ב- 11 ביוני 2008 "The Offspring" הוציאו את אלבום האולפן השמיני שלהם - "Rise and Fall, Rage and Grace".
לאחר הפסקה של חמש שנים, "The Offspring" חזרו עם "Rise and Fall, Rage and Grace", אלבום שהופק על-ידי המפיק האגדי Bob Rock ומנסה לשחזר את הסאונד הקודם שלהם, תוך שילוב השפעות מרוח התקופה.
למרות שהאלבום מציע רגעים של נוסטלגיה שמזכירים את התקופה הקלאסית של הלהקה לצד כמה כיוונים מוזיקליים חדשים, הוא עדיין לא מצליח לשחזר את תהילתה של "The Offspring" ולא מצליח לבסס זהות מובהקת בנוף המוזיקה המתפתח של התקופה.
האלבום נפתח עם "Half-Truism", שמיד מעלה זיכרונות מימי הזוהר של הלהקה. עבודת הגיטרה העוצמתית של Noodles, השירה המורכבת של Dexter Holland והתיפוף המוצק של Josh Freese, שזוהי הופעתו השנייה כמתופף הסשן של הלהקה, מציב רף גבוה להמשך האלבום. עם זאת, ככל שהאלבום מתקדם, מתברר שחלק מהרצועות חסרות את אותה אנרגיה ודינמיקה של שיר הפתיחה.
השירים "Trust in You" ו-"Takes Me Nowhere" שניהם קטעים מהירים, שמזכירים את התקופה שלאחר "Ixnay on the Hombre" של הלהקה, אבל בעוד שהרצועות הללו מציגות את סגנון הפופ-פאנק המובהק של הלהקה, הן חסרות את הרעננות והמקוריות שאפיינו את השירים שנכתבו עשור ויותר קודם לכן.
הסינגל "You're Gonna Go Far, Kid" בולט במיוחד עם הפזמון המדבק והבתים הקליטים שלו. למרות שהוא נופל מהלהיטים הראשוניים של הלהקה, השיר עדיין מצליח להדהד ולהיתפס באזני המאזינים, במיוחד לאור סגנונו המרדני-הימנוני. באופן דומה, "Hammerhead", הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום, מספק ריפים מהירים ועצבנים, שמלווים את הליריקה המתייחסת למציאות הקשה בארה"ב בכל הקשור לנשיאת נשק, כאשר השיר נכתב מנקודת מבטו של הרוצח במהלך ירי בבית ספר.
השיר "Nothingtown" מציג סולו בס ייחודי של Greg K. ועבודת גיטרה שלקוחה בכלל מעולם הרוק נ' רול. "Stuff Is Messed Up" מנסה לבקר את החברה האמריקאית, אבל לא מצליח להמריא מבחינת יצירתיות לירית, ולא מציע שום דבר חדש או פורץ דרך. הניסיונות של הלהקה ליצר מודעות חברתית מרגישים במקרה הזה חסרי השראה וחיוורים בהשוואה ליצירותיה הקודמות.
האלבום מקבל תפנית אישית עם "Kristy, Are You Doing Okay?" שבוחן את הנושא הרגיש של התעללות מינית בבני נוער. השיר נכתב כסוג של מכתב התנצלות לילדה שהזמר Dexter Holland הכיר בילדותו. היא עברה התעללות מינית וכולם בשכונה, כולל דקסטר עצמו, לא נקטו בשום פעולה כדי לסייע לה. אבל גם כאן, בעוד שהשיר מתמודד עם נושא מאוד משמעותי, הביצוע שלו מרגיש קצת חסר בצד הלירי שלדעתנו מפספס קצת את המסר. בדומה, גם "Fix You" מתקשה למצוא עומק והוא כנראה נכלל על אחד מהרגעים החלשים באלבום, הן מבחינה לירית והן מבחינה מוזיקלית.
הרצועות האחרונות, "Let's Hear It for Rock Bottom" ו- "Rise and Fall", מביאות שילוב של סגנונות והשפעות. הראשון לא מצליח להשאיר רושם לאורך זמן והשני נפתח בריף מהדהד בסגנון "Green Day", אבל גם הוא משאיר את הרושם שאולי "The Offspring" מיצתה את הרעיונות היצירתיים שלהם. למרבה המזל, הרצועות הללו מופיעות לקראת הסוף, ומונעות מהאלבום לרדת לחלוטין מהפסים.
לסיכום, "Rise and Fall, Rage and Grace" מציג אוסף מעורב של שירים המציגים את הניסיון של "The Offspring" להתכתב עם עברם, תוך שילוב השפעות של להקות עכשוויות. לאלבום יש את השיאים שלו, עם רצועות כמו "Half-Truism" ו-"You're Gonna Go Far, Kid" אשר מדגימים את הפוטנציאל הגלום בלהקה. עם זאת, אין ספק שהאלבום סובל גם מניסיון למחזר את ההצלחה מתקופת השיא של "The Offspring" ומחוסר עומק לירי ברצועות מסוימות.
למרות שהאלבום עשוי לפנות בעיקר למעריצים ותיקים שמחפשים טיול נוסטלגי בנבכי זיכרונות הנעורים שלהם, הוא לא באמת מצליח להשאיר חותם משמעותי בהשוואה לרפרטואר של הלהקה וגם לא על נוף המוזיקלי של התקופה. אבל הנה החדשות הטובות. בשלב הזה של הקריירה שלהם "The Offspring" לא צריכים להמציא את עצמם מחדש. הם לא צריכים למצוא כיוון מוזיקלי רענן כדי לרתק את המאזינים ולהחזיר את מעמדם כאייקוני פאנק-רוק משפיעים, כי הם מזמן כבר כאלה והם צריכים להמשיך לעשות את מה שהם עושים הכי טוב.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט