מה נעשה עם כל הג'אז הזה ???
ב- 10 לנובמבר 1978 שחררה "Queen" את אלבום האולפן השביעי שלה "Jazz".
בניגון לשם האלבום אין בינו ובין הז'אנר המיתולוגי שום קשר, למעט אולי איזכור בשיר "Dreamer's Ball". אפילו בקטע שחותם את האלבום "More of That Jazz", לא קיבלנו עוד מאותו הג'אז, אלא רק עוד מרוג'ר טיילור שמנגן שם כמעט על כל הכלים ומסכם את האלבום עם קטע של פלאשבקים מתוך השירים "Bicycle Race", "Mustapha", "If You Can't Beat Them", "Fun It" ו- "Fat Bottomed Girls".
אז מה בכל זאת יש באלבום הזה ?
יש כאן דיסקו, Fאנק וצליל מכונת תופים בשיר "Fun It" של Roger Taylor בו הוא מנגן על מרבית הכלים, קצת הארד רוק של John Deacon בשיר "If You Can’t Beat Them", גם קמצוץ של הבי מטאל של Brian May עם "Dead On Time" ואפילו סווינג ומוזיקת נשפים ב- "Dreamer’s Ball" שנכתב על-ידי Brian May כמחווה לאלביס שהלך לעולמו שנה קודם לכן.
אז איך כל הגיוון המוזיקלי הזה התחיל ?
שנת 1978 תופסת את "Queen" בצמרת המוזיקה העולמית, אחרי רצף אלבומים מופתיים, מקבץ גדול של להיטים שכבשו את המצעדים והשמעות בלתי פוסקות בתחנות הרדיו. הכסף הגדול שהלהקה עשתה ומעמסת המס הגדולה בבריטניה אילצה את הלהקה לצאת מחוץ לגבולות הממלכה בכדי להקליט את האלבום אשר הוקלט ביעדים שונים ביניהם בשוויץ ובצרפת, דבר שהשפיע ככל הנראה על התוצאה המוזיקלית המגוונת הקיימת באלבום.
עניין נוסף שהשפיע על התוצאה הסופית המגוונת, היתה העובדה שהלהקה חזרה לעבוד כאן עם Roy Thomas Baker שעבד איתה בארבעת האלבומים הראשונים. בייקר משך הפעם את הלהקה לכיוון הפקות נוספות שעשה מוקדם יותר באותה שנה, כמו אלבום הבכורה של להקת "The Cars" והאלבום "Infinity" של להקת "Journey" שתיהן להקות אמריקאיות.
למרות שהאלבום הזה לא שומר על רמה אחידה, יש בו גם כמה רגעים בלתי נשכחים, וביניהם הרצף המשולש בפתיחת האלבום שמתחיל עם "Mustapha" הנועז והמדליק שנכתב על-ידי Freddie Mercury וכולל מילים לא קשורות בערבית, פרסית וג'יבריש, דרך "Fat Bottomed Girls" של Brian May שנפתח בא-קאפלה מושלמת ומנוגן כשהגיטרה והבס מכוונים בטון למטה בכיוון Drop-D וכלה ב- "Jealousy" השובר לרסיסים עם צליל הסיטאר המלנכולי (ש- Brian May יצר עם גיטרה), שפשוט פורט על מיתרי הלב.
ויש כאן את "Leaving Home Ain't Easy" בה Brian May מככב ומבצע את כל תפקידי השירה ללא יוצא מן הכלל, וגם את "Let Me Entertain You", שיר פצצה שאנחנו מאוד אוהבים. הארד רוק קלאסי שמתאים בול לפתיחה של הופעה. השירה של Freddie Mercury מסונכרנת בבתים באופן כל-כך יפה עם הגיטרה של Brian May. פרדי כתב את השיר כמחווה לקהל והוא כולל כמה איזכורים משעשעים כמו: "we'll sing to you in Japanese" שמתכתב עם Teo Torriatte של מיי מהאלבום "A Day at the Races" או "Hey! If you need a fix, if you want a high, Stickells will see to that" שמתייחס למנהל ההופעות של הלהקה Gerry Stickells. אגב באחד מהריפים בשיר הזה נעשה שימוש גם בשיר "The Hitman" מהאלבום "Innuendo".
האלבום כולל גם את אחת הקומפוזיציות המורכבות של מרקורי עם "Bicycle Race", עם מספר רב של אקורדים, שבירות מקצבים ומעבר ממקצב 4/4 המסורתי למקצב החריג 6/8. השיר הגאוני הזה (ואין מילה אחרת לתאר אותו) כולל גם מירוץ גיטרות מטורף של מיי והקלטת צלצול פעמוני האופניים המפורסם.
וכמובן שאי אפשר להזכיר את השיר הזה בלי להתייחס לפוסטר שצורף לויניל המקורי וכולל 65 דוגמניות עירומות על אופניים. הלהקה גם צילמה קליפ לשיר הזה באיצטדיון ווימבלדון, שכלל את אותן דוגמניות שהושכרו מסוכנות דוגמניות ורכבו במהלך הקליפ על אופניים שהושכרו מחברת אופניים אשר נדהמה לגלות מה השימוש שנעשה בהם ואפילו סירבה לקבל את מושבי האופניים בחזרה, מה שאילץ את הלהקה לשלם עליהם.
ולא ניתן לסיים את הסקירה בלי להזכיר את אחד השירים היפים של הלהקה "Don't Stop Me Now" אשר נכתב אף הוא על-ידי Freddie Mercury, ומובל ברובו על-ידי הפסנתר שלו בליווי הבס של John Deacon והתופים של Roger Taylor, עם תרומה מינורית של Brian May בסולו הגיטרה וההרמוניות. השיר הזה נבחר על-ידי מעריצי הלהקה כשיר עם הליריקה הכי יפה של הלהקה וכמות הסרטים והסדרות שהוא ליווה פשוט בלתי נתפסת שאין טעם אפילו להתחיל ולמנות אותם.
עטיפת האלבום עוצבה על-ידי Roger Taylor בהשראת גרפיטי דומה שראה בחומת ברלין.
מעניין לציין שברשימת התודות שיש בעטיפה הפנימית מופיעה תודה מיוחדת לרעם (thunderbolt) באדיבות אלוהים (God). מדובר ברעם שהוקלט על-ידי Brian May במהלך סופת ברקים ומופיע בסים השיר "Dead on Time".
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט