The Specials - More Specials
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 04.10.1980
"מקובנטרי תצא הבשורה", זעק בקול גדול טרי הול. ואכן, בסוף שנות השבעים בבריטניה קמה לה להקה שחיברה בין הסקא הג'מייקני שהתפתח בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים, תלבושות מוד סטייל הסיקסטיז, והפאנק רוק המכסח שהחל להתפשט בבריטניה ממש במקביל.
להקת "The Specials" היתה מהלהקות שחיברו בין סגנונות ותת-תרבויות ויצרו מהם את ה-Two Tone. וכשאני מדבר על הטו טון, אני מדבר על ג'רי דאמרס, האיש שהקים את "הספשלז", שאלבומם השני, "More Specials", יצא ב-04.10.1980.
קצת אחרי שאנגליה חצתה את מחצית שנות השבעים, החלה תרבות הפאנק לתפוס חלקים נרחבים בבריטניה. התרבות הזאת, שהתאפיינה בלבישת בגדי עור, ג'ינסים קרועים, נעליים צבאיות ונזם או עגיל במקומות יוצאי דופן, היתה חלק מההתנגדות לכל מה שהיה מקובל.
עשור וחצי לפני שהפאנק השתלט על בריטניה, היה זה המוד ששלט ביד רמה. מוד מלשון מודרניסט. גם לאנשי המוד היתה אופנה משלהם, חליפות בהתאמה אישית, והם שמעו מוזיקה שכללה סול, רית'ם אנד בלוז, ג'אז וסקא.
באמצע הסיקסטיז היו אלה דווקא להקות רוק בריטיות כמו "The Who", "The Kinks" ו-"Small Faces" שייצגו את תרבות המוד. בתקופה זו החלו בבריטניה מריבות בין אנשי המוד לרוקרים, מהומות שהתפשטו לעיירות חוף כמו ברייטון, מרגייט וקלקטון.
לשיאן הגיעו הקטטות באירועי סוף שבוע החג במאי 1964 בברייטון ובמרגייט. אירועים שיצאו מכלל שליטה וגרמו לפאניקה שהגיעה עד ממשלת בריטניה.
חוזרים לג'רי דאמרס, שנולד ב-1955 בדרום הודו. כאשר ג'רי היה ילד, המשפחה עברה לבריטניה והוא גדל בקובנטרי. ג'רי הקטן הושפע מסגנון הג'אז ואימץ לחיקו את תת-תרבות המוד שהתפשטה אז בבריטניה. בהמשך יחתוך לכיוון תת-תרבות אחרת שצמחה משורשי המוד ומתרבות הרוד בויז הג'מייקנית, הסקינהדס.
לאחר התיכון למד דאמרס אמנות ב-Lanchester Polytechnic בקובנטרי, מוסד שהפך בהמשך לחלק מאוניברסיטת קובנטרי. במהלך הלימודים הוא פגש בבחור חביב בשם הוראס פנטר. יחדיו הם תכננו להקים להקה. הצמד צירף את הסולן טים סטריקלנד, הגיטריסט לינבאל גולדינג והמתופף סילברטון האצ'ינסון, והם יצאו לדרך בשם "The Automatics". זמן קצר לאחר מכן הוחלף הסולן סטריקלנד בבחור צעיר שהיה מוכר לחבורה מסצנת הפאנק של קובנטרי, טרי הול.
חזרה לדאמרס. ב-1979, כשנתיים לאחר הקמת הלהקה, הוא הקים את חברת התקליטים 2 Tone Records, שהיתה ממוקדי תחיית הסקא בבריטניה. להקות כמו "Madness", "The Beat" ו-"The Selecter" חייבות חלק מצעדיהן הראשונים בלייבל לדאמרס.
דאמרס חיבר את המוזיקה שרקח לתרבות המחאה שהיתה חלק ממנו והפך לפעיל נגד האפרטהייד. בהמשך כתב את הלהיט הידוע "Free Nelson Mandela", שיצא ב-1984 עם "The Special AKA".
להקת "הספשלז" החלה כאמור את דרכה כ-"The Automatics", ולאחר מכן כ-"The Coventry Automatics", בשנת 1977.
בדרך לפריצה עברה הלהקה גם דרך סיבוב הופעות לצד "The Clash" ועבודה עם מנהל הלהקה, ברני רודס. הפריצה הגיעה עם הקמת טו טון רקורדס וסינגל הבכורה של "הספשלז", "Gangsters", שהתבסס על "Al Capone" של חלוץ הסקא הג'מייקני פרינס באסטר.
אלבומה הראשון של הלהקה, שנשא את שמה, יצא באוקטובר 1979 בהפקת אלביס קוסטלו. "הספשלז" שילבו באלבום בין הפאנק, הסקא והרוקסטדי הג'מייקני, לצד שירי מחאה. השילוב הזה עבד היטב, והאלבום הצליח יפה במכירות.
מותשים מסיבוב ההופעות של האלבום הראשון, ובלחץ חברת התקליטים Chrysalis Records, האח הגדול של טו טון, חזרו "הספשלז" לאולפן על מנת להקליט את אלבומם השני, "More Specials", ששוחרר כשנה לאחר קודמו.
באלבום הזה "הספשלז" נשמעים מגוונים יותר מוזיקלית וטקסטואלית. להבדיל מהאלבום הראשון, שהפיק אלביס קוסטלו בגישה גולמית וישירה, הפעם דאמרס השתלט על עמדת ההפקה וציוות אליו את דייב ג'ורדן. דאמרס חיפש לשדרג את ההפקה הרזה מהאלבום הראשון באמצעות האפשרויות של אולפן ההקלטות, ובעיקר באמצעות הוספת שכבות נגינה ושירה להקלטות קיימות, או במילה אחת, אוברדאבינג.
חלק מהרעיון המרכזי של דאמרס בהקלטות היה שאין מוזיקה רעה ואין מוזיקה טובה. הוא ניגש פתוח לכל סגנון מוזיקלי, בהבנה שככל שישמע את אותה המוזיקה שוב ושוב, הוא יתרגל אליה ויתחיל לאהוב אותה.
לדעת חלק מחברי הלהקה, היה בכיוון הזה סוג של ניסיון להפוך את הלהקה לבינלאומית יותר, ולא כולם אהבו את הכיוון והקו הכללי של דאמרס.
גם הפעם השירים של "הספשלז" התייחסו לבעיות של הדור הצעיר בבריטניה ולנושאים פוליטיים, והטיפו לאחווה בין הגזעים השונים. אפשר למצוא באלבום שירים שמשלבים סקא אנרגטי עם כתיבה שמראה כי הלהקה חששה בתקופה זו ממצב שבו העולם יידרדר למלחמה גרעינית. השיר "Man at C&A" מזכיר את "יום הדין", ומציב אדם רגיל מול משחקי המלחמה של בעלי הכוח.
ויש כאן אפילו שיר שנוגע באדישות ובתחושת חוסר התכלית, "Do Nothing", כשעל הכל מנצח התסכול המחאתי מהמצב במדינה.
החלק השני של האלבום נשמע כאילו חטפו את "הספשלז" בכל פעם למקום אחר. הם מדלגים בין קצב הצ'ה-צ'ה והבוסה נובה למוזיקת דאב ופסיכדליה, ולקינוח אנחנו נרגעים עם קצת מוזיקת מעליות וג'אז.
עטיפת האלבום מראה צילום צבעוני לא ממוקד של הלהקה בבר של מלון Regent ב-Leamington Spa. דאמרס ביקש מהצלם Chalkie Davies לצלם בכוונה תמונה באיכות גרועה, כזו שמזכירה עטיפות של תקליטים ג'מייקניים.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות