Pulp - Different Class
עודכן: לפני 4 שעות
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 30.10.1995 UK / 27.2.1996 US
1995 הייתה שנה קשה בהוויה הישראלית. ברחובות ישראל התפוצצו אוטובוסים, הכיכרות התמלאו בהפגנות, בפסטיבל ערד הסתיימה הופעת הפרידה של "משינה" באסון ושלושה בני נוער נמחצו למוות, וכמה יריות בסיומה של עצרת פילחו את ליבה של המדינה לשתיים.
גם בבריטניה נרשמו חיכוכים, מסוג שונה לחלוטין. הבריטפופ הפך אט אט לז'אנר הבולט של התקופה, ולקרב הענקיות בין "בלר" ל"אואזיס" הצטרפה מועמדת שעד לפני שנה אף אחד לא ספר. "פאלפ", להקה ותיקה משפילד שפעילה החל משנת 1978, בראשותו של הזמר וכותב השירים ג'ארוויס קוקר, צצה לה מעבר לפינה.
אחרי שנים רבות של דשדוש במחוזות האינדי, גם לחברים החנונים/הדחויים ממעמד הפועלים שבעיר שפילד היה מה לומר, ובעזרת הכתיבה הישירה והלא מתחכמת של ג'ארוויס קוקר מצאה "פאלפ" לעצמה מקום בלבם של כל האנשים הפשוטים. כן, ממש כמו השיר "Common People", שהיה השיר הראשון שנכתב לקראת אלבום האולפן החמישי שלהם, "Different Class", שיצא ב-30 באוקטובר 1995.
קוקר ממטיר על מאזיניו בעדינות את ההומור המיוחד שלו, יחד עם הרבה ביקורת שלעיתים מלווה בלעג. בנוסף, שירי האלבום עוסקים בצורה צינית ביחסים בין המינים, ובאהדה רבה כלפי מעמד הפועלים.
כשקוקר שר "The future's owned by you and me" בשיר הפותח את האלבום, "Mis-Shapes", הוא יודע כבר שהכול עומד להשתנות עבור הלהקה שלו בזכות הקהל, שגילה גיבורי תרבות חדשים עבורו.
שבע שנים אחורה בזמן הלהקה עמדה להפוך לעוד אחת מהלהקות הרבות שמנסות עד שהן מוותרות. קוקר כבר נרשם ללימודי קולנוע בקולג' ב-1988, אבל אז פנייתו אל חברו משפילד מזה זמן רב, נגן הבס סטיב מקיי, החזירה את הלהקה לנגן בצוותא, אך לא לפני שמפגש אקראי במכללה בין ג'ארוויס קוקר לסטודנטית יוונייה נתן לקוקר השראה לכתוב את הסינגל שכעבור שבע שנים יכה את כל בריטניה בעוצמה, "Common People", המנון הלועג לבני המעמדות הגבוהים הרוצים "לחיות כמו האנשים הפשוטים".
קוקר שאב השראה מאותה סטודנטית, שסיפרה לו שהיא מעוניינת לעבור לגור ברובע האקני שבלונדון על מנת לחיות כמו "פשוטי העם".
קוקר לועג לבסיס הרעיון כשהוא טוען, ובצדק, שברגע שימאס לה, היא תוכל לחזור לחייה הקודמים, לעומת פשוטי העם, שרובם ייוולדו ויחיו את כל חייהם ללא יכולת לשדרג את מצבם.
בהקלטה של השיר השתמשה הלהקה בכל 48 הערוצים שעמדו לרשותה, כשהיא ממלאת אותם במגוון צלילי קלידים וסטיילופון, ומטרת העל שלה הייתה ליצור סאונד המנוני.
למרות דמיון רב למנגינה של השיר "Los Amantes" מ-1988 של להקת "מקאנו" הספרדית, הלהקה לא נתבעה על זכויות יוצרים.
את "Mis-Shapes" מקדיש קוקר כהמנון לאנשים המנודים באשר הם. "אם אי פעם הציקו לך, קראו לך מוזר, היכו אותך או ירקו עליך, השיר הזה נועד לחזק אותך", סיכם המתופף ניק באנקס.
שם השיר "Mis-Shapes" מכוון לעבר שוקולדים שמשהו השתבש בפס הייצור שלהם והם יצאו בצורה קצת שונה מהשוקולדים הסטנדרטיים, שוקולדים שאמו של ג'ארוויס קוקר הייתה מרבה לקנות.
בסינגל השלישי, "Disco 2000", מפנטז לעצמו ג'ארוויס קוקר בשיטת הדלתות המסתובבות על מה היה קורה אם הייתה לו יותר תעוזה בגיל צעיר להתחיל עם חברת ילדותו, דבורה בון, אם רק היה פוגש אותה ליד המזרקה ברחוב שבו גרו בשפילד.
גם הסינגל הרביעי, "Something Changed", מעביר מסר דומה ל-"Disco 2000", כשהוא מלווה בסולו גיטרה דרמטי של הגיטריסט מארק וובר.
הכתיבה של קוקר ישירה, וזה מוביל גם למחוזות כואבים, שלא לומר מעט אכזריים, כמו בשיר "I Spy", שיר נקמני של מספר מר נפש, המפנטז על יצירת תוהו ובוהו בשכונה לונדונית אמידה. קוקר כתב את השיר בזמן שחי בדוחק בעיר שפילד.
ואי אפשר גם בלי השיר שכמעט שסיבך את קוקר ואת "פאלפ", "Sorted for E's & Wizz", מונח שקוקר לקח מנערה שפגש בשפילד, שסיפרה לו על ההופעה של "הסטון רוזס" שראתה, ובה הסתובבו בין הקהל אנשים שכל תפקידם היה לצעוק לקהל אם כולם מסודרים על "Sorted for E's and Wizz", או במילים אחרות, מסודרים על מנה. קוקר, שאהב את המשפט, החליט לבסס את השיר עליו, מה שהובן כשיר על סמים, למרות שקוקר הכחיש.
השיר הנועל את האלבום, "Bar Italia", מתייחס לבית הקפה שקוקר כה מעריך, הממוקם בלב הסוהו.
על עטיפת האלבום מספר החתן, דום או'קונור, המופיע בתצלום החתונה שעל העטיפה: "כשהתחתנו, הכנו את החתונה בעצמנו והיינו תפרנים. ביקשנו מצלם, שהיה חבר של אחי מלימודי קולג' לאמנות באדינבורו, שיצלם לנו תמונות לחתונה, אך הוא טען שאין לו תאריך פנוי, עד ששבוע לפני החתונה הוא צלצל אלינו והכריז שיסכים לצלם אותנו בתנאי שניתן ל"פאלפ" להשתמש בחלק מהתמונות לאלבום 'Different Class'. וכך היה".
האלבום זכה בספטמבר 1996 בפרס המרקורי. קודם לכן, בפברואר אותה שנה, גרר קוקר גל של תגובות בעד ונגד לאחר תעלול יחצני שעשה בטקס הבריט, שבו פלש לבמה במחאה במהלך הופעה של מייקל ג'קסון לשיר "Earth Song" והניע את עכוזו, כדי להביע את סלידתו מניסיונו של מייקל להפוך את עצמו לקדוש בעיני הקהל. קוקר בילה את אותו הלילה בתחנת המשטרה, אך בהמשך שוחרר ללא אישומים וזכה להערכה.
ה-NME תיאר את מעשיו של קוקר כ"תעלול פרסומי גדול שהיה יצירתי, חתרני, ומאוד מצחיק".
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות