Prince - 1999
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 27.10.1982 US / 7.3.1983 UK
"השמיים היו סגולים, אנשים רצו לכל מקום, מנסים לברוח מההרס, אתה יודע שלא היה אכפת לי....2000 party over oops, out of time, so tonight i'm gonna party like it's 1999"
עזבנו את פרינס בשנת 1992 בתור הסמל לאהבה, ואנחנו חוזרים 10 שנים אחורה בזמן, לשנת 1982 ולאלבום "1999". אם אתם מבולבלים, אין ספק שזה קשור לאמן התחפושות פרינס רוג'רס נלסון, שאלבומו החמישי, "1999", יצא ב-27 באוקטובר 1982.
כדי לקצר תהליכים נספר שפרינס של תחילת האייטיז היה אמן סקרן, חושני, אוהב מסיבות וחוקר מוזיקלי, ועדיין אמן בתחילת הדרך. פרינס, שישב בתוך עמו, קרא את הכותרות על המלחמה הקרה ועל המאבק של רייגן בדוב הרוסי התורן (ברז'נייב). חצי שנה לפני שיצא האלבום נפתחה מלחמת פוקלנד בין בריטניה לארגנטינה, ורשימת המרידות וכמות המלחמות ברחבי העולם הלכה וגדלה. מה הפלא שמפנטזים על 1999, זה בטח עדיף על 1982.
עם כל רשימת החששות הזאת נכנס פרינס לאולפן, ולאחר שהחל לחקור ולשלב את האלקטרוניקה כבר באלבום הקודם, "Controversy", ב-"1999" הוא ממשיך באותה הדרך, כאשר הוא נעזר בשותפו לאלבום הקודם, הגיטריסט דז דיקרסון, שגם ליווה אותו בקולות רקע בלהיט "Little Red Corvette".
זהו האלבום הראשון של פרינס שבו להקת הליווי החדשה שלו, "The Revolution", מקבלת קרדיט. ההרכב הוקם על ידי פרינס עוד בשנת 1979, אך חברי ההרכב המקורי שניגנו איתו התחלפו חלקם עם הזמן, אם בשל מרירות כלפי פרינס, ואם בשל בעיות אישיות או רצונות להרים את הקריירה המוזיקלית שלהם.
לצד פרינס משתתפים באלבום הגיטריסט דז דיקרסון והזמרות ליסה קולמן, וונדי מלווין, ג'יל ג'ונס ודניס מת'יוס (Vanity), כאשר פרינס מנגן על שאר כלי הנגינה.
למרות הסולו גיטרה הנפלא של דיקרסון ב-"Little Red Corvette", האלבום הזה כולו ממוקד כמובן בפאנק, שהיה החלק הדומיננטי גם באלבומיו הקודמים, ובשימוש הכבד בסינתיסייזרים ובמכונות תופים. אפשר לקבל הרבה מהסינתי ברצועה השלישית, "Delirious", ובחמישית, "D.M.S.R.".
כבר מהשניות הראשונות אפשר להבין היכן ממוקם האלבום הזה, כאשר צליל מתכתי/רובוטי פונה אלינו תוך כדי שהוא מרגיע: "Don't worry, I won't hurt you, I only want to have some fun".
בחלקו הראשון של האלבום פרינס נותן למאזין גוד טיים, כאשר הוא מזמין את כולנו למסיבה רגע לפני שסוף העולם יגיע. למרות קצב האלקטרופאנק המהנה של "1999", השיר עוסק בפחדים של פרינס ממלחמה גרעינית. הוא מדבר על יום הדין, ואז אומר לנו: עזבו הכול, תדמיינו שאתם במסיבה בשנת 1999 רגע לפני שנת 2000, כי בסוף כולנו נמות מתישהו, נכון?
בחלקים הנוספים באלבום פרינס מתגלה כגאון הרשע של הפופ, במיוחד בשיר "Let's Pretend We're Married".
פרינס הולך ומשתפר בכתיבת המילים ובדרך שבה הוא מגיש למאזין את התאבון המיני המוגבר שלו. לעיתים השירים באלבום על גבול הסליזיים, אבל כולם סולחים לו, כי בכל זאת זהו פרינס, האיש שהוא מגנט של אנשים.
ושימו לב לבלדה שנועלת את האלבום, "International Lover", שיר אהבה איטי שלעיתים פרינס נשמע בו קצת כמו ג'יימס בראון. על השיר הזה הוא גם זכה למועמדות הראשונה בגראמי, בשנת 1984.
זהו האלבום הראשון של פרינס שממש מצליח מסחרית, כאשר הוא נכנס לטופ 10 של מצעד האלבומים האמריקאי (מקום 9) ומוכר כארבעה מיליון עותקים רק בארה"ב.
ההצלחה הביקורתית והמסחרית של האלבום סימנה את תחילת דרכו של פרינס לתהילה ציבורית.
עטיפת האלבום כוללת אלמנטים מהעטיפה של האלבום הקודם של פרינס, "Controversy" (העיניים, הסיכה וחתיכות הז'קט). בנוסף, יש כאן שימוש בשם "The Revolution" בהיפוך אותיות, מה שמהווה הכרה בהרכב הליווי החדש/ישן שלו, ופרינס, כמו פרינס, לא יכול בלי להוסיף קצת דימויים מיניים גם על העטיפה (הספרה 1).
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות