ב- 17 לאוגוסט 1984 יצא אלבום הבכורה של להקת ".W.A.S.P" הנקרא על שם הלהקה (Self Titled).
הלהקה הוקמה בשנת 1982 על-ידי Blackie Lawless (החבר היחיד שנותר עד היום מהלהקה המקורית) לאחר שצמחה בסצינת ההבי מטאל של לוס אנג'לס, יחד עם להקות כמו "מוטלי קרו" ו- "Ratt". המילה ".W.A.S.P" (צרעה) מייצגת את ראשי התיבות של המילים "White Anglo-Saxon Protestant", המוזכרים במילות השיר "Show No Mercy" שנמצא רק במהדורה המורחבת של האלבום. מדובר במונח בלתי רשמי לתיאור קבוצה הנחשבת לבעלת דומיננטיות גבוהה בקרב המעמד הגבוה האמריקני. עם קבוצה זו נמנים אנשים שהם לבנים בגזעם, אנגלו-סקסים במוצאם ופרוטסטנטים בדתם, לכאורה ה"אליטה" אשר ייסדה את ארצות הברית.
ואולם, המילה ".W.A.S.P" מייצגת גם את ראשי התיבות - "We Are Sexual Perverts" - פירוש שמתיישב יותר עם מהות הלהקה והרעיון שהיא ניסתה לייצג בתחילת דרכה. וואספ השתייכה לזרם ה- "Shock-Rock" והמוטו שלה, כבר מהסינגל הראשון ששחררה, היה לפגוע, לטלטל ולזעזע!
. החל מרגע הקמתה ואפילו לפני ששוחרר אלבומה הראשון, הסתבכה ".W.A.S.P" עם ארגונים שמרניים, בשל השימוש במילים גסות ופוגעניות, וכן זלזול והשפלת נשים. בקליפים ששחררה הלהקה היו לא פעם נשים מעורטלות והזמר והבסיסט (דאז) Blackie Lawless נהג להסתובב עם מכנסי עור עם דיסק של מסור חשמלי בין חלציו.
רק כדי לסבר את האוזן, הסינגל הראשון ששחררה "(Animal (F@#% Like a Beast" הפך לאחד השירים הכי שנויים במחלוקת בשל כותרתו ותוכנו. זה אחד השירים הראשונים שזכו לתואר בתואר המפוקפק "Filthy 15", וכל ניסינותיו של Blackie Lawless לטעון שכתב את השיר בהתבסס על סרט בנשיונל גיאוגרפיק בו ראה זוג אריות מזדווגים לא סייעו, והשיר נמחק ברגע האחרון מהאלבום בכדי לרצות את ארגוני ההורים הזועמים. מעניין שאפילו וואספ בעצמה הפסיקה לבצע את השיר בהופעותיה החל משנות ה- 90 לאחר שבלאקי החליט שהוא נולד מחדש כנוצרי.
האלבום ממשיך עם הקו של הסינגל הראשון, עם שירים בעלי כותרות S&M שנועדו לזעזע ולטלטל ומרמזות על תוכן לא ראוי, כמו "On Your Knees", "Tormentor", "L.O.V.E. Machine" או "The Torture Never Stops".
ניתן לחשוב בטעות שכל הפוזה הפרובוקטיבית הזאת נועדה לכסות על תוכן מוזיקלי רדוד או רמת נגינה נמוכה. גם העטיפה הזולה והמצועצעת תרמה לתחושה שמדובר פה באלבום גלאם מטאל ברמה הכי נמוכה שיש.
אבל לא! הקשבה לאלבום מגלה להקה אנרגטית ודומיננטית שהיא הרבה יותר מגימיק חולף ושסגנון המוזיקה שלה הוא הרבה מעבר לגלאם מתקתק ומתחנף. שירים כמו, "Hellion" או "I Wanna Be Somebody" הינם דוגמאות לשירים חזקים ואנרגטיים שמוכיח לנו ש"וואספ" קרובה יותר במהותה לחיספוס של "ג'ודאס פריסט" מאשר לתיאטרליות של "טוויסטד סיסטר".
יותר מכך, אנחנו נהנים להאזין גם היום, 40 שנה אחרי, לרצועות כגון "L.O.V.E. Machine", "School Daze" או הבלדה "(Sleeping (In the Fire", ואם זו לא הוכחה ש"וואספ" מעולם לא הייתה "אחיזת עיניים", אז מה כן?
כבר כאן מתגלה הזמר והבסיסט Blackie Lawless כראוי בהחלט לתואר מנהיג הלהקה, כשהוא כותב את כל שירי האלבום ללא יוצא מן הכלל, רק שניים מהם בשיתוף עם הגיטריסט Chris Holmes. היכולת הזאת, תלך ותשתפר כבר באלבום הבא והמצוין "The Last Command" שיצא שנה לאחר מכן..
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט