• FaceOff - עימות חזיתי

Nirvana - Nevermind

האלבום "Nevermind", אלבום האולפן השני של "Nirvana" יצא ב-24 בספטמבר 1991!! ואתם מוזמנים לסיקור נוסף בסדרת "Class of 91'" על אלבומי המופת ששוחררו באותה שנה מופלאה.


רבות סופר ודובר על האלבום הזה, על המהפכה שיצר, על ההצלחה המטאורית שהשיג, על ההשפעה האדירה שלו ועל הצונאמי האלטרנטיבי שהביא איתו... אלבום שהדיח את "Dangerous" של מייקל ג'קסון מהמקום הראשון, אלבום שמכר למעלה מ-30 מיליון עותקים ובתקופת השיא מכר יותר מ-300,000 אלף עותקים בשבוע. אלבום שלחץ על כפתור ה- "Restart" ואיתחל מחדש את עולם המוזיקה כפי שהיה ידוע עד ליום יציאתו. שהכניס את האלטרנטיב אל לב המיינסטרים. אלבום שהסיר את הלוט מעל עיר שלמה ומיקם מעליה זרקור "Xenon" מפלצתי שהביא לחשיפתן ולגילויין של להקות גדולות אחרות שפעלו במקום באותה תקופה, "Soundgarden", "Alice In Chains" ו- "Pearl Jam", אך לא רק! הוא סלל גם את הדרך ללהקות שפעלו מחוץ לסיאטל כמו "The Smashing Pumpkins" ובהמשך גם "Stone Temple Pilots", כאשר גלי ההצלחה האימתניים שלו מהדהדים גם מחוץ לארצות הברית ומעוררים מהפכה שלמה בעולם המוזיקה.


קשה לחדש על אלבום שכל-כך הרבה דובר ונכתב עליו, ובכל זאת נפתח בסיפור קטן...


באפריל 1990, פחות משנה לאחר שחרורו של אלבום הבכורה "Bleach", מתחילה "Nirvana" לעבוד על אלבומה הבא. כבר אז היה ברור להם שזה הולך להיות אלבום שונה ואחר מ- "Bleach". הוא יחרוג מגבולות ההארדקור והפאנק ויכלול קטעים יותר מלודיים. Kurt Cobain ראה לנגן עיניו שילוב של "פאוור קורדס" כבדים וגיטרות מנסרות מעורבבים עם מלודיות מתקתקות. מעין שילוב של ההשפעות עליו באותה תקופה. בעיקר "R.E.M.", "Pixies" ו- "Melvins". חברי הלהקה החליטו לעבוד על אלבומם הבא עם המפיק Butch Vig, הואיל והם אהבו מאוד את הצליל הכבד שהוא העניק ללהקה "Killdozer" (להקת הארד רוק אמריקאית משנות ה-80). הם נסעו אליו לווינסקונסין והחלו לעבוד על האלבום החדש. הם הצליחו להקליט 8 שירים בתוך 5 ימים, עד שהכל התחרבן (אבל לטובה). מיתרי הקול של Kurt Cobain החלו להראות עייפות ומיד עם החלמתם (שלקחה מספר ימים), הם יצאו לסיבוב הופעות אינטנסיבי של 24 הופעות ב- 39 ימים.


לאחר סיבוב ההופעות הם נפרדו מהמתופף Chad Channing והחליטו להשתמש בדמואים שהקליטו על-מנת לחפש חברת תקליטים חדשה. Cobain האמין ש- "Sub Pop" הקטנה לא מתאימה להם ושהם צריכים חברה יותר גדולה שתפיץ את המוסיקה שלהם. זה לא היה עניין של מה בכך. כזכור, "Sub Pop" הינו הלייבל שהיווה קטליזטור שהיה מחובר ללב סצנת הגראנג' באותה תקופה בסיאטל. זה היה אולי מהלך חכם ודי צפוי ללהקה שהייתה חלק מזרם שהולך ומתפתח (למרות שאף אחד לא צפה את הנחשול האימתני שיגיע אחר כך), אבל יחד עם זאת הוא גם גורם לנו לתהות מה בדיוק עבר בראשו של Kurt Cobain, אשר כידוע סלד מאוד מההצלחה ומכל מה שהיא הביאה עימה, אז למה בעצם לחפש חברת תקליטים גדולה?


"נירוונה", שהייתה באותה תקופה מחוזרת על-ידי לא מעט חברות תקליטים חתמה לבסוף עם "DGC" (שבבעלות Geffen). את ההמלצה לחתום עם "DGC" הם קיבלו מחברה ותיקה - Kim Gordon הבסיסטית של להקת "Sonic Youth". לאחר החתימה החברים היו נחושים להתחיל בהקלטות, אך גם חששו מהלחץ והמעורבות של חברת התקליטים הגדולה והחדשה.


המהלך הראשון שחברי "Nirvana" נקטו בו, הוא לסרב לכל המועמדים של חברת התקליטים לתפקיד המפיק. הם ביקשו לחזור ולעבוד עם Butch Vig. מצויידים בהקלטות הקודמות, הם נכנסו לאולפן המיתולוגי "Sound City" והחלו לעבוד על האלבום "Sheep" (כן, כן לא התבלבלנו זה היה השם שנבחר טנטטיבית). Krist Novoselic, Dave Grohl ו- Kurt Cobain עבדו קשה על האלבום, הרבה חזרות לפני ההקלטות, המון הקלטות של השירה ואפילו כתיבה של הדקה התשעים. לאחר סיום ההקלטות עברו החברים לשלב ה- Mix (זהו השלב שבו משלבים את כל האלמנטים של השיר: כלי הנגינה, אפקטים, עריכה ועוד).


כבר בשלב הראשון הם לא היו מרוצים והחליטו להביא מישהו אחר לבצע את המיקס. הם קיבלו רשימה ארוכה ומכובדת של מועמדים מחברת התקליטים, אך מחשש להפוך את האלבום למשהו מהוקצע מדי המושפע מסאונד של להקות אחרות, הם פשוט לקחו את השם האחרון ברשימה, Andy Wallace, שהפיק את אחד האלבומים של "Slayer".


אנדי עשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב ועם כל מיני אפקטים מיוחדים ופילטרים כאלה ואחרים הוא השלים את המלאכה. Butch Vig ו- Andy Wallace העידו שבתחילה חברי הלהקה היו מרוצים מאוד מהמיקסים. עם זאת, לאחר שחרורו של האלבום הביעו חברי הלהקה סלידה מהצליל המעובד, כשקוביין צוטט באמירה מרחיקת לכת אומר שכשהוא שומע את ההפקה הוא ממש מרגיש מובך, כי היא קרובה יותר לאלבום של "Mötley Crüe" מאשר לאלבום פאנק.



לא משנה באיזה שלב בחיים שלכם האזנתם לראשונה לאלבום הזה, אין מצב שנשארתם אדישים. הוא הפך אתכם, בעט בכם, גירד אתכם מהריצפה וערבב לכם את הקרביים. האלבום הזה שופע בניגודים וזה מה שהופך אותו לכל-כך מוצלח ומיוחד. הסאונד חדשני עם אלמנטים של רטרו, מבנה השירים פשוט, אך גם מאוד דינמי ומטייל בין שקט לרעש, הטקסטים חדים וישירים, אך יחד עם זאת מעורפלים ושברירים והקול של קוביין נע בין נקי וחלק למחוספס ומיוסר.


מהאלבום שוחררו ארבעה סינגלים מצליחים ששרפו את המצעדים ושודרו באופן מחזורי ובלתי פוסק ב- MTV:


שיר הפתיחה של האלבום "Smells Like Teen Spirit" הגדיר מחדש את את עולם המוזיקה והפך להימנון של דור שלם, אשר מאוחר יותר יכונה דור ה- X, וכל זאת בארבעה אקורדים בלבד.


את השיר כתב Kurt Cobain ברגע אחד של כעס, לאחר שחברתו Tobi Vail, מלהקת Bikini Kill זרקה אותו. כותרת השיר נבעה מכתובות גרפיטי שרוססו על ידי Kathleen Hanna - זמרת להקת Bikini Kill, על קיר דירתו של קוביין. הכוונה שלה היתה לציין את העובדה שקורט "סומן עכשיו" בניחוח הדאודורנט החביב על חברתו וייל "Teen Spirit".


ארבעת האקורדים שקורט בחר לעטוף איתם את המילים של "Smells Like Teen Spirit" לא היו חדשניים, להיפך, אלו היו אקורדים לעוסים שנעשה בהם שימוש באינספור שירי רוק. קוביין ציין שהוא ניסה לכתוב שיר שישמע כמו ה- "Pixies". גם במקצב ואופן הנגינה של הריף האלמותי ניסה קוביין להישמע כמו השיר "More Than A Feeling" של להקת "Boston", אשר בהתאם להודאתו הוא עצמו היו פשוט קלישאתיים. לשיר לא היה אפילו גשר. אבל השילוב של הפשטות, עם החיספוס והמלודיה הקליטה יצרו את ה"מפץ הגדול" אשר שינה את פני המוזיקה לנצח.


כדי ללוות את השיר צילמה הלהקה קליפ שהרעיון שלו מבוסס על ילדי פאנק רוק שזורעים הרס בתיכון, סמל לכל מה שקוביין בז לו מאז ימי התיכון שלו באברדין. שידורים בלתי פוסקים של הקליפ ב- MTV והשמעות חוזרות ונשנות בתחנות הרדיו השונות ישגרו את "Nirvana", צורחת ובועטת, היישר לראש מצעד הבילבורד 200 ואל לב המיינסטרים.


אבל זה לא הסתיים בכך, השיר הזה ישים עיר שלמה על המפה העולמית, שכן מאותו יום סיאטל הפכה לשם נרדף למהפיכת הגראנג' שהתחוללה שם. השיר הזה הפך אומנם את הלהקה לאלמותית בין לילה, אבל יותר מכל הוא היווה את הטריגר למהפיכה גדולה בהרבה ממהפיכה מוזיקלית, מהפיכה תרבותית של דור ה- X.


למותר לצין ש- "Smells Like Teen Spirit" דורג במקום ה- 9 ברשימת "500 השירים הגדולים בכל הזמנים" של מגזין הרולינג סטון, הוא נמצא ברשימת 500 השירים הגדולים שעיצבו את הרוקנרול של "היכל התהילה של הרוקנרול" והוא גם נכנס להיכל התהילה של הגראמי בשנת 2017. בשנת 2000 נכנס השיר לספר השיאים של גינס כשיר ששודר הכי הרבה פעמים בערוץ MTV אירופה.


הקטע השני מהאלבום "In Bloom" שוחרר כסינגל הרביעי והאחרון והיה בין שמונת השירים שהוקלטו במהלך הפגישה בת חמישה ימים עם Butch Vig באפריל 1990. ההקלטה המקורית, כללה קטע מעבר (גשר) שהוסר על-ידי Butch Vig באמצעות חיתוך של סליל המאסטר עם סכין גילוח. התוכנית המקורית לשחרר את השיר כסינגל נזנחה לאחר שהמתופף Chad Channing עזב את הלהקה. במקום זאת, החליטה הלהקה להשתמש בשיר כקלטת דמו, שהופצה בקרב תעשיית המוזיקה ויצרה עניין בקרב חברות התקליטים הגדולות. בסופו של דבר השיר הוקלט מחדש באולפני "Sound City" במאי 1991. זה היה אחד השירים הראשונים שעבדו עליהם במהלך ההקלטות החוזרות, בשל היכרותו הקודמת של Butch Vig את השיר. כמו השירים האחרים שהוקלטו באפריל 1990, גם העיבוד לשיר הזה נותר כמעט ללא שינוי, כאשר הביצוע של Dave Grohl, נשאר קרוב מאוד למקור. כאן המקום לציין שקוביין התנגד בכל תוקף לכל סוג של אפקט בהקלטת האלבום וכאשר Butch Vig ניסה לגרום לו לבצע הכפלה של השירה הוא כמובן סירב בתוקף. כדי לקבל את ההכפלות על ערוץ השירה נאלץ בוץ' להונות את קוביין. הוא גרם לו לחשוב שחלקים מסוימים של השירה אינם מוקלטים כראוי וצריך לעשות זאת שוב. בהמשך הוא הוכיח לו שגם John Lennon ביצע זאת באלבומי הביטלס, עד שלבסוף קוביין התרצה והסכים לעבות את תפקידי השירה, כמעט בכל השירים באלבום. אבל Vig לא הסתפק בכך, הוא החליט לגרום גם למתופף Dave Grohl לשיר הרמוניות גבוהות, ולהכפיל אותן כמו עם קוביין. בתחילה גרוהל התקשה להגיע לתווים הנכונים, אך בסופו של דבר הצליח לשיר בדיוק איך ש- Vig ביקש ממנו.


הקטע השלישי "Come As You Are" שוחרר כסינגל השני מתוך האלבום. הריף הכל-כך מפורסם של השיר לקוח מהשיר "Eighties" של "Killing Joke" משנת 1984, הוא פשוט מנוגן קצת יותר לאט. חברי "Killing Joke" חשבו לתבוע את חברי "Nirvana" על "ההשאלה", אבל אחרי מותו של Kurt Cobain החליטו לוותר. יצויין כי קורט קוביין היה מודע היטב ל"השאלה". לאחר יציאת האלבום התלבטו הלהקה וחברת הניהול האם להוציא את "Come as You Are" או "In Bloom" כסינגל השני מתוך האלבום וקורט העדיף את "In Bloom" בשל חששותיו מהדמיון לשיר של "Killing Joke". לאחר שכנוע של חברת הניהול, קוביין הסכים בגלל הפוטנציאל המסחרי שלו. בוץ' אמר שזה השיר האהוב עליו מהאלבום ושקוביין משתמש כאן באותו אפקט בו השתמש בשיר "Smells Like Teen Spirit", כזה שמפיק את הצליל הטריפי פסיכדלי שנשמע כמו מים.


השיר "Lithium" שוחרר כסינגל השלישי מהאלבום. גם הוא הוקלט בסשנים הראשונים מאפריל 1990 והיה אחד הגורמים לכך שאלו הופסקו בעקבות איבוד קולו של Kurt Cobain. ניתן לומר כי מבחינה היסטורית השיר הזה היווה את הטריגר לכל מה שהגיע לאחר מכן. זה השיר שיצר את החיכוכים שיביאו בסופו של דבר לעזיבתו של המתופף Chad Channing. קוביין לא היה מרוצה מהתיפוף של Channing בשיר הזה ופעם אחר פעם דרש ממנו לבצע את עיבוד התופים שהוא עצמו המציא לשיר. העבודה המתישה מול Channing וההקלטות החוזרות של השיר נתנו את אותותיהם על קולו של Kurt Cobain, מה שאילץ את הלהקה להפסיק את ההקלטה. אפקט הפרפר שנותר עם הקלטת השיר הזה המשיך עם פיטוריו של Channing וגיוסו של Dave Grohl ובהמשך החתימה עם "DGC" וההקלטה המחודשת שבזכותה נשמע "Nevermind" כפי שהוא נשמע.

אם כבר דיברנו על "Lithium", אז הרצועה הנחבאת בסוף האלבום “Endless, Nameless”, שמתחילה בדקה ה-13:51 של הרצועה ה-12, הוקלטה במקרה, כתוצאה של תסכול מצדו של Kurt Cobain אשר לא הצליח לבצע את הקלטות הגיטרה של השיר “Lithium” כמו שצריך. Butch Vig שלא הפסיק את ההקלטה אחרי ביצוע השיר, החליט לשמור אותה וטכנאי האלבום Howie Weinberg הוסיף אותה בטעות בסוף האלבום.


אבל האלבום הזה הוא בהחלט לא רק ארבעת הסינגלים ששוחררו מתוכו.

יש כאן את "Breed" המדהים שבמקור נקרא "Immodium" - על שם תרופת השלשול של Tad Doyle סולן להקת "TAD" מסיאטל עימה הלהקה יצאה לסיבוב הופעות בשנת 1989, אז גם החלה הלהקה לפתח את השיר.

יש גם את "Polly" האקוסטי שהינו השיר היחיד בו Dave Grohl לא מקבל קרדיט, אלא המתופף הקודם Chad Channing. פשוט אין בשיר הזה תופים אך Chad Channing קיבל קרדיט על הצליל היחיד בשיר של המצילה.

תמצאו כאן פאנק-רוק עצבני ומהיר דוגמת "Territorial Pissings" שנכתב ממש בשלב המיקס לאלבום עם הפתיחה של הבסיסט Krist Novoselic שר קטע מהשיר "Get Together" של "Youngbloods" משנת 1967.

תמצאו גם את "Drain You" שהוקלט לראשונה במהלך ביקור שערכו Dave Grohl ו- Kurt Cobain בביתו של Dale Crover מתופף ה- "Melvins". בוץ' מעיד שזה השיר שיש בו הכי הרבה שכבות של גיטרות באלבום. את הצלילים במהלך קטע המעבר שמתחיל בדקה 1:35 לשיר, ביצע קוביין במגוון דרכים, כולל שימוש בברווז גומי שיופיע מאוחר יותר על הכריכה האחורית של האוסף "Incesticide" משנת 1992.

השיר "Lounge Act" שמדבר על שברון לב מיחסים לא טובים. מאזכר את "Smells Like Teen Spirit"

עם המשפט: "I still smell her on you". כותרת השיר הגיעה מקטע הבס בתחילת השיר. חברי הלהקה חשבו שזה משהו שלהקת טרקלינים תנגן (cheesy lounge band). קורט הודה שהשיר נכתב על חברתו לשעבר Tobi Vail. השורה בשיר "I'll arrest myself, I'll wear a shield" מתייחסת לקעקוע של קוביין על הכתף עם סוג של מגן והאות K מצויירת עליו.

הקטע המהיר והעצבני "Stay Away" שמזהיר אותנו להתרחק, נקרא במקור "Pay To Play" וכולל בסופו את המשפט מעורר המחלוקת "God is gay" אותו ריסס קוביין על מכוניתו של חברן לכיתה בתיכון.

השיר "On a Plain" שהוא שיר על "כתיבת שירים". את המילים שלו סיים קוביין לכתוב ממש בסמוך להקלטה ולכן הוא כולל את המשפט "What the hell am I trying to say?" ומה אתם יודעים, השיר אפילו מסתיים באה-קאפלה של קוביין.

ויש כאן את "Something in the Way" המהפנט עם צ'לו מרעיד ומצמרר שבמקור היה בכלל חשמלי, כן, כן, תוכלו לשמוע את הביצוע המחושמל באוסף "Montage of Heck: The Home Recordings" של קוביין משנת 2015. קורט כתב את השיר על חייו. הוא מדבר על מגורים מתחת לגשר, מה שלטענתו קרה כאשר נבעט מהבית ונאלץ לגור מתחת לגשר סמוך.


לפני סיום נתייחס בקצרה לעטיפת האלבום. הרעיון היה בהשראת האובססיה של קוביין עם הריון ולידה (In Utero). קוביין הביא את הרעיון לאחר צפייה בסרט על לידות מתחת למים, הוא רצה שעטיפת האלבום תציג תמונה של לידה אמיתי מתחת למים, אך חברת התקליטים התנגדה והסכימה על תמונה של תינוק מתחת למים. אגב, חברת התקליטים ניסתה לצנזר את איבר מינו של הרך הנולד אך קוביין התעקש ולא הסכים לכך. הפשרה היחידה שקוביין הסכים לה הייתה כיסוי איבר המין עם סטיקר שעליו הכיתוב: "If you're offended by this, you must be a closet pedophile".


שמו של התינוק שעל גבי העטיפה הוא ספנסר אלדן, שהיה אז בן שלושה חודשים. החכה ושטר הכסף הוספו לתמונה לאחר מכן. 30 שנה לאחר יציאת האלבום הגיש ספנסר אלדן תביעה כנגד הלהקה, צלם העטיפה, וכל מי שהיה שותף ליצירתה על פורנוגרפיה וניצול ילדים בכך שלא צנזרו את אבר מינו. הוא דרש 150,000 דלר מכל אדם שנתבע בכתב התביעה. תביעתו של ספנסר נדחתה אך הוא המשיך והגיש שתי תביעות נוספות שבשנת 2022 כולן נדחו ובית המשפט סגר את התיק לאלתר.


העטיפה האחורית של האלבום מורכבת מקולאז' ציורים מסוג DANTES INFERNO PAINTINGS שקוביין יצר, הקוף Chim Chim ותמונה מטושטשת וחבויה של להקת "KISS", להקה שקוביין העריץ כשהיה נער.


האלבום "Nevermind" זכה להצלחה מסחרית אדירה. הוא מכר יותר מ -30 מיליון עותקים ברחבי העולם, מה שהופך אותו לאחד האלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים. בינואר 1992 הוא הגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200 האמריקאי ובמקביל ב- 7 מדינות נוספות. מעבר להצלחה המסחרית מדובר באחד מהאלבומים המוערכים ביותר בהיסטוריה של המוזיקה והוא נמצא כמעט בכל רשימת דירוג שמכבדת את עצמה. בשנת 2004 הוסיפה ספריית הקונגרס האמריקאי את האלבום לרשימת ההקלטות הלאומית היוקרתית - "National Recording Registry", המאגדת בתוכה את אוסף ההקלטות המשפיעות ביותר מבחינה תרבותיות והיסטוריות על אמריקה.


עכשיו עזבו הכל ולחצו פליי: Spotify, Apple Music אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!