The Doobie Brothers - The Captain and Me

כתב: Moti Kupfer

תאריך הוצאה - 02.03.1973

"אז מה נחוץ לי רק קצב, אורות נוצצים, מכנסיים ממשי, רחבת ריקודים" שר פעם אפרים שמיר למילותיו של עלי מוהר.

בס, ותופים Fאנקים, עם מלודיה בלוזית, והרמוניה קולית יפיפיה, מוזיקת Headphones פשוטה אך מלאת הדר זה כל מה שנקבל מלהקת ה- "Doobie Brothers" שאלבום האולפן השלישי שלה "The Captain and Me" יצא c- 02.03.1973.

את ההרמוניות הקוליות הוביל טום ג'ונסטון בעל הקול הגבוה , כששאר חברי ההרכב (חוץ ממייקל הוסאק המתופף) מלווים אותו ברקע.

ה"דובי בראדרז" הוקמו בשנת 1970, ע"י הגיטריסט צ'רלס תומאס ג'ונסטון שנולד באוגוסט 1948, בויסליה, קליפורניה, החל לנגן בילדותו על סקסופון וקלרינט, ובגיל 12 עבר לנגן על גיטרה, הוא הושפע מאומנים כמו ליטל ריצ'רד, ג'יימס בראון, ואלביס פרסלי, בנוסף לימד את עצמו לנגן גם על מפוחית, ופסנתר, והוא ידוע בזכות העיבוד המיוחד שלו לגיטרה אקוסטית שמיזג בין פריטה ייחודית ומקצב מודגש בו זמנית, עיבוד שהפך לחותמת מוזיקלית שלו.

הוא החל את דרכו בלהקת חתונות מקסיקנית שניגנה סול ומוזיקה לטינית, ההתעניינות שלו בריתם אנד בלוז הובילה אותו לחבור ללהקת סול, ובהמשך להקים להקת בלוז משלו.

ג'ונסטון עבר לגור בסן חוזה כדי לסיים את לימודי הקולג', והחל לנגן בלהקות שונות באזור שם הוא פגש את סקיפ ספנס לשעבר מתופף להקת "ג'פרסון איירפליין" שהיה חבר כעת בלהקת "מובי גרייפ", להקה שתשפיע מאוד על ה"דובי בראדרז".

ספנס הכיר לג'ונסטון את ג'ון הרטמן מעצב גרפי באוניברסיטת סן חוזה שהגיע לקליפורניה מלכתחילה כדי לפגוש את חברי "מובי גרייפ" אותם העריץ.

ג'ונסטון והרטמן החלו ליצור יחד תחת השם "Pud" כשהם מצרפים אליהם את סקיפ ספנס, ובהמשך חברו לזמר הגיטריסט והכותב פט סימונס, סימונס שהגיע עם נסיון כאומן סולו וחבר בלהקה אקוסטית, השלים היטב את נגינת האר אנד בי הקצבית של ג'ונסטון.

או אז הם שינו את שמם ל"דובי בראדרז", ולא אין להם קשר משפחתי, השם "דובי בראדרז" נוצר ממשמעות הסלנג "Doobie" שמשמעותו סיגריית קנאביס מגולגלת.

שכנם לבניין קית' רוזן שראה אותם מעשנים ללא הרף חשיש הציע שיקראו לעצמם "Doobie Brothers".

לאחר אלבום אחד, צירפו ה"דובי בראדרס" מתופף נוסף בשם מייקל הוסאק, כמו גם את טירן פורטר שכבר שיתף פעולה מוקדם יותר עם פיט סימונס, והביא איתו סגנון נגינה Fאנקי.

לקראת אלבומם השלישי "The Captain and Me" עברו ה"דובי בראדרז" שהיו חתומים בחברת התקליטים "וורנר בראדרז," להקלטות באולפנים של וורנר בצפון קליפורניה, האלבום משלב שירים בסגנון קאנטרי-רוק, פולק, סול, בלוז, ופרוג-רוק.

ביל פיין מלהקת "Little Feat" נתן את שלו עם נגינה על הפסנתר ("China Grove"), אורגן, ופסנתר אלקטרוני, ג'פרי בקסטר חבר להקת "סטילי דן" באותם הימים מנגן על פדל סטיל גיטר בשיר "South City Midnight Lady", שיר שנכתב על יצאנית עם לב זהב.

צמד המפיקים רוברט מרגלוף, ומלקולם ססיל (סטיבי וונדר) נתנו את הטאץ' שלהם עם נגינה על סינתיסייזר.

כמו גם סאונד התופים הכפול (שנוצר עוד בתקופת ה"גרייטפול דד", וה"אולמן בראדרז") יחד עם מוזיקת ה- Headphones (באוזן אחת שירה, באוזן שניה כלי נגינה) שהתקיפה את המאזין בעונג הרמוני מושלם.

הקטע הפותח של האלבום "Natural Thing" סונתז ע"י מרגלוף וססיל כשהם מכוונים לכך שישמע כמו "Being of the Benefit of Mr.Kite" של "הביטלס".

הסינגל הראשון ואולי הלהיט הגדול ביותר של ה"דוביז" היה "Long Train Running" עם ריף הגיטרה הפאנצ'י והממכר, והנגינה על ההרמוניקה כולה שייכת לטום ג'ונסטון שגם שר וכתב את המילים, אבל היה זה המפיק טד טמפלמן ששכנע אותו לכתוב מילים לשיר שג'ונסטון כינה "שיר ברים טיפוסי" והשאר היסטוריה.

גם הסינגל השני "China Grove" נפתח עם ריף גיטרה (עם אפקט הד ופאז) מושלם של ג'ונסטון כשביל פיין מנגן על הפסנתר.

השילוב של גיטרה-בס-תופים יחד עם פסנתר חשמלי עליו מנגן פיין פותח את השיר "Dark Eyed Cajun Woman".

הרצועה החמישית באלבום "Clear as the Driven Snow" נכתב ע"י פט סימונס על השימוש לרעה בכימיקלים של חברי הלהקה, והחשש מפני תוצאותיו, חשש שהתברר בהמשך כנבואה שהגשימה את עצמה.

בעטיפת האלבום מצולמים חברי הלהקה יחד עם המנג'ר שלהם ברוס קון לבושים בבגדים מערביים מהמאה ה 19, כשהם רוכבים על כרכרה רתומה לסוס מתחת לגשר עילי מודרני בלתי גמור.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר