Radiohead - Hail to the Thief

ב- 9 ביוני 2003 שחררה "Radiohead" את אלבום האולפן השישי שלה, "Hail to the Thief".

בזמן שהמעריצים והמבקרים תהו אם "Radiohead" תחזור אי פעם מהמסע האלקטרוני שלהם, הגיע האלבום הזה והציע מיזוג במקום המשכיות. הוא מגשר בין תחושת הניכור הדיגיטלי של "Kid A" ו- "Amnesiac" לבין הגיטרות החדות והאנרגיה החיה שהגדירו את "The Bends" ו־ "OK Computer".

האלבום נכתב על רקע הבחירות לנשיאות ארה"ב והמלחמה בטרור שפרצה בעקבות מאורעות ה- 11 בספטמבר. Thom Yorke שזר טקסטים עמוסים ומורכבים – שברי נאומים פוליטיים, דו-משמעויות תקשורתיות, רעיונות דיסוטופיים משולבים עם דימויים מעולם אגדות ילדים. כותרת האלבום מרמזת על מה שקורה בפנים מבחינה לירית. משחק מילים ציני על המשפט הנשיאותי האמריקאי "Hail to the Chief", רומזת על מרמה, שחיתות ואובדן תחושת ביטחון.

האלבום נפתח עם "2 + 2 = 5", שמתחיל בשקט מתעתע ומתפרץ לאנרגיה ולבהלה. זה לא סתם שיר – זו אזהרה. Yorke משתמש באורוול כדי לחשוף עד כמה קל לעוות את האמת לפי רצון הכח והשלטון.

אחריו מגיע "Sit Down. Stand Up" עם ביטים קופצניים ותחושת חרדה אלקטרונית. "Sail to the Moon" הוא סוג של תפילת לילה לפני השינה שנכתבה לבנו של Yorke. זה שיר ערש לעולם שכבר אבד. "Backdrifts" לוקח אותנו אל שטח זר, סינתטי, חלקלק ומנותק. "Go to Sleep" מחזיר אותנו לעולם האנלוגי. הגיטרה של Jonny Greenwood חותכת בדיוק מתמטי דרך העיבוד והסאונד.

אנו ממשיכים "Where I End and You Begin" - שיר פרימיטיבי ומהפנט, שמונע על ידי ליין הבס הלולאתי שלColin Greenwood, אחריו "We Suck Young Blood" מציג סוג של "מארש ערפדי איטי" ו- "The Gloaming" פורץ כמו רעש סטטי על מסך שחור, עם לחישות ושדים דיגיטליים. Yorke מזהיר: “You have not been paying attention,” ןהוא מה זה צודק!

ואז מגיע השיא – "There There", שיא פואטי עם תיפוף שבטי, שמגשר בין טראנס רוחני לקתרזיס רוקיסטי. המשפט “Just ’cause you feel it doesn’t mean it’s there” הוא גם קינה אבל הוא גם משדר האשמה.

אנחנו ממשיכים עם "I Will" הקצר והמצמרר. זה הימנון שקט לנקמה או לאבל - תבחרו אתם. "A Punchup at a Wedding" מלא סרקזם ומזריק לנו סוג של רעל שקט. "Myxomatosis" מתפרץ בזעם – רעשני ונוטף פאז, עם אנרגיה עוצמתית. "Scatterbrain" מציע אותו רגע שקט בתוך כל הכאוס – ממש כמו לצפות בסופה מאחורי זכוכית – אנחנו מרגישים מוגנים, אך לא מחסונים.

ולבסוף, "A Wolf at the Door" מסכם את האלבום עם אימה משתלטת וזעם פיוטי. Yorke נע בין לחישה לנשיכה, ומשלב בין סיפור ילדות אגדתי לאימה פוליטית. הזאב לא בדרך – הוא כבר בפנים.

האלבום "Hail to the Thief" אולי אינו האלבום האחיד והשלם ביותר של "Radiohead", אבל הוא בהחלט אחד האמיצים שבהם. הוא מתעד להקה שחיה על הגבול שבין אנלוגי לדיגיטלי, פוליטי ואישי, מוקפד וכאוטי – תמצית של כשהוא שואב מהפשטות הקפואה של "Kid A" והעוצמה הוויראלית של "The Bends", הוא טווה נוף סאונד עשיר, מורכב, ולעתים קרובות קוטבי.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר