The Smiths - Meat Is Murder

כתב: Moti Kupfer

תאריך הוצאה - 11.02.1985

"אני חושב שבאמת התחלנו להיות עצמאיים באמצע הכנת האלבום השני. זה הרגיש כאילו סוף סוף נתנו לנו להסתדר עם העשייה שלנו לבד. מספר גיטריסט להקת "הסמיתס" Johnny Marr, כשהוא מדבר על השינויים שהם חוו במהלך אלבומם השני "Meat Is Murder" שיצא ב- 11.02.1985.

"למדתי איך לחבר דברים במהלך ה John Peel Sessions, ומהעבודה עם ג'ון פורטר (מפיק אלבום הבכורה). מאז ואילך, לא עבדנו עם מפיק, והשארנו את תהליך ההפקה כאחריות שלנו".

סטיבן סטריט: "בפגישה הראשונה שלי עם 'הסמית'ס' בתחילת 1984, כשהם הקליטו את 'Heaven Knows I'm Miserable Now', הם עדיין עבדו עם ג'ון פורטר, שהיה שותף להפקת האלבום הראשון. עבדתי באולפן של איילנד רקורדס בלונדון, והם באו להקליט את השיר הזה. אחר כך ג'וני ומוריסי לקחו את המספר שלי ואמרו, 'נשמח לעבוד איתך יותר'". מספר סטריט, ומוסיף, "קיבלתי טלפון מג'ף טראוויס, והוא אמר, 'החבר'ה רוצים לנסות להפיק את האלבום הבא בעצמם, אבל רוצים שתהיה המהנדס?' אמרתי, 'אני אשמח'".

בימי הזוהר התעשייתי שלה הייתה בריטניה בית המלאכה של העולם, סחורות בריטיות נמצאו בכל חמש היבשות, אפילו בשווקים החדשים שחדרו לסין ויפן, בעוד סחר הייצוא המשיך להתרחב הפכה גם בריטניה ליבואנית בקנה מידה גדול של סחורות.

אבל אז הגיעו שנות השמונים, והמגמה התהפכה, בריטניה הפכה ליבואנית סחורות גדולה, האבטלה הייתה בשיא ומספר האנשים השובתים הלך וגדל.

בשנת 1985, בריטניה כבר הייתה באמצע השביתות הארציות הגדולות. אנשים רבים האמינו שדיכאון הוא דבר שלא קיים, ובעצם שמדובר בתירוץ לחלשים. רבים מהמובטלים התמודדו עם תקופה לחוצה במיוחד לבדם, ואז הגיע "Meat Is Murder", המילים של מוריסי הגיעו לשיא באלבום הזה.

כדי לבנות את נוף הקול של האלבום, מוריסי סיפק למאר, ולסטריט את העותקים האישיים שלו של תקליטים עם אפקט קול של ה-BBC שהיו ברשותו. האלבום היה נוקשה ופוליטי יותר מקודמו, מוריסי אסר על שאר חברי הלהקה להצטלם כשהם אוכלים בשר.

.

הוא החליט שהוא רוצה להעלות לדיון נושאים רציניים יותר ברדיו האנגלי. אפילו הוא לא האמין כמה שזה יצליח לו. כמאמר הקלישאה, מוריסי גרם לפאניקה ברחובות לונדון.

הוא הביא את העמדה הפוליטית שלו לרבים מהראיונות, בין המטרות שלו היו ממשלת תאצ'ר, בית המלוכה הבריטי, ופרויקט סיוע הרעב "Band Aid". הוא החל לקדם צמחונות בתוכניות חיות ובראיונות, בהזדמנות אחרת, שכנע תוכנית טלוויזיה סקוטית לשדר צילומים של בתי מטבחיים במהלך שעת ארוחת הערב.

מוריסי, התבטא בלעג לגבי האחרון, "יכול להיות שיש דאגה גדולה לתושבי אתיופיה, אבל זה לא חייב להגיע עם הטלת עינויים יומיומיים על אזרחי אנגליה" והמבין יבין.

התקשורת הבריטית הזדעזעה כשהיא שמעה איך מוריסי וג'וני מאר החליטו לקרוא לאלבום השני שלהם. צוות של ה-BBC נשלח לסקר את הקלטות האלבום, כאילו שמדובר בהכרזת מלחמה על בית המלוכה.

מוריסי ניצל את הביקור והסביר לעיתונאים השמרנים שהטייטל של האלבום החדש די מסביר את עצמו: "אנחנו משתמשים בשם הזה כי אנחנו חושבים שצריך להשתמש במוזיקה פופולרית כדי להעביר מסרים רציניים".

"יש כל כך הרבה להקות עם מיליוני מעריצים שלא משתמשים בכוח שלהם כדי להרחיב את התודעה של המאזינים שלהם, אנחנו חושבים שזה חטא. אם המעריצים שלנו אוכלים בשר אני רוצה שהם פשוט יעצרו ויחשבו על זה. אין שום דבר בחיים המודרניים שגורם לאנשים לחשוב על הנושא הזה. יש עדיין איזושהי אמונה לפיה אין קשר בין הבשר שאנשים אוכלים לבין בעלי חיים. אנשים חושבים שבעלי חיים זה משהו שמסתובב לו בשדות, ובשר זה משהו שמופיע בלי קשר על הצלחת".

אם מוריסי הוא הכוח המניע של המסרים באלבום, Johnny Marr, שאחראי ללחנים, לגיטרות ובאופן כללי לצליל של "הסמית'ס", הוא האיש שסולל את הדרך שמביאה את המילים של מוריסי ללבבות המעריצים.

אחד מהשירים היותר טובים של "הסמיתס", "How Soon Is Now", בכלל לא הייתה חלק מההוצאה המקורית בבריטניה, אך הלהקה צירפה את השיר להוצאה האמריקנית בדיוק באמצע התקליט, ומאז השיר הפך לחלק בלתי נפרד מהאלבום.

"רציתי לעשות פתיחה סטייל 'ליילה' של אריק קלפטון. מן ריף כזה שאיך ששומעים אותו בפאב ישר מזהים איזה שיר מגיע", סיפר בדיעבד Johnny Marr על יצירת המופת שלו.

הוויברטו הפועם, מעליו גיטרת הסלייד, וחטיבת הקצב של אנדי רורק ומיק ג'ויס, כולם מכינים את המאזין ליצירה בלתי נשכחת. ואז, בדיוק ברגע הנכון, מגיע הקול של מוריסי, והמילים הבומבסטיות שמדברות על הביישנות המשתקת שלו, בשיר שהפך להמנון למנוכרים ולמבודדים חברתית. עשור מאוחר יותר יקליטו חברי להקת הרוק "Love Spit Love" את הגרסה הנפלאה שלהם, שתמצא את דרכה לפתיח של הסדרה "מכושפות" (1998-2006).

האלבום מתאפיין גם בגיוון מוזיקלי רחב יותר מקודמו, עם השפעות רוקבילי בשיר "Rusholme Ruffians" וFאנק בשיר "Barbarism Begins at Home" שמדבר על המתחים בתוך הבית, והכאת ילדים כפועל יוצא מכך.

שלושה מהשירים ב- "Meat Is Murder" עוסקים בהצלת ילדינו ממערכת החינוך, ומבתים אכזריים ("The Headmaster Ritual"), אחד מהשני ("Rusholme Ruffians"). ומאכילת בשר בשיר הנושא "Meat Is Murder", שמדמה קולות של פרות, ולוקח את מאזינים לשיאים חדשים של קרניפוביה היסטרית.

כאדם בעל רגישות רבה, מוריסי מזהה אכזריות רגשית כמו גם פיזית, ותוקף את הציניות שצוחקת מבדידות ("That Joke Isn't Funny Anymore"). למרות תחושה שהוא לכוד בעולם חסר רגשות, מוריסי עדיין יכול להכריז, "האמונה שלי באהבה היא עדיין חזקה"

"ניסיתי להסתמך על מוזיקה אמריקאית מהעבר, אני עוסק בכתיבה עם מקצבים מאוד מדבקים אבל אין בהם עקבות של ג'יימס בראון כי רציתי שהלהקה שלי תהיה שונה" מספר

ג'וני מאר אמר על השיר "Nowhere Fast", שהוא נכתב על התחושה של החיים כבנאדם עני, וחסר תקווה, כשאתה מביט בעיניים כלות על בני האצולה, והעשירון העליון, שלא סופרים את אלה שהחיים לא חייכו אליהם.

בעטיפת האלבום נעשה שימוש בתצלום משנת 1967 של החייל מייקל ווין, בווייטנאם, אם כי הנוסח של המילים על הקסדה שלו השתנה מ- "Make War Not Love" ל- "Meat Is Murder". התמונה המקורית שימשה לסרט התיעודי "בשנת החזיר" (1968) של אמיל דה אנטוניו, שהיה מועמד לפרס האוסקר על הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר.

באלבום הזה מוריסי מושיט יד לצעירים ומבהיר להם שהם לא לבד. מישהו נמצא שם איתם. סוף סוף אזרחי בריטניה, לא היו חייבים עוד להסתפק בפופ קופצני ונטול דאגות, כי "Meat Is Murder" הוא הייתה יצירת אמנות שהם יכלו למצוא בה נחמה.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!