The Rolling Stones - Let It Bleed

כתב: Moti Kupfer

תאריך הוצאה - 28.11.69 UK 5.12.69 / US

סוף שנות השישים העירו את ילדי הפרחים, ואת העולם מהאופטימיות הרבה שאפפה אותו. אז נכון, ב 1969 ארה"ב הגיעה לירח, ופסטיבל מבולגן, הפך לפסטיבל וודסטוק המכונן. אבל במקביל היו אלה תנועות המחאה שקמו לממשל האמריקאי שטבע בבוץ הויאטנמי.

ובבריטניה היה זה Mick Jagger ששר "You Can't Always Get What You Want" כאילו נזף בילדו המפונק שנשכב על הריצפה במחאה על-כך שלא קיבל את מה שדרש.

ג'אגר שר אומנם על הניסיון החמקמק של האדם להשיג עוד ועוד רגעים של אושר, אך מתחת לניסיונות הללו היה זה השיר שנעל את האלבום השמיני של האבנים "Let It Bleed", אלבום שיצא ב- 28.11.1969 באנגליה וב- 5.12.69 בארה"ב, אלבום שבו נפרדים חברי הלהקה הלכה למעשה מאחד ממיסדיה, הגיטריסט Brian Jones.

ג'ונס שנולד ב- 28 לפברואר 1942 להורים ממוצא וולשי, סבל מאסתמה במשך כל חייו הקצרים. שני הוריו של ג'ונס התעניינו מאוד במוזיקה, ונראה כי לתחביב זה הייתה השפעה משמעותית על בנם.

אביו של בריאן ניגן בפסנתר, ובעוגב, וניצח על המקהלה בכנסייה המקומית. אימו של ג'ונס הייתה מורה לפסנתר, והתחילה ללמד את בנה לנגן על הכלי בגיל צעיר מאוד. במהרה הוא למד לקרוא מוזיקה, ועבר ללמוד לנגן על קלרינט.

ג'ונס הקשיב למוזיקה קלאסית בילדותו, אך העדיף בלוז, במיוחד את אלמור ג'יימס ורוברט ג'ונסון. בשנת 1957 ג'ונס נחשף לראשונה למוזיקאי הג'אז צ'ארלי פארקר.

הוא שכנע את הוריו לקנות לו סקסופון. וכלי נגינה נוספים רבים אותם למד, שנתיים מאוחר יותר הוריו העניקו לו את הגיטרה האקוסטית הראשונה שלו ליום הולדתו ה-17.

לאחר שהקים את "הרולינג סטונס" בשנת 1962 והעניק ללהקה את שמה, חבריו ללהקה, Keith Richards ו- Mick Jagger החלו להשתלט על הכיוון המוזיקלי שלה, במיוחד לאחר שהפכו לצמד כותבי השירים המרכזי ("The Glimmer Twins").

ג'ונס היה איש של ניגודים. "היו שני בריאנים, האחד היה מופנם, ביישן, רגיש, בעל חשיבה מעמיקה. האחר היה טווס מתייפיף, נגרר, אמנותי, וזקוק נואשות לביטחון מעמיתיו. הוא דחף כל חברות אל גבולותיה ומעבר." סיפר עליו הבסיסט Bill Wyman.

ככל שהלהקה הצליחה יותר ויותר, ג'ונס החל להתמכר לסמים, ואלכוהול, הוא התחיל מערכות יחסים רבות, מהם נולדו לו כמה ילדים, אך לא התמיד בקשרים, ושאיפתו להיות אבא במשרה מלאה, התנפצה על גלי המציאות פעם אחר פעם.

בשנת 1967 פגש ג'ונס את הדוגמנית והשחקנית האיטלקייה-גרמנית אניטה פלנברג מאחורי הקלעים, והחל איתה מערכת יחסים משמעותית. בשלב מסוים הוא החל להתעלל בה, ושבר את ידו על פניה של פלנברג, היה זה Keith Richards שנחלץ לעזרתה, בהמשך, נטשה פלנברג את ג'ונס לטובת ריצ'ארדס.

ג'ונס נעצר ב-21 במאי 1968 בגין החזקת קנאביס, שלדבריו הושאר על ידי דיירים קודמים של הדירה. מכיוון שהוא היה על תנאי באותה עת, הוא צפוי לעונש מאסר ארוך אם יימצא אשם. חבר המושבעים מצא אותו אשם, אך לשופט הייתה אהדה לג'ונס; במקום לכלוא אותו, הוא קנס אותו ב 50 ליש"ט, ואמר לו: "למען השם, אל תסתבך שוב או שזה באמת יהיה רציני."

הצרות המשפטיות של ג'ונס, ההתרחקות מחבריו ללהקה, שימוש בסמים ושינויים במצב רוחו הפכו למכשול גדול מדי בפני השתתפותו הפעילה בלהקה. הרולינג סטונס רצו להופיע בארה"ב ב-1969, אבל ג'ונס לא היה במצב כשיר, ומעצרו השני החמיר את הבעיות ברכישת אשרת עבודה בארה"ב.

בנוסף, נוכחותו של ג'ונס בחזרות ובהקלטות הפכה לא יציבה. כשהוא הופיע, הוא מיעט לתרום מוזיקלית.

לדברי הסופר גארי הרמן, ג'ונס "ממש לא היה מסוגל ליצור מוזיקה; כשהוא ניסה לנגן במפוחית, הפה שלו התחיל לדמם".

ג'ונס פוטר בסופו של דבר במהלך ההקלטות והוחלף על ידי Mick Taylor. קודם לכן הוא הספיק לתרום לשני שירים בלבד. הוא ניגן בנבל ב- "You Got the Silver", שיר שכתב Keith Richards על אניטה פלנברג שעזבה את ג'ונס למענו, ובכלי הקשה ב- "Midnight Rambler", שיר שנכתב בהשראת החונק מבוסטון, על רוצח שעוקב אחרי הקורבן שלו בחשכת הליל.

ג'ונס לא היה היחיד שדימם כשניסה לנגן, האצבעות של Keith Richards החלו לדמם, כשהוא ניגן בגיטרה אקוסטית במשך שעות, בזמן ש- Mick Jagger עבד עם מעצב הסאונד על התופים. יש שאמרו כי בשל הדימום שלו, נקרא השיר והאלבום "Let It Bleed".

משמעות נוספת לשם האלבום הגיעה מהביטוי "Let It Bleed" סלנג של מכורים להזרקת סמים דרך הוריד, שמצויים בעיצומו של תהליך מציאת הוריד.

השיר שפתח את האלבום "Gimmie Shelter" הוא הזעקה הפנימית לכל מי שחי בתקופה כה קשה, וחסרת מנוחה, זעקה למציאת מחסה מפני כל הצרות של העולם. מרי קלייטון היא זמרת הגוספל הנשית, שהוסיפה כאן קולות. הסטונס הקליטו בשעת לילה מאוחרת בלוס אנג'לס, כשהחליטו להשתמש בסולנית. קלייטון, שהייתה בהריון באותה עת, קיבלה את השיחה והגיעה לפגישה עם סלסולים בשיער לבושה בפיג'מת משי, וג'אגר הסביר לה שהיא שרה את השורה, "אונס, רצח, זה רק ירייה".

החידוש היחיד באלבום היה לשירו של הבלוזיסט רוברט ג'ונסון "Love in Vain". "הסטונס" הקליטו אותו עם יותר פיל של קאנטרי מאשר גרסת הבלוז המקורית. Brian Jones שלא היה זמין, הוחלף ע"י Ry Cooder שניגן במנדולינה.

הקלידנים Nicky Hopkins, ו- Ian Stewart הם בין המוזיקאים שתרמו להצלחה. הופקינס ניגן בארבעה שירים, ביניהם "Monkey Man" שמתמקד בהרואין או בטריפ אסיד רע.

באלבום מתארחים אומנים נוספים כמו Al Kooper, ומקהלת הבאך הלונדונית שמנגנים בשיר הנועל את האלבום, "You Can't Always Get What You Want". בהמשך המקהלה ניסו להסיר את שמם מהאלבום כשגילו שהוא נקרא "Let It Bleed" ומכיל את "Midnight Rambler", שיר על רוצח סדרתי.

ג'אגר ביקש מהאמן M.C. Escher לעצב את עטיפת האלבום, אך הוא סירב. בסופו של דבר Robert Brownjohn עיצב את הכריכה, שמציגה פסל סוריאליסטי. התמונה מורכבת מהתקליט "Let It Bleed" המושמע על ידי זרוע הטון של פונוגרף עתיק, וציר מחליף תקליטים התומך בכמה פריטים הנערמים על צלחת במקום ערימת התקליטים: חוגה לשעון, פיצה, צמיג אופניים ועוגה עם ציפוי משוכלל ומעליה פסלונים המייצגים את הלהקה. את חלקי העוגה הכינה סופרת הבישול הלא ידועה דאז Delia Smith.

ג'ונס פוטר בחודש יוני 1969, וחודש לאחר מכן מצא את מותו בטביעה בביתו, והוא בן 27 בלבד. האלבום מצליח להחדיר תחושה עמוקה של אימה, קלסטרופוביה וייאוש, לכל אורך תשעת השירים שלו. "Let It Bleed" הוא צליל של עידן שמתקרב לסיומו, עם פחד בסיסי ממה שמחכה מעבר לפינה. אך ל"רולינג סטונס" הוא הפך לצליל של שחר של יום חדש, שסימן תקופה מופלאה של צמיחה עבור הלהקה בתחילת שנות ה-70.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר