ב- 21 ליולי, 1992 "Sonic Youth" הוציאה את האלבום השביעי והאלבום הכפול השני שלה - "Dirty".
האלבום "Dirty" מסמן נקודת ציון מרכזית בדיסקוגרפיה של "Sonic Youth", ומציג שינוי מובהק בצליל ובגישה הכוללת של הלהקה ביצירת מוזיקה. האלבום המשיך את השינוי בסגנון של הלהקה, שהתחיל באלבומה הקודם "Goo". הצליל ב- "Dirty" נוצר בהשראת הפופולריות של מוזיקת הגראנג' באותה תקופה. הוא מצד אחד חוקר באופן גס ולחלוטין לא מתנצל את שורשי ה- noise-rock של הלהקה, ומצד שני מציג נגישות חדשה שאפשרה ל- "Sonic Youth" להגיע לקהל רחב יותר, מבלי לפגוע ביושרה האמנותית שלהם.
בעקבות יציאתו של "Goo", שזכה להצלחה מסחרית מתונה, "Sonic Youth" יצאו בשנת 1990 לסיבוב הופעות באירופה ובצפון אמריקה, ושוב בסוף קיץ 1991, הפעם עם "Nirvana" ו-"Dinosaur Jr.". אולי זו הייתה הסיבה ש- Butch Vig ו- Andy Wallace, שהפיקו ומיקססו את "Nevermind" של "Nirvana", נבחרו לעבוד עם הלהקה ב- "Dirty" וגם השפיעו על שינוי הסאונד והסגנון באלבום.
האלבום נפתח ב"100%", רצועה "המנונית" שנותנת את הטון למה שיבוא אחר כך. ריפי הגיטרה הקליטים והקול הייחודי של Thurston Moore מושכים את המאזינים לנוף המיוחד של האלבום. השיר נכתב על הרצח של Joe Cole, איש צוות וחבר הלהקה. אבל ככל שהאלבום מתקדם, אנו נתקלים במגוון של רגשות ומרקמים "קוליים", כל שיר הוא חלק ייחודי בפאזל של "Dirty".
עבודת הגיטרה המובהקת של Thurston Moore ו- Lee Ranaldo זורחת לאורך כל האלבום, וממזגת רעשים מעוותים עם מלודיות מדבקות. רצועות כמו "Sugar Kane" (שנכתב ככל הנראה על מרילין מונרו) ו-"Drunken Butterfly" (הסינגל האחרון ששוחרר מהאלבום) מדגימים את השילוב הבלתי אפשרי הזה בצורה מושלמת ומאזנים את הדיסוננס עם "הוקים" דביקים שנשארים לך בראש הרבה אחרי שהמוזיקה מסתיימת.
בעוד ש- "Dirty" מאמץ את האלמנטים הרועשים והגולמיים של הלהקה, האלבום לא נרתע מלחקור תחומי מוזיקה חדשים. "Wish Fulfillment" (ששר הגיטריסט Lee Ranaldo) ו- "JC" (שנכתב גם הוא על הרצח של Joe Cole ונושא את ראשי התיבות שלו), מציעים הצצות שחודרות את חומת הסאונד הידועה של הלהקה, וחושפים רובד עמוק יותר לכתיבת השירים וליכולת הלירית של הלהקה.
התרומה של Kim Gordon ב- "Dirty" מוסיפה לגיוון של האלבום. ההגשה הקולית הייחודית שלה והאנרגיה העזה שהיא מביאה לרצועות כמו "Swimsuit Issue" (שנכתב על עובד של "Geffen", שהודח מתפקידו בשל הטרדה מינית), מאוזנות היטב עם השירה המנומנמת שלה ברצועות כמו "Shoot".
השיר "Youth Against Fascism" מציג את Ian MacKaye מלהקת "Fugazi" כנכן גיטרה אורח, בעוד שהכתחבה ב- "Purr" מציגה צד ניסיוני יותר של "Sonic Youth", פורצת גבולות ומתריסה מול מבני שיר קונבנציונליים. "Nic Fit" הוא קאבר של "Untouchables" אותו שר מור.
אחד מהשירים המיוחדים באלבום הוא "Chapel Hill", קטע שבתחילה מאט קצת את הקצב ומציג את יכולתה של הלהקה ליצור נופי סאונד אטמוספריים אבל לקראת סיום צובר תאוצה ועוצמה. האופי המהורהר שלו מאזן קצת את הרגעים היותר אגרסיביים של האלבום. השיר היה אחד הראשונים שנכתבו לאלבום והוא עוסק בעיירה צ'פל היל, שבצפון קרוליינה, וברצח מוכר הספרים Bob Sheldon בשנת 1991.
הנטייה של "Sonic Youth" להתנסות וחדשנות והנכונות שלהם לאתגר את עצמם ואת המאזינים שלהם, ניכרת היטב ב- "Dirty". רצועות כמו "Orange Rolls, Angel's Spit" ו- "Theresa's Sound-World" לוקחים אותנו למסע קולי, המשלב רעש, דיסטורשן ומקצבים לא שגרתיים שמייצרים תחושה של כאוס.
הקטע האחרון באלבום, "Crème Brûlée", הוקלט במקרה כשקים גורדון ניגנה באקראי בגיטרה ושרה, שלי ליווה אותה בתופים, ומור בדיוק ניסה להפעיל את המגבר שלו. הגיטריסט לי רנאלדו הקליט את הכל וכך נולד לו השיר.
מעניין לציין שהלהקה הקליטה בתחילה 18 רצועות לאלבום, אך היה צורך לקצץ אותו כדי שיתאים להוצאה של תקליטור. שלושת השירים שהושמטו מהאלבום הופיעו מאוחר יותר במהדורות אחרות. "Genetic" ו-"Hendrix Necro" הופיעו בסינגל "100%", בעוד ש- "Stalker" נוסף לגרסת הוויניל של האלבום.
אפשר לסכם ולומר ש- "Dirty" הוא עדות לאבולוציה האמנותית של "Sonic Youth" וליכולת שלהם לאמץ גם את שורשי ה- noise-rock יחד עם צליל נגיש יותר. "Dirty" נותר כאחד מהאלבומים החשובים והמובילים של הלהקה והוא ממשיך לעורר השראה במוזיקאים ומעריצים כאחד.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט