ב- 25 לאוקטובר 1968 ערכה להקת "The New Yardbirds" את הופעתה הראשונה תחת שמה החדש "Led Zeppelin". (Photo: Jimmy Page on Twitter) ההופעה נערכה באוניברסיטת "Surrey" באנגליה. על מה שהוביל לבחירת השם "Led Zeppelin" ולעיתוי, כאן: אז הסיפור שלנו מתחיל בתאריך 25 למרץ 1965, היום בו Eric Clapton מחליט לעזוב את להקת "The Yardbirds". העזיבה מיוחסת ללהיט הפריצה של הלהקה "For Your Love" ולעובדה שקלפטון, בלוזיסט בלב ובנשמה, סלד מהקו המסחרי שלטענתו "The Yardbirds" אימצה לעצמה. קלפטון חובר להרכב של John Mayall & the Bluesbreakers, לא לפני שהוא ממליץ על נגן אולפן צעיר ומוכשר בשם Jimmy Page כמחליף שלו. פייג' הצעיר שחשש מהתככים והפוליטיקה שתגרום עזיבתו של קלפטון המליץ על Jeff Beck כגיטריסט הלהקה, ואכן Jeff Beck ערך את הופעתו הראשונה עם "The Yardbirds" יומיים בלבד לאחר עזיבתו של Eric Clapton . למרות שסירב בנימוס לחבור ללהקה, פייג' שמר על קשר עם בק ועם שאר חברי היארדבירדס. בחודש מאי 1966 נכנס Jeff Beck לאולפן ומקליט את הקטע האינסטרומנטאלי "Beck's Bolero", אשר יהפוך 10 חודשים מאוחר יותר לסנונית הראשונה של בק במסגרת קריירת הסולו שלו. במהלך ההקלטות נוכחים באולפן Jimmy Page , Keith Moon, John Paul Jones . ההקלטה הזאת מכניסה לפייג' את הרעיון להקים סופרגרופ שיכלול אותו עצמו, את Jeff Beck , Keith Moon , John Entwistle וסטיב וינווד. כשג'ון אינטוויסל שומע על הרעיון הוא מיד אומר שהם יפלו ממש כמו בלון עופרת וקית' מון חידד את המשפט וציין כי הם יפלו כמו "Lead Zeppelin". למרות שכל הנגנים המשיכו עם להקות המקור שלהם, המילים של Keith Moon נחרתו בזכרונו של Jimmy Page והם יצוצו בזמן הנכון ובמקום הנכון שנתיים מאוחר יותר. כחודש לאחר ההקלטה של "Beck's Bolero", במהלך הופעה שערכה היארדבירדס ב- "Queen's College" באוקספורד, נוטש הבסיסט של היארדבירדס Paul Samwell-Smith את ההופעה ולמעשה גם את הלהקה, כשהוא שיכור. Jimmy Page שנמצא במקרה בקהל עולה לבמה ומחליף אותו בנגינה על גיטרת בס. לאחר ההופעה כולם מסכימים שפייג' ימשיך לנגן בס עבור הלהקה, עד שהגיטריסט Chris Dreja ילמד את תפקידי הבס ויעבור לנגן על הכלי. בהמשך הפך Jimmy Page לגיטריסט השני של הלהקה לצידו של Jeff Beck , אשר עזב את הלהקה באופן רשמי בחודש נובמבר 1966, בכדי לקדם את קריירת הסולו שלו. הלהקה ממשיכה כרביעיה עם Jimmy Page כגיטריסט היחיד עד חודש יולי 1968, אז הופיעה הלהקה את הופעתה האחרונה. המתופף Jim McCarty והסולן Keith Relf עזבו את הלהקה בשל חילוקי דעות מוזיקליים, לא לפני שהם מעניקים את זכויות השימוש בשם הלהקה לפייג' ולבסיסט Chris Dreja. השניים ראו בכך הזדמנות להקים הרכב חדש ורענן והם החלו בחיפוש אחר חברי להקה חדשים. Jimmy Page פנה ראשית אל Terry Reid, על מנת שימלא את תפקיד הסולן, אך בשל חוזה הקלטות בו היה נתון הוא לא יכול היה לקבל את התפקיד והמליץ על זמר צעיר ולא ידוע בזמנו בשם Robert Plant . פלאנט קיבל את התפקיד והמליץ על חבר הילדות שלו המתופף John Bonham . לאחר ש- Dreja נטש את ההרכב למען קריירה בצילום, נענה Jimmy Page לבקשת John Paul Jones להחליפו כנגן הבס של ההרכב. כזכור John Paul Jones ניגן עם Jimmy Page בעבר, בין היתר באותו סשיין מפורסם להקלטת "Beck's Bolero". כך הושלם ההרכב החדש. בתאריך ה- 7 לספטמבר 1968 ערכה הלהקה את הופעתה הראשונה בדנמרק תחת השם "The New Yardbirds" והמשיכה את סיבוב ההופעות בסקנדינביה ובהמשך באנגליה. במקביל נכנסה הלהקה לאולפן לשם הקלטת אלבומה הראשון שיקרא בהמשך "Led Zeppelin". במהלך סיבוב ההופעות קיבלה הלהקה הודעה על הפסקת פעילותה של היארדבירדס מבחינה משפטית. ההודעה כללה איסור על שימוש בשם הלהקה. הדבר קרה בסמוך לקיום אותה הופעה מדוברת באוניברסיטת "Surrey" איתה התחלנו את הסיקור. בלית ברירה נאלצו חברי הלהקה לחשוב על שם חלופי ללהקה. פייג' נזכר בהערה העוקצנית של Keith Moon ו- John Entwistle והציע את השם "Lead Zeppelin". בהצעת מנהל הלהקה פיטר גרנט, הוחלפה המילה Lead ב-Led, ובכך נקבע סופית שם הלהקה. ואולם, החלפת השם נעשתה ברגע האחרון ולאחר שהודפסו כבר הפוסטרים של ההופעה באוניברסיטת "Surrey", ולכן אלה כללו עדיין את הכיתוב "New Yardbirds featuring Jimmy Page". יחד עם זאת, את הבאנר מחוץ לאולם המופע היה מספיק זמן לתקן ולכן נכתב בו "Tonight! The Ex-Yardbirds" כאשר מתחת בכתב קטן יותר נרשם "Led Zeppelin". בשנת 2003 נמכר פוסטר של ההופעה ההיסטורית הזאת עבור סכום פנטסטי של 2,400 פאונד. כאמור, בפוסטר נכתב שם הלהקה כ- "New Yardbirds featuring Jimmy Page" והוא נושא את מיקום ההופעה: "Surrey University" ואת התאריך: Friday 25 OCT. הסטליסט של ההופעה ההיסטורית הזאת כלל שישה שירים: "Communication Breakdown", "I Can't Quit You Baby", "You Shook Me", "Dazed & Confused", "Babe I'm Gonna Leave You" ו- "How Many More Times". כשלושה חודשים לאחר ההופעה ב- 12 לינואר 1969 תשחרר "Led Zeppelin" את אלבומה הראשון ותשנה את עולם הרוק לנצח. מעניין לציין שבשנת 2008 קיבל Jimmy Page תואר דוקטור של כבוד מאותה אוניברסיטת "Surrey" בגין תרומתו לתעשיית המוזיקה, וניתן לראות בכך סגירת מעגל מטורפת של הגיטריסט. ושימו לב לגירסה שנותן שם Reg Jones לגבי מה שהתחולל באותו ערב. ג'ונס היה הזמר של להקת "The Way Of Life" בה היה חבר גם John Bonham והוא זה שהסיע את בונהאם ואת Robert Plant להופעה המדוברת. "I drove John and Robert to their first engagement as "Led Zeppelin" in my Jaguar. It was at Surrey University in Guilford. There was a huge banner outside that read: 'Tonight! The Ex-Yardbirds' . Underneath in smaller lettering, it said 'Led Zeppelin'. After the gig, I couldn't start the Jaguar and we all came home on the train." "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 25 לאוקטובר 1993 שוחרר "Strange Highways", אלבום האולפן השישי של "Dio". זה כנראה האלבום הכבד והאפל ביותר של "Dio", אשר סגנונו קרוב יותר ל- "Black Sabbath" מאשר לאלבומיו הראשונים של ההרכב. אלבום שרבים משוחרי המטאל ואפילו אוהדיו של דיו כנראה דלגו עליו. הוא שוחרר בתקופה בה המטאל קיבל נוקאאוט מהגראנג' והאלטרנטיב ובשלב בו הדינוזאורים של המטאל נחשבו ארכאיים ופחות רלוונטיים. אנחנו כאן כדי לספר לכם שמדובר באלבום טוב, שלו רק היה משוחרר בתקופה אחרת בקריירה של Ronnie James Dio , כנראה היה זוכה ליותר תשומת לב מאשר זו שקיבל בשעתו. הסיפר של האלבום הזה מתחיל חודשים בודדים לאחר שחרורו של האלבום המצויין " Dehuminizer " של Black" Sabbath". הרומן המחודש והקצר של Ronnie James Dio עם "Black Sabbath" עולה על שרטון בחודש נובמבר 1992, חמישה חודשים בלבד לאחר שהאלבום Dehuminizer הושק. Dio עוזב את הלהקה בטריקת דלת, לאחר שחבריו ביקשו לצאת לסיבוב משותף עם Ozzy Osbourne ולשמש כמופע החימום שלו. התכנון היה שבמהלך ההופעה אוזי יעלה לבמה וישיר יחד עם הלהקה 4 שירים, אך זה היה יותר מידי בשביל האגו של דיו, שפשוט נטש את סיבוב ההופעות בעוד באיבו. בהמשך מתחילים דיו והמתופף Vinny Appice שעזב יחד איתו את "סאבאת'" להרכיב את ההרכב המחודש של הלהקה, לאחר שההרכב שליווה את ה אלבום " Lock Up the Wolves " משנת 1990 התפרק. Dio פונה לחברו משכבר הימים, הבסיסט Jimmy Bain , אך לבסוף העניינים ביניהם לא מסתדרים ו- Dio בוחר ב- Jeff Pilson הידוע בין היתר מחברותו בלהקת "Dokken". לעמדת האקס-מן שלו בוחר דיו בגיטריסט Tracy Grijalva הידוע בכינויו Tracy G, גיטריסט די אנונימי עד אותה עת. לטרייסי תהיה השפעה מהותית על הסאונד והסגנון של האלבום. זה ההרכב הראשון של דיו מאז האלבום הראשון שלא מונה 5 חברים ואשר אין בו קלידן, וגם בכך יש כדי להעיד על הבחירה לשינוי הסגנון. נכון, Jeff Pilson מקבל כאן קרדיט על נגינה בקלידים, אך מדובר ב"קישוטים" מינוריים שאין בהם ממש. אגב, פילסון אומנם לא קיבל קרדיט באלבום על שירה, אולם הוא מסייע לדיו בקולות רקע, כפי שעשה בלהקתו הקודמת "Dokken", זאת ניתן לראות בין היתר בשיר " Hollywood Black" מתוך האלבום, השיר השני בוידאו כאן: אז כמו שציינו בתחילת הסיקור, האלבום הזה הוא כנראה הכבד והאפל ביותר מאלבומיו של Dio והוא מתחרה על הכתר אל מול האלבום הבא של הלהקה - " Angry Machines " עליו כתבנו. מבחינת הסגנון מדובר בהמשך ישיר לסגנון שאפיין את האלבום " Dehuminizer " יותר מאשר המשכו של האלבום הקודם של הלהקה " Lock Up the Wolves ". דיו ציין שהוא היה כועס ועצבני באותה תקופה וזה בהחלט מתבטא בתוצר הסופי. הריפים כבדים יותר, איטיים יותר, קודרים יותר, לעיתים אפילו "גראנג'ים". הסולואים בלוזיים יותר והנגינה של Tracy G מזכירה לפרקים את Tony Iommi . גם הבס האימתני של Jeff Pilson קרוב יותר לנגינה של Geezer Butler מאשר ל- Jimmy Bain שליווה את ארבעת האלבומים הראשונים של הלהקה . תקשיבו לו לדוגמא בשיר " Jesus, Mary & the Holy Ghost " ותבינו על מה אנחנו מדברים. אבל יותר מכל, השינוי מתבטא בשירה של Dio . היא פחות מזכירה את הביצועים שלו באלבומים הראשונים של Dio. היא עצבנית, אגרסיבית, כועסת, מאיימת לעיתים מפחידה, ממש כפי שהיה באלבום " Dehuminizer " של Black" Sabbath". אפילו הטקסטים קיבלו באלבום הזה טוויסט. דיו זונח כאן את עולמות הפנטזיה, הכשפים והדרקונים ועובר לדון בנושאים בוגרים ואישיים יותר. האלבום נפתח עם " Jesus, Mary & the Holy Ghost " המחאתי עם יללת הגיטרה של Tracy G שמובילה אותנו לאחד מהריפים היותר מיוחדים ששמענו באלבומיו של Dio . והבס, איזה בס אדיר ועוצמתי יש בשיר הזה... וכמה יפה קטע המעבר המלודי באמצע השיר שעושה שימוש בתפילת הילדים לפני השינה: " Now I lay me down to sleep...." והסולו של טרייסי כאן מוכיח שהוא גיטריסט בכלל לא פראייר, הן מבחינת הצלילים שהוא מפיק מהגיטרה והן מבחינת הביצוע המבריק. מיד אחריו מגיע " Firehead " שנפתח עם קרב הגיטרה-תופים של טרייסי וויני, עובר לריף איטי, גרובי וכבד, ואז פתאום משום מקום, מפתיע אותנו בדקה 2:18 עם הכפלה של הקצב אחרי הסולו המבריק של טרייסי, רק כדי לחזור לקצב הכבד המקורי חצי דקה לאחר מכן. שיר הנושא " Strange Highways " נפתח עם פריטת הגיטרה המפורקת של טרייסי ועם שירה רכה ומלודית של דיו שמזכירה לנו את אלבומיו הראשונים, אך אל תטעו, זו היתה הבלחה קצרה שמייצרת קונטרסט מוחלט עם הסגנון ה"דומי" של האלבום, והעובדה הזאת מתפוצצת לנו בפרצוף עם הריף הקודר והאיטי והתיפוף הכבד והרועם שמגיע בדיוק דקה לתוך השיר, בעוד שבדקה 3:30 לשיר מגיע קטע המעבר היפיפה והמלודי שמתחבר לסולו המבריק של טרייסי. הרצועה הרביעית " Hollywood Black " היא שיר שכתיבתו החלה עוד בסשנים של "Black" Sabbath" לאלבום " Dehuminizer ". זה אולי השיר הכי קרוב במהלך הבתים והפזמון לאלבומיו הראשונים של דיו, מבחינת הלחן והשירה, מינוס קטע המעבר, הברייקים והשבירות. חותם אך צידו הראשון של האלבום " Evilution " עם עבודת הבס המדהימה של פילסון והשירה המרושעת של דיו שמעבירה בנו צמרמורות. צידו השני של הויניל נפתח עם " Pain " אחד השירים האהובים עלינו באלבום. דיו נשמע כאן פשוט כועס ואימתני, הריף כאן חותך ומנסר והתיפוף כבד ואכזרי. האלבום ממשיך עם " One Foot in the Grave " שאומנם מעלה קצת את הקצב לעומת קודמו, אך לנו הוא הוריד קצת שכן לדעתנו הוא החלש באלבום. מיד אחריו מגיעה הבלדה של האלבום בדמות " Give Her the Gun ", שיר אפל על התעללות מינית שכולל הרבה ניגודים הן מבחינת הלחן והן מבחינת המילים שבחלקן לא תואמות בלדה. ושימו לב לזה, אנחנו חושבים שזו הפעם הראשונה ששמענו את המילה "I Love You" בשיר של דיו. משם אנחנו עוברים ל- " Blood from a Stone " ולשרדינג המדהים של טרייסי ונגינת הבס המבריקה של פילסון. לפני סיום מגיע " Here’s to You ", השיר המהיר באלבום על גבול הספיד מטאל, ונראה לנו שדיו החליט לקראת סוף האלבום להשאיר את הכעס מאחור, ולצאת לחגוג איתנו בהרמת כוסית לפני שהוא מוריד עלינו גשם זלעפות עם קטע הסיום " Bring Down the Rain ". להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 24 לאוקטובר 1978, הוציאה "Rush" את אלבום האולפן השישי שלה "Hemispheres". ואיזה אלבום מטורף זה.... קומפוזיציות מורכבות אפילו יותר ממה שהלהקה הזאת עשתה עד אז, מקצבים מתוסבכים ומסובכים, משקלים פסיכים וא-סימטריים וסולואים מאתגרים ומוטרפים. וכמובן שכל אלה דרשו מהשלישייה המדהימה הזאת רמת נגינה מושלמת, וירטואוזית, מדוייקת כפי שרק הלהקה הזאת יודעת לעשות. ובכדי להביא את כל הטוב הזה לכדי מימוש מרחיבה הלהקה את קשת הכלים עליהם היא מנגנת, במיוחד Neil Peart שמרפד את מערכת התופים שלו במגוון רחב של כלי ההקשה לרבות גונג וטיפני (תוף דוד ענק מתכוונן) שלא נכללו בסט התופים שלו בעבר. אם אפשר לשים את האצבע על אלבום הפרוג מטאל הראשון זה כנראה יהיה "Hemispheres". נכון "Rush" עשו את זה עוד בשנת 1975 עם האלבום " Caress Of Steel ", הם שיכללו את הנוסחא עם האלבום " 2112 " וגיוונו אותה עם האלבום " A Farewell to Kings " , אבל כאן מדובר כבר בשלמות. זוהי ללא ספק פסגת היצירה הפרוגרסיבית של הלהקה, אך גם שירת הברבור שלה בהתייחס לסגנון המיוחד הזה, שכן באלבומים הבאים תשחה "Rush" עם הזרם ותתחיל להתרחק מהז'אנר המתקדם ומהיצירות הארוכות והמורכבות. אז לפני שנצלול אל תוך האלבום עצמו, כמה נתונים טכנים וסטטיסטיים. מדובר באלבום השני מתוך 3 של הלהקה שנכנס לרשימת 50 אלבומי הפרוג הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון, והוא הגיע למקום ה- 11 והמכובד, לפני לא מעט קלאסיקות פרוג רבות וטובות. האלבום הזה גם דורג במקום השמיני בסקר של מגזין הרולינג סטון על אלבומי הפרוג האהובים ביותר על הקוראים. האלבום כולל 4 רצועות בלבד. הצד הראשון כולל את היצירה " Cygnus X-1 Book 2: Hemispheres " המחולקת ל- 6 חלקים, ואילו הצד השני שלושה קטעים בלבד. זה האלבום הראשון של הלהקה שכולל קטע אינסטרומנטאלי " La Villa Strangiato " המחולק ל- 12 חלקים ושאורכו כ- 10 דקות. הוא גם האלבום שהיה הכי קשה עבור Geddy Lee לביצוע מבחינת השירה. הלהקה הקליטה קודם כל את המוזיקה מבלי לוודא שהסולם נח לשירה עבור Geddy , מה שאילץ אותו למתוח את היכולות שלו לקצה ואת מיתרי קולו אפילו מעל ומעבר לרגיל. שני השירים היחידים מהאלבום (השניים האחרים הם קטע אינסטרומנטאלי ויצירה אפית), " The Trees " ו- " Circumstances ", שוחררו כסינגלים. זה גם האלבום האחרון של הלהקה שהוקלט ומוקסס באנגליה. ועכשיו לתוכן: היצירה המרכזית באלבום הזה " Cygnus X-1 Book 2: Hemispheres " הינה הספר השני ביצירה " Cygnus X-1 " והמשך ישיר לספר הראשון שממוקם ברצועה האחרונה של האלבום " A Farewell to Kings " ונקראת " Cygnus X-1 Book 1: The Voyage ". אז למי שלא מכיר את הפרק הראשון ביצירה נזכיר ש- " Cygnus X-1 Book 1 " היא יצירה המחולקת לשלושה חלקים ומספרת על חוקר בספינת חלל בשם "Rocinante" אשר שם פעמיו לעבר החור השחור ,"Cygnus X-1" בעודו מאמין שיצליח לחצות אותו ולגלות מה יש מעבר לו. היצירה מסתיימת עם התקרבו של החוקר לחור השחור כאשר הספינה שלו יוצאת משליטה ונשאבת בעוצמה רבה אל תוך החור השחור. עוד על הספר הראשון ביצירה ועל אותו אלבום מדהים קראו את הסיקור שכתבנו עליו כאן : הספר השני ונושא סיקורנו " Cygnus X-1 Book 2: Hemispheres " ממשיך בדיוק מאותה נקודה והוא מספר כיצד אותו חוקר ניצל והצליח לצאת מצידו השני של החור השחור אל תוך האולימפוס, שם מתרחש ויכוח בין אפולו (המוח) שמנהיג את האנשים החושבים, לבין דיוניסוס (הלב) אשר מנהיג את האנשים בעלי הרגש, בעוד שאותו חוקר (שעתיד להיות מוכתר כאל סיגנס) ישמש כמגשר שתפקידו לאזן ביניהם. המילה "Hemispheres" משקפת את שתי האונות במוח כאשר דיוניסס ואפולו מייצגים כל אחד אונה אחרת. כבר בצלילים הראשונים של היצירה, במהלך ה- Fade In, ניתן ממש לשמוע ולדמיין כיצד ספינת החלל של החוקר נשאבת דרך החור השחור ויוצאת מן העבר השני שלו, ואנחנו כבר נכנסים לקטע הראשון מתוך 6 של היצירה - " Prelude ". זה קטע אינסטרומנטאלי שאורכו כ- 3 דקות אשר בדומה לאוברטורה מהאלבום " 2112 " כולל שברי קטעים שילוו אותנו במהלך כל היצירה. לא צריך להיות מעריץ פנאטי של "Rush" כדי להעריך את יכולת הנגינה הוירטואוזית ואת הקומפוזיציה המדהימה והאיכותית שמוצגת כאן. רק תקשיבו לשינויי המקצבים, למשקלים ההזויים שמוחלפים כמו גרביים וליכולת הנגינה המדהימה. שימו ווליום, תגבירו ותקשיבו לבס של Geddy Lee מטייל לו מסביב לריפים של Alex Lifeson , תבחינו בתיזמון המדוייק והשילוב המדהים של התופים עם הגיטרה והבס, בסינקופות, בברייקים, באקורדים המפורקים, במיתרים הסתומים. אפילו המשולש מגיע כאן לאקסטזה כשהמקל של Neil Peart נוגע בו. פשוט שלמות, שלמות, שלמות!!! לאחר הקטע האינסטרומנטלי אנחנו עוברים להקדמה מילולית שנועדה להכניס אותנו לסיפור. היא מסבירה על המאבק בין האלים הניצים אל "האהבה" ואל "ההיגיון" שנאבקים ביניהם עוד משחר ההיסטוריה על השליטה בבני האנוש. לאחר פאוזה באורך תיבה (דקה 4:24) אנחנו עוברים לקטע השני ביצירה " (Apollo (Bringer of Wisdom ". אפולו הוא אל השמש והאמנות במיתולוגיה היוונית. הוא מייצג את האונה השמאלית במוח. במהלך הקטע מציג אפולו את עצמו וממש כמו במערכת בחירות מסביר למה עדיף שהוא זה שישלוט בבני האדם. הוא מסביר שהוא מביא את החוכמה, את האמת ואת ההבנה. הוא מבטיח לבני האדם שהוא יעזור להם להבין ולמצוא אוכל, אש ומחסה. בתחילה בני האדם מרוצים ממה שמציע להם האל אפולו, הם לומדים, מתייעלים, בונים לעצמם חיי חברה וערי מגורים, אך עדיין משהו חסר להם והם אינם מבינים מה בדיוק. הקטע מסתיים כשבני האדם חוצים את "גשר המוות" בחיפוש אחר דיוניסס בכדי לקבל ממנו תשובות מה הם איבדו בדרך. הסולו המוטרף והמדהים של Alex Lifeson (דקה 6:24) ממש מלווה אותנו בחציית הגשר עד שבני האדם מגיעים לדיוניסס. הקטע השלישי ביצירה מתחיל בדקה 7:00 ונקרא " (Dionysus (Bringer of Love ". הקטע נפתח בנאום של דיוניסס אשר בדומה לאפולו מסביר לבני האדם מדוע הוא זה שטוב עבורם. דיוניסוס הוא אל היין והפוריות במיתולוגיה היוונית והוא מייצג את האונה הימנית במוח. דיוניסס הוא אל "אנושי" ובעל רגש בהשוואה ליתר האלים, הוא למעשה ההפך הגמור מהאל אפולו, כאשר אפולו הוא "המוח" השכלתני, המתוכנן והמחושב, בעוד דיוניסס הוא "הלב" הרגשי הנהנתן והספונטני. דיוניסס מנסה לשכנע את בני האדם ולהסביר להם שבניגוד לאפולו שמייצג חיים מחושבים ומתוכננים אך נטולי רגשות, הוא זה שיביא להם אהבה, התרגשות, צחוק ומוזיקה, אושר ודמעות. בני האדם משתכנעים בסופו של דבר, עוזבים את הערים הבטוחות ואת אפולו ועוברים לגור בטבע הפתוח, ביערות, מתחת לכוכבים, בחיי אידילייה של אהבה, אושר ומוזיקה. אבל, החורף הקשה תפס אותם לא מוכנים, הרעב והזאבים רק הוסיפו לבעיות והובילו אותם לייאוש מוחלט. הקטע הרביעי ביצירה " (Armageddon (The Battle of Heart and Mind " הוא קטע שמתחיל באזור דקה 9:00 ומכניס אותנו למהלך מלחמת "גוג ומגוג" של שני האלים, לקרב בין הלב לבין המוח. הוא מסביר איך היקום כולו חולק לשניים במלחמה בין הלב ובין המוח וכיצד האנשים ננטשו ללא מנהיג שינחה ויוביל אותם, בעודם נסחפים אחרי האלים ונלחמים אחד בשני. בסיום הקטע הזה בחלק המלודי מתואר כיצד אלה שלא נלחמו עלו יחד עם החוקר על ספינת החלל "Rocinante" בדרכה האחרונה לחיפוש אחר "Cygnus" בעל הכח האימתני, בכדי שיעזור להם להביא לכדי סיום את המאבק הבלתי פוסק בין הלב והמוח והאלים אפולו ודיוניסס. הקטע מסתיים כשהערוץ השמאלי בסטריאו מתחלף לימני ועם אפקט דרמטי שמגיע לאחר המילה "Hemispheres". הקטע החמישי ביצירה " (Cygnus (Bringer of Balance " נפתח בקטע אווירתי ושקט, החל מדקה 12:00, במהלכו אנחנו מקבלים "פלאשבקים" מהמסע בחלל ובזמן עם הספינה "Rocinante". אותם "פלאשבקים" מגולמים באמצעות סימפולים של קטעים מתוך היצירה "Cygnus X-1 Book 1" מהאלבום הקודם בקטע "The Voyage", אשר הושתלו אל תוך הקטע האינסטרומנטאלי. בסיום הקטע האינסטרומנטאלי מוצג החוקר כרוח ללא גוף וללא צורה, כמת שעדיין לא נולד שהגיע לאולימפוס וצופה באלים נלחמים בכח ובעוצמה, אך הוא בצערו הגדול אינו יכול לזוז ולהתערב, הוא בוכה מבפנים. ואז..... בבת אחת הקטע השקט מתפוצץ בכניסה חזקה ובצרחות של Geddy Lee (14:35) והלוחמים הניצים שחשו בצער הרב של החוקר מפסיקים את המאבק ביניהם ומכתירים אותו כאל סיגנס אל האיזון. היצירה מסתיימת בקטע אקוסטי ומלודי (The Sphere (A Kind of Dream עם מסר של תקווה והרבה אופטימיות. בחלק הזה סיגנס קורא לאיחוד בין שתי האונות בכדי לייצר אונה אחת שלמה ומאוחדת. הצד השני של האלבום נפתח עם " Circumstances" המתופף Neil Peart כתב כאן על השהות שלו בלונדון כשטס לשם כמוזיקאי צעיר בחיפוש אחר קריירה מוזיקלית ועל החזרה שלו כשנה וחצי לאחר מכן לקנדה היישר לזרועות הלהקה. הסגנון המוזיקלי כאן מזכיר את ההארד רוק הבסיסי מאלבומיה הראשונים של הלהקה רק עם הסאונד וההפקה שנקבל באלבומה הבא של הלהקה " Permanent Waves " משנת 1980. הרצועה השניה בצידו השני של האלבום " The Trees " היא אולי "הלהיט" הגדול והיחיד מתוכו. כמיטב המסורת של Neil Peart , מדובר פה בסיפור דמיוני אלגורי שמהווה מעין משל על התנהגותם של בני האדם. מילות השיר מדברות על קונפליקט דימיוני המתרחש בין עצי האלון לבין עצי האדר (מייפל) – מעין קריצה קומית של פירט המעבירה את האופן בו הקנדים (מייפל) מרגישים כלפי האמריקאים (אלון). יצוין שבראיון עם פירט משנת 1980 למגזין Mosern Drummer הוא ציין כי לשיר אין כל משמעות ספציפית. הוא פשוט צפה בסרט מצויר וראה שם עצים מדברים וחשב מה אם העצים היו מתנהגים כמו אנשים. מעניין לציין שבסיום השיר ה"מייפלים" מתאגדים ומעבירים חוק שיוויוני כאשר המסור, הגרזן והמצ'טה כורתים את העצים הגבוהים (ה"אלונים") שהסתירו להם את אור השמש, כדי ליצור שיוויון בין כולם. הדבר מתאר השקפת עולם סוציאליסטית, השקפה שאיאן ראנד שיצירתה "Anthem" כיכבה באלבום " 2112 " התנגדה לה בכל תוקף. הקטע הזה הפך לקלאסיקה מבוקשת בהופעות של הלהקה ובחלק מסיבובי ההופעות זכה לאינטרו אינסטרומנטאלי ארוך יותר המנוגן על-ידי Alex Lifeson ונקרא " Broon's Bane " . הקטע " The Trees " הינו למעשה מיני אפוס שכולל שלושה משקלים עיקריים, חלקם א-סימטריים. רוב הקטע האקוסטי מנוגן במשקל 6/8, בעוד רוב הקטע הכבד במשקל 4/4 וקטע המעבר האינסטרומנטאלי במשקל של 5/4. הרצועה האחרונה באלבום " La Villa Strangiato " הינה הקטע האינסטרומנטלי הראשון שהקליטה הלהקה. כותרת המשנה של היצירה היא: " An Exercise in Self-Indulgence ", כלומר "תרגול בעינוג עצמי" וכמה שכותרת המשנה הזאת נכונה. זה קטע מורכב מאוד לנגינה הכולל 12 חלקי משנה ומשתרע על-פני כ- 10 דקות. חברי הלהקה טענו בזמנו שלקח להם יותר זמן להקליט את הקטע הזה מאשר את כל האלבום השני של הלהקה " Fly By Night ". למרות שמדובר בקטע אינסטרומנטאלי הוא מספר סיפור מלא שמחולק ל- 12 חלקים. ההשראה ליצירה הגיעה מחלום של Alex Lifeson , והמוזיקה שבו מתארת את ההתרחשויות באותו חלום. הנגינה של החברים כאן וירטואוזית להפליא, במיוחד של אלכס שפשוט נמצא פה בשיאו. מעניין לציין ש- Rush הושפעה בקטע הזה מהיצירה " Powerhouse " של Raymond Scott משנת 1937. הקשיבו לקטע של ראש החל מדקה 5:49 ולעומתו לקטע של ריימונד סקוט החל מדקה 1:24 כאן וספרו לנו מה אתם חושבים: ועכשיו רק תגבירו את הווליום ותאזינו ליצירה המופלאה הזאת. להאזנה לאלבום בגירסה המקורית: Spotify , Apple Music להאזנה לאלבום בגירסה המורחבת לרגל 40 שנה הכוללת הופעה נדירה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

New Releases - פלייליסט של שירים חדשים המתעדכן כל שבוע להקת "Foo Fighters"  משחררת סינגל חדש "Asking For A Friend". זהו השיר הראשון שבו משתתף המתופף החדש אילן רובין, ומסמן שלב חדש בהתפתחות הלהקה לאחר תקופה ארוכה של הופעות אינטנסיביות וגם כמה הופעות אינטימיות. השיר מחזיר את הלהקה לסאונד הרוק המלודי והטעון שמזוהה איתם כל כך. להקת "Dayseeker" שחררה את הסינגל החדש "Crawl Back To My Coffin", הסינגל הרביעי מתוך האלבום השישי "Creature In The Black Night" שיוצא היום!! השיר ממשיך את הקו האפל והאינטימי של הלהקה, עם שילוב של רוק אלטרנטיבי ואלמנטים אלקטרוניים מלנכוליים. הליריקה מתעמקת בתחושות של אובדן, כאב והתמודדות עם שדים פנימיים, נושאים שמזוהים היטב עם סולן הלהקה, רורי רודריגז. להקת "Softcult"  משחררת את הסינגל החדש "She Said, He Said", מתוך אלבום הבכורה הקרוב "When A Flower Doesn’t Grow", הצפוי לצאת ב-30 בינואר 2026 דרך Easy Life Records. השיר עוסק בנושא טעון של תקיפה מינית והאמון בנפגעים, כשהצמד התאום מרסלה ומרסלו וויין משתמשים במוזיקה ככלי למודעות חברתית. להקת "Bad Omens"  משחררת את הסינגל השלישי שלה לשנת 2025, "Dying To Love". השיר ממשיך את הקו האפל והאווירה הדרמטית שהלהקה בנתה בשנים האחרונות, ומשלב בין מטאל מודרני לאלמנטים אלקטרוניים מלנכוליים. "Dying To Love" מצטרף לסינגלים "Specter" ו-"Impose", שיצאו השנה ולא ברור אם הם סינגלים עצמאיים או מתוך האלבום הבא... סולן להקת "Avenged Sevenfold" , אמ. שאדוס, התייחס לביקורת שקיבל לאחר ששלח מסר וידאו מרגש לשני החטופים הישראלים ששוחררו לאחרונה, אוהדי הלהקה אביתר דוד וגיא גילבוע-דלל. השניים השתתפו בפסטיבל "Nova" שנערך ב-7 באוקטובר 2023, ונחטפו על ידי חמאס. במהלך תקופת השבי המשיכו השניים לדבר על אהבתם ללהקה, והסיפור הגיע אל חברי הלהקה דרך קבוצת המעריצים הישראלית של הלהקה. בהודעה שפורסמה לאחר הביקורת, שאדוס הבהיר כי מטרת הסרטון הייתה אנושית בלבד, להביע תמיכה באנשים שעברו טראומה קשה, ללא כל מניע פוליטי. הוא הוסיף כי "מוזיקה תמיד נועדה לחבר בין אנשים, לא להפריד ביניהם", וקרא למעריצים לזכור את הערכים של חמלה ואחדות שהלהקה מייצגת. הגיטריסט האגדי ואחד ממייסדי "KISS" , אייס פריילי , הלך לעולמו בגיל 74. פריילי, שנודע בכינויו "The Spaceman", נפל בביתו בחודש שעבר ולאחר מכן ביטל את שארית סיבוב ההופעות של 2025 בשל בעיות רפואיות. בהצהרה שפרסמה משפחתו נכתב כי הם "הרוסים ושבורי לב לחלוטין", וציינו כי "בימיו האחרונים היה מוקף באהבה, דאגה ותפילות". אייס פריילי היה מהדמויות המשפיעות ביותר ברוק הקלאסי, ממייסדי "KISS" יחד עם ג'ין סימונס, פול סטנלי ופיטר קריס ב-1973. הוא עזב את הלהקה בתחילת שנות ה-80 לטובת קריירת סולו, וחזר לשורותיה באיחוד ההיסטורי של 1996 שנמשך עד 2002. תרומתו לסאונד, לדמות הבימתית ולמורשת של "KISS" תישאר חקוקה לנצח. Photo: Tim Mosenfelder בסיסט להקת "Limp Bizkit" , סם ריברס, הלך לעולמו בגיל 48. הלהקה פרסמה הודעה מרגשת בעמוד האינסטגרם שלה וכתבה: "היום איבדנו את אחינו, שותפנו ללהקה, פעימת הלב שלנו. סם ריברס לא היה רק הבסיסט שלנו, הוא היה קסם טהור". ריברס היה ממייסדי הלהקה לצד פרד דארסט וג’ון אוטו בשנת 1994, וניגן בכל אלבומי הלהקה. ב-2015 נאלץ לעזוב את ההרכב בשל בעיות בריאותיות שנגרמו משתייה מופרזת, אך חזר ללהקה שלוש שנים מאוחר יותר. Photo: Matthew Baker לא ברור לנו מה שני חברי להקת "Rush" חשבו לעצמם... הרי זה ברור שאם תעירו כל ילד בכיתה א' באמצע הלילה ותשאלו אותו "אם להקת RUSH תכריז על הופעה חדשה, היא תהיה SOLD OUT??" אותו ילד יגיד ברור שכןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן השבוע הוסיפו השניים 17 הופעות נוספות!!! כרגע מספר ההופעות לסיבוב המטורף הזה עומד כבר על 58!!! ואם תשאלו אותנו או כל ילד בכיתה א' אנחנו נטען שכל הופעה נוספת תהיה SOLD OUT עד אינסוף... השבוע Axl Rose הוציא את זעמו על המתופף במהלך הופעה של "Guns N' Roses" בבאונוס איירס, ארגנטינה. אלפי המעריצים צפו באקסל משחרר את זעמו על מתופף הלהקה, עניין שיצר הרבה רעש ברשת והחל גל שמועות על חוסר שביעות של חברי הלהקה מהמתופף החדש. אך לא כך הדבר... בפוסט ששחררה הלהקה, היא הבהירה שזעמו של אקסל רתח כתוצאה ממיקס לא מאוזן באוזניות של הסולן, במקום לשמוע את כל חברי הלהקה, הסאונדמן הגביר לו בטעות את התופים באופן מוגזם, מה שכנראה פיצץ לו את המוח... להקת "Slipknot"  הגישה תביעה נגד אדם אנונימי שהואשם בהחזקת הדומיין slipknot.com במשך כמעט רבע מאה, תוך שימוש בו למכירת מרצ’נדייז מזויף. לפי הדיווח של Billboard, מדובר במפעיל אתר שמחזיק בתיבת דואר באיי קיימן ורשם את הדומיין כבר בשנת 2001, אותה שנה שבה יצא אלבום המולטי-פלטינה של הלהקה, "Iowa". בתביעה נטען כי הדומיין נרשם במטרה להרוויח מהמוניטין של "Slipknot" ולהטעות גולשים לחשוב שהם נכנסים לאתר הרשמי של הלהקה. בעקבות כך נאלצה הלהקה להפעיל את האתר הרשמי שלה תחת slipknot1.com – מהלך שנמשך עד היום. Photo: Slipknot להקת "Dayseeker"  משחררת היום את אלבומה השישי "Creature In The Black Night". האלבום החדש מגיע כשנתיים לאחר "Dark Sun", וממשיך את הקו הרגשי והאווירה המלנכולית שמאפיינים את הלהקה. מתוך האלבום שוחררו כבר הסינגלים "Neon Grave", "Dreamstate", "Dark Sun" ו-"Crawl Back To My Coffin", שמציגים התפתחות לירית ובשלות מוזיקלית.חברי הלהקה מתארים את האלבום כיצירה אישית במיוחד, שנוגעת בכאב, באובדן ובהחלמה רגשית. להאזנה ב: Spotify להקת "Soulfly"  משחררת את אלבומה ה-13 "Chama". "שמה של היצירה, שפירושו בפורטוגזית 'להבה', מסמל את כוח הרוח האנושית המתפרצת מתוך הכאוס", כך לדברי מקס קוואלרה. זהו שיתוף פעולה נוסף בין מקס לבנו זיון קוואלרה, שלקח הפעם חלק גם בהפקה. להאזנה ב: Spotify להקת "Pink Floyd" הכריזה על מהדורת 50 שנה לאלבום "Wish You Were Here" שתעניק למעריצים פרספקטיבה חדשה על אחד האלבומים האייקוניים ביותר שלה. המהדורה החדשה, שתצא ב-12 בדצמבר, תכלול בין היתר קטעים נדירים ובהם 6 גירסאות חלופיות שאינן מוכרות, מהדורת ה-Blu-ray תעניק למעריצים הזדמנות לצפות בשלושה סרטי הופעה מ-1975, פורמטים רבים ומשונים ועוד הרבה הפתעות... סולן להקת "Parkway Drive" , ווינסטון מק'קול, נחת השבוע על גג בית האופרה של סידני, היישר ממסוק הנושא את לוגו הלהקה. המהלך הדרמטי נועד לקדם את סרט ההופעה הקרוב של הלהקה, "Home", שצפוי לצאת בשנת 2026. הצילומים התקיימו באותו מקום שבו קיימה הלהקה את הופעתה ההיסטורית ביוני האחרון, לרגל 20 שנות פעילותה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 23 לאוקטובר 1970 שחררה "Genesis" את "Trespass" - אלבום האולפן השני שלה וביצעה את אחד המהפכים הגדולים במוזיקה. כמה אומנים אתם מכירים שבמהלך פחות משנה עוברים שינוי כל-כך מהותי בסיגנון המוזיקלי והסאונד שלהם, כפי שג'נסיס עברה בין " From Genesis to Revelation " ל- "Trespass". מהפופ המתקתק בסגנון "Bee Gees" לרוק מתקדם הדינמי. משירים פשוטים באורך 3:00 דקות בממוצע ליצירות ארוכות עם קומפוזיציות מורכבות. משימוש בכלי נגינה בסיסיים של גיטרה, בס, פסנתר, תופים, לנגינה על מגוון רחב של כלים כמו אקורדיון, דולצימר, מלוטרון, צ'לו, גיטרת 12 מיתרים וחליל. זה לא שאין בעולם המוזיקה הרכבים שמשנים את הסגנון המוזיקלי שלהם, רק שבדרך כלל מדובר בהתפתחות הדרגתית ולא בשינוי כל-כך חד ובולט כפי שקרה עם ג'נסיס והאלבום "Trespass". באלבום הזה השינוי היה כל-כך מהותי עד כי חלק מהמעריצים מתייחסים אליו כאלבום הראשון של הלהקה, אחרים יספרו לכם שמדובר בשתי להקות שונות. הם אומנם מז'אנר אחר לחלוטין, אבל אפשר לומר שהתהליך שעברה "Genesis" באלבום הזה דומה לתהליך שעברה "Pantera" עם האלבום Cowboys from Hell . המהפך שביצעה "פנתרה" היה כל-כך חד, עד כי בחרנו לכנות אותם כ"רובוטריקים של המטאל", בגלל היכולת שלהם ל"שנות צורה" ולהמציא את עצמם מחדש. זה קרה גם עם "Skid Row" (אם כי במינון נמוך יותר), אשר כונו על-ידנו כ- "Werewolves" של ההבי מטאל, לאחר השינוי שעברו באלבום " Slave to the Grind ". אבל שני השינויים שתיארנו ויש עוד כאלה בעולם המוזיקה, אינו משתווה למהפך שעברה "ג'נסיס", לא מבחינת טווח הזמן וגם לא מבחינת השוני בין הסגנונות, ולכן, לפחות מבחינתנו, זה אחד המהפכים הכי גדולים במוזיקה. אז איך ה"מהפך" הזה בא לידי ביטוי? הכל התחיל בעקבות הכישלון המסחרי של אלבום הבכורה " From Genesis to Revelation ", אשר גרם לחברי הלהקה לעזוב את המוזיקה ולפנות לעיסוקים אחרים, למעט Peter Gabriel שהשתתף בנגינת חליל באלבום "Mona Bone Jakon" - אלבומו השלישי של Cat Stevens. אבל אז משהו קרה. באוגוסט 1969 חזרו חברי הלהקה לעבוד יחד, לאחר שהצליחו להשתחרר סוף סוף מהחוזה עם חברת התקליטים "Decca" ועם המפיק והמנהל שלהם Jonathan King. כזכור, קינג מיהר להחתים את הלהקה על חוזה הקלטות בעודם קטינים בגילאים 15-17 ודחק בהם ליצר שירי פופ עם דגש על להקת ה- "Bee Gees" אותה מאוד אהב. לאחר השחרור מקינג ומחברת התקליטים הסכימו חברי הלהקה פה אחד שסגנון הפופ שקינג כפה עליהם אינו מה שהם רוצים לעשות. הם והחליטו לכתוב חומרים מורכבים יותר מהפופ הפשוט של אלבום הבכורה " From Genesis to Revelation ". הם רצו לחקור ולערבב סגנונות מוזיקליים במטרה ליצור שירים שלא יהיו דומים לשום להקה אחרת באותה תקופה. כצעד ראשון הם קנו ציוד חדש, כולל גיטרת בס ואורגן המונד, והקליטו דמו להדגמה, שכלל בין היתר את השירים "White Mountain" ו- "Family" (שבהמשך יהפוך ל- "Dusk"). לאחר מכן עזב המתופף John Silver ללמוד בארצות הברית והלהקה נאלצה לחפש מתופף שיחליף אותו. הכל קרה ממש מהר, בספטמבר "ג'נסיס" כבר ניגנה את ההופעות החיות הראשונות שלה בהרכב החדש עם המתופף John Mayhew. בתחילת 1970 הלהקה הופיעה ברצף של שישה שבועות במועדון הג'אז של Ronnie Scott, בסוהו שבלונדון. לאחת ההופעות האלה הגיע המפיק John Anthony מחברת התקליטים "Charisma", אשר מיד פעל להחתים אותם על חוזה הקלטות. החומר לאלבום נכתב תוך כדי תנועה ואחרי כמה חודשים של הופעות היה ל-Genesis כבר מספיק חומר כתוב להקלטת שני אלבומים. עם זאת, הם הרגישו שחלק מהשירים לא היו חזקים מספיק ולכן הם בחרו את החומר הטוב ביותר לדעתם וביוני 1970 הם נכנסו לאולפני "Trident" שבלונדון כדי להקליט את האלבום. הם לקחו איתם את John Anthony, אשר הצטרף אליהם כמפיק וכטכנאי הקלטה. חברי הלהקה סיפרו שתרומתו של Anthony הייתה חשובה וכי הוא עזר להם לעצב החומרים לאלבום. הרומה הזאת של אנת'וני תזכה אותו להפיק גם את אלבומה הבא של הלהקה " Nursery Cryme ". הגם שהאלבום הזה נכתב והוקלט לפני כניסתם של Phil Collins ו- Steve Hackett , האזנה לו תגלה כי הוא לא שונה בהרבה מאלבומי הלהקה בהרכבה הקלאסי. הדינמיקה החזקה, שינויי המקצבים, הקומפוזיציות המורכבות שעיצבו את הסאונד של "ג'נסיס" קיימים גם ברוב שירי האלבום הזה. נכון, הוא חסר את שכבות הקלידים שיגיעו מאוחר יותר לאחר שהקלידן Tony Banks יוסיף למערכת שלו שלל מקלדות ויתמקצע על המלוטרון. הוא גם הרבה יותר אקוסטי וחסר את הדומיננטיות והסולואים "החשמליים" שיביא איתו Steve Hackett , אבל הבסיס המוזיקלי והסאונד של "ג'נסיס" קיימים שם, במיוחד בקטע הפתיחה " Looking for Someone " וביצירת הסיום " The Knife ". האזינו לדוגמא לקטע המעבר החל מדקה 2:52 בשיר " Looking for Someone " ותבינו על מה אנחנו מדברים. האלבום הזה היווה אבן דרך חשובה בהתפתחות הסאונד הקלאסי של ג'נסיס, אבל יותר מכך, הוא הניח את היסודות החיוניים לז'אנר הרוק המתקדם הקלאסי, כפי שאנו מכירים אותו. אומנם, לא כל חלקי הפאזל התגלו כאן עדיין והשתלבו במקומם, אבל אפשר היה לראות את הפוטנציאל הגלום בלהקה הזאת. כבר כאן ניתן היה לנבא שדברים גדולים ומדהימים עוד עתידים לבוא על "ג'נסיס". (Photo: Medium.com) האלבום כולל 6 רצועות, שלושה בכל צד של הויניל עם ממוצע של למעלה מ- 7 דקות לכל שיר, וכבר בכך היה כדי ללמד על מורכבות החומר. הוא נפתח בצורה מינימליסטית עם קולו המכשף והמהפנט של Peter Gabriel , לצלילי אורגן ההאמונד של Tony Banks . אם הלהקה הצהירה במהלך הכתיבה שהיא רוצה ליצור שירים שלא יהיו דומים לשום להקה אחרת באותה תקופה, אז כבר מהשניות הראשונות של " Looking for Someone " ניתן לומר שה"חיפוש" אחר צליל וסגנון חדש הוכתר בהצלחה!!! ואם מישהו חשב שהמתופף John Mayhew הוא החוליה החלשה באלבום הזה, שיקשיב שוב למעברים שהוא מבצע בשיר הזה, לדוגמא החל מדקה 1:10 ו"שיחשב מסלול מחדש". אם מישהו סבר שתרומתו של הגיטריסט Anthony Phillips היתה מינורית, שיביט שוב ברשימת הקרדיטים של האלבום, כי הוא יופתע לגלות שפיליפס השתתף בכתיבת כל שירי האלבום, יותר מכל חבר להקה אחר. הוא אומנם משך לכיוון יותר אקוסטי, אבל הוא גם הפליא בנגינה על גיטרה חשמלית, כפי שניתן לשמוע לדוגמא החל מדקה 6:00 של השיר. זה אחד מהשירים יפים באלבום, אבל נעז ונאמר שזה גם אחד מהשירים האהובים עלינו של הלהקה. הוא מלא בשינויי מקצבים ובמעברים, הוא שופע מלודיה והוא גם עשיר בצלילים, למרות שכאמור בשלב הזה הלהקה עדיין לא בנתה את קשת הכלים שתגיע באלבומים הבאים. אחד מהכלים שמעשיר את הצליל של הלהקה באלבום הזה הוא החליל של Peter Gabriel , שניתן להאזין לו בין היתר החל מדקה 3:33 לשיר. הוא דומיננטי מאוד באלבום הזה, הרבה יותר מאלבומי הלהקה שיבואו מאוחר יותר. נודה ולא נבוש. יש לנו חולשה לצלילי חליל במיוחד ברוק המתקדם ולכן תמיד תהיה לנו פינה חמה בלב לאלבום הזה. בקטע השני " White Mountain " באה כבר לידי ביטוי הדואליות הכל-כך יפה של Anthony Phillips ו- Mike Rutherford בנגינה על גיטרות 12 המיתרים שלהם. השניים שגם כתבו את הלחן ללא ספק השפיעו על הצליל הייחודי של הלהקה באלבום הזה ורות'רפורד ייקח את הסאונד הזה איתו לאלבומים הבאים של "ג'נסיס". מבחינה לירית, הקלידן Tony Banks כתב כאן על מאבקי כוח על הנהגת להקת זאבים, עם התייחסות לשם האלבום במשפט: "Outcast he trespassed where no wolf may tread". הצד הראשון מסתיים עם " Visions of Angels " השיר שהכי קרוב בסגנונו למה שהלהקה ייצרה באלבום הבכורה, ואין בכך כל פלא, שכן השיר נכתב במקור לאלבום " From Genesis to Revelation ", אבל לא נעשה בו שימוש משום שהלהקה לא חשבה שהטייקים שהוקלטו היו מספיק טובים. השיר התחיל כיצירת פסנתר של פיליפס Anthony Phillips עוד בתקופה בה טכניקת הנגינה שלו על פסנתר הייתה מוגבלת. הוא ניסה לייצר שיר בסגנון הדומה לשירים של ה"ביץ' בויז" וה"ביטלס" ולכן המבנה שלו מאוד בסיסי ופשוט ביחס ליתר שירי האלבום. הצד השני של הויניל נפתח עם " Stagnation " שהתחיל כיצירה אינסטרומנטאלית ארוכה בשם "Movement", עד שפיטר גבריאל החליט להוסיף לו מילים שמספרו על אדם שמגלה פתאום שהוא הפך לפליט האחרון של המין האנושי. בשיר שבגרסאות הראשונות שלו היה אמור לשמש כיצירה המרכזית של האלבום והגיע ל- 13 דקות, ניתן לשמוע את גיטרות 12 המיתרים של פיליפס ורות'רפורד, אשר העיד כי בהקלטה הראשונים היו 10 שכבות שונות של גיטרות אקוסטיות, אך הן קולפו ברובן החוצה בעריכה הסופית. הקטע " Dusk " הוא הקצר ביותר באלבום. אקורד הפתיחה שלו זרק אותנו 7 שנים קדימה לאקורד הפתיחה של "Wonderous Stories" של להקת "Yes", אבל בכך מסתכם הדמיון בין השניים. שיר אקוסטי כמעט לחלוטין בו בולטת במיוחד עבודת הגיטרות של הצמד רות'רפורד-פיליפס לצד סולו החליל היפיפה של גבריאל. האלבום מסתיים עם יצירת המופת " The Knife " שהיא ללא ספק גולת הכותרת של האלבום, אשר אינה נופלת מהיצירות הגדולות של ההרכב הקלאסי של הלהקה. קטע אגרסיבי יותר מיתר השירים באלבום, הכולל מקצבים מתפרצים וריפים מחוספסים עם צליל "דיסטורשין" כבד. צמד המילים "The Knife" מצטלצל בדומה לצמד המילים "The Nice" ופיטר גבריאל יספר מאוחר יותר כי הוא אכן רצה לכתוב חומר הדומה לקטע "Rondo" של "The Nice". היצירה הדינמית הזאת נמשכה עד 19 דקות בהופעות הלהקה, אך צומצמה ל- 8 עבור האלבום. היא כוללת כמה מהקטעים הכי תוקפניים וזועמים של הלהקה, וזו כנראה גם הסיבה שהיא נהגה לנגן אותו כהדרן, במטרה לשלהב את הקהל. מעניין לציין שעטיפת האלבום מתכתבת עם כותרת השיר וכוללת סכין שחותך את הציור לכל רוחבו. במהלך הסשנים לאלבום נכתבו ועובדו שירים נוספים כמו: Shepherd", " Let Us Now Make Love ", " Pacidy ", " Going out to Get You " ועוד, אך הם נותרו בחוץ. האלבום "Trespass" הינו אלבום חשוב ביותר אשר סייע בעיצוב הסאונד והסגנון של "ג'נסיס", אך הוא גם מהווה נדבך מהותי בהתפתחות המוזיקלית של ז'אנר הרוק המתקדם. באלבום הזה הונחו היסודות עליהם מושתת הצליל הכל-כך ייחודי של הלהקה בהרכבה הקלאסית. מיד בסיום ההקלטות המתופף John Mayhew יפוטר. לאחריו יעזוב גם Anthony Phillips את הלהקה בשל מה שמוגדר כ"פחד במה". החלפת 2/5 מההרכב אינה עניין של מה בכך, במיוחד כשמדובר באחד הכותבים העיקריים שלך. יש להקות שפשוט אינן שורדות זעזוע כזה, אך לא "ג'נסיס שהוכיחה פעם אחר פעם ובמשך שלושה עשורים שהיא מסוגלת להישאר רלוונטית ולככב בצמרת עולם המוזיקה, לא מעט הודות לכח היצירה המשותף שאפיין אותה לכל אורך הקריירה שלה וריכך את הדומיננטיות של כל אחד מחלקי השלם. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

המלצת המערכת... ב-23 לאוקטובר 2001 (זה כל כך הרבה כשחושבים על זה עכשיו) יצא אלבומה הרביעי של להקת "Incubus" אותה אנחנו כל כך אוהבים. האלבום שקיבל את השם "Morning View" היה שינוי מרענן מה-Nu-Metal בו צמחה ואליו שויכה הלהקה. לטובת יצירת האלבום החליטה הלהקה להשכיר בית בקליפורניה ברחוב “Morning View Drive”, כמו ששמתם לב מכאן קיבל האלבום את שמו. הם החליטו שכדי להיות יצרתיים בצורה הטובה ביותר הם צריכים מקום בו הם יוכלו לכתוב וליצור בכל רגע נתון במשך היום, ללא צורך לנסוע הלוך ושוב כמו "עבודה". המיקום של הבית היה חשוב כי Brandon Boyd (שהעיד על עצמו כמפונק) ביקש שהבית יהיה קרוב לחוף הים, כדי שהוא יוכל לצאת להפסקות ולהשתכשך או לגלוש במימי האוקיינוס. אגב, מהבית הם יכלו לראות את הנוף של האוקיינוס מה שחיזק את הבחירה לשם האלבום ולעטיפת האלבום. (Photo: Incubus) כמיטב המסורת של הלהקה (אם נחריג מעט את האלבום "If Not Now When? ") יש כאן שילוב אקלקטי של סגנונות. יש פה כמובן את האלמנטים האגרסיביים החזקים של הלהקה כמו "Circles", "Blood On The Ground" ו- "Under Umbrella" . יש פה כמובן גם קטעים גרוביים שהם אחד הצדדים החזקים של הלהקה כמו: "Nice to Know You", "Are you In"? (המהפנט). יש פה הרבה קטעים רכים ומרגשים כמו: "Just a Phase", "11 am", "Warning" ו-"Mexico" (הגם מהפנט). הבלדה האקזוטית שסוגרת את האלבום ושונה במהותה משאר השירים באלבום "Aqueous Transmission" עושה שימוש בכלי סיני בשם “Pipa” ומלווה בתזמורת יפנית. את ה"פיפה" קיבל Mike Einziger (הגיטריסט) מהגיטריסט המפורסם Steve Vai . בקליפ כמו בתמונה למעלה אפשר לראות את הבית בו הוקלט האלבום. אנחנו מאוד ממליצים לקחת שעה ולהתענג על האלבום ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... הלהקה שהיתה בין המובילות של סצינת ההבי מטאל בארה"ב בראשית שנות ה- 80 משחררת היום את אלבומה ה- 8 - "Punching the Sky" . זה האלבום הראשון של הלהקה מזה 5 שנים, מאז "Win Hands Down" ששוחרר בשנת 2015. הלהקה מובלת עדיין על-ידי הזמר John Bush , אשר היה חבר לתקופה קצרה גם ב- "Anthrax" והוזמן בזמנו על-ידי James Hetfield להיות הזמר המוביל של "Metallica", אך סירב. ההרכב באלבום כולל את החברים הותיקים הבסיסט Joey Vera, המתופף Gonzo Sandoval והגיטריסטים Jeff Duncan ו- Phil Sandoval. בוש ציין שרוחו של הגיטריסט Dave Prichard שהלך לעולמו בשנת 1990 ממחלת הלוקמיה, שורה על האלבום. באוגוסט 2020 שחררה הלהקה את הסינגל הראשון מתוך האלבום " End of the Attention Span", שיר מטאל קלאסי עם ריפים עצבניים ושירה זועמת של בוש, אשר בהחלט הוכיח שיש למה לצפות מהחבורה הותיקה והמנוסה הזאת. בספטמבר 2020 התוודענו לסינגל השני עם הפתיחה האירית שכותרתו מהווה הצהרת כוונות ומילותיו כוללות גם את כותרת שם האלבום. משמיעה ראשונית נראה כי זה האלבום הטוב ביותר של הלהקה מזה שלושה עשורים וכי אין פה נפילות. הקול של בוש אפילו השתבח עם השנים והלהקה נשמעת מגובשת ומהודקת, כאילו לא חלפו חמש שנים מאז אלבומה האחרון. רשימת השירים: 01. Standing On The Shoulders Of Giants 02. End Of The Attention Span 03. Bubble 04. My Jurisdiction 05. Do Wrong To None 06. Lone Wolf 07. Missile To Gun 08. Fly In The Ointment 09. Bark, No Bite 10. Unfair 11. Never You Fret להאזנה לאלבום ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 23 לאוקטובר, 1995, Ozzy Osbourne  הוציא את אלבומו השביעי, "Ozzmosis". לאחר שהודיע ​​על "פרישתו" בעקבות האלבום " No More Tears " שיצא בשנת 1991, מעטים האמינו ש- Ozzy Osbourne באמת הולך לעזוב את עולם המוזיקה. אבל כותרת סיבוב ההופעות שבא לאחר מכן "No More Tours" העלתה מעט חששות בקרב המעריצים. אבל בסופו של דבר, כמו כל אמן חסר מנוחה שמייחל לחזור לבמות ולקבל את אהבת הקהל, גם אוזי לא יכול היה לשתוק לאורך זמן. שלוש שנים לאחר מכן, הוא חזר עם אנרגיה מחודשת, לייבל חדש ואלבום ששילב אופל ומלודיה. באמצע שנות ה-90, ההבי מטאל השתנה. הגראנג' הגיע לשיאו, האלטרנטיב שלט בגלי האתר, ולהקות מטאל קלאסיות התקשו למצוא את שיווי המשקל שלהן בחיפוש אחר סאונד וסגנון שיתאים לתקופה. אבל אוזי, מגובה בגיטריסט Zakk Wylde והבסיסט Geezer Butler בבס, סירב לרדוף אחרי הטרנדים התקופתיים. במקום זאת, הוא יצר אלבום ששילב את שורשי הדום האפלים שלו יחד עם מלודיה מתקתקה וברק מודרני. ההקלטות הראשונות של האלבום נערכו בתחילה עם המפיק Michael Wagener והרכב אחר שכלל את הבסיסט Mike Inez והמתופף Randy Castillo, כשהמטרה היתה ליצור צליל דומה לזה של האלבום " No More Tears ". עם זאת, הקלטות אלו נגנזו, ואוזי בחר להתחיל הכל מחדש עם המפיק Michael Beinhorn, הידוע בין היתר בזכות עבודתו עם "Soundgarden" ו- "Red Hot Chili Peppers", מה שנתן לאלבום נופך מודרני ואטמוספרי יותר. עם זאת, בסופו של דבר, מתוך החומרים שהופקו על ידי Wagener, השירים " Aimee " and " Living with the Enemy " יצאו כבי סיידים לסינגלים ששוחררו מהאלבום. האלבום נפתח בדרמה קולנועית עם "Perry Mason" , שנכתב על עורך הדין הפלילי האמריקאי הבדיוני של ארל סטנלי גרדנר. אינטרו המלוטרון של Rick Wakeman מלהקת "Yes" והריף הקליט של Zakk Wylde מוסיפים למשקל התיאטרלי. השיר שוחרר כסינגל הראשון מהאלבום, והוא ללא ספק אחד החזקים ביותר של אוזי בקריירה המאוחרת שלו. השיר " I Just Want You ", שנכתב במשותף עם Jim Vallance, נוטף רגש טהור - וידוי נטול תיאטרליות שנצבע בשכבות המלוטרון של Rick Wakeman אשר מעניקות לו נופך רפאים אטמוספרי. השיר מבטא את הרצון ליציבות ולחיים פשוטים יותר, עם ישירות ופגיעות שחושפות את הצד הרך של אוזי שלעתים קרובות מאפיל על הפרסונה הפראית שלו. השיר " Ghost Behind My Eyes " הוא אחד היפים, השקטים והקליטים באלבום, בעוד ש- " Thunder Underground " ו- " My Jekyll Doesn’t Hide " משקפים לנו את עבודת הריפים הסמיכה והצורמת שבנתה את שמו של Zakk Wylde . לאחר מכן מגיע " See You on the Other Side ", אולי הליבה הרגשית של האלבום, שמוכיחה את הכיוון והסאונד החדשים שאוזי חיפש באלבום הזה. הרהור בוגר על מוות ומורשת, שנכתב במשותף עם Lemmy Kilmister מ-"Motörhead". הבנייה האיטית של השיר והמלודיה הנוגעת ללב שלו, מקבעים אותו כאחד הרגעים החזקים ביותר בקריירה של אוזי. בהמשך, "Tomorrow " ו- " Denial " חושפים את האינסטינקטים המלודיים של אוזי שמצליחים להישאר שלמים אפילו כשאוזי בוהה בשדים האישיים שלו. " My Little Man ", נכתב במשותף עם Steve Vai עבור בנו של אוזי, Jack Osbourne. זה שיר ערש עדין, מעט מפחיד, עם עיבודים רב-שכבתיים שעוטפים בצורה מושלמת את המסע האינטרוספקטיבי. האלבום מסתיים עם הבלדה הרכה והמלנכולית, מבוססת הפסנתר " Old L.A. Tonight ". ההפקה השופעת וההגשה הרגשית הופכים אותה לסוג של פרידה מרגשת - הן מהאלבום והן, באופן סמלי, מתקופה בחייו של אוזי. עם יציאתו הגיע האלבום "Ozzmosis" היישר למקום הרביעי במצעד הבילבורד 200 וזכה במהרה למעמד של פלטינה כפולה בארה"ב. הוא הוכיח שגם בשנות ה-90, שנשלטו על ידי אלטרנטיב, קולו של אוזי היה עדיין רלוונטי. זו הייתה תזכורת שמתחת לתיאטרליות ולטירוף של "נסיך האופל" מסתתר שורד - כזה שעדיין יכול ליצור שירים שמשלבים יופי ואימה במידה שווה. ייתכן שהאלבום לא זכה לסופרלטיבים ולגבהים המהפכניים של " Blizzard of Ozz " או " No More Tears ", היו אפילו שביקרו את ההפקה המלוטשת, עומס האפקטים והסאונד המעובד והמודרני. אבל לדעתנו "Ozzmosis" הוא אלבום אנדרייטד שראוי להערכה רבה. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

האלבום "Hybrid Theory" של "Linkin Park" שוחרר ב-24 לאוקטובר 2000 !!! יותר מ-20 פאקינג שנים עברו מאז "הצעד הראשון"... שמעתם את הצרחה??? אם היה אפשר לבטא את הכתיבה בצרחות זה מה שהיה קורה פה עכשיו, אז תדמיינו שהפוסט הזה נכתב בצרחות! למה? כי אי אפשר לתאר במילים את מה שקורה באלבום הזה, את רעידת האדמה שהאלבום הזה יצר ואת ההשפעה שלו בצורה אחרת! זה בעצם מה שמדהים כל-כך במוסיקה: איך חבורה של "ילדים" בשנות העשרים לחייהם מביאים את כל הכישרון שלהם, את המעיים שלהם, את התסביכים שלהם ואת השדים שלהם, ועם קצת עזרה בהפקה הם יוצרים פצצת אנרגייה סוחפת, מוטרפת, בועטת ומטלטלת. (Photo: Mick Hutson) אנחנו תמיד דמיינו את האלבום הזה כמו סצנה מתוך סרט שבה הכוכב הראשי (סטייל מקס הזועם) מתוסכל, מוטרף ומתוסבך, נכנס לרכב האימתני שלו באמצע המדבר הצחיח. הוא טורק את הדלת הכבדה בעוצמה, מכניס את המפתח דמוי הקלשון, מסובב אותו והרכב מתעורר לחיים, בנהמת מנוע שבעת הליטרים שלו. הוא מרים את הרגל כאילו מנסה להגיע עם הברך להגה ומוריד אותה בעוצמה על דוושת הגז. נהמת המנוע נשמעת ברחבי המדבר כשהיא מתמזגת עם יללות הצמיגים שקורעות את עור התוף. מחוג הסל"ד (סיבובים לדקה) של המנוע מזנק לטווח האדום של הסקלה ומתיישב שם בבטחה, כשהמנוע לא יורד מ- 8,000 סיבובים לדקה. הנסיעה לא מתקרבת אפילו לנסיעה ברכבת הרים, היא הרבה מעבר לכך. הרכב נזרק בסיבובים, מרחף באוויר בעליות ובירידות ואתם, עם הכוכב שלנו, באיבוד שליטה מוחלט על הגוף והנפש! זהו אלבום הרוק הנמכר ביותר במאה ה- 21. אתם מבינים מה קראתם עכשיו? אלבום המאה. כן כן! האלבום מכר למעלה מ- 30 מיליון עותקים בעולם. הצלחה מטורפת שאי אפשר לעכל בכלל. נכון, החברים הודו לא פעם שהם שאפו להצליח (שקרן מי שאומר שהוא לא רוצה) ומהצעד הראשון הם עשו כל שביכולתם כדי להוציא לפועל את השאיפות והחלומות שלהם. כש Chester Bennington שמע בפעם הראשונה את קלטת הדמו האינסטרומנטלית הוא מייד נדלק וידע בדיוק איך הוא עומד לשיר. במפגש עם החברים הוא ידע שזה זה! זה בדיוק מה שהוא חיפש - חבורה של כישרונות צעירים שיודעים מה הם רוצים ושיש להם תוכנית ברורה. אז האשימו אותם לא פעם שהם אנשי עסקים ולא היפים של מוסיקה, אבל אי אפשר לקחת מהם את הכישרון, את היכולת ואת היצירה. לכבוד חגיגות העשרים מוציאה הלהקה באוקטובר 2000 גרסת סופר דלוקס שכוללת המון המון הפתעות. בתחילת השנה ביקשה הלהקה ממעריציה האדוקים לשלוח תמונות וסרטונים על החיבור שלהם עם האלבום. האתר של הלהקה עודכן ועוצב לפי סגנון העטיפה של האלבום ועיצוב האתרים של שנות האלפיים. חבילת העשרים כוללת כמובן את האלבום עצמו, את האלבום "Reanimation" (שהוא אלבום רמיקסים מופתי שמבוסס על "היבריד"), "Hybrid Theory EP", מספר רב של בי-סיידס, הקלטות דמו, קטעים מהופעות חיות ורמיקסים נוספים. בנוסף לתוכן המוסיקלי יש גם לא מעט הפתעות אחרות כמו: DVD's, פוסטרים מיוחדים והפתעה מיוחדת בדמות ספר של 80 עמודים הכולל תמונות נדירות של חברי הלהקה מאותה תקופה. האלבום הזה זכה לעשות היסטוריה נוספת כשב-2020, הוא שוב הגיע לראש מצעד הפזמונים וכבש את המקום השלישי, עם הוצאת הדלוקס, עשרים שנים לאחר צאתו! אז הפעם אנחנו מרגישים שזה יהיה קצת יומרני מצידנו לנסות לתאר במילים את היצירה המדהימה הזאת: את השירים המטלטלים, את מה שצ'סטר מביא עם הקול והמילים שלו, את הכישרון של Mike Shinoda , שיודע להלביש את הכל על עיבוד קיצוני ויוצא דופן. לכן, עד שנעדכן את הסיקור הזה תסתפקו בפסקה הראשונה, שמגדירה בדיוק את ההשפעה שיש לאלבום הזה עלינו. עכשיו, תדליקו את המערכת או שתשימו אוזניות, שימו לב שגובה הווליום הוא על המקסימום, תלחצו פליי ותרגישו את הנסיעה ברכב, להאזנה ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר עריכת לשון: אורי ענבי/Ori Anabi

ב- 23 לאוקטובר 1995 שחררה "The Smashing Pumpkins" את אלבום האולפן השלישי שלה "Mellon Collie and the Infinite Sadness". לא יאומן שיותר מרבע מאה כבר עברה מאז ששוחרר האלבום הזה. זה אומנם לא האלבום הכי גדול של הלהקה לעניות דעתנו, אבל הוא ללא ספק השיא האומנותי שלה, ספינת הדגל, יצירה מדהימה ביופיה המחולקת לשני חלקים, "Dawn to Dusk" ו- "Twilight to Starlight" וכוללת 28 שירים המשתרעים על פני שני דיסקים מלאים, או שלושה אלבומי ויניל. מדהים לחשוב איזה שינוי עברה הלהקה מאז תהליך יצירת האלבום הקודם " Siamese Dream ". הלהקה היתה אז בשפל כל-כך גדול שלא רק שאיים על קיומה אלא אפילו גרם ל- Billy Corgan למחשבות אובדניות. בכדי להבין עד כמה עמוק היה המשבר באלבום הקודם אתם מוזמנים לקרוא את הסיקור הקצר שכתבנו עליו. וכעת, שנתיים בלבד לאחר מכן הלהקה נמצאת כבר במקום אחר לגמרי, בפסגת היצירה שלה. היא מתפקדת כמארג אחד שלם ומגובש, כמכונה משומנת שמהווה חלק מפס ייצור של תמלילים ומוזיקה. האלבום "Mellon Collie and the Infinite Sadness" הינו תולדה של התפרצות יצירתית מטורפת של הלהקה. להבדיל מאלבומה הקודם עבדה הלהקה הפעם כלהקה מגובשת, עם תרומה משמעותית של כל החברים ובמיוחד של הגיטריסט James Iha והבסיסטית D'arcy Wretzky, זאת להבדיל ממה שקרה באלבום " Siamese Dream " שהיה על סף פרויקט סולו של Billy Corgan . אמנם, כל שירי האלבום פרט לשניים נכתבו על-ידי קורגן, אך כל ארבעת החברים היו חלק מתהליך היצירה ותרמו לתוצאה הסופית. שני השירים היחידים שלא נכתבו על-ידי קורגן הם השיר החותם את הדיסק הראשון, " Take Me Down " שנכתב והושר על-ידי ג'יימס איהא, והשיר המסיים את האלבום כולו " Farewell and Goodnight " שכתבו קורגן ואיהא, ושרו כל ארבעת חברי הלהקה. בכדי להבין את גודלו של הפרץ היצירתי שחוותה הלהקה נציין שההקלטות של האלבום הסתיימו כשבאמתחתה של הלהקה 57 שירים מוגמרים, מתוכם נבחרו רק 28 לאלבום. זאת כמות מטורפת של שירים אשר חלקם הגדול נותר מחוץ לאלבום ושוחרר כשנה לאחר מכן במסגרת קופסא בת 5 דיסקים ששחררה הלהקה ונקראת "The Aeroplane Flies High". נתון מדהים נוסף הוא שאחד הקטעים מתוך הקופסא שנקרא "Pastichio Medley" ואורכו 23 דקות הינו למעשה מחרוזת של עשרות ריפים שהולחנו לאחר יציאת האלבום " Siamese Dream " ושחוברו להם יחדיו לקטע אחד ארוך במיוחד. רק תחשבו מה הלהקה יכולה היתה לעשות עם אותו חומר גלם של עשרות הריפים וכמה שירים נוספים ניתן היה לפתח מהם. כוונתו של Billy Corgan , הייתה מלכתחילה ליצור אלבום כפול בהשראת " The White Album " של ה"ביטלס". הוא הרגיש שהכיוון המוזיקלי של הלהקה בשני האלבומים הראשונים מיצה את עצמו ורצה ליצור את מה שהוא יכנה בהמשך אלבום " The Wall " של "Pink Floyd" לדור ה- X או במילותיו הוא עצמו "Pink Floyd The Wall for Generation X". כדי להגיע לרמה כזאת של כתיבה ביקש קורגן מחבריו ללהקה שהגישה שלהם במהלך תהליך היצירה תהיה כאילו מדובר באלבום האחרון שלהם כלהקה. בנוסף, הוא מחליט לזנוח את המפיק Butch Vig שהפיק את אלבומיה הקודמים של הלהקה ולחבור למפיקים Flood ו- Alan Moulder שעבדו בין היתר עם "My Bloody Valentine", PJ Harvey, Nick Cave, "U2", "Depeche Mode" ו- "Nine Inch Nails". קורגן הסביר שאחרי העבודה המאומצת עם בוץ' הם הפכו לכל כך קרובים שהיה ברור שהם יחשבו ויפעלו בצורה דומה. Billy Corgan חשב שבשלב הזה מדובר בחיסרון שמונע את החשיבה מחוץ לקופסא ואת ההתפחות המוזיקלית של הלהקה. הבחירה ב- Flood ו- Alan Moulder הוכיחה את עצמה שכן מחד הם לקחו את הלהקה למחוזות רחוקים ושונים ומאידך שמרו על ה- DNA הבסיסי שלה. במהלך ההקלטות, התעקש Flood שהלהקה תפנה מדי יום מספיק זמן לנגינה מאולתרת וכתיבת שירים, דבר אשר בהכרח השפיע על הכמות האדירה של השירים שהוקלטה באותם סשנים, כמו גם על איכות הכתיבה, שכן אותם אילתורים הביאו לגיוון עצום בסגנונות המוזיקליים. האלבום "Mellon Collie and the Infinite Sadness" תוכנן בצורה כזאת שחציו הראשון מייצג את היום (Dawn to" Dusk") וחציו השני את הלילה ("Twilight to Starlight"). בילי קורגן דחה את הרעיון שמדובר באלבום קונספט, אך ציין שהאלבום מבוסס על "המכאוב הנמרץ שבהווית האדם". מכל מקום, השירים באלבום מובנים בצורה רעיונית כסמל למחזוריות של החיים והמוות ולכן בכל זאת קיים איזה חוט מקשר שמאחד את היצירה כולה למארג אחד שלם. מבחינה מוזיקלית האלבום הזה מאוד מגוון ביחס לאלבומים הקודמים ומשלב בין כמה וכמה ז'אנרים. הגיוון התבטא גם בשימוש בכלי נגינה נוספים כגון פסנתר, סינתיסייזרים, נבל, סטיל גיטאר ואפילו כלי מיתר. במהלך הקלטת האלבום כוונו הגיטרות בחלק מהשירים בחצי טון למטה ובחלק אחר כמו " Jellybelly " כוּון המיתר הראשון למטה לכיוון שאותו כינה Billy Corgan כ"כיווּן הגאראנג". אבל מעבר לגיוון בסגנונות המוזיקליים ובכלי הנגינה, האלבום הזה הוא יותר מכל אלבום של הפקה. בהשוואה לאלבומים הקודמים, נעשה כאן שימוש רב יותר בשילוב של סמפלים, לופים אלקטרוניים, ואוברדאבים. כך לדוגמא, השיר " Thru The Eyes of Ruby " מכיל כ- 70 רצועות הקלטה של גיטרות ששולבו לתוך השיר. (Photo: consequence.net) באשר לאלבום עצמו, מהרגע בו המחט נופלת בעדינות על הויניל, המאזין נשאב אל תוך היצירה. אנחנו פותחים את "Dawn to Dusk" באווירה מלנכולית כפי שגם מסגיר שמה של הרצועה האינסטרומנטלית " Mellon Collie and the Infinite Sadness ". אנחנו חייבים לציין שכשהקטע הזה התנגן אצלנו לראשונה היינו בטוחים שמדובר בטעות. חשבנו שאנחנו מקשיבים לאאוטייק שלא שוחרר מאחד האלבומים של "This Mortal Coil" או לאיזה אלבום של הרכב גותי מהלייבל "4AD". הפסנתר השתלב לנו עם האיורים בסגנון הבארוקי המופיעים בעטיפה החיצונית והפנימית ופשוט הרגשנו שאנחנו חולפים לתקופה אחרת בזמן. כדי להבין את גודל ההשפעה של ההפקה של פלוד ומולדר אתם חייבים לשמוע את הדמו מהגירסה המורחבת של האלבום. "Mellon Collie" אומנם היה גם במקור קטע שקט, אבל הוא נוגן בגיטרה חשמלית ופשוט נשמע אחרת, שונה, חסר את האווירה שהכניסו הפסנתר וההפקה המוקפדת. האווירה המלנכולית מקטע הפתיחה מפוזרת באופן ספורדי לאורך כל שני חלקיה של היצירה, כאילו כדי להזכיר לנו שלמרות שלא מדובר באלבום קונספט והגם שלכאורה קיים רק קשר רעיוני רופף בין הקטעים, עדיין יש לנו עסק עם יצירה שיש להתייחס אליה כמארג שלם וכולל. האווירה הזאת קיימת בקטעים כמו " Take Me Down " עם הגיטרה החשמלית המייללת והשירה שמזכירה את Neil Young היא קיימת ב- " To Forgive " הטריפי, ב- " Galapogos " המנומנם ועוד. ההאזנה לאלבום הזה משולה לשיוט בספינה בים הפתוח. מידי פעם הים "פלטה" והספינה גולשת לה בנוחות על המים כמו בשירים " Thirty-Three " ," In the Arms of Sleep " או " Stumbleine " ולפעמים מתחוללת סערה והספינה מיטלטלת בין גלים אימתניים במים סוערים כמו ב- " Jellybelly ", " Zero " או " Tales of a Scorched Earth ". השינויים הקיצוניים האלה במצב הים רק מעצימים את ההנאה מהמסע המטלטל הזה ואת תחושת הסיפוק האדירה כשבסופו מגיעה הספינה המוזיקלית הזו לחוף מבטחים. חמישה סינגלים שוחררו מתוך האלבום. הראשון היה " Bullet with Butterfly Wings " שנכתב על-ידי Billy Corgan על הכאב שמלווה את חייו של כוכב רוק כשהמילים "the world is a vampire" מתארות את התחושה של קורגן שכולם רוצים משהו ממנו. השיר הזה זכה בפרס הגראמי על ביצוע ההארד רוק הטוב ביותר והוא גם השיר הראשון של הסמאשינג שדורג ב- 40 הגדולים במצעד 100 הלהיטים של הבילבורד. מעניין לציין שקורגן רצה בתחילה שהשיר " Jellybelly " יהיה הסינגל הראשון, אך לבסוף הוא הלך על "Bullet" כי חשב שהוא שיר קליט יותר שימכור יותר טוב וייצג את האלבום בצורה טובה יותר. הסינגל השני ששוחרר מהאלבום הינו " 1979 " והוא מתייחס למעבר בין הילדות לבגרות. זה היה השיר האחרון שנכתב לאלבום, Billy Corgan ביקש להכניס את השיר ברגע האחרון כי חשב שיש לו פוטנציאל והמפיקים נתנו לו 24 שעות על מנת לסיים את הכתיבה בכדי שהשיר יוכל להיכלל באלבום. קורגן נסע הביתה ובלילה סיים לכתוב את המילים כשכבר ביום המחרת השיר הוקלט. הסינגל השלישי " Zero " הוא השיר הראשון שנכתב לאלבום והוא מתאר את Billy Corgan כאדם מאוד אפאתי שקשה לו מאוד להביע רגשות. ההקלטה של השיר הזה מאגדת לא פחות מששה ערוצים של גיטרות קצב ושני ערוצים של גיטרות אקוסטיות 12 מיתרים. בשונה מיתר הסינגלים השיר הזה שוחרר כחלק מ- EP שכולל שישה בי-סיידים ומחרוזת אחת בשם "Pastichio Medley" שמאגדת בתוכה לא פחות מ- 70 חלקי שירים מהסשנים של האלבום, לצד קטעים משירים שנכללו באלבום. הסינגל הרביעי מהאלבום " Tonight, Tonight " נכתב על-ידי Billy Corgan כהומאג' ללהקת "Cheap Trick". גם כאן המילים מתייחסות לקורגן וליילדות הקשה שעבר אך מילות הסיום של השיר מלאות תקוה ואופטימיות: "The impossible is possible tonight". בשיר מנגנת התזמורת הסימפונית של שיקגו הכולל 30 כלי מיתר והוא נכתב במקור בסולם C אך מכיוון שסולם זה היה גובה לקולו של Billy Corgan הוא בוצע בסופו של דבר בסולם G. מעניין לציין שהקליפ המסתורי והמדהים לשיר הזה זכה בששה פרסי MTV. הסינגל האחרון ששוחרר מהאלבום הוא " Thirty-Three " והוא השיר הראשון שקורגן כתב כשחזר הביתה מסיבוב ההופעות שליווה את האלבום הקודם " Siamese Dream ". הוא השתמש במכונת תופים במהלך הכתיבה ולטענתו המילים פשוט נשפכו החוצה כשניגן את השיר. Billy Corgan קרא לו "שיר פשוט בכיוון קאנטרי". הגיטרות מכוונות חצי טון למטה ומכונת התופים שנשמעת בהקלטה לקוחה מהדמו הראשון שהקליט קורגן בביתו כי קורגן לא זכר איך לשחזר את אותו הביט. יש לציין שהלהקה התכוונה לשחרר מהאלבום את השיר " Muzzle " כסינגל האחרון, אך בסופו של דבר התוכנית לא יצאה לפועל ולא ברור בדיוק מה היתה הסיבה. על הכוונה ניתן ללמוד מהעובדה שהשיר שוחרר לתחנות רדיו בעולם. לאור ההשמעות בתחנות הרדיו ועל-אף שלא שוחרר כסינגל השיר הגיע למקום השמיני במצעד "להיטי רוק מודרניים" ולמקום העשירי במצעד "להיטי רוק פופולרי" של בילבורד. האלבום "Mellon Collie" הוא אולי לא מאסטרפיס, אבל הוא בהחלט יצירת מופת שאפתנית ומעוררת השראה, שהינה מאוד ייחודית בהשוואה לז'אנר ולתקופה. לעניות דעתנו, מדובר באלבום הטוב ביותר של "הדלעות" אם מתייחסים לאלבומים כיצירה אחת שלמה. נכון " Siamese Dream " בהחלט נותן לו פייט אבל אצלנו הוא מנצח בנקודות. לינק להאזנה לגירסא המורחבת של האלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

New Releases - פלייליסט של שירים חדשים המתעדכן כל שבוע להקת "Alter Bridge"  מוציאה סינגל שני מתוך אלבומה הקרוב השמיני שנושא את שם הלהקה ואמור לצאת ב-9 בינואר 2026 במקביל לסיבוב הופעות ענק יחד עם "Sevendust" ו- "Daughtry". ה סינגל החדש העונה לשם "What Lies Within" מגיע לאחר יציאת הסינגל המוביל מחודש ספטמבר, "Silent Divide", והמסר שלו הוא "סיפור אזהרה על החושך שבתוך האנושות". להקת " Black Label Society " של Zakk Wylde שיתפה סינגל וקליפ חדשים בשם "Broken And Blind". בעקבות "The Gallows" שיצא בשנה שעברה ו- "Lord Humungus" ששוחרר השנה, "Broken And Blind" הוא עוד הצצה לאלבום המתוכנן של "BLS" שצפוי לצאת בשנת 2026. תאמינו או לא אבל זאק ווילד אומר "השיר עוסק בחמאת בוטנים ושוקולד ומה קורה כשאין לך ממנו... הנשמה שלי שבורה ואני עיוור מזעם אם אין לי חמאת בוטנים ושוקולד..." ווואוווו ווואוווווו ועוד ווואוווווו השבוע Geddy Lee ו־ Alex Lifeson הפילו עלינו "פצצה גרעינית" והודיעו על איחוד מחדש של להקת " Rush ", שיכלול סיבוב הופעות בקיץ 2026, תחת השם “Fifty Something” ו"יחגוג" את זכרו של המתופף האגדי המנוח Neil Peart . סיבוב ההופעות יתפרש על פני 7 ערים בצפון אמריקה (ארה״ב, קנדה, מקסיקו) והוא יתחיל ב־ 7 ביוני בלוס אנג’לס ויסתיים בספטמבר בקליבלנד. כדי למלא את מקומו של המתופף המנוח Neil Peart , הודיעו השניים על צירופה של המתופפת הגרמנית Anika Nilles - בהחלט בחירה מפתיעה, אמיצה ולא שגרתית. לי ולייפסון דיברו על הקושי הרגשי בהחלטה, במיוחד בצל האובדן של Peart, ועל כך שהשיבה לבמה היא גם סוג של מחווה למתופף האגדי. עוד הודיעו השניים כי לסיבוב יצטרפו כמה "אורחים" ביניהם קלידן שיאפשר לגדי לי חופשיות על הבמה לצידו של אלכס במטרה לחוות איתו בצורה מושלמת את האיחוד. כמו כן, השניים מציינים שהקהל מוזמן ליהנות מ־35 שירים אפשריים בסטליסט אשר ישתנה מידי ערב ותמיד יכלול רגעי מחווה לניל פירט. בהמשך להודעה הדרמטית על סיבוב ההופעות, חברי הלהקה כבר הוסיפו כמות לא מבוטלת של הופעות עקב ביקוש רב לכרטיסים. להלן רשימת ההופעות המעודכנת, התאריכים שהוספו מסומנים בצהוב. מכירת הכרטיסים תחל ב- 17 לאוקטובר: " אוהב, לא אוהב, אוהב, לא אוהב.... " מאתמול אנחנו תולשים עלים מהוורדים של " Guns N' Roses " ותוהים לעצמנו מה לעזאזל Axl Rose חושב עלינו, לאחר שבהופעת הלהקה שנערכה ב- 7 לאוקטובר 2025 בבוגוטה בירת קולמביה הוא עטה על עצמו דגל פלסטין עם הכיתוב "I Don't Need Your Civil War". האם הדגל נזרק אליו? האם הבין מה הוא מחזיק ביד והאם מישהו גילה לו שהמלחמה בעזה היא לא "מלחמת אזרחים"? האם הוא מבין עד כמה העיתוי היה אומלל? האמת... אין לנו מושג. מה שבטוח, שמעכשיו לא נוכל להאזין לשיר האלמותי הזה כפי שהיה עד כה... אז תחסכו לעצמכם את הביצוע הצווחני שלו ודלגו ישר לדקה 7:15 של הסרטון למטה": " להאמין, לא להאמין, להאמין, לא להאמין... " כבר התלהבנו והתאכזבנו כל-כך הרבה פעמים (כמעט כמו ההודעות על עסקת חטופים קרבה), אז אם כבר " Guns N' Roses " השבוע Slash ציין שאלבום חדש של " Guns N' Roses " "בדרך" במהלך ראיון לגיליון של "Guitar World". סלאש ודאף מקגן חזרו לגאנז בשנת 2016, ולמרות שהם הוציאו כמה קטעים "מעובדים מחדש" מהסשנים של "Chinese Democracy", הם עד היום לא הוציאו אלבום מלא של מוזיקה חדשה לגמרי. סלאש ציין: "יש כל כך הרבה חומר בשלב הזה - זה עניין של משמעת לשבת ולהיכנס לזה... אבל העניין עם גאנז הוא, מניסיוני, שלעולם אי אפשר לתכנן מראש... אנחנו ניקח את הזמן הזה, ואנחנו נעשה את זה". סלאש גם שיתף שללהקה יש תהליך יצירה ספונטני למדי, ושכולם בלהקה חשבו על הוצאת אלבום חדש. "אז זה מגיע", הוא הבטיח. "זה פשוט יקרה כשזה יקרה." (Photo: Alejandro Melendez) הגיטריסט Ace Frehley , שבילה את רוב השנה בסיבובי הופעות לקידום אלבומו המצויין "10,000 Volts". הודיע לאחרונה כי הוא נאלץ לבטל הופעה בקליפורניה, לאחר שנפל באולפן הביתי שלו. השבוע הוא כבר הודיע ​​כי ביטל את כל סיבוב ההופעות הקרוב שלו בשנת 2025. פרהלי הוציא הודעה קצרה לרשתות החברתיות בה ציין מבלי לשתף בפרטין כי "בשל בעיות רפואיות מתמשכות, הוא קיבל את ההחלטה הקשה לבטל את שאר סיבובי ההופעות שלו ב-2025". אנחנו מאחלים לאייס בריאות איתנה. (Photo: guitar-compare.com) וחבר נוסף בלהקת " Kiss " שזקוק לאיחולי החלמה מהירה הוא Gene Simmons שהתנגש השבוע במכונית חונה לאחר שאיבד ככל הנראה את הכרתו. מהמשטרה דווח כי סימונס דהר על פני כמה נתיבי תנועה לפני שפגע ברכב החונה. סימונס השתחרר מביה"ח ואשתו ציינה כי התאונה נבעה ככל הנראה משילוב של התייבשות והחלפת התרופות הקבועות של סימונס שנעשתה לאחרונה. אז איחולי החלמה מהירה גם לחיים ויץ היקר כל-כך. (Photo: Credit : Mark Weiss) הגיטריסט Ritchie Blackmore מכריז על סיבוב הופעות קצר להרכב " Blackmore’s Night " בארה"ב. ריצ'י בלקמור ואשתו קנדיס נייט חוזרים לבמות עם מופע הפולק בהשראת הרנסנס שלהם. הסיבוב יתחיל בחוף המזרחי, יתחיל ב-9 בנובמבר בוירג'יניה, ויסתיים ב-29 בנובמבר בניו יורק. הסיבוב כולל גם הופעות בפנסילבניה, ניו ג'רזי ודלאוור. (Photo: courtesy of Chipster PR) הבית האגדי (וההרוס) מהקליפ לשיר "Duality" של להקת " Slipknot " עומד להימכר שוב במכירה פומבית. במה שנחשב כנראה לקליפ המפורסם ביותר של הלהקה הזמינה "Slipknot" חבורה של מעריצים להשתתף בצילומי הקליפ אשר כלל סצנה כאוטית שבה הלהקה מופיעה בתוך ביתם בווסט דה מוין, בעוד המעריצים מנפצים את דרכם דרך דלתות וחלונות זכוכית, קופצים מהגג על מכוניות חונות וגורמים לכאוס מוחלט. על פי הדיווחים, הבית יהיה זמין להצעות כחלק ממכירה פומבית שתתקיים ב- 14 לאוקטובר בעקבות עיקול שהוטל עליו. להקת " Testament " - מוציאה היום את אלבומה ה- 14 "Para Bellum", האלבום הראשון שלה עם המתופף Chris Dovas . ב- 21 בינואר 2022, הלהקה והמתופף הוותיק ג'ין הוגלן הודיעו בחשבונות המדיה החברתית שלהם שהוא עזב שוב את "Testament". כחודש לאחר מכן כבר הוכרז שהמתופף דייב לומברדו הצטרף שוב ללהקה לשלב הצפון אמריקאי של סיבוב ההופעות "The Bay Strikes Back". מאוחר יותר, הלהקה אפילו דנה באפשרות להקליט אלבום חדש עם לומברדו, אך באפריל 2023, לומברדו הודיע ​​כי לא יצטרף ל- "Testament" במהלך סיבוב ההופעות שלהם ב-2023. הוא הוחלף רשמית על ידי מתופף להקת "Seven Spires" לשעבר, כריס דובאס, שמילא את מקומו של לומברדו לכמה הופעות בארה"ב בסתיו הקודם וגם הקליט עמם את האלבום הנוכחי. להאזנה: Spotify במהלך השבוע " Trivium " הודיעה על עזיבתו של המתופף שלהם מזה תשע שנים, Alex Bent. אלכס פרסם הודעה באינסטגרם שלו וציין: "אני אסיר תודה על 9 השנים המדהימות האחרונות עם Trivium - מלאות ברגעים בלתי נשכחים, מוזיקה וחברויות שתמיד אשא איתי. אני כל כך גאה בכל אלבום וסיבובי הופעות שיצרנו יחד". מיד לאחר ההודעה "Trivium" קיבלו את פניו של Greyson Nekrutman מלהקת "Sepultura" כמתופף החדש של הלהקה. "ספולטורה" אישרו שגרייסון יחזור ללהקה בשנה הבאה, ורק "הצטרף באופן זמני" ל- "Trivium". הגיטריסט John 5 מוציא היום את אלבומו ה- 11 "Ghost". במשך למעלה מ-30 שנה, ג'ון 5 היה אחד הגיטריסטים המבוקשים ביותר על פני כדור הארץ. בנוסף להיותו כותב שירים וגיטריסט סשנים, ג'ון 5 שימש כגיטריסט של רוב זומבי, מרילין מנסון ורוב הלפורד. הוא גם עבד עם מגוון מרשים של אומנים מכל תחומי המוזיקה, ביניהם קיי.די. לאנג, רוד סטיוארט, דיוויד לי רות', אליס קופר, ועוד. באוקטובר 2022 הוא הצטרף ל- "MÖTLEY CRÜE" לאחר החלטתו של מיק מארס לפרוש מהופעות והוא ממשיך לצאת איתם לסיבובי הופעות כולל אלו שנערכו בלאס וגאס בחודש האחרון. להאזנה: Spotify להקת " ARCH ENEMY " מוציאה היום את הגירסה המורחבת של האלבום “Blood Dynasty (Deluxe Edition)” וכולל 3 קטעי בונוס, אחד מהם, "Lachrymatory", לא יצא בעבר . האלבום "Blood Dynasty" יצא במקור בחודש מרץ השנה וכלל 11 שירים בגרסתו המקורית. להאזנה: Spotify להקת " Foo Fighters " שבשבוע שעבר הפתיעה עם EP חי חדש, מרבה לאחרונה לחזור אחורה בזמן, ככל הנראה לרגל חגיגות 30 שנה להיווסדה. בזכות מעריץ אדוק בשם Russ C גילצה הלהקה שהקליפ לשיר " Times Like These (U.S. Version) " לא עלה באופן רשמי ליוטיוב. אז לאחר שהם איתרו את הקליפ והמירו אותו לגירסת HD הם העלו אותו השבוע ל- Youtube בליווי פוסט בו הם מזמינים את המעריצים להודות לרוס ולחפש את עצמם בקליפ: "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 15 לספטמבר 1972 שחררה "Genesis" את האלבום "Foxtrot", אלבום האולפן הרביעי שלה. זה האלבום שעמו "Genesis" פרצה לתודעה כשהצליחה להגיע סוף סוף למצעד הבריטי ואף ליהנות משבחי המבקרים. אבל יותר מכך, זהו האלבום שבו היא פרצה את הגבולות של עצמה. זה היה האלבום השני של הלהקה בהרכבה הקלאסי, שכלל את Mike Rutherford , Tony Banks , Steve Hackett , Phil Collins ו- Peter Gabriel . הוא מהווה המשך ישיר לאלבום הקודם " Nursery Cryme ", הן מבחינת הקו המוזיקלי והסגנון והן מבחינת הסאונד והאווירה. נעז ונאמר ששני האלבומים הם פחות או יותר באותה רמה אדירה של כתיבה וביצוע, זו "ג'נסיס" במיטבה, בתקופת תור הזהב שלה עם חמשת המופלאים שמרכיבים אותה. אפילו העטיפות של שני האלבומים מתכתבות זו עם זו. אבל בכל זאת, משהו היה הפעם שונה. יש באלבום הזה "ערך מוסף" נוסף שמעיד שכאן הכל התחיל להתחבר עבור הלהקה האדירה הזאת. אז מה בכל זאת הוא אותו "ערך מוסף"? זוכרים כיצד פעם כשרכשנו רכב חדש או יצאנו מהמוסך עם מנוע חדש או אחרי שיפוץ, היתה המלצה לבצע לרכב "תקופת הרצה"? תקופת ההרצה הזאת נועדה, בין היתר, לאפשר את התאמת טבעות הבוכנה לצילינדרים ולכל רכיבי המנוע לעבוד בצורה מיטבית, מסונכרנת ומשומנת. את אותה "הרצה" המליצו לנו בעלי המקצוע לבצע בנסיעה רגועה, ללא האצות מהירות, ללא העמסה מיותרת וללא תמרונים מיוחדים. אם נשליך את הדברים על התהליך שעברה "Genesis" באותה תקופה, אז האלבום " Nursery Cryme " יצא בתקופת "ההרצה" של הלהקה. הרכיבים החדשים שהותקנו זה עתה "במנוע" של הלהקה, עשו עבודה מצוינת, אבל עדיין היו בשלבי סינכרון, התאמה וגיבוש עם יתר החלקים. זו הסיבה שהלהקה היתה אז קצת יותר מחושבת וזהירה, Phil Collins  ו- Steve Hackett  היו עדיין חדשים בלהקה, ולמרות שהפיחו בה רוח חדשה, עדיין היו בשלבי תהליך ההתגבשות עם יתר חברי הלהקה, אשר הגיע לשיאו באלבום "Foxtrot" . למה אנחנו חושבים ככה? כי באלבום הזה הלהקה הגיעה לכדי סנכרון מושלם שגרם לה להרגיש מספיק בטוח להעז. עד כמה בטוח? תביטו על צד ב' של הויניל ותבינו. אנחנו מדברים על האפוס האדיר בעל שבעת החלקים " Supper's Ready " - יצירה אפית מורכבת שהינה ללא ספק אחד השיאים היצירתיים של "ג'נסיס", עם כתיבה וביצוע פשוט מושלמים. הרעיון לאפוס הזה צמח דווקא בביתו של Peter Gabriel . הוא נטל יחד עם אשתו סמי הזיה ופתאום הוא ראה שבע דמויות מתהלכות על המדשאה מחוץ לביתו. מכאן נולדו שבעת חלקי האפוס הזה שמקבילים לשבע הדמויות בהן חזה גבריאל, כל דמות מגלמת שיר קצר שנכתב והולחן בזמן שונה ולאחר חיבורים הביאו ליצירה המושלמת הזאת. את המילים כתב גבריאל, אך את הלחן כל חברי הלהקה במשותף ואין ספק ש"תקופת ההרצה" עליה דיברנו למעלה היא זו שתרמה לשלמות הזאת שנפרשת על פני 23 דקות. קטע הפתיחה והסיום של היצירה הוא עם אותו לחן, רק שקטע הסיום הוא עוצמתי וגרנדיוזי בהשוואה לקטע הפתיחה, וכולל את צמד המילים "The New Jerusalem" ואת סולו ההאמונד של Tony Banks שמבוצע במשקל סימטרי של 4/4, אך יושב על הנגינה של שאר חברי הלהקה שמנוגנת במשקל א-סימטרי של 9/8. בתווך מופיעים להם חמשת הפרקים הנוספים שעוסקים בנושאים שונים, מניתוחי מין ועד חזון אחרית הימים. אבל האלבום הזה הוא בהחלט לא רק היצירה האפית המופלאה שמסיימת אותו. יש בו את יצירת הפתיחה " Watcher of The Skies " רוויית הסינקופות, עם אינטרו המלוטרון המהפנט של Tony Banks , העוסקת בחייזר שהגיע לארץ. יש בו את הבלדה המלטפת " Time Table " שכתב Tony Banks ו- Peter Gabriel מבצע ברגישות כל-כך יפה. יש את היצירה הקצבית " Get 'Em Out by Friday " בה יוצא גבריאל כנגד בעלי הדירות העשירים שמסלקים את השוכרים העניים מדירותיהם ויש את שני הקטעים שריבוי הגיטרות האקוסטיות/קלאסיות שבהן יעיד על כך ש- Steve Hackett היה מעורב יותר בכתיבתם " Can-Utility and the Coastliners " שמסיים את הצד הראשון של הויניל והקטע האינסטרומנטלי " Horizons " שפותח את צידו השני. ואם כבר הזכרנו את "הערך המוסף" שיש לאלבום הזה על פני קודמו, אז אי אפשר שלא להזכיר את העטיפה ואת אותו רגע מופלא שבו החליט Peter Gabriel להפיח בה רוח חיים ולהביא אותה אל הבמה. זה היה הרגע בו התיאטרליות של גבריאל הוחצנה והפכה לחלק בלתי נפרד מהמופעים המטורפים שהגדירו את הלהקה. עטיפת האלבום התכתבה עם עטיפת האלבום הקודם שגם אותה צייר Paul Whitehead והיא מציגה שועלה לבושה בשמלה אדומה עומדת על קרח (לאור משחק המילים "The Fox On The Rocks" מהיצירה " Supper's Ready "). בנוסף מציגה העטיפה את ארבעת "רוכבי הסוסים" מסיפור "אחרית הימים" של הנצרות (שאף הוא מוזכר ביצירה האפית " Supper's Ready "), אשר עסוקים בציד שועלים. העטיפה הזו התעוררה יום אחד לחיים כאשר פיטר גבריאל החליט להשאיל שמלה אדומה מאשתו ומבלי להכין את יתר חברי הלהקה לעלות איתה על הבמה עם מסיכה של שועל על הראש לעיני פיהם הפעור של הקהל ושל חברי הלהקה. זה היה רגע מכונן שהגדיר מחדש את מופעיה של הלהקה. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר