Stevie Wonder - Talking Book
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 27.10.1972
"אם אדם לא יכול לראות בעיניים, זה לא אומר שאין לו חזון"
ועוד איזה חזון היה לו לילד הפלא: ילד פלא שהפך לכוכב על מולטי-אינסטרומנטליסט, כותב שירים בחסד, חבר היכל התהילה של הרוקנרול והרית'ם אנד בלוז, אמן שזכה בכעשרים וחמישה פרסי גראמי ובפרס אוסקר, ומכר מעל 100 מיליון אלבומים ברחבי העולם.
זהו כמובן סטיבי וונדר, שאלבומו החמישה עשר, "Talking Book", יצא ב-27.10.1972.
וונדר, כשמו כן הוא, פלא מוזיקלי. הוא נולד ב-1950 בסגינאו, מישיגן, בשם סטיבלנד הרדוויי ג'ודקינס.
וונדר נולד כמה חודשים לפני הזמן והועבר כפג לטיפול חמצן באינקובטור. הדבר יצר אצלו "רטינופתיה של פגים", כלומר, עודף החמצן שהגיע לעיניו בטיפול נמרץ גרם לעוורונו.
כשהיה בן 4 הוריו התגרשו, ואימו עברה עם ילדיה לדטרויט, שם החל סטיבי הקטן לשיר במקהלה של הכנסייה הבפטיסטית.
בגיל 9 לימד את עצמו לנגן על פסנתר, מפוחית ותופים, וכעבור שנתיים התגלה על ידי רוני וייט מלהקת "The Miracles". וייט לקח את סטיבי הקטן ואת אימו לאודישן אצל מנכ"ל חברת "מוטאון", ברי גורדי.
לאחר החתימה על חוזה מיוחד בגלל גילו הצעיר (חוזה מתגלגל לחמש שנים שבו התמלוגים מוחזקים בנאמנות עד גיל 21), העניק לו המפיק קלרנס פול את השם סטיבי וונדר הקטן, "Little Stevie Wonder".
במשך עשור, בשנים 1962-1972, יצר האמן הפורה לא פחות מארבעה עשר אלבומי אולפן. בשנת 1963 חווה וונדר את הפריצה שלו עם הסינגל הראשון שכבש את פסגת המצעד בארה"ב, "Fingertips Pt. 2".
בהמשך, כיאה לנער מתבגר, קולו של סטיבי הקטן השתנה, והוא עצר לרגע את הקריירה המוזיקלית שלו כדי ללמוד פסנתר קלאסי בבית הספר לעיוורים במישיגן. במקביל הסיר את התוספת "Little" משמו.
וונדר חזר לקדמת הבמה, הפעם בפורמט של אמן בוגר (אף שעדיין היה טינאייג'ר), והחל לייצר קלאסיקות שגרמו לו לכבוש עוד ועוד מעריצים: "Uptight", "My Cherie Amour", "Yester-Me, Yester-You, Yesterday" ועוד.
בשנת 1970, כשהוא בן 20 בסך הכל, התחתן וונדר עם סריטה רייט, מזכירה בחברת "מוטאון" וכותבת שירים. בהמשך יכתוב וונדר שירים נפלאים לסריטה ועליה, אך הנישואים שלהם החזיקו מעמד שנתיים בלבד, ושיתוף הפעולה המוזיקלי ביניהם היה ארוך ומוצלח יותר.
במקביל ניהל וונדר מו"מ עם "מוטאון" על חוזה חדש, שבו השיג שליטה מלאה על הקריירה שלו, כולל אחוז חסר תקדים של תמלוגים ושליטה מלאה על דרכי יצירת אלבומיו בכל ההיבטים.
כאמור, וונדר וסריטה יצרו מתחילת הסבנטיז חיים משותפים, ומוזיקליים יחדיו. זה היה הרגע שבו החל סטיבי וונדר "לצאת מהקופסה" של אמן האר אנד בי של "מוטאון", והוא חיפש צלילים חדשים ומצא אותם בחיקם של צמד המפיקים האלקטרוני "Tonto's Expanding Head Band".
מאחורי השם הזה עמדו מוזיקאי הג'אז הבריטי מלקולם ססיל והמפיק האמריקאי רוברט מרגולף, שהיה חלוץ בתחום המוזיקה האלקטרונית, ושם חתר סטיבי וונדר. שיתוף הפעולה בין וונדר ורייט לצמד מרגולף וססיל החל באלבום "Music of My Mind" שיצא במרץ 1972, והגיע לרגע שיא ראשון באלבום הבא של וונדר, שיצא ב-27.10.1972: "Talking Book".
סטיבי הנמרץ לא נח לרגע. בתווך בין יציאת אלבומו ה-14 במרץ לבין יציאת "Talking Book" באוקטובר הוא החליט לצאת מהקופסה ומהנישה של האמן השחור, וביוני 1972 הלך לחמם את "הרולינג סטונס" בסיבוב ההופעות שלהם.
מסיבוב ההופעות הזה חזר וונדר בוגר יותר, היישר להקלטות של "Talking Book", קלאסיקה על-זמנית שכולה בחינה עצמית והצהרות חברתיות. וונדר שר על נושאים חברתיים ועל אהבה, ולא מפחד לגעת בנושאים פוליטיים, כאשר הוא מבקר, בשיר "Big Brother", את הפוליטיקאי הלבן שמגיע לבקר בגטו רק בתקופת בחירות.
לאלבום חברו מוזיקאים רבים, חלקם עוד לפני שפרצו בעצמם, כמו דניס וויליאמס, דיוויד סנבורן, ריי פארקר ג'וניור, וגם הגיטריסט ג'ף בק. בק, שהעריץ את וונדר, יצר עמו קשר ובמהרה הצטרף להקלטות האלבום, כאשר ההסכם ביניהם היה שבק ינגן בהקלטות, ובתמורה וונדר יכתוב לו שיר.
במהלך ההקלטות החל בק לתופף בקצב, ווונדר אמר לו להמשיך לאלתר. לאחר שסיימו יחדיו ויצרו דגימה של השיר, החליט וונדר שזה יהיה השיר שיתן לו במתנה: "Superstition". ההוצאה של הסינגל בגרסה של בק ולהקתו התעכבה, ומנכ"ל "מוטאון" ברי גורדי, שחזה שהשיר יהפוך ללהיט גדול, עט על המציאה, והשיר יצא קודם בגרסה של וונדר ואכן הפך ללהיט ענק. יקח הרבה זמן עד שג'ף בק יסלח לסטיבי וונדר על הצעד הזה.
לאורך כל האלבום מורגש הסאונד המיוחד והאדג'י שלו, שנוצר בזכות שני מפיקי העל ססיל ומרגולף. השניים יצרו שכבות על גבי שכבות של שימוש בסינתיסייזרים מסוג ARP ומוג, ובמקלדות כמו קלאבינט ופנדר רודס, במקום כלי המיתר הרגילים, דבר שהוסיף מימד של עומק לסאונד של האלבום.
האלבום "Talking Book" הפך לראשון בשרשרת של אלבומים קלאסיים שהפכו את וונדר למעצמה. הוא זכה רק בשנות השבעים ב-15 פרסי גראמי, וההשפעה שלו על המוזיקה והאמנים לעתיד הייתה כה גדולה שלא ניתן לכמת אותה.
בעטיפת האלבום נראה סטיבי וונדר קלוע צמות בנוסח אפריקאי, כשהוא עונד תכשיטים הודיים. את הצילום יצר אחד משני המפיקים באלבום, רוברט מרגולף.
בהוצאה המקורית נכלל באריזת האלבום גם כיתוב בכתב ברייל, וסטיבי וונדר הוסיף נופך משלו כשכתב למאזיני האלבום: "הנה המוזיקה שלי, זה מה שיש לי לומר לכם על איך אני מרגיש. דעו שאהבתכם אליי מחזקת את האהבה שלי עוד יותר אליכם".
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות