Queen - Innuendo

כבר למעלה מ- 30 שנה" מאז שוחרר "Innuendo" - אלבום האולפן האחרון של "Queen"' שיצא בחייו של Freddie Mercury, והגעגועים לאחד הקולות הגדולים במוזיקה רק הולכים ומתעצמים.

זה הסיקור הראשון שלנו בסדרת הסיקורים על האלבומים המופלאים ששוחררו בשנת 1991. לחצו בתיוג על "Class Of 91" ותיכנסו לעולם המופלא של אלבומי המופת ששוחררו בשנת 1991.

הזמן מרפא? לפחות ככה לימדו אותנו לחשוב. שטויות! ככל שהזמן חולף אתה רק מבין כמה הפסדת ובמקרה הזה כולנו הפסדנו ובגדול.

חושבים אחרת ? אז תחשבו שוב! אם "Innuendo" זה מה ש- Freddie Mercury והחברים הצליחו לייצר כשהלהקה חולה, פצועה, מדממת וכואבת את מצבו של חברם הטוב, רק תחשבו מה הם היו יכולים להוציא תחת ידם במשך 30 שנה ויותר שחלפו מאז, ועד כמה אנחנו המעריצים הפסדנו.

אז "Innuendo" ששוחרר ב- 4 לפברואר 1991 הוא אלבום האולפן ה- 14 של "Queen", והוא גם כנראה זה שתהליך יצירתו היה הכי כואב ומייסר עבור חברי הלהקה.

בדיוק היום בשנת 1977 שוחרר אלבום ענק אחר שנולד מתוך כאב, "Rumours" של "Fleetwood Mac", שנוצר בזמן שמערכות היחסים של כל אחד מחברי הלהקה מתפוררות.

קיים דמיון רב בין תהליך היצירה של שני האלבומים הגדולים הללו. בשני המקרים הדינמיקה הייתה זהה, אם כי הסיטואציות היו שונות, ונסביר: במקרה של "פליטווד מק" כל שירי האלבום נכתבו מתוך הכאב הגדול שחוו חברי הלהקה כתוצאה מפירוק מערכות היחסים של כל אחד מהם. חברי הלהקה לא יכלו לראות זה את זה והתקשורת ביניהם נעשתה דרך השירים שכתבו. גם במקרה של קווין מרבית שירי האלבום נכתבו מתוך הכאב שנבע ממצבו של Freddie Mercury, וגם הפעם חברי הלהקה החליפו את ערוץ התקשורת הישיר ביניהם בתקשורת דרך השירים, רק שבמקרה זה חוסר התקשורת הישירה נבע ממבוכה ועצב, גדול, להבדיל מקנאה וכעס שהיו במקרה של "פליטווד מק".

הסיפור של "Innuendo" מתחיל היכן שמסתיים סיפור הקלטת האלבום ה- 13 של הלהקה "The Miracle", ששוחרר בשנת 1989. בשלב זה כבר אובחן Freddie Mercury כחולה איידס. הוא אסף את חבריו ללהקה לשיחה בביתו, הודיע להם על מחלתו ואמר שהוא לא רוצה שהדבר יתגלה וכי הוא לא מעוניין יותר לדבר על זה. מרקורי ציין בפניהם שהוא מעוניין ליצור מוזיקה עד הרגע בו לא יוכל עוד לעשות זאת מבחינה פיזית וכי הוא מעוניין שהם יתמכו בו. זו למעשה היתה השיחה הפתוחה היחידה של כל חברי הלהקה על הנושא.

(Photo: queenphotos.wordpress.com)

בעקבות כך, התכנונים לסיבוב הופעות לקידום האלבום "The Miracle" הוחלפו מיד בתוכניות להקלטת אלבום חדש, אך בשלב זה כבר השמועות על מצבו הרפואי של Freddie Mercury החלו להתפשט והן לובו בעקבות מיעוט ההופעות של מרקורי בציבור. בניסיון להפריך את השמועות העניק מרקורי ראיון לרדיו BBC וציין שהלהקה מעוניינת לשבור את הרצף של אלבום, סיבוב הופעות, אלבום סיבוב הופעות.

כאן המקום לציין שהלהקה כולה התייצבה כמו חומה בצורה סביב Freddie Mercury, במהלך כל אותה תקופה ועד ממש לפני מותו. הם הדפו כל שמועה והפריכו כל טענה באשר למצבו. הם שמרו על הסוד הגדול בנוגע למצבו של מרקורי באדיקות רבה, לעיתים אף נאלצו לשקר למקורבים ואפילו לבני משפחה, ובלבד ששום דבר לא ידלוף החוצה. מרקורי ציין בפני חבריו שהוא אינו מעוניין שהקהל ירכוש את המוזיקה שלו מתוך רחמים, ולכן היה חשוב לו לשמור על נושא המחלה בסוד. זה היה רצונו של מרקורי והם הגנו עליו בחירוף נפש.

ואכן, בהתאם לבקשתו של Freddie Mercury, ההקלטות לאלבום החלו במחצית שנת 1989, בסמוך למועד שחרורו של האלבום "The Miracle", ממש כמו במלחמה כנגד הזמן.

אבל הצרות לא פסקו, שכן התקשורת לא נתנה ללהקה מנוח והכתבים השונים היו צובאים מחוץ לביתו של Freddie Mercury ואולפן ההקלטות בלונדון, באופן שהטריד את מנוחתו של מרקורי ומנע מהלהקה להתרכז בהקלטות. גם מצבו הרפואי של מרקורי לא תמיד אפשר להקליט את האלבום ברצף. היו ימים בהם הוא לא הגיע לאולפן, בימים אחרים הוא הגיע אך היה שרוי בכאבים שלא אפשרו את ההקלטות והיו כאלה בהם התעייף מהר מידי או אפילו לא יכל לעמוד.

במטרה לשנות את האווירה ולברוח קצת מהתקשורת הבריטית, העתיקה הלהקה בשלב מסוים את ההקלטות לאולפנים במונטרו שווייץ, בכדי לאפשר ללהקה להתרכז בתהליך היצירה וההקלטה. חברי הלהקה התקרבו מאוד במהלך תהליך ההקלטות והגם שהאווירה היתה קשה וכואבת, הם הצליחו ליהנות מהזמן ביחד ומהעובדה שהם ממלאים את רצונו האחרון של חברם הטוב לעשות את מה שהוא הכי אוהב.

(Photo: queenphotos.wordpress.com)

האווירה הזאת משתקפת היטב בחלק גדול מהשירים באלבום הזה.

הרצועה הראשונה ושיר הנושא "Innuendo" התחילה בכלל מג'אם סשן של החברים באולפן בשוויץ. Freddie Mercury כתב את המילים יחד עם Roger Taylor וגם יצר את המלודיה. השיר נכתב כטריביוט ל"לד זפלין" ובעיקר לשיר "Kashmir". קטע הפלמנקו באמצע השיר עם הגיטרה הקלאסית, מנוגן על-ידי Steve Howe גיטריסט להקת "Yes", אשר עבר באולפן ומרקורי ביקש ממנו לנגן את הקטע. וכמה שהשיר הזה מזכיר את הדברים האפיים, המורכבים והקלאסים שהלהקה עשתה אי שם בשנות השבעים, עם חילופי סגנונות ומקצבים שמתחילים בבולרו, חולפים דרך פלמנקו ומחליפים להארד רוק ופרוגרסיב. כשהשיר הזה שוחרר פשוט התמלאנו אושר צרוף. זו היתה מעין סגירת מעגל שכן מאז "Bohemian Rhapsody" לא שמענו מפגן גרנדיוזי ואפי ברמה כזאת מהלהקה שאנחנו כל-כך אוהבים. קטע המעבר האופראי בהחלט מתכתב עם הרפסודיה והשניות הראשונות באינטרו של הקטע עם הגיטרה הקלאסית מתכתב עם "Love of My Life" מביצוע ההופעה של "Live Killers!". סגירת המעגל היא ללא ספק לא רק שלנו אלא בעיקר גם של הלהקה.

ואם דיברנו על התקשורת בן חברי הלהקה דרך השירים, אז למרות שטיילור היה שותף מהותי בכתיבת המילים לשיר, הרי שממש שומעים את קולו של פרדי מדבר מהדף. הוא שר על הפרידה והשחרור: "אתה יכול להיות מה שאתה רוצה להיות... אתה יכול להפוך את עצמך למה שאתה חושב שהיית יכול להיות". והוא שר על האכזבה מבורא עולם: "אם יש אלוהים או סוג של צדק כלשהו, אם יש סיבה לחיים או למוות.. אם יש תשובה לשאלה שאנחנו חיבים לשאול, גלה את עצמך, מגר את פחדנו, הסר את המסכה". מילים עוצמתיות שבאות מתוך תהליך של השלמה עם המות.

השיר הזה שוחרר כסינגל הראשון מתוך האלבום, הוא השיר הכי ארוך של הלהקה ששוחרר כסינגל (אפילו ארוך יותר מרפסודיה בוהמית) והוא הפך ללהיט השלישי של הלהקה שהגיע למקום הראשון במצעד הבריטי (לפניו היו "Bohemian Rhapsody" ו- "Under Pressure").

הרצועה השניה "I'm Going Slightly Mad" נכתבה על-ידי Freddie Mercury בביתו בלונדון, בסיוע חברו Peter Straker שתרם קצת למילות השיר, והמוזיקה פשוט תואמת את הרעיון המרכזי עם אקורדים מוזרים ומלודיה לא שיגרתית שנשמעות על גבול הפסיכלדיה. עבודת הבס של John Deacon בקטע הזה פשוט גאונית!!! ואי אפשר לדבר על השיר הזה בלי להיזכר בוידאו המוטרף שצולם כדי לקדם אותו ופשוט משלים את השיגעון דרך התיאטרליות של מרקורי.

הקטע השלישי "Headlong" נכתב על-ידי Brian May עבור אלבום הסולו שלו, "Back To The Light" ששוחרר בשנת 1992, אך כשמרקורי שר אותו מיי התלהב והסכים שהוא יוקלט עבור הלהקה. זה היה הסינגל השלישי מהאלבום בכל העולם והראשון ששוחרר בארה"ב וזכה שם להצלחה גדולה, לא מעט בזכות הריף הכסחיסטי והקליט שלו.

בדומה, גם השיר "I Can't Live with You" נכתב על-יד Brian May לאלבום הסולו שלו, בעקבות פרידתו מאשתו וגם הפעם מיי הסכים לתרום אותו לאלבום של הלהקה לאחר ששלושת החברים התלהבו ממנו.

ואנחנו שבים לתקשורת הבין אישית דרך השירים עם הקטע "Don't Try So Hard" שכתב Freddie Mercury ומדבר על התגברות על מכשולים ומהמורות בחיים, על אומץ ושכנוע עצמי ועל זה שלפעמים לא צריך ממש להתאמץ. כאילו מרקורי משכנע את עצמו שאפשר לשחרר. שיר באווירה מאוד מלנכולית עם הצעקה של מרקורי בכניסה לפזמון "אל תנסה בכל הכח" שפשוט מפלחת את הלב ועם הסולו של מיי שפשוט ממיס כל טיפת קרח בקטבים.

השיר "Ride the Wild Wind" הולחן על ידי Roger Taylor, שהקליט לו אפילו דמו עם שירה משלו. בגרסה הסופית שנכנסה בסופו של דבר לאלבום Freddie Mercury שר ליד עם Roger Taylor על קולות רקע. מדובר בסוג של שיר המשך לשיר "I'm in Love with My Car" מהאלבום "A Night At The Opera", שהתמקד בתשוקה של טיילור למכוניות מרוץ, רק שהפעם מדובר בשיר באוקטן גבוה עם מקצב RPM מהיר יותר על התופים וליין בס קצבי שמדמים את התחושה של מהירות, עם צלילי שאגות המנוע ברקע. הסולו של Brian May רק מדגיש את תחושת המהירות ונותן לשיר צליל כבד יותר.

את השיר "Days of our Life" כתב Roger Taylor במקור על הילדות שלו. זה שיר געגועים למה שהיה ולא יחזור, אך הוא כבר קיבל משמעות שונה לגמרי כאשר לחברי הלהקה נודע שפרדי חולה. אמרנו תקשורת של החברים דרך המילים? אז אפשר ממש לחוש את הרגש של טיילור מתוך המילים שאמנם כתב על עצמו, אך ללא ספק ניכר שחשב על חברו הטוב פרדי כשכתב אותן. "אתם לא יכולים להחזיר את השעון לאחור.." שר Freddie Mercury, ואי אפשר להישאר אדיש למילים שבוקעות מגרונו של אדם גוסס. הקליפ שצולם לשיר הינו האחרון בו נראה מרקורי מול מצלמה. הוא צולם בצבע אך הועבר לשחור לבן בכדי לטשטש במעט את העובדה שמרקורי פשוט נראה רע. ובסוף הקליפ כשמרקורי מסתכל למצלמה ושר "אני עדיין אוהב אתכם" קשה שלא לחשוב על מה שעבר לו בראש בעת הצילומים ועל ההשלמה עם המוות הקרב ובא.

השיר "The Hitman" הוא מפגן הבי מטאל של מיי אשר נכתב בכלל על-ידי Freddie Mercury על פסנתר. מרקורי פשוט עוטה כאן פרסונה של מחסל והריפים של מיי פשוט מתאימים לנושא.

הרצועה הלפני אחרונה "Bijou" היא פשוט דבר יפייפה, שונה ומיוחד. זה שיר שנכתב על-ידי Freddie Mercury ומיי כשהרעיון היה לעשות שיר Inside-Out ממש כמו בסושי. הפוך על הפוך, כשהגיטרה מחליפה את השירה בבתים, והשירה של מרקורי אמורה להחליף את מה שאמור היה להיות סולואים קטנים של Brian May. הגיטרה של מיי כאן פשוט בוכה, מקוננת מייבבת ומבכה את סופה של החברות וסיום מערכת היחסים בינו לבין מרקורי, פשוט אין דרך אחרת לתאר את זה.

נכון, לא כל השירים באלבום באותה רמה. יש את "Delilah" המוזר עם קולות הגיטרה של Brian May המדמים את יללות החתול האהוב על Freddie Mercury, עליו נכתב השיר, ושוב התקשורת דרך השירים מביאה לנו שיר פרידה מחיית המחמד האהובה על פרדי. גם השיר "All God's People" שבכלל היה אמור להיות חלק מאלבום הסולו של מרקורי - "Barcelona" – והיה אמור להיקרא "Africa By Night", משום מה לא מרגיש שייך לאלבום הזה.

אבל האלבום הזה מסתיים בקול גדול, בזעקה גדולה, בפיצוץ אדיר!!! "The Show Must Go On" הוא שיר שכתב Brian May כשיר פרידה מ- Freddie Mercury ומרקורי לוקח את הבמה ונותן פה את מופע חייו, הוא זועק את נשמתו. הוא שר את הרקוויאם של עצמו, את I Did It My Way בגרסת הדור הבא, זו המשופרת, המשודרגת, מלאת העוצמה והרגש והוא לא היה מוכן לוותר עד שהשיר הזה הוקלט לשביעות רצונו. היו רגעים שמיי חשש שהוא לא יוכל לעשות זאת, הוא היה כבר חלש, חולה ותשוש, אבל כשמיי שאל אם הוא מעוניין להפסיק את ההקלטות וללכת לנוח מרקורי ענה "I'll fucking do it, darling!", לגם שוט של וודקה וניגש להקליט.

ואיזו תוצאה מדהימה, איזה ביצוע ווקאלי מצמרר שאי אפשר לחוש בו אפילו לרגע במצבו האמיתי של Freddie Mercury. ואנחנו לא מדברים דווקא על המנעד האין סופי, על העוצמה בקול, על השליטה המדהימה, אלא דווקא על "הקטנות" כמו העליה המדורגת באמצע הבית השני אחרי המילים "Does anybody know what we are living for?" או הקול השני שהוא עושה לגיטרה של מיי. וכשפרדי מגיע לזעקות השבר בסוף השיר אין עין שיכולה להישאר יבשה, גם לא בשמיעה האלף של השיר הזה. פרדי עשה את זה בדרכו, כמו גדול, ממש כמו במילות השיר, עם הרבה איפור אבל עם חיוך גדול על הפנים, ממש עד התו האחרון!

להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט