ב-16 במאי 2000 הוציאה "Pearl Jam" את אלבום האולפן השישי שלה "Binaural". האלבום סימן סטייה משמעותית מהאלבום הקודם של הלהקה, "Yield", והוא מאמץ גישה ניסיונית יותר של הלהקה שבחנה כאן כיוונים מוזיקליים שונים.
בהתבסס על האבולוציה שלהם מאז "No Code" ו- "Vitalogy" ו- " "Binaural", נראה ש- "Binaural" מוצא את "Pearl Jam" שואגת חזרה לחיים, אך מבלי לשנות באופן דרמטי את הכיוון הכללי בו צעדה הלהקה בשנים הקודמות.
שם האלבום, "Binaural", מתייחס לטכניקת ההקלטה בה עשתה שימוש הלהקה לאורך האלבום, תוך שימוש בשני מיקרופונים ליצירת אפקט סטריאו המדמה את האופן שבו צליל נשמע באוזניים אנושיות. הלהקה ציינה שטכניקה זו נועדה לספק חווית האזנה סוחפת וטבעית יותר, וללכוד את המהות של החזון המוזיקלי של "Pearl Jam".
האלבום "Binaural" כולל מגוון של שירים שמתעמקים בהתבוננות פנימית, מאבקים רגשיים וסוגיות חברתיות. המילים ממשיכות את המסורת של התייחסות לנושאים אישיים ופוליטיים, עם עומק מעורר מחשבה.
למרות הסטטוס של "Pearl Jam" כחברה האחרונה של מועדון הגראנג', באלבום הזה כבר ניתן לומר בבטחה כי הלהקה סיימה את תהליך השינוי המוזיקלי בו הלכה בשנים האחרונות. "Binaural" מציג את "Pearl Jam" כלהקת רוק קלאסי, המייצרת שירי אלטרנטיב רוק תוססים ויפים, שהיו שונים מאוד מהנוף המוזיקלי הפופולרי של אותה תקופה. ההפקה המצויינת של Tchad Blake, העניקה לשירים איכות קלאסית שזורמת לכל אורכו של האלבום.
עם "Binaural", "פרל ג'אם" הפגינה את הנכונות שלה להתנסות בסגנונות מוזיקליים שונים, תוך שהיא נשארת נאמנה לשורשים מהם היא הגיעה. הלהקה הצליחה ליצור כאן מוזיקה מגוונת, תוך שילוב אלמנטים של גראנג', רוק אלטרנטיבי, רוק קלאסי ואפילו נגיעות של פסיכדליה.
צירופו של מתופף "סאונדגרדן" Matt Cameron הוכיח את עצמו כהחלטה מצוינת, שכן התרומה שלו הייתה אדירה והעלתה את השירים לגבהים חדשים. החל מרצועות "פאנצ'יות" בהשראת הפאנק כמו "Breakerfall", "God's Dice" ו-"Evacuation" (לו כתב את המוזיקה), דרך הבלדות הנוסקות והטעונות רגשית ועד המיד-פייס של "Light Years" ו- "Insignificance", פרל ג'אם" הציגו את יכולתם לספק מוזיקה מגוונת ועוצמתית. השילוב בין התיפוף הרוקיסטי של Matt Cameron, הבאס המתגלגל של Jeff Ament ושילובי הגיטרות בין Mike McCready ו- Stone Gossard מוסיף עומק ועושר לכל שיר באלבום.
היצירה של האלבום לא היתה קלה. הלהקה חוותה באותה תקופה משברים שמצאו את Mike McCready בטיפולי גמילה ואת Eddie Vedder מתמודד עם מחסום כתיבה (שאפילו הוזכר כרצועה נסתרת בשם "Writer's Block" בשיר הסיום "Parting Ways" החל מדקה 6:49). אבל למרות המשברים הללו, נוצרה כאן הזדמנות מדהימה לגיוון. תרומתו של Stone Gossard לכתיבת השירים כוללות את "Thin Air" המוזר והמקסים, הפולק האקוסטי של "Of the Girl" וההונקי-טונק-הבלוזי של "Rival". לעומתו, Jeff Ament הביא את "Gods' Dice" ואת "Nothing As It Seems" וכתב יחד עם Eddie Vedder את "Sleight of Hand". האלבום הזה הוכיח שלמרות האתגרים האישיים של חלק מחבריה, שמרה "Pearl Jam" על רמה גבוהה של איכות כתיבת שירים לאורך כל האלבום והראתה את העוצמה הקולקטיבית שלה.
האלבום זכה לביקורות חיוביות מצד המבקרים וזכה להצלחה במצעדים בהם הגיע לעשירייה הראשונה במספר מדינות, כולל ארצות הברית, קנדה ובריטניה. "Binaural" הוכיח את המשך האבולוציה של "Pearl Jam" כלהקה, את הצמיחה של חבריה כאמנים ואת היכולת שלהם לרתק את הקהל עם מוזיקת רוק עוצמתית וטעונה רגשית.
עם "Binaural", "פרל ג'אם" חיזקה את מעמדה כלהקה שלא חוששת לפרוץ גבולות ולחקור טריטוריות מוזיקליות חדשות. האלבום מהווה עדות לצמיחה ולבגרות האמנותית של הלהקה, והוא מאשש את מעמדה כאחת מלהקות הרוק המשפיעות ביותר בדורה. ניתן לומר ש- "Binaural" משמש עדות ליכולת של "Pearl Jam" להישאר נאמנה לעצמה ולשלורשים ממנה הגיעה, תוך אימוץ גיוון מוזיקלי וגישה ניסיונית יותר.
לא לחינם העניק מגזין המוזיקה הבריטי המכובד "NME" לאלבום הזה 9 מתוך 10 כוכבים, שכן "Binaural" החזיר את התקווה של מעריצי "Pearl Jam" רבים, תקווה שעדיין לא אבדה בשלב זה.
להאזנה: Spotify Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט