Tesla - Five Man Acoustical Jam

ב-13 בנובמבר 1990 יצא "Five Man Acoustical Jam", אלבום ההופעה האקוסטי של להקת ההארד-רוק האמריקאית "Tesla".

בקיץ 1990 נשלט עולם הרוק האמריקאי על ידי תרבות מוגזמת של מגברי ענק, פירוטכניקה מסנוורת ותסרוקות מנופחות. אלא שבדיוק בעיצומו של אותו עשור רועש, חמישה מוזיקאים מסקרמנטו, קליפורניה, שלבשו חולצות פלנל וג'ינסים קרועים הרבה לפני שהגראנג' מסיאטל כבש את העולם, החליטו לכבות את המגברים החשמליים ולחולל מהפכה שקטה. להקת "Tesla", שכללה את הסולן בעל הקול המחוספס והנשמתי Jeff Keith, צמד הגיטריסטים הווירטואוזים Frank Hannon ו-Tommy Skeoch, הבסיסט Brian Wheat והמתופף Troy Luccketta, מעולם לא הרגישה בנוח תחת תווית הגלאם-מטאל שניסו להדביק לה בשלהי שנות השמונים. השורשים שלה היו נטועים עמוק בבלוז-רוק הדרומי, ברוק הקלאסי של שנות השבעים ובכנות של מעמד הפועלים, והאלבום "Five Man Acoustical Jam" הפך להצהרת העצמאות המוחלטת שלה ולמסמך שסייע להצית את הגל האקוסטי של שנות התשעים.

הזרעים להקלטת האלבום נזרעו חודשים ספורים קודם לכן, בזמן שהלהקה שימשה כמופע הפותח בסיבוב ההופעות הענק של אלבום הלהיטים "Dr. Feelgood" של להקת "Mötley Crüe". כדי להעביר את השעות הארוכות בחדרי ההלבשה ובבתי המלון בין ההופעות, נהגו קית', האנון וסקיאוץ' לשבת עם גיטרות אקוסטיות ולנגן להנאתם גרסאות מופשטות לשירי הלהקה לצד קלאסיקות שעליהן גדלו, של אמנים כמו "The Beatles", "The Rolling Stones", "Creedence Clearwater Revival" ו-"Led Zeppelin". מנהלי הלהקה, שהוקסמו מהאנרגיה הטבעית שבקעה מאותם מפגשים ספונטניים, שכנעו את החמישייה לקיים מספר הופעות אקוסטיות אינטימיות במועדונים קטנים בימי החופש של סיבוב ההופעות, תחת השם "An Evening of Acoustic Music with Tesla".

אחת מאותן הופעות התקיימה ב-2 ביולי 1990 באולם ההיסטורי Trocadero Theatre בפילדלפיה, מבנה ויקטוריאני עתיק משנת 1870 ששימש בעברו כבית אופרה וכתיאטרון בורלסקה. הלהקה הזמינה למקום ניידת הקלטה וצוות צילום במטרה לתעד את הערב כקלטת וידאו ביתית עבור המעריצים וכחומר שישמש לבי-סיידים בלבד, ללא שום כוונה להוציא אלבום רשמי. על הבמה הונחו שטיחים, כיסאות בר ומקרר עמוס בירות, וחברי הלהקה התיישבו מול קהל משולהב ומזיע אחרי שלושה ימי חזרות בלבד וללא רשת ביטחון. כאשר שמעו אנשי חברת התקליטים Geffen Records את סרטי ההקלטה שבהפקתם של Dan McClendon ו-Pat Regan, הם הבינו מיד שיש בידיהם זהב טהור. אחרי ש-"Signs" הפך לאחד השירים המבוקשים בתחנת הרדיו WAAF מבוסטון, אישרה Geffen להוציא מיני-אלבום הופעה, אך הלהקה החליטה למזג את ההופעה כולה לאלבום מלא. בחברת התקליטים ביקשו ללטש את ההקלטות בדאבינג קולי, אך הלהקה סירבה - "זה לא אלבום הופעה אם עושים את זה", לדברי וויט. ההקלטה היחידה שנוספה הייתה מסלול הבס של וויט עצמו, שלא נקלט במהלך ההופעה, והוא ניגן אותו מחדש בטייק אחד רצוף, ממש כמו בהופעה חיה.

האלבום נפתח עם "Comin' Atcha Live / Truckin'", גרסה אקוסטית סוחפת לשיר הפתיחה מתוך אלבום הבכורה של הלהקה "Mechanical Resonance" משנת 1986, שבה האנון וסקיאוץ' מוכיחים שגיטרות אקוסטיות יכולות לייצר גרוב ודינמיקה כבדים לא פחות מקיר של מגברי מארשל, תוך שהם שוזרים באמצע השיר מחווה מפתיעה ללהקת "Grateful Dead". משם עוברת הלהקה לביצוע מרגש ומלא נשמה ל-"Heaven's Trail (No Way Out)" ולשיר "The Way It Is" מתוך אלבומה השני והמצליח "The Great Radio Controversy" משנת 1989, שבהם עבודת הסלייד-גיטרה של האנון והפסנתר החם מעניקים לשירים עומק בלוזי דרומי שמזכיר את להקת "The Allman Brothers Band".

הקסם האמיתי של "Five Man Acoustical Jam" טמון בשילוב הטבעי והמשוחרר בין החומרים המקוריים של הלהקה לבין גרסאות הכיסוי שמבליטות את המורשת המוזיקלית שלה. החמישייה מצדיעה ללהקת "Creedence Clearwater Revival" בביצוע קצבי ובוצי ל-"Lodi", מפתיעה בביצוע הרמוני ומדויק לקלאסיקה "We Can Work It Out" של "The Beatles", ומגישה פרשנות כואבת וחשופה ל-"Mother's Little Helper" של "The Rolling Stones", שבה קולו הצרוד של ג'ף קית' נשמע כאילו נולד לשיר את הבלוז של שנות השישים. לצד אלו בולט הקטע האינסטרומנטלי הקצר והווירטואוזי "Tommy's Down Home", שבו טומי סקיאוץ' מפגין טכניקת פינגר-פיקינג מסחררת שמכניסה את האולם בפילדלפיה לאקסטזה.

אך הרגע ששינה לחלוטין את גורל האלבום ואת מעמדה של הלהקה הגיע ברצועה החמישית, גרסת הכיסוי לשיר המחאה הקנדי "Signs", שנכתב ובוצע במקור בשנת 1971 על ידי Les Emmerson ולהקתו "Five Man Electrical Band", שממנה גם שאלה "Tesla" בהומור את שם האלבום כולו. קית' והלהקה לקחו את המנון ההיפים הישן, הלבישו עליו אנרגיית רוקנרול חיה, מחוספסת ומתפרצת, ואף שינו קלות את מילות השיר תוך שילוב קריאות ביניים ספונטניות אל הקהל. ללא שום תכנון מוקדם, הפך הביצוע החי של "Signs" ללהיט ענק שכבש את תחנות הרדיו ואת ערוץ MTV, זינק אל המקום השמיני במצעד הבילבורד האמריקאי והפך לשיר המצליח ביותר בקריירה של הלהקה.

שיא רגשי נוסף באלבום נרשם בביצוע האקוסטי לבלדת הדגל של הלהקה, "Love Song". ללא פתיחת הגיטרה הקלאסית הארוכה של גרסת האולפן וחשמל הדיסטורשן של הפזמון, השיר מתגלה כאן במלוא יופיו המלודי, כאשר הקהל בפילדלפיה שר בעוצמה אדירה כל מילה לצד ג'ף קית', והאנון וסקיאוץ' מנהלים דו-קרב סולואים אקוסטי עוצר נשימה. האלבום כולל גם הצצה נדירה לתהליך היצירה של הלהקה עם "Paradise", בלדה קורעת לב מתוך אלבום הלהקה "The Great Radio Controversy" משנת 1989, המבוצעת כאן בעיבוד חדש ומופשט בהשראת "Golden Slumbers" מתוך "Abbey Road".

האלבום נחתם בבוגי סיום משוחרר "Down Fo' Boogie". על כל גרסאות הכיסוי שהלהקה כן ניגנה באותו ערב, יש לוויט חרטה אחת בלבד: "היינו צריכים לעשות שיר של זפלין".

במבחן הזמן, "Five Man Acoustical Jam" שנמכר בלמעלה ממיליון עותקים בארצות הברית והגיע למעמד של אלבום פלטינה, הוא הרבה יותר מאלבום הופעה מוצלח. למרות שתוכנית הטלוויזיה "MTV Unplugged" כבר שידרה באותה תקופה, ו-"Tesla" עשתה זאת ללא כוחו של מותג הטלוויזיה והוכיחה שלהקת הארד-רוק יכולה להפשיט את שיריה מכל אפקט חשמלי, להישען על כתיבת שירים טהורה ונגינה וירטואוזית, ולכבוש את מצעדי הפזמונים. ההצלחה האדירה של האלבום הקדימה בכמה שנים את ההקלטות האקוסטיות המפורסמות של להקות כמו "Alice in Chains", "Nirvana", "Pearl Jam" ו-"KISS". וויט עצמו צוחק מהרעיון שהלהקה שלו התחילה את כל העניין - "MTV Unplugged כבר פעלה לפני Five Man Acoustical Jam", הוא אומר - אך הוא מספר בגאווה מה שג'ימי פייג' אמר לו אחרי צאת האלבום: "לא עשיתם את האלבום האקוסטי הראשון, אבל עשיתם את אלבום ההופעה האקוסטי הראשון".

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר