Savatage - Dead Winter Dead
ב- 24 באוקטובר 1995 יצא "Dead Winter Dead", אלבום האולפן התשיעי של להקת "Savatage".
אמצע שנות התשעים הציב את להקת הפרוגרסיב והפאוור-מטאל האמריקאית "Savatage" בפני מבחן ההישרדות הקשה והכואב ביותר בתולדותיה. באוקטובר 1993, חודשים ספורים בלבד לאחר צאת אלבום המופת המצליח "Edge of Thorns", נהרג גיטריסט העל והמייסד השותף Criss Oliva בתאונת דרכים טרגית שנגרמה על ידי נהג שיכור בפלורידה. עבור אחיו הבכור ושותפו ליצירה Jon Oliva, המכה הייתה אנושה, אך מתוך האבל הכבד גמלה בליבו ובליבו של המפיק, התמלילן והמוח הקונספטואלי שמאחורי הלהקה Paul O'Neill ההחלטה שלא לתת למורשת של אחיו לדעוך. בשנת 1994 הוציאה הלהקה את האלבום הטעון "Handful of Rain", שבו ניגן Jon Oliva כמעט בכל הכלים באולפן לצד הסולן הכריזמטי Zachary Stevens וגיטריסט העל של להקת "Testament", הווירטואוז Alex Skolnick.
עם סיום סיבוב ההופעות של אותו אלבום, שתועד באלבום ההופעה "Japan Live '94", החליט Alex Skolnick להיפרד מהלהקה ברוח טובה כדי להתמקד בפרויקטים של ג'אז ופיוז'ן. לקראת שנת 1995 החליטו Jon Oliva ו-Paul O'Neill לבנות מחדש את "Savatage" כהרכב מלא, עוצמתי ורחב יריעה, שיוכל להגשים את החזון השאפתני ביותר שלהם מאז אופרת הרוק המונומנטלית "Streets: A Rock Opera" משנת 1991. אל הבסיסט הוותיק Johnny Lee Middleton, המתופף האנרגטי Jeff Plate והסולן Zachary Stevens, צורפו שני גיטריסטים מובילים שיצרו יחד צמד קטלני ורבגוני. הראשון היה Chris Caffery, מי שכבר ליווה את הלהקה בסיבוב ההופעות של האלבום "Gutter Ballet" ושיתף פעולה עם Jon Oliva בפרויקט הצד הכבד "Doctor Butcher", והשני היה וירטואוז הגיטרה הניו יורקי Al Pitrelli, שצבר מוניטין עשיר בעבודתו עם Alice Cooper ולהקת "Asia", ובהמשך דרכו אף הצטרף ללהקת "Megadeth". במקביל חזר Jon Oliva עצמו באופן רשמי אל קדמת הבמה באולפן, לא רק ככותב, קלידן ומפיק שותף, אלא גם כסולן מוביל החולק את המיקרופון בדואטים ובשירים נבחרים לצד סטיבנס.
ביוני 1995 התכנס ההרכב החדש יחד עם הקלידן והמעבד הקבוע Robert Kinkel באולפני Soundtrack ו-Studio 900 שבניו יורק. במקום לבחור בנושא פנטסטי או מופשט, החליט או'ניל להישיר מבט אל אחת הטרגדיות האנושיות המדממות ביותר שהתרחשו באותם ימים ממש על אדמת אירופה, מלחמת בוסניה והמצור האכזרי על העיר סרייבו. כך נולד "Dead Winter Dead", אלבום קונספט סימפוני, אפל ומטלטל המגולל סיפור אנושי קורע לב מנקודת מבטם של שלושה גיבורים שגורלם נקשר זה בזה בלב התופת.
העלילה נפתחת בעיניו של גרגויל אבן עתיק הניצב מזה אלף שנים בראש מגדל הפעמונים של כנסייה מימי הביניים במרכז סרייבו, דמות שהונצחה גם על עטיפת האלבום המצמררת שצייר האמן Edgar Jerins. הגרגויל, שצפה באנושות לאורך מאות שנים של מלחמות ואמונות אך מעולם לא הצליח להבין את משמעות הרגש האנושי והדמעות, מתבונן בעיר המתפרקת לרסיסים. עם נפילת חומת ברלין וקריסת הקומוניזם בשנת 1990, צעיר סרבי מלא תקווה בשם Serdjan Aleskovic חולם על עתיד של חופש, אך עד מהרה נשאב אל תוך מלחמת האזרחים העקובה מדם ומוצא את עצמו ביחידת ארטילריה סרבית המפגיזה את העיר מן הגבעות. מנגד, צעירה מוסלמית בוסנית בשם Katrina Brasic רוכשת נשק מסוחרי נשק ציניים ומתייצבת להגן על עירה הנצורה.
בלב ההריסות והאש התופת מתייצב מדי ערב בכיכר העיר החרבה מוזיקאי קשיש שחזר למולדתו המדממת, מוציא את הצ'לו שלו ומנגן יצירות של מוצרט ובטהובן בין שריקות הפגזים. דמותו של הזקן נכתבה בהשראת סיפורו האמיתי והמרגש של Vedran Smailović, הצ'לן הראשי של האופרה של סרייבו, שניגן במשך עשרים ושניים ימים רצופים בחורבות העיר לזכר עשרים ושניים אזרחים שנהרגו בתור ללחם. מדי ערב מאזינים Serdjan ו-Katrina מעמדותיהם המנוגדות לצלילי הצ'לו העולים מן הכיכר. בערב חג המולד, ה-24 בדצמבר, בעוד הצ'לן מנגן מנגינת חג עתיקה, פגז מרגמה נוחת בכיכר ומשתיק את המוזיקה. שניהם נוטשים את עמדותיהם, רצים אל תוך השלג ומגיעים באותו רגע אל הכיכר, שם הם מוצאים את הזקן מוטל ללא רוח חיים לצד הצ'לו המרוסק שלו, כשהגרגויל מעליהם מזיל לראשונה דמעה אנושית. מתוך הזעזוע וההכרה באנושיות המשותפת שמעבר למדים, השניים משליכים את נשקם ונמלטים יחד מסרייבו אל תוך הלילה.
המסע המוזיקלי נפתח בקטע האינסטרומנטלי התזמורתי "Overture" המוביל ישירות אל "Sarajevo", שיר אווירה קודר ודרמטי שבו קולו החם והעמוק של Zachary Stevens מציג את העיר העתיקה השוקעת אל תוך הערפל והמלחמה. מיד אחריו מתפרץ "This Is the Time", יצירת פרוגרסיב-מטאל מלכותית הנפתחת בפסנתר נוגה ומתפתחת אל ריפים כבדים וסולואים מלודיים מרהיבים של Al Pitrelli ו-Chris Caffery, המתארים את האופטימיות השברירית של שנת 1990 רגע לפני פרוץ הסערה.
הטון הופך מחוספס, אגרסיבי ואימתני עם כניסתו של Jon Oliva לעמדת הסולן בשירים "I Am" ו-"Doesn't Matter Anyway". בקולו הצרוד, החותך והתיאטרלי, מגלם Jon Oliva את דמותו של סוחר הנשק הציני שמלבה את השנאה ומוכר מוות לכל המרבה במחיר, כשהוא מזכיר ללקוחותיו שמלחמות מסתיימות אך תמיד כדאי להצטייד לקראת המלחמה הבאה. החיבור בין הריפים המנסרים של פיטרלי וקפרי לבין ההגשה הדמונית של אוליבה מחזיר את המאזין הישר אל ימי הזוהר של "Hall of the Mountain King".
הדינמיקה הרגשית של האלבום ממשיכה להתעצם בבלדה האפלה "Starlight", שבה שירתו המובילה של סטיבנס משתלבת בקולות הליווי של Jon Oliva
על גבי מצע אקוסטי ופסנתר מהפנט, ובשיר המורכב "This Isn't What We Meant", הזועק את שבר החלום של דור שלם שביקש חירות וקיבל חורבן. החלק האמצעי של האלבום מציג שני קטעים אינסטרומנטליים וירטואוזיים עוצרי נשימה, "Mozart and Madness" הממזג בחוכמה עילאית את הסימפוניה העשרים וחמש של מוצרט לתוך סערת פרוגרסיב-מטאל משופעת בחילופי משקלים של Jeff Plate ו-Johnny Lee Middleton, ומיד אחריו "Memory", עיבוד חשמלי וקודר למוטיב האודה לשמחה מתוך הסימפוניה התשיעית של בטהובן, המוביל אל שיר הנושא הכבד והדרמטי "Dead Winter Dead".
אחד משיאי הרגש של האלבום ושל הקריירה של "Savatage" כולה מגיע ביצירה המצמררת "One Child". השיר, שנכתב מנקודת מבטו של Serdjan המתייסר על מותם של ילדים חפים מפשע בהפגזות, נפתח בנגינת פסנתר עדינה ובשירה חשופה וכואבת של סטיבנס, ונבנה בהדרגה אל שיא אופראי עם שירת קונטרפונקט רב-קולית וסולו גיטרה בוכה של פיטרלי. השיר לווה בקליפ רשמי מרגש שהמחיש את זוועות המלחמה דרך עיניו של ילד.
ואז, ברצועה השתים עשרה, מגיע הרגע ששינה לנצח את חייהם של חברי הלהקה ואת פני הרוק הסימפוני העולמי, הקטע האינסטרומנטלי "Christmas Eve Sarajevo 12/24". ביצירה בת שלוש דקות ועשרים וארבע שניות בלבד, המבוססת על מנגינות חג קיימות ומזכה את Jon Oliva, Paul O'Neill ו-Robert Kinkel בקרדיט הכתיבה, עם Mary Wooten בנגינת הצ'לו
, חיברה הלהקה בין מזמור חג המולד האנגלי העתיק "God Rest Ye Merry Gentlemen" לבין הנעימה האוקראינית "Carol of the Bells". היצירה נפתחת בצ'לו בודד ומלנכולי בלב השקט שלפני הסערה, לפני שגיטרות הדיסטורשן, הפסנתר והתופים מתפרצים בסימפוניית מטאל אדירה המדמה את הפגזים הנוחתים על העיר. תחנות הרדיו בארצות הברית, שחששו בתחילה לשדר קטע של להקת הבי מטאל, הוצפו בפניות מאזינים נרגשים בדצמבר 1995, והקטע הפך ללהיט ענק שחצה כל גבול ז'אנרי. הצלחתו הפנומנלית הובילה את או'ניל, Jon Oliva וקינקל להקים בשנת 1996 את פרויקט הענק "Trans-Siberian Orchestra", ששחרר מחדש את הקטע באלבום הבכורה שלו ומכר בהמשך למעלה מעשרה מיליון אלבומים ומילא אצטדיונים בכל רחבי צפון אמריקה.
את האלבום חותמת היצירה האפית "Not What You See", שבה נפגשים Serdjan ו-Katrina פנים אל פנים מעל גופתו של הצ'לן הזקן. כאן מפגינה הלהקה במלוא הדרה את סימן ההיכר הייחודי שלה, שירת הקונטרפונקט בסגנון ברודוויי שבה מספר קולות ומלודיות שונות מתנהלים במקביל ומתלכדים להרמוניה שמיימית, בטרם דועך האלבום אל צליל צ'לו בודד ואחרון המהדהד בחלל.
עם צאתו זכה "Dead Winter Dead" לשבחים נלהבים במגזיני המטאל והרוק המובילים באירופה, ביפן ובארצות הברית, ובהמשך זכה למהדורות מחודשות מפוארות שכללו גרסאות אקוסטיות מרגשות לקלאסיקות מתקופת Criss Oliva כמו "All That I Bleed" ו-"When the Crowds Are Gone". במבחן הזמן ניצב "Dead Winter Dead" לא רק כאחת מפסגות היצירה של "Savatage" לצד "Streets: A Rock Opera" ו-"The Wake of Magellan", אלא כגשר היסטורי חד-פעמי שהוכיח כיצד רוק כבד, מוזיקה קלאסית וסיפור אנושי נוקב יכולים להתמזג ליצירת אמנות נצחית.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות