The Rolling Stones - It's Only Rock 'n Roll
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 18.10.1974
"הסתכסכתי עם Mick Jagger. היו כמה שירים שהרגשתי שהייתי צריך לקבל לזכותי קרדיט על הכתיבה המשותפת ב-\"It's Only Rock 'n Roll\". היינו חברים קרובים למדי ושיתפנו פעולה בצורה הדוקה בהכנת האלבום הזה. באותה תקופה מיק וקית' לא ממש עבדו יחד כצוות, אז הייתי מבלה הרבה זמן באולפן".
הדובר הוא Mick Taylor, שהצטרף ללהקת "The Rolling Stones" ביוני 1969 וערך את הופעת הבכורה שלו איתה בקונצרט החינמי המפורסם בהייד פארק, שנערך ב-5 ביולי 1969 בפני קהל שהוערך בכ-250,000 איש. טיילור טען שעבד בצמוד לג'אגר על כתיבת השירים לאלבומם השנים עשר בבריטניה, "It's Only Rock 'n Roll", שיצא ב-18.10.1974.
קצת יותר מעשור לאחר שהוקמה הלהקה, "הרולינג סטונס" החלו להצטייר כלהקה שבעה, והיה נראה שהם מחפשים לשנות. זה החל בשינוי האווירה מהאלבום הקודם "Goats Head Soup", שהוקלט בעיקר בבירת ג'מייקה, קינגסטון. מהאווירה הקאריבית הם עברו להקלטות באווירה אירופית קרירה באולפני "Musicland", שהקים Giorgio Moroder במינכן.
הם אמרו תודה רבה למפיק הוותיק Jimmy Miller, שהפיק את חמשת אלבומי האולפן האחרונים שלהם, והחלו להפיק לעצמם תחת השם הבדוי "The Glimmer Twins".
"אני חושב שהגענו לנקודה עם ג'ימי מילר שבה רמת התרומה ירדה, כי הפקת אלבום של הסטונס פעם בשנה הפכה להרגל, לדרך חיים. מיק ואני הרגשנו שאנחנו רוצים לנסות לעשות את זה בעצמנו, כי באמת הרגשנו שאנחנו יודעים הרבה יותר על טכניקות והקלטות ויש לנו רעיונות משלנו. היה ברור שהגיע הזמן לשינוי בחלק המסוים הזה של תהליך עשיית התקליטים", הסביר Keith Richards.
לאחר ששוב לא זכה לקרדיט על תרומותיו לכתיבה, הודיע טיילור בדצמבר 1974 שהוא עוזב את הלהקה לאחר חמש וחצי שנים. זו לא היתה הסיבה היחידה לעזיבתו, ובהמשך דיבר גם על הצורך להתרחק מהסמים שאפפו את חיי הלהקה. מי שמילא לבסוף את מקומו היה Ronnie Wood, אשר השתתף בהקלטת שיר הנושא "It's Only Rock 'n Roll (But I Like It)". גם David Bowie השתתף בסשן המקורי וביצע קולות רקע.
למרות העזיבה של "הסטונס" באקורד לא נעים, הקשרים בין טיילור לחברי הלהקה נשמרו, והוא הוזמן מדי פעם להתארח בהופעות שקיימו.
השיר קודם על ידי קליפ בבימויו של Michael Lindsay-Hogg, המראה את הלהקה לבושה בחליפות מלחים ומנגנת באוהל שבסופו של דבר מתמלא בבועות. הסרטון הזה היה אחת ההופעות המצולמות האחרונות של טיילור כחבר בלהקה.
הקצף היה חומר ניקוי, ולפי ריצ'רדס, הרעיון לחליפות המלחים עלה ברגע האחרון כי אף אחד מהחברים לא רצה להרוס את המלתחה שלו. ג'אגר אמר שכל תהליך הצילום היה קשה וגם ארוך במיוחד. המצלמות והאורות לא יכלו להיות בתוך האוהל מחשש להתחשמלות. בגלל הסיכון הזה הלהקה ביטחה את עצמה. ריצ'רדס סיפר שצ'רלי ווטס המסכן כמעט טבע, כי הם שכחו שהוא יושב.
שיר הנושא נתן את הטון לאופן שבו האלבום ייתפס כמחויבות מחודשת לרוקנ'רול טהור של "הרולינג סטונס". השיר התעצב עם עזרה והשראה לא קטנה מהגיטריסט של "Faces", רון ווד, שנתן לריצ'רדס לשהות בביתו לזמן מה. ידידות זו סללה בסופו של דבר את הדרך לווד להחליף את טיילור.
למרות שהוא לא הצליח כמו האלבומים הקודמים שלהם, "It's Only Rock 'n Roll" היה אלבום מעבר חשוב עבור "הרולינג סטונס". טיילור, הבסיסט Bill Wyman והמתופף Charlie Watts ניגנו ברוב השירים, בעוד Ian Stewart, Nicky Hopkins ו-Billy Preston נתנו את הטאץ' הייחודי שלהם. האלבום כלל את ההופעה הראשונה באלבום של הלהקה של נגן כלי ההקשה Ray Cooper, שימשיך לעבוד עם "הרולינג סטונס" גם בשנות ה-80.
האלבום פותח בתחילה כהפקה חצי חיה וחצי אולפנית, כאשר צד אחד אמור היה לכלול הופעות חיות מסיבוב ההופעות של "הסטונס" באירופה, ואילו הצד השני אמור היה להיות מורכב מגרסאות כיסוי שהוקלטו לשירי האר אנד בי האהובים עליהם.
קאברים שהוקלטו כללו את "Drift Away", שהתפרסם בביצוע Dobie Gray, את "Shame, Shame, Shame" של Jimmy Reed ואת "Ain't Too Proud to Beg" של "The Temptations", שהיה הקאבר היחיד שנכנס לאלבום בסוף. עד מהרה החלה הלהקה לעבוד על קטעי נגינה של ריצ'רדס ורעיונות חדשים של ג'אגר, והקונספט המקורי בוטל לטובת אלבום שהתבסס כמעט כולו על חומרים מקוריים.
הסאונד של פילדלפיה השפיע רבות הן על "הרולינג סטונס" והן על בואי, שבאלבומו "Young Americans" יעמיק את החיבור הזה. אחד ההרכבים שפעלו בז'אנר היה "Blue Magic", שהקליט מוזיקת סול מתוקה בחברת התקליטים "Atlantic". הרכבים נוספים בסגנון היו "The Delfonics" ו-"The Stylistics". חברי "Blue Magic" השתתפו בקולות רקע בשיר "If You Really Want to Be My Friend", שאפשר לשמוע בו פנייה של ג'אגר לאשתו ביאנקה שתואיל לשחרר אותו.
בשלושת השירים הראשונים של האלבום הלהקה חושפת את הצד הפגיע שלה, אבל חלק ניכר מהאלבום מציג גם צד סקסיסטי ומיזוגני. האנטיפתיה לנשים באה לידי ביטוי בצורה בוטה בשורה אגבית בשיר "Time Waits for No One", על הזמן שיכול להרוס בניין או את פניה של אישה, או בשיר שלם דוגמת "Short and Curlies".
הנטייה של ג'אגר לראות בנשים ובעבודה שלוחות של אותו נטל מופיעה במקומות הכי מוזרים ובדרכים הכי מצחיקות. בשיר "Luxury" הוא משחק תפקיד של עובד מפעל ג'מייקני עם שני קופים על הגב. הוא עובד קשה בשביל החברה, ועובד קשה כדי לשמור את בת זוגו בחיי מותרות.
אם יש שיר שמסכם היטב את התחושה של חברי הלהקה באותה תקופה, הרי זה "Time Waits for No One", שיר שהוא כולו פרשנות ערכית לזמן. לפני שהתכנסו להקלטות חברי הלהקה קיבלו קצת חופש והלכו לדרכם. טיילור נסע לברזיל, וההשפעה הלטינית מהדהדת בנגינה שלו בשיר. בכלי ההקשה מנגן כאן קופר, ששיתף פעולה עם Elton John.
האלבום נחתם עם "Fingerprint File", שיר שאפשר לשמוע על רקע המצב הפוליטי בארה"ב ופרשת ווטרגייט, וגם הקשיים של John Lennon להשיג גרין קארד בארה"ב. תחושת "האח הגדול שצופה בך" מתחילה לצוץ כאן כמעט במקביל ל-"Diamond Dogs" של בואי, שעסק בנושאים קרובים כחצי שנה לפני כן.
זהו אחד הניסיונות המובהקים של "הסטונס" לכוון לFאנק עם גוון אלקטרוני, ויש כאן דמיון רב לסגנון של "Sly and the Family Stone". מרכיבי המפתח של השיר הם גיטרת הקצב שמנגן ג'אגר, הכוללת אפקט פייזר בולט בזכות דוושת MXR Phase 100, וגיטרה בס עם אוריינטציה של ג'אז וFאנק שמנגן טיילור. ריצ'רדס משתמש בדוושת וואה-וואה עבור הגיטרה שלו. ווימן מנגן על הסינתיסייזר, ווטס על התופים, פרסטון על הקלווינט והופקינס על הפסנתר.
האמן הבלגי Guy Peellaert, צייר, מאייר, אמן קומיקס וצלם, יצר את עטיפת האלבום. הוא גם עשה את דיוקנאות כוכבי הרוק שמרכיבים את הספר היפהפה "Rock Dreams".
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות