Search Results

פינה בקטנה... והפעם על "אלבום בתוך אלבום"... כן, כן, יש דבר כזה. אלבום שהוא חלק מאלבום גדול יותר. המדובר ב- "Oceania" – אלבום האולפן השמיני של "The Smashing Pumpkins" שחוגג היום יומהולדת. אז היום, 19 ליוני 2012, שחררה "סמאשינג פמפקינז" את אלבומה השמיני "Oceania". האלבום הזה מהווה חלק מתוך ה"מגה-אלבום" "Teargarden by Kaleidyscope" – פרויקט אדיר שכולל 34 שירים עליו הכריזה הלהקה בשנת 2009. העבודה על המגה-אלבום החלה בשנת 2009, לאחר עזיבתו של המתופף Jimmy Chamberlin, כאשר הרעיון המקורי היה לשחרר אלבום קונספט שיכלול 44 שירים וייסוב סביב הרעיון הכללי של קלפי טארוט. בדומה לאלבום ששוחרר 9 שנים קודם לכן, "Machina II/The Friends & Enemies of Modern Music", גם הפעם הכוונה היתה לשחרר את כל שירי האלבום להורדה בחינם ורק דרך האינטרנט. לקראת שחרורו של השיר הראשון בפרוייקט המגלומני, Billy Corgan גרס שאלבומים הם כבר "פאסה", ולכן הוא מתכוון לשחרר את כל שירי הפרויקט דרך המדיה ובחינם. השיר הראשון ששוחרר בדצמבר 2009 מתוך הפרויקט, היה "A Song for a Son", ולאחריו החלה הלהקה לשחרר שיר חדש נוסף כל כמה חודשים, כאשר כל מקבץ שירים, הוציאה הלהקה EP שמאגד את השירים שכבר שוחררו. באופן זה, במהלך השנים 2009 ועד 2011 שחררה הלהקה שלושה מיני אלבומים כאלה, שכללו 10 שירים סה"כ. אבל אז Billy Corgan עשה פניית פרסה וסתר את עצמו, בעודו טוען שמבחינתו, הרעיון של שחרור שיר אחד כל פעם דרך האינטרנט, כבר מיצה את עצמו. בכך ניתן האות לעבודה על האלבום נושא סיקורנו. זה האלבום המלא הראשון עם הגיטריסט Jeff Schroeder שהצטרף ללהקה לאחר הקלטת האלבום הקודם - "Zeitgeist" ששוחרר בשנת 2007, ואשר קורגן וצ'מברלין ניגנו בו על כל הכלים. זה גם האלבום היחיד בו ניגן המתופף Mike Byrne, אשר בהקלטת האלבום הבא - "Monuments to an Elegy" משנת 2014, יוחלף על-ידי Tommy Lee מ"מוטלי קרו", עד לחזרתו המיוחלת של Jimmy Chamberlin לשורות הלהקה. הגיטריסט Jeff Schroeder ציין שהאלבום הזה נע לכיוון רך יותר מהאלבומים הקודמים של הלהקה. קורגן ציין בראיון משנת 2012 כי זהו האלבום הטוב ביותר שהוא יצר מאז "Mellon Collie and the Infinite Sadness". אנחנו כבר ניתן לכם לשפוט בעצמכם, רק לפני כן נציין שמבחינתנו האלבום הזה הוא מעין שילוב של החיספוס של "Gish" עם המלנכוליה והאלקטרוניקה של "Adore". האלבום קיבל בעיקר ביקורות חיוביות כשרוב המבקרים היו תמימי דעים שמדובר באלבום החזרה לעניינים של הלהקה. ועכשיו נשלח אתכם לדרך עם הידיעה שלדעתנו יש באלבום הזה לא מעט רגעים טובים: שיר הפתיחה "Quasar" עם הריפים העצבנים, ההפקה הכבדה סטייל "Wall Of Sound" והאותיות העבריות שמרכיבות את השם המפורש (Yod He Vav He), הבלדה "The Celestials" עם קלידי הוינטאג' והאקוסטית, "Panopticon" שקורגן השווה את האקורדים שלו לאלו של Paul McCartney וה"ווינגז", "Violet Rays" המרגש והמצמרר, שיר הנושא והיצירה בת 9 הדקות "Oceania", וכמובן "My Love Is Winter" שמהווה לדעתנו את אחת מהפנינים היפות באלבום הזה. לפני סיום נציין כי האלבום הבא של הלהקה, "Monuments to an Elegy", אשר שוחרר בשנת 2014, היווה את אקורד הסיום של אותו פרויקט "מגה-אלבום". סך הכל שוחררו במסגרת הפרויקט 34 שירים, כאשר באוגוסט 2018 הודיע קורגן כי הוא זונח את הפרויקט השאפתני באופן סופי. בפברואר 2018 חזרו ג'יימס איהא וג'ימי צ'מברלין ללהקה, ושלושת החברים המקוריים החלו לעבוד על אלבומה העשירי של הלהקה שישוחרר בנובמבר אותה שנה. ועכשיו בואו להאזין לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא אחד מנגני הגיטרה המשמעותיים והגדולים של תחילת שנות ה-2000, חלוץ שהיה חלק מהיצירה והעיצוב של אחד מהז'אנרים הגדולים במוזיקה, עידן הנו-מטאל!! (Photo: timesreporter.com) = בריאן וולץ', הידוע גם בשם "Head", נולד ב-19 ביוני 1970 בטורנס, קליפורניה, ארצות הברית. = בתחילה הוא התעניין בנגינה בתופים, אך אביו שכנע אותו לעבור לגיטרה כדי להימנע מהסרבול של הובלת ערכת תופים והוא אכן החל לנגן בגיטרה בגיל 10. = הגיטרה הראשונה של וולץ' הייתה Peavey Mystic, אותה תיאר בספרו "Save Me from Myself" כ"אולי הגיטרה בעלת מראה המטאליסטי ביותר שראיתי אי פעם". = וולץ' זכה לכינוי "Head" בגלל שראשו נראה גדול יותר ביחס לגופו. בני גילו החלו לקרוא לו "Head", והכינוי נתקע. = ההשפעות המוזיקליות המוקדמות של וולץ' כללו להקות כמו "Metallica", "Megadeth" ו-"Slayer", מה שתרם לסאונד הכבד והאגרסיבי שיהפוך לאופייני ללהקתו בהמשך. (Photo: guitar.com) = בתיכון הקים וולץ' להקה בשם L.A.P.D." (Love and Peace Dude)", שלימים התפתחה ללהקת "Korn". המוזיקאים רג'ינלד ארוויזו, ג'יימס שאפר ודיוויד סילבריה שכרו את בריאן וולץ' לנגן בגיטרה בלהקה החדשה שלהם, שנקראה בתחילה "Creep". = הלהקה גילתה את הסולן Jonathan Davis לאחר שראתה את להקתו "Sexart" וניסתה לגייס אותו. דיוויס היסס בתחילה אך לאחר מכן שינה את דעתו. הוא נבחן ובסופו של דבר התקבל ללהקה. בעקבות הצטרפותו של דייויס, הלהקה החליטה לשנות את שמה, כאשר ג'ונתן הציע את השם "Korn" בשל הקשר שלו לסרט האימה "Children of Corn". (Photo: lastfm.com) = בתור הגיטריסט הראשי של "קורן", וולץ' מילא תפקיד מרכזי בעיצוב הצליל המובהק של הלהקה, המאופיין בגיטרות בכיוון "Drop", ריפים אגרסיביים ומיזוג של מטאל, היפ הופ והשפעות אלטרנטיביות. = "קורן" זכו לתשומת לב והצלחה משמעותיות עם אלבום הבכורה שלהם שנושא את שם הלהקה, שיצא ב-1994. האלבום כלל רצועות אייקוניות כמו "Blind" ו-"Shoots and Ladders". = סגנון הנגינה החדשני של וולץ' בגיטרה, שלעתים קרובות השתמש בדיסטורשנים כבדים ובטכניקות לא שגרתיות, עזר להגדיר את הצליל הייחודי של "קורן" ותרם לעלייתם המהירה המטאורית. = לאורך שנות ה-90 המאוחרות ותחילת שנות ה-2000, הוציאה קורן כמה אלבומים שזכו להצלחה רבה, ביניהם "Life is Peachy" (1996), "Follow The Leader" (1998) ו-"Issues" (1999). אלבומים אלו חיזקו את מעמדה של "קורן" כאחת הלהקות המובילות בז'אנר הנו-מטאל. = וולץ' ומונקי זכו להכרה משמעותית בזכות כישורי הגיטרה והשפעתם, מדורגים במקום ה-26 ברשימת 100 הגיטריסטים הגדולים של ההבי מטאל בכל הזמנים של "Guitar World". = עד 2003, וולץ' פיתח התמכרות לסמים. הוא נאבק בשימוש במתאמפטמין והסתיר את הסם בקפסולות ויטמינים, מיכלי דאודורנט ובתוך בגדיו, לפני שיצא לסיבובי הופעות. = סמים, אלכוהול והתמכרויות שונות היו דבר של שיגרה בלהקה והם היו פיכחים רק לכמה שעות בכל יום. אתגרי ההתמכרות, בשילוב עם הדרישות של סיבובי ההופעות ויחסים אישיים בין חברי הלהקה, גבו מחיר כבד גם על בריאותו של וולץ'. = למרות הגשמת חלומותיו, הוא לא מצא הגשמה בחיים שבדרכים עם הלהקה. הוא תיאר תחושת ניתוק ובדידות, מוקף באנשים זרים ואינו מסוגל ליצור קשרים משמעותיים. = ב-13 בפברואר 2005, וולץ' מחליט לעזוב את "Korn" כדי להתמקד במסע הרוחני שלו ולטפל בעצמו ובהתמכרותו לסמים. = הוא חווה מהפך אישי ואימץ את הנצרות באופן אדוק. הוא הוציא אוטוביוגרפיה בשם "Save Me from Myself" ב-2007, ושיתף את התמודדויות שלו ומסע האמונה שלו. = בהמשך וולץ' פתח בקריירת סולו והחל לעבוד על תקליט סולו. כמה שירי דמו, כמו "A Cheap Name," "Dream," ו- "A Letter to Dimebag,", צצו במהלך תקופה זו. = במרץ 2008, וולץ' הקים את חברת התקליטים "Driven Music Group" ומיתג מחדש את אלבום הסולו שלו כ"Save Me from Myself" - אותו שם כמו האוטוביוגרפיה שלו. האלבום "Save Me from Myself" שוחרר ב-9 בספטמבר 2008. וולץ' ניגן על רוב הכלים באלבום, הוא זכה להצלחה מתונה, והגיע למקום ה-63 ב-Billboard 200. = וולץ' הצטרף לאמנים אחרים, כולל חבריו לשעבר ללהקת "קורן", בהקלטת הקטע "A Song for Chi", רצועה אינסטרומנטלית שהוקדשה לבסיסט של "Deftones" צ'י צ'נג. = בשנת 2012, וולץ' מיתג מחדש את המוזיקה שלו תחת השם "Love and Death", והקים להקה בשם זה. הם הוציאו את ה-EP "Chemicals" באפריל 2012, ואחריו אלבום באורך מלא בשם "Between Here & Lost" בינואר 2013. = בשנת 2013, לאחר ציפייה ממושכת מצד המעריצים וחברי הלהקה, וולץ' מתקמבק ל- "Korn" ומתאחד עם חבריו ללהקה. הקאמבק שלו הכניס אנרגיה מחודשת ללהקה, והם המשיכו להוציא אלבומים מצליחים, ביניהם "The Paradigm Shift" (2013), "The Serenity of Suffering" (2016), "The Nothing" (2019) ו-"Requiem" (2022). = בשנת 2016, "Love and Death" של וולץ' הוציאו את הסינגל "Lo Lamento", וב-2021, הם הוציאו את אלבומם השני, "Perfectly Preserved", עם הסינגלים "Down" ו-"White Flag". להאזנה לאלבום האחרון של "Love and Death" ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

להלן כמה עובדות מעניינות על הקלידן Peter Bardens הידוע בעיקר כאחד ממקימי להקת "Camel": (Photo: Ueli Frey) = הוא נולד ב-19 ביוני 1945 בווסטמינסטר, לונדון, ל- Marie Marks ולסופר Dennis Bardens. = הוא גדל בנוטינג היל, שבלונדון, ולמד אמנות בבית הספר לאמנות Byam Shaw. = ברדנס למד לנגן בפסנתר בצעירותו. מאוחר יותר בהשראת Jimmy Smith הוא החליט לעבור לנגן באורגן האמונד. = הוא הצטרף ללהקת "The Cheynes" בתחילת שנות ה-60. = בשנת 1965 ברדנס ניגן לזמן קצר עם "Them", לצד Van Morrison. = הוא הקים את "The Peter B's" בשנת 1966 והוציא את הסינגל האינסטרומנטלי "If You Wanna Be Happy" כשבצד השני קטע אינסטרומנטלי נוסף "Jodrell Blues". = הלהקה התגלגלה ל- "Peter B's Looners", ומאוחר יותר ל- "Shotgun Express" אשר התמקדה במוזיקת סול. ההרכב כלל גם את Rod Stewart, Peter Green, ו- Mick Fleetwood. = מאוחר יותר Mick Fleetwood ציין שברדנס עזר לו להשיק את הקריירה המוזיקלית שלו. = בין השנים 1968–1970, ברדנס הוביל את "The Village" עם הבסיסט Bruce Thomas והמתופף Bill Porter. הם הוציאו את "Man in the Moon" ובבי סייד "Long Time Coming". = בשנת 1970 ברדנס הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו "The Answer", בהשתתפות Peter Green ו- Andy Gee. = בשנת 1971 הוציא ברדנס את אלבום הסולו השני שלו "Peter Bardens" (הידוע גם בארה"ב בשם "Write My Name in the Dust"). = בשנת 1972 ברדנס ייסד יחד עם Andrew Latimer את להקת הרוק המתקדם "Camel". = להקת "Camel" הוציאה את אלבום הבכורה שלה, "Camel" בשנת 1973. ברדנס כתב לאלבום שירים כמו "Mystic Queen" ו- "Arubaluba" לאלבום. ברדנס המשיך לתרום לאלבומי "קאמל" הבאים: "Mirage" (1974), "The Snow Goose" (1975), "Moonmadness" (1976), "Rain Dances" (1977) ו- Breathless" (1978)", אלבומו האחרון עם הלהקה. = ברדנס תרם גם לאלבומי ההופעה החיה של "קאמל" - "Greasy Truckers" (1974), "A Live Record" (1978), ומאוחר יותר "Pressure Points" (1984). = הוא עזב את "קאמל" בשנת 1978 עקב חילוקי דעות מוזיקליים. = הוא הצטרף ללהקה של Van Morrison, הקליט עמו את האלבום "Wavelength" שיצא בשנת 1978, ולאחר מכן יצא עימו לסיבוב הופעות. = ברדנס הוציא את אלבום הסולו "Heart to Heart" בשנת 1979, שם שילב מוזיקה אלקטרונית וסינת'. = בשנת 1982 הוא כתב יחד עם בובי טנץ' את "Looking for a Good Time", שיצא כצד B של "Chain Gang", אשר הוקלט כמחווה ל- Sam Cooke. = בתחילת שנות ה-80 ברדנס ניגן עם "The Alan Parsons Project" ובהמשך הצטרף לפרויקט "Keats" בו נגנו חברי ההרכב של Alan Parsons. הם הוציאו אלבום בשם "Keats" בשנת 1984. = בשנת 1985 הוא הוציא את הסינגל "Solo" עם להקת "Solo" ובשנת 1986 הוא הפיק גרסה של השיר עבור Leo Sayer. = בשנת 1987 הוא הוציא את "Seen One Earth", אשר כלל את הסינגל "In Dreams" שזכה להשמעות רבות ברדיו בארה"ב ובאוסטרליה. = בשנת 1988 הוא הוציא את "Speed ​​of Light", בהשתתפות Mick Fleetwood ו- Simon Drake. הסינגל "Gold" יצא מהאלבום וזכה להקרנות ב-MTV. = ברדנס המשיך להוציא את אלבומי הסולו "Water Colours" (1991), "Further Than You Know" (1993), "Big Sky" (1994). = בשנת 1994 ברדנס הקים את "Mirage" עם Andy Ward וחברי "Caravan" לשעבר. הם יצאו לסיבוב הופעות באירופה. מאוחר יותר, בשנת 1996, הוא יצר גרסה אמריקאית של "Mirage" ויצא שוב לסיבוב הופעות בארה"ב. = ההופעה האחרונה של ברדנס נערכה בקיץ 2001 בלוס אנג'לס, עם אורחים כמו Mick Fleetwood, John Mayall, John McVie, Sheila E., ו- Ben Harper. = בשנת 2001 הוא אובחן עם גידול במוח ובסופו של דבר מת מסרטן ריאות ב- 22 בינואר 2002, במאליבו, קליפורניה, בגיל 56. = לאחר מותו, בשנת 2002, יצא אלבומו "The Art of Levitation". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם על היוצר הכל-כך מרגש Nick Drake, אשר מצא את מותו והוא בן 26 בלבד. (Photo: Promotional Picture) 1. ניק דרייק נולד ב- 19 ליוני 1948 ברנגון שבבורמה לאב - רודני דרייק, מהנדס בחברת Bombay Burmah Trading Corporation הבריטית ולאם – מרי (מולי) לויד שהיתה זמרת. 2. בשנת 1950 עברה המשפחה להודו וכעבור שנה לאנגליה שם השתקעה בכפר במחוז ווריקשייר שנמצא דרומית לבירמינגהאם. 3. ניק ואחותו הבכורה גבריאל ינקו וספגו מהוריהם מוזיקה במהלך ילדותם, בעיקר מאימם שהייתה זמרת וניגנה על פסנתר. 4. כבר בגיל צעיר עודדה אותו אימו ללמוד לנגן על פסנתר. 5. ניק כתב והלחין שירים עוד בהיותו ילד אותם גם הקליט על טייפ סלילים שהיה לאימו בבית. 6. במהלך לימודיו בבית הספר הצטיין ניק בספורט, בעיקר בריצות קצרות, ואף ייצג את בית הספר בתחרויות ושבר שיאים שלא נשברו במשך שנים אחר כך. 7. קשה להאמין, אבל ניק גם שיחק בנבחרת הרוגבי של בית הספר ובשנתיים האחרונות ללימודיו גם שימש כקפטיין שלה. 8. במקביל ניגן דרייק בפסנתר במסגרת מקהלת בית הספר, שם גם למד לנגן בקלרינט ובסקסופון. 9. באמצע שנות השישים הוא הקים את להקתו הראשונה "the Perfumed Gardeners", יחד עם ארבעה מחבריו לבית הספר. ניק שר וניגן שם בפסנתר ובסקסופון. הלהקה נגנה חומר מקורי לצד קאברים ללהקות כמו היארדבירדז ומאנפרד מאן. 10. הדעות חלוקות בעניין הזה, אבל הזמר והיוצר הידוע Chris de Burgh היה חלק מאותה הלהקה או ניסה להתקבל אליה ונדחה בשל טעמו המוזיקלי. (Photo: Soundcloud.com) 11. בשנת 1965 קנה דרייק את הגיטרה האקוסטית הראשונה שלו והחל להתמחות בנגינה בה. 12. בשנת 1967 החל דרייק את לימודי התואר הראשון שלו בספרות אנגלית במסגרת שלוחה של אוניברסיטת קיימברידג'. 13. במקביל הוא החל להופיע במועדונים מקומיים ובבתי קפה עם שירים מקוריים שכתב בהשראת המשוררים האהובים עליו, תוך שהוא משכלל את טכניקת הנגינה הייחודית שלו בגיטרה אקוסטית. 14. באותה תקופה התוודע דרייק למזיקת פולק מאנגליה וארה"ב והושפע בעיקר מאמנים כמו, Bob Dylan, Donovan ו- Van Morrison. 15. בפברואר 1968 הבחין בו Ashley Hutchings, נגן הבס של להקת "Fairport Convention" במהלך הופעה והתרשם מכישוריו. 16. אשלי האצ'ינגס הכיר לדרייק את ג'ו בויד, בעליה של חברת הפקות מי שהפיק את להקתו "Fairport Convention" ועבד גם עם John Martyn ו- "Pink Floyd". 17. באותה שנה כבר חתם דרייק על חוזה הקלטות עם חברת התקליטים "Island" עימה היה בויד בקשרים עסקיים והחל לעבוד על אלבומו הראשון. 18. בספטמבר 1969 שחרר דרייק את אלבומו הראשון "Five Leaves Left" שהתאפיין בסגנון פולק רוק. באלבום התארחו נגנים נוספים מסצנת הפולק רוק, ביניהם גיטריסט הפיירפורט קונבנשיין. 19. לאחר מותו, קיבל שם האלבום משמעות מצמררת, שכן דרייק נפטר חמש שנים לאחר יציאתו. 20. בנובמבר 1970 שחרר דרייק את אלבומו השני "Bryter Layter", האלבום אופיין בשימוש מגוון יותר בכלי נגינה, כגון קלידים וכלי נשיפה והוא כולל גם הופעה של John Cale מלהקת "the Velvet Underground", אשר גם הפיק את אחד השירים הבולטים מהאלבום "Northern Sky". 21. בפברואר 1972 הוציא דרייק את אלבומו השלישי והאחרון "Pink Moon". זה היה אלבום קצר שכלל 11 שירים שנפרשו על-פני פחות מחצי שעה. האלבום אופיין במינימליסטית ומלנכוליות והוא כמעט לא כלל כלי נוספים למעט הגיטרה האקוסטית של דרייק. 22. שלושת האלבומים נכשלו מסחרית בזמן אמת ולא מכרו יותר מ- 5,000 כל אחד. 23. בעקבות כישלון שלושת האלבומים החליט דרייק לחדול מהעיסוק במוזיקה. הוא עזב את לונדון, חזר לבית הוריו, שקע בדיכאון עמוק, התבודד ומיעט בקשר עם אנשים. 24. לאחר שעזב את המוזיקה ניסה דרייק לעבוד בחברת מחשבים, אך פרש לאחר יום עבודה אחד. 25. בשנת 1974 אישפז דרייק את עצמו בבית חולים פסיכיאטרי שם שהה במשך חמישה שבועות. (Photo: Thenationalnews.com) 26. בתאריך ה- 25 בנובמבר 1974 נכנסה אמו של דרייק אל חדרו ומצאה אותו ללא רוח חיים. 27. דרייק מצא את מותו לאחר שנטל מנת יתר של תרופות נוגדות דיכאון וסיבת המוות נקבעה כהתאבדות למרות שיש הסוברים שמדובר בתאונה. 28. האפר של דייק נטמן תחת עץ האלון בכפר בו גדל במחוז Warwickshire. 29. על מצבת קברו נחרטו מילים מהבית השני של השיר "From The Morning" שסוגר את האלבום האחרון של דרייק. ואלה המילים: "Now we rise, And we are everywhere". 30. בשנת 2004 הנחה השחקן בראד פיט, מעריץ של דרייק, תוכנית לזכרו ב- BBC Radio 2. במהלך התוכנית הושמע לראשונה קטע אבוד של דרייק "Tow the Line". 31. באופן מצער ההצלחה הגיעה לדרייק רק לאחר מותו והוא לא זכה לראות אותה. 32. בשנת 1999 הגיע אלבומו השני של דרייק "Bryter Layter", למקום הראשון ברשימת 100 האלבומים האלטרנטיביים הטובים ביותר בכל הזמנים של עיתון הגרדיאן. 33. שלושת אלבומיו של דרייק ברשימת 500 האלבומים הטובים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. 34. דרייק השפיע על אמנים רבים מתחומי מוזיקה שונים ומגוונים, לרבות Dave Grohl, Eddie Vedder, Norah Jones, Kate Bush, Paul Weller, "The Black Crowes", "The Verve", "R.E.M. ואפילו תום ואורית מ"היהודים", אשר כולם ציינו את ניק דרייק כהשראה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם על אחד המתופפים העסוקים בהארד רוק ובמטאל Simon J. Wright. (Photo: Rockoverdose.gr) 1. הוא נולד אולדהם לנקשייר באנגליה ב- 19 ליוני 1963. 2. הוא החל את דרכו המוזיקלית בלהקת "Tora-Tora" עימה הקליט את הסינגל "Red Sun Setting", שיצא לאור בשנת 1980, בעודו בן 17 בלבד. 3. בהמשך הוא עבר להרכב ההבי מטאל "A II Z" איתו שחרר את אלבום ההופעה " The Witch of Berkley" ואת הסינגל "I'm The One Who Loves You" בשנת 1981. 4. לאחר שהלהקה התפרקה, עבר סיימון ללהקת "Tytan", אשר בגלגוליה השונים כללה בין היתר גם את הבסיסט Kev Riddles מ- "Angel Witch" ואת הגיטריסט Doug Aldrich. 5. בשנת 1983 הוא ענה למודעה בעיתון שציינה כך: "Rock Drummer Wanted. If you don't hit hard, don't apply". המודעה הזו פורסמה על-ידי "AC/DC", אחרי שהמתופף Phil Rudd עזב אותה. (Photo: Rockerrags.com) 6. סיימון הוזמן לאודישן במהלכו ניגן שלושה שירים. שעתיים לאחר מכן הוא כבר בר קיבל שיחה המודיעה לו שהתקבל ללהקה. 7. את ההופעות הראשונות שלו במדי "AC/DC" ניתן לראות כבר בוידאו קליפים של שירי האלבום "Flick Of The Switch", וזאת על-אף שלא ניגן באלבום. סיימון היה אז בן 20 בלבד. 8.האלבום המלא הראשון של סיימון עם הלהקה היה "Fly On The Wall", משנת 1985. 9. בהמשך הוא יקליט עם הלהקה גם את האלבומים "Who Made Who" משנת 1986 ו- "Blow Up Your Video" משנת 1988. 10. בשנת 1989 עזב סיימון את "AC/DC", לאחר שקיבל הזמנה להצטרף להרכב של Ronnie James Dio. 11. האלבום הראשון שהקליט עם הלהקה היה "Lock Up the Wolves" משנת 1990. 12. אבל דווקא אז, Ronnie James Dio מחליט להתאחד עם "Black Sabbath" ולהוציא עמם את האלבום "Dehumanizer", מה שמאלץ את סיימון לעבור ללהקת "Rhino Bucket". 13. הוא משחרר עם הלהקה את האלבום "PAIN" משנת 1994, אבל בשנת 1996 הלהקה מפסיקה את פעילותה וסיימון שוב נאלץ לחפש הרכב חדש. 14. כבר באותה שנה הוא נוטל חלק באלבום "Worlds Away", אלבום הסולו הרביעי של הגיטריסט John Norum. (Photo: courtesy of Simon Wright) 15. עוד בשנת 1998, סיימון מצטרף ל- "UFO" ומקליט איתם את אלבום ההופעה "Live on Earth" ובהמשך את אלבום האולפן "Covenant" משנת 2000. 16. בשנת 2000 הוא מקבל הצעה לחזור להרכב של Ronnie James Dio ולהתאחד מחדש גם עם החברים הוותיקים Craig Goldy ו- Jimmy Bain. 17. באותה שנה משחרר "Dio" את מה שנחשב לאלבום הקאמבק שלו - אלבום הקונספט המצוין "Magica". 18. בהמשך סיימון יטול חלק גם באלבומים "Killing the Dragon" ו- "Master of the Moon" ואלבומי ההופעה "Evil or "Divine - Live In New York City ו- "Holy Diver - Live". 19. בשנת 2011, לאחר מותו של Ronnie James Dio, יהיה סיימון חלק מההרכב "Dio Disciples" שכלל את חברי הלהקה ששרדו מההרכב הסופי של "Dio" בתוספת הזמר Tim "Ripper" Owens. 20. בשנת 2013 הצטרף סיימון להרכב " Queensrÿche" של הזמר Geoff Tate והיה חלק מאלבום הבכורה ששוחרר באותה שנה בשם "Frequency Unknown". 21. בעקבות מאבק משפטי עם להקת האם יאלץ ההרכב לשנות את שמו ל- "Operation: Mindcrime". (Photo: Metalshockfinland.com) 22. סיימון יוציא עם ההרכב עוד שלושה אלבומי אולפן המהווים טרילוגיית קונספט. הראשון "The Key" משנת 2015, השני "Resurrection" משנת 2016 והשלישי "The New Reality" משנת 2017. אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

ב- 19 ליוני 2001 יצא האלבום "Shangri-La Dee Da", אלבומה החמישי של "Stone Temple Pilots". הנה 10 עובדות מעניינות על האלבום הזה: 1. האלבום הופק ע"י Brendan O'Brien שהפיק את האלבום הראשון של "STP" וגם את האלבום הראשון של RHCP, שני אלבומים אלו הזניקו את הקריירה שלו כמפיק. הוא הפיק כמעט את כל האלבומים של STP, Pearl Jam, Neil Young, Bob Dylan, AC/DC ועוד רבים וגדולים. 2. האלבום נכתב והוקלט בוילה (בית חלומות) שהלהקה הפכה לסטודיו - Malibu Mansion הממוקמת על חוף הים בקליפורניה, שם הוקלט גם האלבום הקודם של הלהקה "No.4". 3. זה האלבום הכי אקספרימנטלי של הלהקה. הוא משייט לו בין ז'אנרים של רוק, פסיכדלייה ואפילו פופ, עם השפעות של הדלתות, ביטלס, אפילו דויד בואי. הוא שונה מאוד מאלבומם הקודם אך מזכיר את האלבום "Tiny Music" (Photo: Wallpaperflare.com) 4. לפני יציאת האלבום Scott Weiland הכריז כי האלבום הנ"ל יצא כאלבום כפול, אך שאיפות לחוד ומציאות לחוד (וסקוט ידוע בנושא ה"שאיפות"), חברת התקליטים Atlantic Record התנגדה לכך בין היתר מחשש לחוסר מיקוד וגיוון יתר, ולכן הוא יצא כאלבום רגיל. 5. דבר נוסף לו התנגדה חברת התקליטים הוא הרצון של סקוט להקדיש את האלבום לזיכרו של Andrew Wood (הזמר המנוח של "Mother Love Bone") ואכן לא קרה הדבר. 6. אי שם במחסנים של Chapman Baehler, צלם שליווה את "STP" לאורך רוב חייה (שאנחנו מקווים שלא נשרפו) ישנם צילומים וסרטונים שמתעדים את הפקת האלבום הזה. צ'אפמן היה אמור ליצור סרט דוקומנטרי מתהליך יצירת האלבום הזה, הוא ואישתו צילמו והסריטו את כל התהליך אך הסרט לא יצא לפועל ולא הופק. 7. הסינגל המצליח ביותר מהאלבום, שהוא בערך השיר היחיד מהאלבום שהם מנגנים בהופעות, הוא "Days Of The Week" שהגיע למקום ה-4 במצעד Mainstream Rock Tracks. השיר מדבר על ההתמכרות של סקוט להירואין ועל הדרך בה היא השפיעה על יחסיו עם בת זוגו Mary Forsberg. 8. זה היה הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום. הלהקה לא רצתה אותו כי חשבה שהוא פופי מידי. הם רצו שהשיר “Coma” ישוחרר במקומו. אבל חברת התקליטים התעקשה וניצחה, וטוב שכך. 9. השיר "Hollywood Bitch" נכתב על-ידי סקוט והבסיסט רוברט דלאו. זה הסינגל השני והאחרון מהאלבום שהריף שלו נכתב עוד לפני שחרורו של האלבום "Purple". 10. האלבום הזה סימן את תחילתה של ההפסקה הגדולה של הלהקה עד לשנת 2008 אז נוצר האיחוד הראשון ושנתיים מאוחר יותר יצא האלבום השישי של הלהקה (שבעצם היה האלבום האחרון שלהם עם סקוט). להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

אם קמתם הבוקר קצת הפוכים ושכחתם מהי ההגדרה של "אגדה חיה", אין צורך לגגל את זה או לחפש במילון, הרי הוא כאן לפניכם, והוא חוגג היום יומהולדת, אז בואו תעשו הרבה רעש וכבוד ל- Paul McCartney. (Photo: Chaos And Creation In The Backyard Poster) 13 אלבומי אולפן עם הביטלס (אחד מהם כפול). 20 אלבומי סולו. 7 אלבומים עם "Wings". 7 אלבומי מוזיקה קלאסית. 3 אלבומים עם "The Fireman". 2 פסי-קול לסרטים. 2 אלבומי מוזיקה אלקטרונית. 40 הופעות בסרטים. כל זה ועוד לא התחלנו לדבר על אלבומי הופעות, אוספים, שיתופי פעולה, תארים ופרסים. אז אם לא שמתם לב, "אגדות חיות" בימנו הן זן נדיר בסכנת הכחדה. אז עד שיש לאחד כזה יומהולדת, לא תעשו לו כבוד? לכבוד יום הולדתו של ה"חיפושית" הכי מלודית בחבורה הכנו עבורכם פלייליסט של מיטב יצירותיו. כנסו לקישור ותהנו: לחצו כאן. אההה.... ושכחנו לספר לכם עליו גם כמה עובדות. הפעם ליקטנו 20 מיוחדות: 1. השם הראשון שלו הוא בכלל James. פול הוא שמו השני. 2. הכלי הראשון עליו ניגן היה חצוצרה. 3. בילדותו הוא נבחן פעמיים להיות נער מקהלה ונכשל. הוא עבר רק בפעם השלישית. 4. במקור הוא שימש כגיטריסט בלהקת "The Quarrymen" שהפכה לביטלס. רק לאחר שסטיוארט סאטקליף עזב את הלהקה הוא עבר לעמדת הבס. 5. הוא כתב יחד עם John Lennon למעלה מ- 200 שירים בתקופה של כשבע שנים, 54 מהם צעדו במצעדים. 6. את השיר "Yesterday" הוא הציע בתחילה לזמר הבריטי Chris Farlower אך הוא סירב בטענה שהוא שקט ואיטי מידי בשבילו. 7. השיר "Yesterday" הוא גם שיר הפופ שזכה להכי הרבה גרסאות כיסוי בעולם. יש לו למעלה מ- 2,000 כאלה. 8. מקרטני גם אחראי על כתיבת השיר הקצר ביותר של הביטלס - "Her Majesty" - אורכו 0:23. 9. בשל השילוב בין הצרחות של פול, הריף המנסר והבס הכבד בשיר "Helter Skelter" אותו כתב, נחשב השיר בעיני רבים כשיר ההבי מטאל הראשון. 10. כשעבד על אלבום הסולו הראשון שלו אחרי הביטלס, הוא נהג להשתמש בשם הבדוי Billy Martin כשהזמין מקום באולפני "אבי רואד". 11. הוא היה בטיסה מעל ניו יורק סיטי כשאסון התאומים התרחש וראה הכל מחלון המטוס. 12. בשנת 2012 הוא היה אחראי למיני איחוד של חברי נירוונה Dave Grohl ו- Krist Novoselic בהופעה שערך בסיאטל. זו היתה הפעם הראשונה בה השניים נגנו יחד מזה 15 שנה. גם Pat Smear היה שם. 13. זה ידוע שפול הוא מולטי אינסטרומנטאליסט שמנגן כמעט על כל כלי אפשרי, אבל האם ידעתם שהוא היה המתופף בשיר "Sunday Rain" של ה- "Foo Fighters"? ומה שיותר מדהים שהוא לא שמע את השיר אפילו פעם אחת קודם לכן, הוא פשוט הגיע לאולפן וניגן את השיר ללא הכנה מוקדמת. 14. טוב, רשימת התארים של פול בלתי נגמרת, אבל האם ידעתם שביניהם גם תואר "בלש של כבוד" מ- NYPD ? 15. הוא מחזיק בשיא כל הזמנים של אומן שהופיע בפני הקהל הכי גדול בתשלום. זה היה בשנת 1989 בריו שבברזיל, בפני 350,000 איש. 16. פול מקרטני מחזיק דרך חברת MPL בזכויות של למעלה מ- 3,000 שירים, ביניהם כל השירים שכתב באדי הולי, שירי המחזמר "גריז" ועוד. 17. הוא גם אחד מהמוזיקאים הכי עשירים בתבל. הונו מוערך בכ- 1.2 מליארד דולר. 18. מקרטני מחזיק בשיא של מספר הלהיטים הגדול ביותר שהגיעו למקום הראשון בבילבורד 100 האמריקאי. 29 שירים סך הכל. הוא מחזיק בשיא דומה במצעד הבריטי עם 25 שירים שהגיעו למקום הראשון. 19. מקרטני הוא האיש עם הכי הרבה מועמדויות לגראמי 78 במספר, המוזרה מביניהן היא כנראה המועמדות לשיר הראפ הטוב ביותר. כן, כן, זה קרה בעקבות שיתוף הפעולה שלו עם Kanye West בשיר All Day משנת 2015. 20. כולם יודעים שלמקרטני יש גם קריירת משחק, אבל האם ידעתם שהוא שיחק באחד מסרטי שודדי הקריביים? זה היה בסרט החמישי בסדרה - "Pirates of the Caribbean: Dead Men Tell No Tales" בו מקרטני שיחק את דודו של ג'ק ספארו. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היא הובילה יחד עם אחותה Nancy Wilson את אחת מלהקות ה"רוק הנשי" הגדולות של שנות ה-70 וה-80 ואף טיפחה מאחורי הקלעים את גיבורי הגראנג'. היא Ann Wilson אז בואו נשיר לה כמה שירים ונגלה עליה כמה פרטים מעניינים. (Photo: Society of Rock) 1. שמה המלא הוא Ann Dustin Wilson והיא נולדה ב- 19 ליוני 1950 בסן דייגו שבקליפורניה. 2. הואיל ואביה שירת בצבא, המשפחה הרבתה להסתובב בעולם. הם התגוררו זמן ממושך בפנמה ובטיוואן, לפני שנחתו חזרה בארה"ב והתמקמו בסיאטל. 3. היא סיפרה שהוריה ניסו לגרום למשפחה להרגיש בבית למרות השהייה בחו"ל, וזאת באמצעות המוסיקה. בכל סופשבוע הם היו מקיימים סשנים שבהם הם הקשיבו וניגנו מוסיקה מז'אנרים שונים. 4. בשנת 1970 היא הצטרפה ללהקה בשם "White Heart" שעברה מספר גלגולים ושמות שונים, כשלבסוף התקבעה עם השם "Heart". 5. בשנת 1973 הצטרפה אחותה של אן, Nancy ללהקה והם כולם עברו לקנדה, שם הם הקליטו את אלבומה הראשון של הלהקה. (Photo: Norman Seeff) 6. בשנת 1975 הם שיחררו את אלבום הבכורה "Dreamboat Annie". המפיק Mike Flicker עזר ללהקה ללטש את הסאונד ולחתום על חוזה הקלטות עם חברת Mushroom. הם שיחררו 4 סינגלים מהאלבום שתפסו תאוצה אחד אחרי השני, ביניהם "Crazy on You" האדיר. משם כבר פרצה הלהקה גם לארה"ב דרך סיאטל מקום הולדתן של האחיות ווילסון. 7. בעקבות התנהלות קלוקלת של חברת התקליטים שהגיעה לשיאה בכתבה של עמוד שלם במגזין רולינג סטון, הכוללת תמונה של האחיות ווילסון חשופות כתפיים זו לצד זו ואת המשפט: "It Was Only Our First Time", התפרקה מערכת היחסים בין הלהקה לחברה. 8. בשנת 1977 שיחררה הלהקה את אלבומה השני "Little Queen" שהוקלט בסיאטל. אחד השירים המפורסמים ביותר של הלהקה "Barracuda" כבש את המצעדים והביא את הארט שוב להצלחה מסחררת. מדובר בשיר כועס במיוחד על חברת התקליטים Mushroom Records על אותו פרסום ברולינג סטון והפצת השמועה לפיה לכאורה האחיות מנהלות רומן, בכדי לעורר את דעת הקהל. אן גילתה על הכתבה במקרה כשמעריץ הגיע אליה אחרי הופעה ושאל אותה "איך היחסים"? היא חשבה שהוא מדבר על החבר שלה, אך כשהבינה במה מדובר היתה המומה והלכה לכתוב את השיר. 9. יחד עם זאת, זה לא היה ממש סוף הסיפור עם חברת התקליטים, וכתוצאה מסכסוך משפטי שהיה ללהקה עם Mushroom הם חויבו להוציא אלבום נוסף דרכה. הם עבדו באופן מרתוני במשך 4 ימים כדי להקליט אלבום נוסף בשם "Magazine" ששוחרר אף הוא בשנת 1977, רק כדי לסיים את ההתקשרות עם אותה חברה שהפיצה את השמועה הזדונית על האחיות ווילסון. 10. כתוצאה מכך, הגיעה הלהקה להישג יוצא דופן כאשר שלושה מאלבומיהם צועדים בו זמנית במצעדים. 11. אם זה לא מספיק, אז שנה לאחר מכן, ב- 1978, הם משחררים את אלבומם הרביעי "Dog & Butterfly". האלבום חולק לשניים כשהחלק הראשון היה ה- "Dog" וכלל שירים יותר רוקיסטים וחזקים, בעוד שהחלק השני - "Butterfly" כלל בלדות ושירים יותר רכים. האלבום הגיע למקום ה-17 בבילבורד. 12. בשנת 1980 שיחררה הלהקה את אלבומה החמישי "Bébé le Strange". זהו האלבום הראשון ללא הגיטריסט והמפיק של הלהקה Roger Fisher, שעזב יחד עם אחיו מספר חודשים לפני ההקלטות. האחיות ווילסון תמיד הובילו את הלהקה, אך מכאן והלאה הן בעצם היוו את הגרעין הקשה של "Heart". האלבום זכה להצלחה מסחררת והגיע למקום ה-5 בבילבורד כשהוא מבלה שם במשך 22 שבועות. 13. החל מראשית שנות השמונים עברה הלהקה שינויים מוזיקליים שעיקרם התרככות ופזילה לכיוון המיינסטרים, עם אלמנטים של פופ, הארד רוק וגלאם מטאל. שיאו של המהפך המוזיקלי היה באלבום "Heart" ששוחרר בשנת 1985 ואשר כלל להיטים רבים כמו: "These Dreams" שהיה השיר הראשון של הלהקה שכבש את הפסגה, "What About Love", "Never", "Nothin' at All" ועוד. המעבר לגלאם התבטא גם במראה החיצוני כפי שבא לידי ביטוי בעטיפת האלבום. 14. האחיות ווילסון שיחררו סה"כ 16 אלבומים תחת ההרכב "Heart" כשהאחרון "Beautiful Broken" שוחרר ב-2016. הן זכו להצלחה והערכה רבה מצד המאזינים ומצד המבקרים וסינגלים רבים כבשו את המצעדים ואת תחנות הרדיו. 15. בשנת 1991 הקימו האחיות את אולפן ההקלטות Bad Animals שנקרא על שם אלבומה התשיעי של הארט. האולפן המפורסם שידוע היום בשמו Studio X היווה חלק עצום בהתפתחות סצנת הגראנג', ובו הקליטו להקות רבות ביניהן: Alice In Chains, Soundgarden, Pearl Jam, Nirvana ועוד רבים... 16. באותה שנה הם גם הקימו הרכב צדדי בשם "The Lovemongers" שהקליט גירסת כיסוי לשיר "The Battle of Evermore" של לד זפלין, לפסקול הגדול של הסרט "Singles". מספר שנים מאוחר יותר, בשנת 1997, שיחרר ההרכב את האי.פי.- "Whirlygig". 17. באותן שנים שלפני ובמהלך פריחתו של הגראנג', היו כוכבי הסצינה כמו כריס קורנל, אנדרו ווד, ליין סטאלי ועוד, מבין מעריציהן של האחיות ווילסון. העובדה הזאת זיכתה אותן לכינוי הסנדקיות של הגראנג' (וזאת מבלי לגרוע ממעמדו של ניל יאנג - סנדק הגראנג'). אן ווילסון סיפרה שהבית שלה היה פתוח לכל החבר'ה מנירוונה, אליס וסאונגרדן, שהיו מגיעים אליה הביתה למסיבות ומנגנים יחד. 18. בשנת 1992 השתתפה אן ב-EP של להקת Alice In Chains בשם "SAP". היא תרמה את קולה לשירים "Brother" ו- "Am I Inside". 19. בשנת 2004 שחררה "Heart" את אלבומה ה- 13 שנקרא "Jupiters Darling". באלבום השתתפו בין היתר ג'רי קנטרל ומייק אינז מ- "Alice In Chains" ומייק מקרידי מ- "Pearl Jam". 20. בשנת 2007 שיחררה אן את אלבום הסולו הראשון שלה "Hope & Glory" אשר כלל קאברים, ובו השתתפו אמנים רבים כמו: Elton John, K.d. lang, Alison Krauss, Gretchen Wilson, Shawn Colvin ועוד. 22. בשנת 2013 נכנסה הלהקה להיכל התהילה של המוזיקה. מי שנאם את נאום הכניסה של הלהקה להיכל התהילה היה לא אחר מאשר Chris Cornell. בנאומו הוא הסביר ברגש רב כמה האחיות ווילסון השפיעו עליו ועל חבריו מסצנת הגראנג'. 23. בשנת 2015 ובשנת 2016 היא שחררה אן את שני ה- EP הראשונים שלה בשם "The Ann Wilson Thing #1 & #2". 24. בשנת 2016 שוחרר האלבום "Beautiful Broken" אלבומה ה- 16 של "Heart" ששילב בין שירים חדשים לשירים ישנים של הלהקה בביצועים מחודשים. באלבום מתארח James Hetfield מלהקת מטאליקה. 25. באותה שנה נעצר בעלה של אן באשמת תקיפת אחד מילדיה של אחותה ננסי. הדבר אירע לכאורה במהלך הופעת הלהקה באפיתאטרון White River שבוושינגטון. השמועות מספרות שבעקבות אותו אירוע חדלו האחיות מלשוחח ועברו לתקשורת באמצעות טקסטים. 26. בשנת 2017 ציינה אן כי "Heart" נמצאת כרגע ב"הפסקה" וכל אחת מהאחיות פנתה לפרוייקטים משל עצמה. (Photo: Steve Jennings) 27. בשנת 2018 הופיעה אן יחד עם חברי "Alice In Chains" בהופעת מחווה ל- Chris Cornell שנערכה בטקס ה-Rock and Roll Hall of Fame. 28. בשנת 2018 שיחררה אן את אלבום הסולו השני שלה "Immortal". זה אלבום קאברים בו היא משלבת מספר סגנונות מהם הושפעה ע"י חברים וקרובים שהיא איבדה במהלך חייה. 29. בשנת 2019 הודיעו האחיות שלהקת "Heart" חזרה מ"ההפסקה" שנטלה וכי הן חוזרות להופיע יחד. 30. הן יצאו לסיבוב הופעות שהוכתר בשם "Love Alive tour". הסיבוב היה כל-כך מוצלח שהאחיות אפילו האריכו אותו, אך הוא נעצר לאחרונה בשל משבר הקורונה. 31. מתחילת שנת 2021 שחררה אן ארבעה סינגלים חדשים, כרגע לא ידוע האם הם חלק מאלבום סולו חדש או סינגלים בפני עצמם. אתם מוזמנים להאזין לאלבום הסולו האחרון שלה Immortal ב: Spotify, Apple Music אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

ב- 18 ליוני, 1982, "King Crimson" הוציאו את אלבומם התשיעי, "Beat". זו הייתה הפעם הראשונה בקריירה של "King Crimson" בה הלהקה שמרה על אותו הרכב במשך שני אלבומים רצופים - זה שכלל את Robert Fripp, Adrian Belew, Tony Levin, ו- Bill Bruford. הלהקה מיהרה מידי לשחרר את "Beat", תשעה חודשים בלבד לאחר האלבום החדשני והמצוין "Discipline", והדבר אכן ניכר באיכות ובכמות. החברים הגיעו לאולפן עם מעט חומרים חדשים שהצטברו לכדי 29 דקות בלבד, דבר שאילץ אותם להוסיף עוד 7 דקות של אלתורים. האלבום הזה ממשיך את הקו של האלבום הקודם עם נטייה עמוקה יותר לשילוב של רוק מתקדם עם ניו ווייב ומוזיקה ניסיונית. האלבום נועד בתחילה להוות סוג של מחווה לדור הביטניקים האמריקאי של שנות ה-50, לאחר ש- Adrian Belew, קרא מחדש את "On the Road" של Jack Kerouac. בסופו של דבר, "Beat" התגלה כאלבום אישי של אדריאן בילו, אשר גם כתב את רוב החומרים לאלבום. מילותיו של בילו משקפות עייפות גוברת מהחיים בדרכים, חדרי מלון, שדות תעופה ואת הבידוד הרגשי שהוא חווה כמוזיקאי. האלבום נפתח עם "Neal and Jack and Me", קטע חד ותזזיתי שהושפע מהחברות המורכבת בין קרואק לניל קסאדי. פריפ ובילו מחליפים ביניהם נגיעות גיטרה, בסיוע הבסיסט Tony Levin שביצועיו על Chapman Stick מטשטשים לעתים קרובות את הגבולות בין בס, קצב ומלודיה. "Heartbeat" ממשיך בחמימות מפתיעה - רגע נדיר של ישירות רגשית שהינו ללא ספק אחד השירים המלודיים והנגישים ביותר בקטלוג של הלהקה. ממשיכים ל- "Sartori in Tangier" שקופץ ראש אל תוך בריכה של אילתור אינסטרומנטלי. הוא משלב מוטיבים מזרח תיכוניים, עם עבודת כלי הקשה מדהימה של Bill Bruford. שם השיר שואב מנובלה אחרת של Jack Kerouac בשם "Satori in Paris". אחריו, "Waiting Man" מתעל את העייפות הגוברת של בילו מהחיים בדרכים בעזרת לופים היפנוטיים. הקטע החמישי "Neurotica" מלא בביקורת על האנרגיה המטורפת של ניו יורק, תוך שהוא מהדהד חומרים קודמים כמו "Thela Hun Ginjeet". הוא מתפרץ בטשטוש נוירוטי, תוצאה של עומס חושי עירוני. המילים המדוקלמות של בילו מתפתלות להן בטירוף כנגד הצלילים השבורים שפריפ מפיק מהגיטרה וצלילי משרוקית. בניגוד מוחלט, מגיח "Two Hands" הרך והמאופק. בלדה מינימליסטית שנכתבה במשותף עם אשתו של בלו, מרגרט, ומדבר על געגועים ופגיעות רגשית, כשלעיתים נדמה שהמילים ממש מרחפות מעל כלי הנגינה. לאחר מכן מגיע "The Howler", עם ביצוע קולי מאיים של בילו וגרוב כאוטי וחייתי - התגלמות של "Howl" מאת Allen Ginsberg שהוא מתייחס אליו. לבסוף, האלתור האינסטרומנטלי, החופשי והמוטרף "Requiem", סוגר את "Beat" עם מרקמים מופשטים ודיסוננס של צלילים שקורסים אל תוך רעש כאוטי. המהדורה המורחבת של האלבום כוללת גם את רצועת הבונוס "Absent Lovers", קטע אינסטרומנטלי מסתורי, המתפתח באיטיות ומהדהד את היופי המלנכולי של געגוע וכמיהה. האלבום "Beat" הלך בעקבות הזוהר של "Discipline", אך יצירתו החפוזה, הסכסוכים הפנימיים והעייפות היצירתית, השפיעו על התוצר הסופי, אשר נבלע בדיסקוגרפיה פורצת הדרך של הלהקה. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... והפעם על האלבום "FUCK" של "Van Halen". כן, כן, לא דמיינתם יש כזה אלבום, הוא שוחרר ב- 18 ליוני 1991, ושמו המלא "For Unlawful Carnal Knowledge". זה האלבום התשיעי של הלהקה והשלישי שלה בהרכב השני עם הזמר Sammy Hagar. האלבום הזה שוחרר כאשר כל עניין הצנזורה על המילים במוזיקה וה- "Parental Advisory Explıcıt Content", היה בכותרות. סמי הגר רצה שלאלבום תהיה כותרת שתזעזע. הוא בחר בשם "FUCK" אבל אז הוא ירד מזה והסכים ללכת על הכותרת שרק ראשי התיבות שלה הם המילה "FUCK". אפילו סיבוב ההופעות שליווה את האלבום נקרא "F.U.C.K. 'n' Live". האלבום הזה סימן סוג של חזרה לשורשים של ההבי מטאל, כאשר מרבית השירים הובלו על-ידי הגיטרות של Eddie Van Halen. אפילו הסינתיסייזרים ששלטו באלבומים הקודמים הומרו כאן לפסנתרים. דוגמא מצוינת לחזרה לשורשים ניתן לשמוע בשיר "Judgement Day" שפשוט "משפריץ" הבי מטאל שורשי לכל עבר... אחת הדוגמאות הקלאסיות לשימוש בפסנתר על חשבון סינתיסייזר נמצאת באחד מהשירים הגדולים באלבום - "Right Now" שנפתח עם הלמות הקלידים. סמי הגר שחזר את הרגע בו השיר הזה נכתב. הוא היה באולפן יחד עם אדי ושניהם היו בחדרים נפרדים. הוא שמע את אדי עובד על קטע הקלידים ונדלק, הוא הבין שהם למעשה באותו ראש והם כותבים את אותו השיר רק בנפרד. הוא נכנס לחדר בו אדי ניגן ופשוטו התחיל לשיר את המילים שזרמו לו בראש באותו הרגע. עד היום סמי חושב שאלו המילים הכי טובות שכתב לשיר של ואן הלן. אדי ציין שהשורשים של קטע הקלידים חוזרים אחורה לימי האלבום "1984" והתקופה בה כתב את השיר "Jump", מה שמחזק את ההחלטה המודעת להשתמש בפסנתר במקום סינתיסייזר, אחרת גם צליל הקלידים בשיר הזה היה נשמע כמו זה של "Jump". השיר "Poundcake" שפותח את האלבום היה גם הראשון ששוחרר כסינגל וזינק הישר אל המקום הראשון בבילבורד. צליל השריקה של הגיטרה אתו נפתח השיר הושג על-ידי מברגה חשמלית שאדי ואן הלן הפעיל קרוב מאוד לפיקאפים של הגיטרה. מעניין שבשיר "Top of the World" ששוחרר כסינגל השני מהאלבום, נעשה שימוש בריף אותו ניתן לשמוע בסוף השיר "Jump". מסיבה זו הלהקה נהגה לנגן את שני השירים יחד בהופעות, כאשר בסיום הלהיט "Jump" התחיל השיר "Top of the World". בשיר מתארח הגיטריסט Steve Lukather הידוע בין היתר מלהקת Toto אבל הוא הרבה הרבה מעבר. פיקנטריה מעניינת היא שבפעם האחרונה שאדי וסטיב ניגנו ביחד זה היה בשיר "Beat It" של מייקל ג'קסון, סטיב בגיטרת קצב ואדי בסולו. הקטע האינסטרומנטאלי "316" מתייחס ליום ההולדת של בנו של אדי Wolfgang Van Halen שחל ב- 16 למרץ 1991. וולפגנג כידוע הפך בשלב מאוחר יותר לבסיסט הלהקה ו- 30 שנה מאוחר יותר, בשנת 2021, שחרר את אלבום הסולו המצויין שלו "Mammoth WVH". להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום "Helloween" הוא אלבום האולפן שש-עשרה של להקת הפאוור מטאל הגרמנית Helloween, שיצא ב -18 ביוני 2021. זה האלבום הראשון שיצא עם ההרכב "Pumpkins United", שסימן את חזרתם של החבר המקורי Kai Hanse בגיטרות ושירה ו- Michael Kiske בשירה, בשנת 2016, בנוסף להרכב של חמישה חברים שהיה פעיל מאז 2005. הוא הראשון שמציג את הנסן מאז "Keeper of the Seven Keys: Part II" והראשון עם Michael Kiske מאז "Chameleon" ששוחרר בשנת 1993. האלבום הזה שוחרר שש שנים אחרי קודמו "My God-given Right" (הפער הארוך ביותר בין שני אלבומים מהלהקה), האלבום הוא גם הראשון שמציג יותר מזמר אחד, כמו הנסן, קיסקה ואנדי דריס, שכולם הופיעו כסולנים באלבומים הקודמים, וכעת חולק תפקידים קוליים מובילים. הכל התחיל עם הודעה על סיבוב הופעות עולמי בשנת 2016. התקשורת התלהבה, המעריצים היו באקסטזה. זה לא היה רק ​​איחוד של הלהקה, זה היה סיבוב שכלל שבעה חברי להקה אייקונים: Andi Deris, Michael Kiske, Michael Weikath, Kai Hansen, Markus Grosskopf, Sascha Gerstner ו- Daniel Loeble. זו הייתה הגשמת חלום עבור המעריצים ברחבי העולם ולכולם הייתה משאלה אחת: »תישארו ביחד!«. הלהקה הגשימה לאותם מעריצים את החלום עם הסינגל הראשון ששוחרר ב- 2 לאפריל 2021 נקרא "Skyfall". יצירה אפית שנכתבה על ידי Kai Hansen ואשר גירסת האלבום עוברת את גבול 12 הדקות. היצירה מספרת על נחיתה של חייזרים על פני כדור הארץ ועל מרדף דרמטי המלווה בקליפ עוצר נשימה שהינו ללא ספק הקליפ המורכב והמושקע ביותר בתולדות הלהקה, שכולל גם אנימציה תלת-ממדית. אגב, כחלק מהבאז שמסביב לקאמבק הגדול, החליטו החברים לערוך את הקלטת האלבום ממש באותו אולפן בהמבורג שם הוקלטו "Master Of The Rings", "The Time Of The Oath" ו- "Better Than Raw", עם טכנולוגית הקלטה אנלוגית לחלוטין שמהווה אף היא סוג של "חזרה לשורשים". את החזרה לשורשים ניתן להרגיש כבר בשיר הפתיחה "Out For The Glory" שיר "Helloween" קלאסי טהור, קטע אפי ודינמי מורכב, עם שינויי מקצבים תכופים, מלא בתופים רועמים, גיטרות מנסרות וקטעי שירה מצמררים. הפתיחה השקטה לשיר השני והמצוין "Fear Of The Fallen" אולי קצת מטעה, כי מדובר בפצצת אנרגיה מטורפת שממשיכה יפה את המומנטום. אינטרו ווקאלי עדין של אנדי דריס מוביל במהירות לעוד נתח מהיר של פאוור מטאל מפואר. עבודת הגיטרות בשיר הזה פשוט "מחשמלת", השירה ממריאה וההרמוניות בין דריס לקישקה הן פשוט מדהימות כשהכוח המניע מאחורי כל זה היא חטיבת הקצב של גרוסקופף ולובל. לפני ציון נציין את "הקשר הישראלי" שמתייחס לאומן Eliran Kantor שאחראי לעטיפה המדהימה של האלבום. האלבום כולל 12 קטעים שנפרשים על פני 65 דקות, ובגרסאות המיוחדות אף קטעי בונוס. רשימת השירים Out For The Glory Fear Of The Fallen Best Time Mass Pollution Angels Rise Without Chains Indestructible Robot King Cyanide Down In The Dumps Orbit Skyfall קטעי בונוס Digibook & Vinyl version: 01. Golden Times 02. Save My Hide קטעי בונוס Earbook version: 01. Golden Times 02. Save My Hide 03. Pumpkins United נגנים: Michael Kiske – Vocals Andi Deris – Vocals Kai Hansen – Guitar and Vocals Michael Weikath – Guitar Sascha Gerstner – Guitar Markus Grosskopf – Bass Daniel Loeble – Drums להאזנה: Spotify, Apple Music אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

ב- 17 ליולי 2001 שוחרר האלבום "Origin of Symmetry" - אלבום האולפן השני של "Muse", שהינו אחד מאלבומי הרוק הגדולים, הנועזים והמצליחים של שנות ה- 2000. זה אלבום שבו הסאונד והסגנון של "Muse" החל להתעצב ולהתגבש. אלבום שבו הלהקה מתחה את הגבולות שלה והלכה עד לקצה, הן מבחינת הכתיבה האקספרימנטלית ששילבה מספר ז'אנרים והן מבחינת קשת הכלים בהם השתמשה הלהקה שכללו מלוטרון, עוגב כנסייתי ואפילו עצמות בעלי חיים וניילוני פצפצים. זה אלבום שהפך את הלהקה הקטנה מעיירת הדיג שליד דבון שבאנגליה להרכב הופעות אימתני שמפוצץ איצטדיונים ולאחת הלהקות המעניינות והחשובות של המילניום. כשמסתכלים על רמת הכתיבה, הדיוק והביצוע שיש ב- "Origin of Symmetry", קשה להאמין שכמעט ופספסנו את כל הטוב הזה שנקרא "Muse", שכן לולא זכו בתחרות להקות צעירות בשנת 1994, כשעוד נקראו "Rocket Baby Dolls", הם כנראה לא היו ממשיכים בקריירה מוזיקלית. האלבום הזה מגיע כשנתיים לאחר אלבום הבכורה "Showbiz" ששוחרר במאי 1999. לאחר שחרורו של האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ארוך, אשר במהלכו נכתב החומר למה שיהפוך לאחד מהאלבומים הגדולים והחשובים של הלהקה. כשהם רוכבים על גבי ההצלחה היחסית של אלבום הבכורה "Showbiz" הרגישו Christopher Wolstenholme, Dominic Howard ו- Matt Bellamy מספיק בטוחים בעצמם כדי לתת דרור למאוויים ולרצונות. הם הלכו עם האמת המוזיקלית שלהם והחליטו להתפרע עם יצירה אפית אדירה שמשלבת קשת סגנונות מטורפת, הנעה ממוזיקה קלאסית ואופרה, דרך ספייס רוק ורוק מתקדם ועד לאלקטרוניקה, אלטרנטיב, פסיכדליה, הארד רוק ומטאל. ממש חגיגה אמיתית לאוזניים. כאן המקום לציין, שמי שתרמו לא מעט לתוצאה הסופית "המופרעת" היה המפיקים John Leckie, שדחף את הלהקה להתנסות בכלים ובסגנונות מוזיקליים חדשים ולמתוח את גבולות הסאונד שלהם עד הקצה וכן המפיק David Bottrill שעבד בין היתר עם להקות כמו "Tool", "deus" ו- "King Crimson". אנחנו חייבים לומר שהאלבום הזה התקבל אצלנו בהפתעה גמורה. זה לא שלא שמענו את הפוטנציאל האדיר שהיה גלום בלהקה באלבום הבכורה "Showbiz", אבל בהחלט לא ציפינו לקבל אלבום כל-כך מורכב, ייחודי ושונה. נאמר את האמת, כש- "Showbiz" יצא לאוויר העולם, גם אנחנו הלכנו שבי אחר דעת המבקרים. גם אנחנו ערכנו את ההשוואה המתבקשת ל- "Radiohead" וגם לנו הרעידות וגוון הקול של Matt Bellamy הזכירו את Jeff Buckley. לא שיש משהו רע בהשוואות הללו, מדובר בשניים מהאומנים שהיו אהובים עלינו ביותר בשנות התשעים, אבל ההשוואה הזאת עמדה באור עלוב וחיוור נוכח האלבום האדיר "Origin of Symmetry" ששוחרר ביוני 2001. זה היה אלבום מטורף. משהו שנשמע כמו שום דבר אחר מאותה תקופה, שילוב של כל-כך הרבה ז'אנרים שהיו אהובים עלינו אשר הוכנסו למיקסר ועורבבו היטב, עד להתגבשות יצירת המופת הזאת שמצד אחד היתה מאוד חדשנית, אך מצד שני החזירה אותנו ל"מקורות", ובניגוד לכותרת שם האלבום שהושפעה מספרו של Michio Kaku, הבליל המוטרף של הסגנונות, לא הותיר ב"מקורות" הללו אפילו טיפה אחת של "סימטריה", ממש כמו העטיפה הפנימית שלו עם האיור של Darrell Gibbs שמציג בני אדם צועדים לתוך קובייה לבנה ענקית, כאשר באותיות זעירות מעל הדלת כתוב "כאוס". אפשר לומר שבהשוואה לאלבום הקודם הכל הפך יותר "קיצוני" ב-"Origin of Symmetry". הפידבקים מחרישי האוזניים, הדיסטורשיין על הבס של Christopher Wolstenholme שהפך גם יותר דומיננטי, גיטרת ה"קאסטום מייד" "Manson Guitars" של Bellamy שכללה בתוכה אפקט "Z.Vex Fuzz Factory" מובנה ותרמה לצליל המחוספס, התנודתיות העצומה בקולו של Matt שמחד מתח את הפלצט לקצה ומצד שני נשמע לעיתים אפילו אופראי, מערכת התופים של Dominic Howard שהורחבה וכללה מגוון של כלי הקשה ואפילו שיטת ההקלטה שבוצעה בעיקרה ב"לייב" באולפן, במטרה לנסות ולשחזר את האנרגיות והעוצמות שיש ל- "Muse" על הבמה. אנחנו תמיד אומרים שכאשר אתה עושה משהו מהלב, זה חייב להתבטא בתוצאה. כנראה ש- "Origin of Symmetry" הוא אחת הדוגמאות הטובות לכך, אבל זה כנראה לא היה קורה לולא "Muse" היתה מספיק בטוחה בעצמה ומקבלת את מלוא הגיבוי מחברת התקליטים והמפיקים. הביטחון הזה אפשר להם לכתוב את המוזיקה שהם רצו ליצור ולא את המוזיקה שציפו מהם לעשות. התוצר הסופי הוא אחד מהאלבומים הגדולים והחשובים בעשור הראשון של המילניום הנוכחי, אשר עד היום, למעלה מעשרים שנה אחרי, מטלטלת אותנו כל פעם מחדש. החל מהפסנתרים של שיר הפתיחה "New Born", ועד לשטיחי המלוטרון בקטע הסיום "Megalomania", זו חגיגה צבעונית ומטורפת של צלילים וקולות שחודרת לנו דרך מעטפת המח הישר אל האונה הרקתית וגורמת לנו להזיות ושינויי תודעה ולעיתים אפילו לפרכוסים בלתי נשלטים. כל שיר באלבום הזה נוגע לנו בעצב אחר בגוף ושולחת אותנו למקום אחר בגלובוס, קדימה ואחורה בזמן על פני ההיסטוריה המוזיקלית. (כן, גם קדימה, כי כמו שכתבנו בעת הוצאתו האלבום הזה לא נשמע כמו שום דבר אחר). "Micro Cuts" ו- "Space Dementia" שולחים אותנו לחוות את ההשפעות הקלאסיות של באך ורחמנינוב ולהתנסות קצת באופרה, הגיטרה הקלאסית ב- "Screenager", המתייחס להשפעה של "המסכים" על ילדים ונוער, משגרת אותנו לרגעים לספרד ולמזרח התיכון, "Hyper Music" מלא בזעם "פנקיסטי" והריף המוביל של "Plug In Baby" מתכתב לו עם ה- ""Toccata" המפורסמת של באך. הפידבקים ועבודת התופים בשניות הראשונות של "Citizen Erased" מעבירה בנו פלאשבקים מימי "Bleach" של "נירוונה", עבודת הבס ב- "Darkshines" נשמעת לנו כאינטרפטציה של "Another One Bites the Dust" עם השפעות לטיניות/ספרדיות וכל זה עוד לפני שהזכרנו בכלל את הקאבר המדהים לשיר "Feeling Good", שהתפרסם בעקבות הביצוע של Nina Simone. ללא ספק נטע זר ברפרטואר של "מיוז", אשר Matt Bellamy לא רצה אותו באלבום כי חשב שהלהקה לא צריכה לבצע גרסאות כיסוי באלבומים, אך לבסוף התרצה כי חברה שלו באותה עת אהבה את נינה סימון. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר