W.A.S.P. - Dying for the World

ב- 11 ליוני, 2002, "W.A.S.P."הוציאה את האלבום העשירי שלה, "Dying for the World".

בשלב הזה של הקריירה "W.A.S.P." כבר התרחקו מהגלאם-מטאל המוגזם של ימי הזוהר שלהם בשנות ה-80. תקופת הדם המזויף, מכנסי העור עם שיני המסור והפירוטכניקה המזעזעת נעלמו להם מאחור. באלבום הזה, Blackie Lawless וחבריו מביאים משהו גולמי יותר, כועס יותר, ובעיקר – הרבה יותר רגשי.

תחילת שנות ה- 2000 הביאו עימם נקודת מפנה במטאל העולמי. בזמן שרבים מהקולגות של "W.A.S.P." נאחזו בנוסטלגיה או נעלמו מהנוף, Lawless בחר בנתיב של התחדשות. האלבום "Dying for the World" נולד בצל מתקפות ה-11 בספטמבר, וההשפעה הרגשית של האירוע נוכחת בכל ריף ובכל שורה של האלבום. זה לא סתם עוד אלבום בדיסקוגרפיה של הלהקה – זו מחאה, הספד וקריאה לקרב, הכל בו זמנית.

האלבום הוקלט ויצא בתוך פחות משמונה חודשים, והדחיפות שבו מורגשת היטב. Lawless מתעל רגשות גולמיים ואבל לאומי לסאונד ישיר וכואב.

השיר "Shadow Man" פותח את האלבום כמו אזהרה אפלה. הוא מתקדם לאט, כבד ונבואי משהו. הקול הצרוד והמיוסר של בלאקי נשמע כמו מישהו שנאבק בצללים – פנימיים וחיצוניים כאחד.

השיר "My Wicked Heart" מעלה הילוך עם אגרסיביות מדויקת וסוחפת, הרבה בזכות העוצמה והדיוק של הגיוס המתופף Frankie Banali. יש כאן נגיעות של "Iron Maiden", אבל הרוח מאחורי השיר היא לגמרי "W.A.S.P." הישנה והטובה, רק שעכשיו מדובר גם בזעם ממוקד מטרה. זה המנון מטאל קלאסי, מרדני, ללא טיפת גלאם.

אחד מנקודות השיא של האלבום והלב הרגשי שלו, הוא ללא ספק השיר "Hallowed Ground". בלדת אבל רפלקטיבית שמאזנת בין עצב לעוצמה, ומהווה מחווה קורעת לב לקורבנות ה-11 בספטמבר. ניתן לשמוע כאן את Lawless במיטבו עם ביצוע ווקאלי שבוודאי ראוי להיכלל כאחד החזקים שלו אי פעם, באופן שמציג את "W.A.S.P." בשיא הרגישות והפגיעות שלהם.

הקטע "Rubber Man" מביא איתו גרוב ביזארי ומעוות שזועק "Black Sabbath". אחריו מגיע "Revengeance" – שיר אגרסיבי, חסר רחמים. הוא לפעמים נשמע כמו "Judas Priest" בזכות הקצב התזזיתי והסולואים הבוערים, אך זה הזעם הפוליטי של בלאקי שמוביל כאן – מניפסט מטאלי חסר מעצורים.

עם "Trail of Tears" הלהקה מורידה הילוך. זה שיר שקט ואינטימי. שכבות של גיטרות וטון מלנכולי מוכיחים עד כמה "W.A.S.P." התרחקו מההמנונים הגרנדיוזיים של העבר. בלדה עצובה, מושרשת בכאב.

מבחינה מוזיקלית, "Dying for the World" שואב מהשפעות קודרות יותר מאלה שבאלבומיה הקודמים. נוכחת בו כבדות סוציו-פוליטית, אווירה מלנכולית ואפילו רגישות ופגיעות נדירה. ניתן לומר שהאלבום ממשיך את הקו של "The Headless Children" – עם פחות תיאטרליות ויותר אותנטיות.

בדיעבד, האלבום הזה ביסס את מעמדו של Blackie Lawless כיוצר בעל עומק ותודעה חברתית. הוא אולי לא כבש את המצעדים, אבל הרוויח את הכבוד המחודש מהמעריצים הוותיקים וכן, גם של מטאליסטים "אדוקים".

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר