רגוע לסיום. אחריו אנחנו מגיעים לסיום האלבום עם השיר "Bone Depp": מעין סיכום של הדמות הראשית, מה שהיא עברה והצלקות שהמאבק השאיר בה. אנחנו ללא ספק מזדהים עם הדמות, אך עלינו נשארו "צלקות" חיוביות מהאלבום הזה, הוא בעט בנו, שרט אותנו, פירק אותנו והטעין אותנו מחדש באנרגיה מטורפת.


(Photo: Yodan Abadi)


חברי הלהקה סיפרו שהם משתדלים לעשות הכל בעצמם, אנחנו מאוד מבינים אותם לאור ההכנסות שיש ללהקות ישראליות בעולם הרוק, שלא לדבר על המטאל, בארץ הקודש. הם מעצבים בעצמם את הפוסטרים, החולצות, האלבומים, אביחי הוא צלם והוא מצלם את הקליפים והסטילס של הלהקה (הוא גם מנהל סיבוב ההופעות). בר עורך את הקליפים, אבל הדבר החשוב והמדהים ביותר הוא שהלהקה הפיקה בעצמה את כל האלבום. יוני ופריאל ביצעו את ההפקה של הסאונד, פריאל גם ביצע את המיקס ורק המאסטרינג בוצע ע"י חברה חיצונית בשם "Systematic Productions".


עוד סיפרו חברי הלהקה שמה שמאפשר להם את היצירה המגוונת הוא שכל אחד מושפע מלהקות אחרות וכשהם עובדים יחד, כל אחד מביא את ההשפעות שלו לשיר והם מאפשרים לכל אחד להכניס את הצד שלו. זה הופך את העבודה לקשה ומורכבת יותר אך השילוב והדינמיקה בין חברי הלהקה הוא מה שיוצר את המבנה והסאונד הכל-כך מגוון וייחודי שלהם. הם סיפרו שהם מושפעים מלהקות כמו: "Korn", "Slipknot", "Opeth", "Karnivool", "Radiohead" ועוד רבות ומגוונות. באלבום הזה הם היו יותר בטוחים בעצמם לאפשר לגיוון הזה לבוא לידי ביטוי ביחס לאלבום הקודם.


עכשיו אתם מוזמנים להאזין לאלבום ולהחליט אם כל מה שכתבנו לעיל הוא רגשני מדי או אמת לאמיתה.

להאזנה ב- Spotify, Apple Music.


אההה... ויש לנו חוב קטן מתחילת הסיקור שיוכיח לכם שהלהקה צלחה את המבחן המשולש בענק!!!


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט


עריכת לשון: אורי ענבי/Ori Anabi

Comments


 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page