Yngwie Malmsteen - Trilogy
ב- 4 בנובמבר 1986 יצא "Trilogy", אלבום האולפן השלישי של וירטואוז הגיטרה השוודי Yngwie Malmsteen.
אמצע שנות השמונים היו תור הזהב של גיבורי הגיטרה, ובראשם עמד נער פלא שוודי כריזמטי, שחצן וגאון בשם Yngwie Malmsteen, שהגדיר מחדש את חוקי הפיזיקה של ששת המיתרים. אחרי שהימם את עולם הרוק בלוס אנג'לס בשורות הלהקות "Steeler" ו-"Alcatrazz", שיגר מלמסטין שני אלבומי מופת ששינו את פני המטאל לנצח, אלבום הבכורה פורץ הדרך "Rising Force" משנת 1984 שהיה מועמד לפרס הגראמי, ואלבומו השני "Marching Out" משנת 1985 שהציג לעולם את הנוסחה המלאה של הניאו-קלאסיק מטאל. לקראת שנת 1986, כשהוא בן עשרים ושלוש בלבד, התייצב מלמסטין באולפני Village Recorder המיתולוגיים בלוס אנג'לס כדי להקליט את הפרק השלישי והמזוכך ביותר ביצירתו המוקדמת, אלבום שנועד לשלב את הווירטואוזיות הבארוקית המסחררת של Niccolò Paganini ו-Johann Sebastian Bach עם מבני שירים הדוקים, מלודיים וקליטים מאי פעם.
אלא שהדרך אל האלבום "Trilogy" הייתה רצופה בטלטלות דרמטיות בחדר החזרות ובאולפן. במהלך שנת 1985 עזבו את ההרכב הסולן המקורי Jeff Scott Soto והבסיסט השוודי המוכשר Marcel Jacob, מה שהותיר את מלמסטין יחד עם צמד האחים השוודים המבריקים, הקלידן Jens Johansson והמתופף Anders Johansson. במקום לחפש בסיסט חדש שיתמודד עם דרישותיו הקפדניות, קיבל מלמסטין החלטה נחרצת להקליט בעצמו את כל תפקידי גיטרת הבס באלבום לצד דוושות הבס של סינתיסייזר ה-Moog Taurus, מהלך שהעניק לחטיבת הקצב של האלבום דיוק כירורגי וחיבור מושלם בין קווי הבס לריפים המהירים של הפנדר סטראטוקסטר שלו.
למשבצת הסולן גייס מלמסטין את הזמר האמריקאי Mark Boals, בעל קול טנור אופראי אדיר ומנעד של ארבע אוקטבות, שהביא עמו עוצמה תיאטרלית שהזכירה את ימי השיא של להקת "Rainbow". השילוב בין השירה הגבוהה, הנקייה והדרמטית של בולס לבין הכתיבה המלודית של מלמסטין התברר כפגיעה מדויקת במטרה, גם אם מערכת היחסים הסוערת ביניהם הובילה לכך שסוטו הוזעק שוב להשלים את סיבוב ההופעות של האלבום. לצד הטלטלות המוזיקליות, ריחפה מעל ההקלטות גם טרגדיה לאומית שזעזעה את מלמסטין והאחים יוהנסון, הירצחו של ראש ממשלת שוודיה Olof Palme בפברואר 1986 בסטוקהולם, אירוע שלזכרו הקדיש מלמסטין את האלבום כולו בהערות האלבום.
האלבום נפתח בסערה עם הלהיט הגדול והמזוהה ביותר בקריירה של מלמסטין, "You Don't Remember, I'll Never Forget". מהשנייה הראשונה שבה מהדהד הריף המלודי והדרמטי בסולם מינור הרמוני אל תוך מעבר התופים של אנדרס יוהנסון, מתגלה מלמסטין כמלחין המנוני אצטדיונים ממדרגה ראשונה. בולס מוביל את הבתים והפזמון הסוחף ברגש ובכוח מתפרץ, בעוד מלמסטין משגר באמצע השיר את אחד הסולואים המהירים, המדויקים והמפורסמים ביותר בתולדות המטאל, המשלב ארפג'ואים מופתיים בטכניקת סוויפ-פיקינג עם מלודיה שנחרטת בזיכרון.
מיד אחריו מסתער "Liar", קטע ספיד-מטאל ניאו-קלאסי לוהט וחסר מעצורים שנולד מתוך עימותים אישיים ומקצועיים שחווה מלמסטין באותה תקופה. השיר מציג דו-קרב וירטואוזי עוצר נשימה בין הגיטרה החשמלית של מלמסטין לבין סולו הקלידים המסחרר של ינס יוהנסון, כששניהם מנגנים בהרמוניה מושלמת במהירויות על-אנושיות. התנופה המלודית נמשכת ברצועה השלישית "Queen in Love", המנון הארד-רוק כבד ומיד-טמפו בעל ניחוח מלכותי שבו הפזמון הקליט והתיאטרלי של בולס מתכתב באופן ישיר עם מורשתו של Ritchie Blackmore בלהקות "Deep Purple" ו-"Rainbow".
ברצועה הרביעית מוריד האלבום הילוך לטובת היצירה האינסטרומנטלית המרגשת "Crying". הקטע נפתח בפריטת גיטרה אקוסטית קלאסית עדינה ומלנכולית, לפני שהגיטרה החשמלית של מלמסטין נכנסת בבכי מלודי קורע לב, עטופה בשטיחי הקלידים של יוהנסון, ומוכיחה כי מאחורי מהירות האור של אצבעותיו מסתתר רגש עמוק וטאץ' בלוזי-קלאסי נדיר. את צדו הראשון של התקליט חותם "Fury", מתקפת אדרנלין מהירה ואגרסיבית שבה מקצבי הדאבל-באס של אנדרס יוהנסון והשירה החדה של בולס דוחפים את הלהקה לקצה גבול היכולת.
צדו השני של האלבום נפתח עם "Fire", שיר הארד-רוק מלודי וסוחף שנפתח בריף גיטרה וקלידים מדבק ומציג את הצד הנגיש והרדיופוני יותר של האלבום מבלי לוותר על סולו גיטרה וירטואוזי ומבריק. אחריו מגיע "Magic Mirror", קטע דינמי ומלהיב המשלב ריף כבד וקופצני עם עבודת קלידים עשירה ופזמון אצטדיונים מרומם, שמפגין את עבודת המיקס וההנדסה המלוטשת של Ricky DeLena שהצליח להעניק לאלבום סאונד חם, צלול וגדול מהחיים.
האווירה הופכת אפלה, גותית וכבדה במיוחד ברצועה השמינית "Dark Ages", שיר מטאל דרמטי וקודר המובל על ידי ריף איטי ומוחץ בסגנון להקת "Black Sabbath" בתקופת Ronnie James Dio, שבו קולו האופראי של בולס מטפס לפסגות מצמררות מעל מצע של עוגב כנסייתי וגיטרות מייללות. כל אלו מכינים את הקרקע ליצירת הפאר החותמת את האלבום, הקטע האינסטרומנטלי המונומנטלי בן שבע הדקות ורבע "Trilogy Suite Op. 5". היצירה, הבנויה כסימפוניה קלאסית בת שלושה פרקים שבה תרם ינס יוהנסון לעיבוד הפרק השני, פותחת במתקפת ארפג'ואים מהירה כברק, עוברת לקטע גיטרה אקוסטית ספרדית-בארוקית עוצר נשימה, ומתפוצצת חזרה אל תוך קונצ'רטו חשמלי אדיר שנחשב עד היום לאחד מאבני הבוחן האולטימטיביות לכל גיטריסט רוק ומטאל בעולם.
לצד המוזיקה המופתית, הפכה גם עטיפת האלבום שצייר המאייר Rich Larson לאחת העטיפות האייקוניות והבלתי נשכחות של שנות השמונים, שבה נראה מלמסטין כגיבור מיתולוגי הניצב מול דרקון תלת-ראשי היורק להבות ומזנק מתוך ים סוער כשהוא חמוש בגיטרת הסטראטוקסטר הלבנה שלו כבחרב קסומה. עם צאתו בחברת Polydor Records זכה "Trilogy" להצלחה בינלאומית מרשימה, התברג במקום הארבעים וארבעה במצעד הבילבורד האמריקאי, נכנס לעשירייה הפותחת בפינלנד ולצמרת המצעדים בשוודיה וביפן. במבחן הזמן, "Trilogy" ניצב יחד עם שני קודמיו כפסגת היצירה הניאו-קלאסית הטהורה של Yngwie Malmsteen, אלבום שבו המהירות, המלודיה והדרמה הקלאסית התמזגו לשלמות על-זמנית.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות