Search Results

הגיטריסט המוכשר מאוד של "Incubus" הוא Mike Einziger והוא נולד ב-21 ליוני 1976 !! אז בואו נלמד כמה מוכשר, מגוון ומשכיל הבחור עימו אנחנו חולקים את אותו הלאום. (Photo: ultimate-guitar.com) = שמו המלא הוא Michael Aaron Einziger והוא נולד בלוס אנג'לס, קליפורניה. = עד כיתה ב' הוא למד וחונך בבית ספר יהודי בשם "Kadima". = הוא קיים את מסיבת הבר-מצווה שלו ב- "Valley Beth Shalom" והמשיך ללמוד בבית ספר יהודי שלוש פעמים בשבוע בשעות אחה"צ. = אימו הייתה מורה לפסנתר והוא גדל כשמוסיקה סובבת אותו בכל שעות היום. (Photo: Incubus) = בגיל שמונה הוא החל לקחת שיעורים לנגן בגיטרה אך מהר מאוד הוא עזב מאחר והמורה לימד שירים של ילדים ומייק רצה ללמוד לנגן רוק. הוא חזר לנגן בגיל 12 ולימד את עצמו לנגן משמיעה. השיר הראשון שהוא למד לנגן בגיטרה היה מנגינת הנושא של סרטי ג'יימס בונד. = בשנת 1991, במהלך לימודיו בבית ספר "Calabasas High School" הוא הקים יחד עם חבריו Brandon Boyd, José Pasillas II ו- Alex Katunich את להקת "Incubus". (Photo: Con Keyes) = הם החלו לנגן במועדונים ברחבי לוס אנג'לס כשעל הדרך הם מגבשים לעצמם את הזהות המוסיקלי הכל כך מיוחדת שלהם. = בשנת 1995 צירפו החברים את הדיג'י Gavin Koppell ושיחררו את ה-EP הראשון שלהם "Let Me Tell Ya 'Bout Root Beer" שכלל שני שירים. = אלבום הבכורה של הלהקה "Fungus Amongus" יצא בשנת 1995. האלבום הושפע מאוד מסגנון הפאנק מטאל, הם אפילו כתבו בחוברת האלבום תודה ללהקות Red Hot Chili Peppers, Primus ו- Mr. Bungle הם גם נתנו לעצמם שמות בדויים כמו: Happy Knappy, Salsa, Fabio ו-Dirk Lance. = שנה לאחר מכן חתמה הלהקה על חוזה ל-7 אלבומים עם חברת התקליטים Epic Records. = בשנת 1997 הוציאה הלהקה את ה-EP השני שלה בשם "Enjoy Incubus" שמטרתו הייתה לקדם את הלהקה במהלך סיבוב ההופעות שלה כמופע פותח ללהקת Korn. = מאוחר יותר באותה שנה הוציאה אינקובס את האלבום השני שלה (והראשון בחברת תקליטים גדולה) בשם "S.C.I.E.N.C.E." כאן הלהקה החלה לשנות את כיוונה ליותר כבד עם ריפים מהניו מטאל. האלבום לא זכה להצלחה גדולה אבל מכר יפה יחסית לאלבום שלא קיבל השמעות ברדיו או בטלוויזיה. = לאחר הפסקה קצרה הוציאה הלהקה את אלבומה השלישי "Make Yourself" באוקטובר 1999. זהו האלבום שהביא לה את הפריצה הגדולה עם הלהיט "Drive" שנוגן בכל תחת רדיו בארה"ב. כאן הלהקה כבר החלה ללכת יותר בכיוון של האלטרנטיב רוק וה"פופ" רוק. = בשנת 2001 הוציאה הלהקה את אלבומה הרביעי "Morning View" שגם הוא זכה להצלחה גדולה עם הסינגלים "Wish You Were Here" ו-"Nice to Know You". = באותה שנה הלחין מייק את הפסקול לסרט קומדיה רומנטית בשם "Sol Goode" שיצא בשנת 2003 = בשנת 2003 הקים מייק יחד עם חבריו עמותה בשם "The Make Yourself Foundation" שמטרתה לתמוך ולתרום לעמותות וארגונים שונים לטובת הסביבה והחברה בארה"ב ובעולם. = באותה שנה הקים מייק את ההרכב "Time Lapse Consortium" שיצר מוסיקה בסגנון ג'אז פסיכדלי וFאנק. הם הופיעו במספר מועדונים ואף הוציאו אלבום אחד. = עוד באותה שנה השתתף מייק באלבום הבכורה של Ziggy Marley בשם "Dragonfly". = בשנת 2004 הוציאה הלהקה את אלבומה החמישי "A Crow Left of the Murder..." (אלבום שלצערנו לא הספקנו לסקר) והוא המשיך את ההצלחה של הלהקה עם שני האלבומים הקודמים. = בשנת 2006 הוציאה הלהקה את אלבומה השישי "Light Grenades" שהיה לאלבום הראשון שלה שהגיע למקום הראשון בבילבורד. = בשנת 2007 הפיק מייק את האלבום "Nighttiming" של ההרכב Coconut Records. פרויקט מוסיקלי של השחקן Jason Schwartzman המשלב אלמנטים של רוק, פופ ואלקטרוני. = מייק הוא בוגר אוניברסיטת Harvard שם הוא למד את ההיסטוריה והפילוסופיה של הפיסיקה (איך אומרים...זה לא מדע טילים...זה כן!). = ואם זה לא מספיק אז הוא גם חזר ללמוד שם את תאוריית המוסיקה !! זה מה שהניע אותו לכתוב מוסיקה קלאסית. = בתחילת שנות האלפיים החל מייק לפתח מחלה שנקראת "Carpal Tunnel Syndrome" שגורמת לכאבים חזקים עד חוסר פעולה בכפות הידיים. בערך בשנת 2007 במהלך הופעה במינכן מצבו התדרדר עד למצב שהוא כבר לא היה יכול לנגן, מתסכול הוא החל לשבור את הגיטרה על הבמה וירד לפני סוף ההופעה. באותו יום הוא הבין שהוא צריך לעבור ניתוח ואכן באותה שנה הוא עבר ניתוח והחלים לגמרי. = במהלך התקופה בה עבר את הניתוח אסור היה לו לעשות שימוש ביד ולכן גם לא לנגן, אז הוא השקיע בפרוייקט בשם “End.>vacuum”. זהו פרויקט קומפוזיציה לתזמורת, מוסיקה קלאסית. הקומפוזיציה מורכבת מארבעה קטעים ואורכה הכולל הוא 40 דקות והיא בוצעה ע"י התזמורת הקאמרית של לוס אנג'לס. = בשנת 2009 הוציאה הלהקה אלבום אוסף בשם "Monuments and Melodies". = עוד באותה שנה הקליט מייק את תפקיד הגיטרות באלבום "This Is War" של להקת Thirty Seconds To Mars. = בשנת 2011 הוציאה הלהקה את אלבומה השביעי בשם "If Not Now, When?" שהוא אלבום שונה לגמרי מכל מה שהלהקה הוציאה עד לאותו הזמן. = בשנת 2012 הוא שיתף פעולה עם המוסיקאי Avicii וביחד הם יצרו את השיר "Wake Me Up!" שיצא באלבום "True". = בשנת 2017 הוציאה הלהקה את אלבומה השמיני בשם "8". = מייק ידוע כגיטריסט שמאוד אוהב להשתמש באפקטים אנלוגיים. בין הגיטרה למגבר מחוברים שלל מכשירים, חלקם עתיקים וחלקם מודרניים, בעיקר אנלוגיים, עימם הוא יוצר את הצלילים המטורפים באלבומים של הלהקה ובמיוחד בהופעות חיות. להאזנה לאלבום האחרון של Incubus ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... והפעם, על השיר שהפך ללהיט אדיר שלא על-ידי כותבו ומבצעו המקורי ויצר, הלכה למעשה, ז'אנר חדש. ב- 20 לינואר 1965 הקליטה "The Byrds" את הגרסה שלה לשיר "Mr. Tambourine Man" של Bob Dylan. זה היה במסגרת הקלטות האלבום הראשון של הלהקה הנושא את אותו השם, ששוחרר מאוחר יותר באותה שנה ב- 21 ליוני 1965. דילן שיחרר את השיר באלבומו החמישי "Bringing It All Back Home" שיצא לאור ב- 22 למרץ 1965, כלומר חודשיים אחרי ש- "The Byrds" הקליטו אותו. איך זה קרה אתם שואלים ? מנהלה של הבירדז, Jim Dickson, הביא לאולפן גרסת דמו של השיר אותו הקליט Bob Dylan במהלך הסשנים לאלבומו הרביעי "Another Side of Bob Dylan" משנת 1964. "The Byrds" ביססו את הגרסה שלהם על גרסת הדמו שלא נכנסה לאלבומו הרביעי של דילן, וכך יצא שהשיר הוקלט על-ידם לפני שהשיר שוחרר על-ידי דילן עצמו. חברי הלהקה סירבו בהתחלה להקליט את השיר, שכן חשבו שאין לו פוטנציאל להצליח. לבסוף, השיר הוקלט לאחר השמטת חלק מהמילים שכתב דילן ועם תוספת של גיטרת 12 המיתרים האייקונית של Roger McGuinn, כשהסינגל עצמו יוצא לאור ב- 12 לאפריל 1965. מעניין לציין שהלהקה עצמה לא ניגנה בשיר, למעט Jim McGuinn ששר וניגן בגיטרה ו- Gene Clark ו- David Crosby שעשו קולות רקע. הסיבה לכך היתה שהלהקה הייתה אז רק בתחילת דרכה, ומנהליה סברו שהם לא מספיק טובים עדיין כדי לבצע את ההקלטה, ולכן והזמינה נגני אולפן מקצועיים שיבצעו את המלאכה. הסינגל הראשון מהאלבום הראשון של הלהקה הפך ללהיט היסטרי שינה את פני הרוק לנצח ויצר ז'אנר מוזיקלי חדש הפולק-רוק. השיר הזה גם היווה את התגובה האמריקאית הראויה הראשונה לשליטה הבלתי מעורערת של הלהקות הבריטיות בעולם המוזיקה באותה עת. נתון מדהים נוסף בקשר לשיר הזה, הוא שמדובר באחד השירים היחידים שנכנס פעמיים לרשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון, פעם אחת בביצוע של "The Byrds" ובפעם השניה בביצוע של Bob Dylan. במקרה הזה "The Byrds" התעלו על דילן כשהגיעו למקום ה- 79 ברשימה, לעומת מקום 107 של דילן. להאזנה לשיר: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!

למרות שהוא מוכר כיום כחבר ב- "Deep Purple", ניתן לשמוע את נגינת הקלידים שלו בלמעלה משלוש מאות אלבומים (!!!), מה שממקם אותו כאחד המוזיקאים הכי מוקלטים בכל הזמנים. (Photo: Flickr) גבירותיי ורבותיי היום הגיע תורו של הקלידן האגדי Don Airey שהיה חלק מכל-כך הרבה הרכבים ותרם את הכישרון שלו לשורה ארוכה של אלבומי מופת. הנה כמה עובדות מעניינות עליו: 1. הוא נולד ב- Sunderland אנגליה ב- 21 ליוני 1948 בשם Donald Smith Airey. 2. הוא הושפע מאוד מאהבתו של אביו Norman Airey למוזיקה והחל לנגן בפסנתר כבר בגיל 3. כנער עבר Airey לכלי מקלדת נוספים ביניהם אורגן האמונד. 3. הוא אומנם למד מוזיקה קלאסית אבל התמקצע גם בסגנונות נוספים כמו כשהוא מופיע במועדונים מקומיים עם הרכבי רוק וג'אז. 4. הוא המשיך את השכלתו המוזיקלית באוניברסיטת "Nottingham" בה סיים לימודי תואר במוזיקה וקיבל גם דיפלומה מ- "The Royal Northern College of Music". 5. בשנת 1971 הסתובב בעולם כשהוא מנגן על ספינות שייט, לאפריקה, ארה"ב והמזרח הרחוק. 6. ההופעה הראשונה הגדולה שלו בהרכב רוק היתה עם Cozy Powell, אליו הצטרף בשנת 1974. 7. בשנת 1976 הצטרף דון להרכב הפיוז'ן "Colosseum II" והקליט איתם את האלבומים Strange New Flesh", "Electric Savage ו- "Wardance". 8. בהמשך דון הצטרף לזמן קצר ל- "Black Sabbath" וינגן קלידים באלבום "Never Say Die". 9. אחר כך הוא יענה לקריאה של Cozy Powell ויצטרף ל- "Rainbow". בה היה חבר 3 שנים ונטל חלק בין היתר באלבומים "Down to Earth" ו- "Difficult to Cure". 10. בשנת 1980, בסיומו של סיבוב ההופעות עם "Rainbow" דון נטל חלק אלבום "Blizzard Of Ozz" של Ozzy Osbourne ובין היתר יצר את האינטרו המופתי לשיר "Mr. Crowley". 11. דון יעלה על "הרכבת המטורפת" של אוזי ויישאר איתו עוד שלוש שנים, במהלכם ינגן Diary Of A Madman", "Speak of the Devil ו- "Bark At The Moon". 12. במהלך שנות ה-80 דון הפך לנגן סשנים מבוקש עבור אומנים רבים ובין היתר השתתף באלבומים "Out In The Fields" של Gary Moore ובאלבום "1987" של "Whitesnake". 13. בשנת 1987 הצטרף דון לסיבוב ההופעות של "Jethro Tull" באירופה ובארה"ב. 14. הוא עזב את "ג'טרו טול" בינואר 88' כדי להלחין את אלבום הסולו שלו "K2", שהוקלט עם Gary Moore ו- Cozy Powell. מאז שחרר איירי עוד 5 אלבומי אולפן במסגרת קריירת הסולו שלו. 15. בשנים 1989 ל-1991, חזר לעבוד עם Gary Moore ובין היתר ניגן בקלידיםושימש כמעבד באלבום "Still Got the Blues" שהפך לאלבום הבלוז הנמכר ביותר אי פעם. 16. בשנת 1991 הוא גם השתתף באלבום "Painkiller" של "ג'ודאס פריסט" ובהמשך גם באלבומים "Demolition" ו- "Nostradamus". 17. בשנת 1997 הוא עיבד וניצח על "Love Shine a Light" עבור "Katrina and the Waves" וסייע להם לזכות בתחרות האירוויזיון כנציגי בריטניה. 18. בשנת 2001 הגיעה ההזדמנות להצטרף ל- "Deep Purple". דון התייצב - בהתראה של יום - כדי להחליף את חברו Jon Lord לקראת סיבוב ההופעות של "דיפ פרפל". 19. מאז השתתף דון איירי בכל אלבומי האולפן של "דיפ פרפל" והוא ממשיך להופיע איתם עד היום ברחבי העולם. 20. כמו שכתבנו בתחילת הדברים, איירי השתתף בהקלטות של מאות אלבומים, בין היתר של האומנים הבאים: "ELO", Brian May, Bernie Marsden, Graham Bonnet, "Wishbone Ash" Tony Iommi, Bruce Dickinson, Uli Jon Roth, "UFO ועוד. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

המלצת המערכת... למי שלא מכיר את להקת "Pierce The Veil" זהו מקום מעולה להתחיל, האלבום השני של ההרכב המוכשר, המגוון והדינמי הזה "Selfish Machines" שוחרר ב-21 ליוני 2010 !! אנחנו התוודענו ללהקה בעקבות השיר "King for a Day" מהאלבום השלישי של הלהקה "Collide with the Sky" שיצא ב-2012 וזכה לחשיפה רבה ביוטיוב. אבל אז חזרנו לאלבומים הקודמים שלהם והאלבום הזה תפס אותנו ממש חזק, הוא מעין תעודת זהות של הלהקה שלא מפחדת להשתמש בכישרונה כדי לחקור סגנונות, דינמיקות ומקצבים שונים ומשונים כולל השימוש בכלי הידוע לשמצה - Autotune. מי שמוביל את הלהקה הוא בעיקר Vic Fuentes שהוא הזמר, הגיטריסט והכותב העיקרי. יחד עם המפיק Mike Green הם לקחו את חומרי הרביעייה ויצרו את האלבום המעולה הזה שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד US Heatseekers Albums. ויק כתב את רוב שירי האלבום מלבד שלושה שירים שהוא כתב יחד עם Tom Denney שהיה חבר בלהקת "A Day to Remember". קשה מאוד להגדיר את הסגנון של הלהקה, לדעתנו הוא כל כך מגוון, בלתי צפוי ומחוץ לקופסא באופן כל כך גדול ומודרני שזה פשוט מדהים. צוות של iTunes הגדיר אותו כך: "blurs emo, prog rock, and post-hardcore" אך ויק הגדיר אותו כאלבום למאזינים ולמעריצים של הלהקה שהוא סופר כייפי ויתאים בטרוף להופעות חיות שהקהל ישיר יחד עם הלהקה. האלבום נפתח ב-"Bestios" שיש לו מקצב מוטרף ולטיני עם שאגות וריפים קופצים שישר מעיפים אותך מהכסא עוד לפני שהגעת לפזמון המלטף, עוד לא עברה דקה וכבר הוטרפת משלל מקצבים וקולות שירה שונים. השיר מתאר מערכת יחסים שהייתה לויק דרך נקודת המבט של הבחורה. הקטע הבא "Southern Constellations" הוא פתיח לשיר השלישי "The Boy Who Could Fly" שנפתח במקצב מטורף של גיטרות ותופים ומחזיר את הלהקה לשורשי הפאנק. תשימו לב שבמוסיקה של הלהקה קשה מאוד לעקוב אחרי הסאונד של הגיטרה, הוא מעורבב מאוד חזק עם אלמנטים נוספים ובעיקר עם התופים (תנסו לבודד ותראו), אגב Mike Fuentes הוא אחיו של ויק והמתופף של הלהקה (לשעבר, נכון להיום הוא כבר לא חלק מהלהקה לאחר שהואשם בהטרדה מינית של מעריצה), שמנגן את השיר הזה ובכלל עם פדל בס אחד. ואיזה יופי של דינמיקה יש לשיר הזה שנשבר בבת אחת בפזמון עם הצרחות של ויק וכיף לך לשירו איתו יחד. עוברים ל-"Caraphernelia" שהוא גם שיר שמבוסס על מערכת יחסים שהייתה לויק עם חברתו לשעבר. חברו Jeremy McKinnon מלהקת "A Day To Remember" מעניק כאן את יכולות הגרולינג שלו והופך את השיר הזה לשילוב מעניין ומתפתל של פאנק / מטאל והארד רוק, תענוג צרוף... השיר החמישי באלבום "Fast Times at Clairemont High" הוא שיר אגואיסטי לדבריו של ויק שמדבר על כך שאם "אני לא יכול להשיג אותך אז אף אחד לא יכול". שם השיר הוא מחווה לסרט "Fast Times at Ridgemont High" אך שונה בהתאם לשם בית ספר התיכון בו למדו האחים פונטס. השפעה לטינית נוספת מורגשת בשיר "The New National Anthem" שנפתח בפריטת גיטרה ספרדית. מעין שיר אהבה אלסטי, נחמד ולא דביק ! איפה תמצאו שיר שמתחיל בפריטה ספרדית, ממשיך לדיסטורשנים ואפילו מגיע לצרחות בהמשך, סלט פירות מדהים !! כבר הבנו שזוגיות היא נושא שויק מתעסק בו הרבה בשירים, אפשר להבין, הוא בכל זאת היה נער מתבגר. בשיר "Bulletproof Love" הוא משלב את האהבה שלו לשירים שיש להם דינמיקה שמחה ומקצב כייפי עם טקסטים קודרים וקשים, יש הרבה מזה באלבומים של הלהקה וזה מאוד מיוחד. השיר הזה נכתב כמעין מכתב התאבדות על בחור שהוא אובססיבי לבחורה שהוא לא יכול להשיג... השיר הבא נכתב כמעין חוצץ באלבום, "Stay Away from My Friends" הוא שיר שקט שמבוסס על קלידים וגיטרה אקוסטית. הלהקה רצתה לתת למאזין רגע מנוחה מהטרוף של החלק הראשון של האלבום ולכן יצרה אותו באופן שונה לגמרי מהשירים שלפניו וגם אחריו. השיר התשיעי באלבום "I Don't Care If You're Contagious" שחוזר לדינמיקה המטורפת / מבולגנת / מגוונת של הלהקה, הוא שיר שכתב ויק בעקבות סיפור של מעריצה שאיבדה את בן זוגה בתאונת דרכים. ויק כתב את השיר מנקודת מבטו של החבר. איזה יופי של פתיחה יש לשיר "Disasterology", שיר פשוט מעולה !! בעקבות השיר הבא, "Million Dollar Houses (The Painter)" חטפה הלהקה הרבה אש וביקורות קשות עקב השימוש ב-Autotune שנשמע כאן בברור, אך מבחינתנו זה מגוחך!! תשתמש בכל מה שאתה רוצה ויכול על מנת ליצור את המוסיקה שלך, נקודה ! איזה יופי של מבנה של שיר, פתיחה, בתים, מעברים, פזמון, אנחנו פשוט אוהבים את השילוב הזה שכל כך מאפיין את הרביעייה הזו. השיר שסוגר את האלבום, "The Sky Under the Sea" חוזר שוב למקורות הפאנק של הלהקה עם תיפוף מעולה של מייק, אחד המתופפים האהובים עלינו ביותר (היום הרבה פחות אחרי התקרית המבישה והעבריינית). סיום מעולה לאלבום מעולה !! לא הרבה מכירים את הלהקה הזו ואנחנו שמנו לעצמנו מטרה לשנות זאת, אז גם אם זה נשמע לכם מבולגן מדי, לא קלאסי, אולי אפילו "נערי" מדי, אנחנו מאוד ממליצים לכם לתת ללהקה הזו הזדמנות. רביעייה מוכשרת מאוד עם סגנון מאוד מיוחד !! אתם מוזמנים גם לקרוא על האלבום האחרון שלהם והכל כך משובח "Misadventures". להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 21 ליוני, 1985, "Mötley Crüe" הוציאו את אלבומם השלישי, "Theatre of Pain". האלבום הזה סימן שינוי דרמטי עבור "Mötley Crüe" - הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינה ויזואלית. בעקבות הטון האפל והאגרסיבי של "Shout at the Devil" שמיתג אותם כעובדי "כת השטן", הלהקה פנתה לכיוון גלאם מטאל, ואימצה מראה ויזואלי, דימוי וסאונד תיאטרליים יותר. השינוי לא היה רק ​​שינוי סגנוני; זו הייתה אסטרטגיית הישרדות. בעקבות תאונת הדרכים הטרגית של Vince Neil, שגבתה את חייו של Nicholas "Razzle" Dingley - מתופף להקת "Hanoi Rocks", ועם מתחים פנימיים והתמכרויות לסמים שהלכו וגברו, "Theatre of Pain" הפך לנקודת מפנה עבור "Mötley Crüe". האלבום הוקלט באולפני "Cherokee" בהוליווד עם המפיק Tom Werman, שעבד גם על האלבום הקודם של הלהקה. Nikki Sixx, שהפך אט אט לכח המניע היצירתי של הלהקה, ניתב חלק ניכר מההתמכרויות והשדים הפנימיים שלו למילים שהיו אפלות הרבה יותר יותר ממה שהעטיפה הזוהרת של האלבום הציעה. Tommy Lee נותר כבסיס מוצק על התופים, והוסיף נפח אפילו לרגעים הפופיים ביותר של האלבום ו- Mick Mars הציג את כשרונו בנגינה מגוונת יותר, למרות שבאותה תקופה הלהקה שקלה ברצינות את החלפתו. מנקודת מבט מוזיקלית, "Theatre of Pain" ריכך במעט את הקוצים החדים של הלהקה ואת שורשי ההבי-מטאל. הריפים המחוספסים עדיין היו שם, אבל ההפקה ליטשה אותם עבור MTV והרדיו. אין ספק! זה היה האלבום שעזר להשיק את הגלאם מטאל אל תוך המיינסטרים, וזאת על-אף ספג ביקורת מצד מעריצים מושבעים על נטישת החיספוס המקורי של הלהקה. האלבום נפתח עם "City Boy Blues", שיר יהיר שמרמז על שורשי המלוכלכים והמשוננים של הלהקה עם טוויסט קל שמועצם על ידי סולו הסלייד גיטר והשימוש בפעמון פרה. האנרגיה הגולמית כאן, קובעת את הטון לאלבום מלא בסליז ואטיטיוד, גם אם הריפים מרגישים מלוטשים יותר מאשר נושכים. השיר "Smokin' in the Boys Room", שהינו גרסת כיסוי ללהיט משנת 1973 של "Brownsville Station", היה הסינגל הפורץ של האלבום. נושא בית הספר המרדני והקליפ המושקע הפכו אותו למועדף ב-MTV ונתן ללהקה את הלהיט הראשון שלה בטופ 20. השינוי בסגנון ניכר לא רק בבחירה בקאבר משנות ה-70 (הם כבר עשו זאת באלבום הקודם עם "Helter Skelter" של "הביטלס"). רק שהפעם הלהקה השילה מעצמה את כל האווירה האפלה, בין היתר בסיוע סולו המפוחית ​​של Mickey Raphae, סולו הסלייד וקטע מחיאות הכפיים שצועקים "מיינסטרים". הפזמון המדבק של השיר הפך אותו לגשר תרבותי בין נוסטלגיית הרוק של שנות ה-70 לגלאם של שנות ה-80. מעניין לציין, שהרוח המרדנית הזו הכתה גלים גם בישראל. עוד בשנת 1981 "תיסלם" האגדית עשתה כבוד לשיר באלבום הבכורה שלה "רדיו חזק", עם קאבר ששיקף את אותה התרסה מתבגרת ואנרגיה מרדנית. ניתן לומר שהאלבום מתחיל בשיר השלישי - "Louder Than Hell", שם ניתן כבר לשמוע את "Mötley Crüe" הישנה והטובה עם שיר שמציע הפוגה כבדה יותר בתוך כל הגלאם. השיר שנכתב במקור בתקופת "Shout at the Devil" (תחת הכותרת "Hotter Than Hell"), מחזיר את הגיטרות הרועשות והאווירה האפלה והמרושעת, והוא ללא ספק אחד הקטעים הבודדים באלבום ששומרים על העוצמה הקודמת של הלהקה. אחריו מגיע "Keep Your Eye on the Money" שיצא כסינגל השלישי מהאלבום ורוכב על גרוב הדוק עם מילים חדות על תהילה ופיתוי, אשר מרמזות על ההתבגרות הלירית של Nikki Sixx. לטעמנו, אחת הפנינים הלא מוערכות של האלבום. אבל היה זה דווקא "Home Sweet Home" שהפך למרכז הרגשי של האלבום ולרגע שיגדיר אותו, למרות שחלק מהנוכחים באולפן לא היו מרוצים מהחלטת הלהקה להקליט בלדה ולהוציא אותה כסינגל. הבלדה מונעת הפסנתר הזו חשפה את הצד רך יותר של הלהקה, והפכה לבית ספר לבלדות הגלאם מטאל שישלטו במחצית השנייה של העשור. השיר נכתב על ידי Nikki Sixx ו- Tommy Lee, שגם מנגן כאן בפסנתר. באותה תקופה, השיר לא הצליח במצעדים, אך הקליפ שלו היה אהוב על המעריצים ומאוחר יותר הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהופעות החיות ואוספי הלהיטים הגדולים של הלהקה. השירים "Tonight (We Need a Lover)" ו- "Use It or Lose It" הם להיטי גלאם רוק פשוטים, כיפיים, ראוותניים, ובנויים לאיצטדיונים. הם אולי לא נושאים את העומק של החומרים המוקדמים של הלהקה, אבל הם לוכדים את רוח ההוללות של אמצע שנות ה-80, אשר גם הגדירה את אורח החיים הקיצוני של "Mötley Crüe". הקטע "Save Our Souls" הוא אולי השיר האפל והכי פחות מוערך באלבום, בו Sixx מתייחס להתמכרותו להרואין. הוא מונע על ידי ריף אפל ומהפנט וליקוקי הסלייד גיטר של Mick Mars, ולטעמנו בולט כאחד השירים המעניינים יותר באלבום. מעניין שהשיר "Raise Your Hands to Rock" עושה שימוש נרחב בגיטרות אקוסטיות וקורץ אפילו למוזיקת ​​קאנטרי, אבל בהמשך הוא חוזר למשבצת הגלאם מטאל עם הפזמון הקליט שחוזר על המילה "Rock" בדיוק כמו ש-"Twisted Sister" עשו זאת שנה קודם לכן עם הלהיט "I Wanna Rock" (שגם הוא הופק על ידי Tom Werman). האלבום מסתיים עם "Fight for Your Rights", ניסיון שלא צלח לייצר להיט המנוני שנכשל מבחינה גם מבחינה לירית, אך עדיין מנסה לתעל את האנרגיה המרדנית שעליה בנתה הלהקה את שמה. האלבום "Theatre of Pain" זכה לביקורות מעורבות עם יציאתו. המבקרים היו חלוקים בדעותיהם, ואפילו הלהקה הביעה הסתייגויות לגביו במבט לאחור - ניקי סיקס כינתה אותו פעם "ערימת זבל". ובכל זאת, הוא השיג מעמד פלטינה ארבע פעמים בארה"ב, הגיע למקום ה-6 במצעד בילבורד 200, ועזר לבסס את מקומה של "Mötley Crüe" בפנתיאון הגלאם מטאל. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום השלישי של "Deep Purple", הנושא גם את שם הלהקה, שוחרר ב- 21 ליוני 1969. זה האלבום האחרון של הלהקה בהרכב הראשון שלה הידוע גם כ- MKI, ואשר כלל את הסולן Rod Evans והבסיסט Nick Simper אשר יפוטרו בהמשך מן הלהקה לטובת שינוי צליל וסגנון שונים. הסגנון המוזיקלי של האלבום נע בין רוק מתקדם ופסיכדליה ועד רוק כבד ומוזיקה קלאסית, כאשר המגמה הכללית היא מעבר לצליל כבד יותר ולנוכחות גדולה יותר של תפקידי הגיטרה, מאשר בשני האלבומים הקודמים. השינוי בצליל נבע בעיקר ממוערבותו הגוברת של הגיטריסט Ritchie Blackmore בתהליך הכתיבה. בסוף שנת 1968 יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בארה"ב לשם קידום מכירות אלבומה השני "The Book of Taliesyn". הלהקה שבה לאנגליה ב- 3 לינואר 1969 ומיד החלה לעבוד על חומרים לאלבומה השלישי. חברת התקליטים הפעילה לחץ על הלהקה לשחרר להיט בסגנון Hush מאלבומה הראשון, אך החומרים איתם עבדה הלהקה היו הרבה יותר מורכבים מכדי לשמש "להיט" בן 3 דקות. בכדי לספק ולו במעט את תאוות חברת התקליטים, נכנסה הלהקה ב- 7 לינואר לאולפן והקליטה את השיר "Emmaretta", אשר נכתב על Emmaretta Marks שהיתה חלק מהמופע "שיער" ושאותה פגש אוואנס במהלך סיבוב ההופעות בארה"ב. השיר שוחרר כסינגל כבר בחודש פברואר 1969. השיר לא תאם בסגנונו לרוח של האלבום ההולך ומתהווה, ולכן נותר כסינגל ולא זכה להיכלל באלבום. במהלך אותן סשנים הקליטה הלהקה גם את "The Bird Has Flown" הכבד והניסיוני יותר ושיר זה כן יזכה להיכנס לאלבום. לאחר שהניחו ולו במעט את דעתה של חברת התקליטים עם הסינגל "Emmaretta", יכלה הלהקה להתפנות להמשך כתיבת החומר לאלבומה השלישי. הנהלת הלהקה הצליחה לסדר לה חלון לביצוע ההקלטות בחודשים פברואר ומרץ של שנת 1969. הלחץ על הלהקה היה כבד. זה היה אלבומה השלישי בפחות משנה וחצי של פעילות, כאשר במקביל לכתיבת החומרים וההקלטות היתה צריכה הלהקה לצאת לסיבובי הופעות. למרות הלחץ הזה והזמן הקצר שנותר להם לכתיבה ולביצוע ההקלטות, הצליחה הלהקה לכתוב 7 קטעים חדשים, יותר ממספר הקטעים המקוריים שהכניסה הלהקה לכל אחד משני אלבומיה הקודמים. הלחץ פעל על חברי הלהקה בצורה חיובית ככל הנראה, כי החומרים המקוריים שהצליחו לייצר לא היו רק רבים יותר מבחינת הכמות אלא בהחלט גם מבחינת האיכות. (Photo: John Minihan) האלבום נפתח עם "Chasing Shadows" שכתבו Jon Lord ו- Ian Paice והוא מובל על-ידי התיפוף המתגלגל והמקצבים האפריקאיים שהביא איאן פייס לשיר. הרצועה "Blind" נכתבה על-ידי Jon Lord על אחד מסיוטיו. הנגינה של לורד בצ'מבלו בשיר הזה לא פחות ממופלאה. מיד אחריו מגיעה הבלדה "Lalena", השיר הלא מקורי היחידי באלבום שנכתב על-ידי דונובן. הלהקה העניקה לשיר אינטרפרטציה משלה עם תיפוף על גבול הסווינג של Ian Paice ונגינה ג'אזית משהו של לורד שמפליא כאן עם אחד הסולואים היפים והמלודיים שלו. השיר יהפוך כמובן ל"להיט" מוכר של הלהקה, גם כאן בארץ. הקטע האינסטרומנטלי הקצר "Fault Line" הושפע מרעידות האדמה שחוותה הלהקה בלוס אנג'לס במהלך סיבוב ההופעות האחרון שם, והוא כולל אפקט פסיכדלי ומעניין בדמות השמעה לאחור של מהלכי התופים של Ian Paice. הרצועה "The Painter" הינה מהלך בלוז 12 תיבות קלאסי, שנכתב על-ידי הלהקה בכדי לספק את הביקוש ההולך וגובר של הקהל הבריטי לקטעים מבוססים בלוז-רוק. השיר הוקלט באולפן בלייב ללא כל עריכה והוא כולל סולו גיטרה בלוזי "מחשמל" ועוצמתי של בלקמור. כאן המקום לציין שעד לתקופת הקלטת האלבום נהג בלקמור להשתמש בגיטרת גיבסון, כאשר במהלכה עבר בלקמור בהדרגה לשימוש בגיטרת פנדר סטרטוקאסטר, שהגיטריסטים אותם העריץ השתמשו בה. הגיטרה הזאת תהפוך לסימן ההיכר של בלקמור בתקופות השיא של הלהקה ומעבר, ולמעשה עד היום. אגב על-פי מקורות שונים בלקמור רכש את גיטרת הסטראטוקסטר הראשונה שלו מלא אחר מאשר Eric Clapton, אך זו היתה גירסה מהונדסת של הסטראטוקסטר שהקשתה על נגינתו של בלקמור, בשל העובדה שהצוואר שלה היה של גיטרת פנדר טלקאסטר, עם גוף ופיקאפים של סטראטוקסטר. פותח את צידו השני של הויניל קטע הבלוז-רוק נוסף "Why Didn't Rosemary?", אשר הושפע מסרט הקלאסיקה של רומן פולנסקי בכיכובה של מיה פארו "Rosemary’s Baby", ואשר בו צפו חברי הלהקה יחד בקולנוע. הלהקה הודתה שהשיר הושפע מאמן הבלוז האמריקאי Otis Spann. למרות שמדובר בשיר בלוז, אין מדובר בבלוז במבנה הקלאסי כמו בשיר הקודם, שכן הוא כולל 14 תיבות בבתים ואילו 17 תיבות במהלך סולו הגיטרה של בלקמור. חותמת את האלבום היצירה המופלאה בת 12 הדקות "April". זו היצירה הארוכה ביותר שזכתה להיכלל באלבום אולפן של הלהקה, שנכתבה בעיקרה על-ידי הגיטריסט ריצ'י בלקמור על החודש בו נולד. היצירה כוללת 3 חלקים כאשר החלק המרכזי הינו קטע אינסטרומנטאלי בסגנון מוזיקה קלאסית שהולחן על-ידי Jon Lord ומבוצע על-ידי תזמורת קלאסית. הקטע הראשון מנוגן אך ורק על-ידי לורד ובלקמור, כאשר בלקמור מנגן על גיטרות, אקוסטית וחשמלית, וג'ון לורד על אורגן ופסנתר. הקטע השני הוא כאמור הקטע המתוזמר והקלאסי שהולחן על-יד לורד והוא כולל בין היתר את השימוש בכלים, חליל, קלרינט וכלי מיתר. הקטע השלישי והאחרון כולל גם שירה של Rod Evans. הלהקה כתבה בעטיפת האלבום כי הם "מקווים שהיצירה אפריל תעביר מסר של העלאת זכרונות אישיים מחודש יפה, אך עצוב (בשבילנו)". האלבום לא זכה למכירות ברמה משביעת רצון בעת צאתו, בין היתר בשל הביקורת שגררה עטיפת האלבום. העטיפה הינה מקטע מציור מהמאה ה-15 "The Garden of Earthly Delights" של האמן הגרמני-הולנדי Hieronymus Bosch. הציור אשר מציג לשיטת האמן כיצד ניראה הגהינום, נתפס אצל הקהל בארה"ב כציור אנטי דתי ולא מוסרי, הכולל גם דמויות בעירום. מעניין לציין שאותו ציור בדיוק, רק בגירסה הצבעונית שלו, עיטר שנתיים קודם לכן את עטיפת האלבום "One Nation Underground" של להקת הפולק הפסיכדלית "Pearls Before Swine", אך באותו מקרה העטיפה לא זכתה כלל לביקורת. אגב, העובדה שבאלבום של דיפ פרפל קיימת גירסת שחור לבן של הציור אינה מכוונת ומקורה בטעות. חדי העין מביניכם בוודאי יבחינו שדמויות מיניאטוריות של חברי הלהקה הושתלו בצורה רשלנית וחובבנית אל תוך הציור של בוש. האלבום הזה מהווה למעשה את "שירת הברבור" של ההרכב הראשון של הלהקה MKI. לאחר צאת האלבום יוצאת הלהקה לסיבוב הופעות בארה"ב, אשר במהלכו נפגשו הקלידן Jon Lord הגיטריסט Ritchie Blackmore והמתופף Ian Paice בכדי לדון בעתידה של הלהקה. השלושה הביעו פה אחד את רצונם לעשות שינוי מהותי בכיוון המוזיקלי של הלהקה ולקחת אותה לכיוונים כבדים יותר. לשלושתם היה ברור שהזמר רוד אוונס והבסיסט ניק סימפר לא יתאימו לסיגנון החדש בו הלהקה הולכת ולכן הוחלט על החלפתם. כידוע, כבר בחודש יוני 1969 הוא חודש יציאת האלבום נושא סקירתנו, נבחרו איאן גילאן ורוג'ר גלובר, שניהם היו חברים בלהקת "Episode Six", אך בשלב זה זהותם נשמרה עדיין בסוד כמו גם הכוונה לפטר את השניים האחרים. כפי שנכתב כבר בדפי ההיסטוריה של הרוק, השינוי האמור בהרכב הלהקה ובסגנונה, יובילו אותה זמן קצר לאחר מכן להצלחה עולמית ולכתיבת יצירות אדירות שיהוו את אחד מעמודי התוך של ז'אנר ההארד-רוק והמטאל. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

טוב, אז אחרי הפוסט אתמול על מכירת אוסף הגיטרות של David Gilmour ב- 20 ליוני 2019, הרגשנו שאנחנו חייבים לספר לכם ששיא גינס למכירה של גיטרה בודדה נשבר שנה ויום לאחר מכן, ביום 21 ליוני 2020. (Photo: Frank Micoletta) השיא הזה הוחזק עד היום על-ידי גיטרת ה- "Black Strat" - פנדר סטרטוקסטר 1969, עליה ניגן גילמור החל מהאלבום "The Dark Side of the Moon" ועד לאלבום "The Final Cut", ואשר עליו סיפרנו לכם רק אתמול, כאן. אז היום נמכרה הגיטרה עליה ניגן Kurt Cobain במהלך מופע MTV Unplugged המפורסם שנערך בשנת 1993 בסכום אסטרונומי של $6,010,000, לעומת סכום של $3,975,000 אשר שולם על הבלק סטראט של David Gilmour. מדובר בגיטרה אקוסטית מדגם "Martin D-18E" משנת 1959 בה זכה איש העסקים האוסטרלי Peter Freedman נשיא Rode Microphones, במכירה פומבית שהסכום ההתחלתי שלה היה $1,000,000. הגיטרה הגיעה עם הקייס המקורי שלה הנושא פוסטר שקורט קוביין הדביק עליו. (Photo: AFP) פרידמן ציין שרכישת הגיטרה הייתה עבורו "הזדמנות של פעם בחיים" וכי הוא מתכוון להציג אותה בתערוכות מסביב לעולם. בית המכירות "Julien" ציין שבמהלך המכירה נשברו 5 שיאי גינס, ביניהם זה שהזכרנו וכן המחיר הגבוה ביותר ששולם על פריט ממורביליה אחד. ואם אתם תוהים כיצד הפריט הזה הגיע בכלל למכירה פומבית, כאשר ברור שמדובר בצעד הכי רחוק ממה שקוביין עצמו מייצג, אז במאי 2018 בתו של קוביין Frances Bean הפסידה את הגיטרה במשפט הגירושין שלה לבן הזוג שלה Isaiah Silva. הוא טען במשפט שפרנסיס העניקה לו את הגיטרה במתנה ולכן היא צריכה להיות רכושו, פרנסיס כמובן הכחישה את הטענה אך זה לא עזר והשופט העניק לסילבה את הגיטרה המופרסמת. סאגת הגירושין הייתה מלוכלכת, ארוכה ומפורסמת, בשלב מסויים האשים סילבה כי פרנסיס תכננה לרצוח אותו ולגנוב חזרה את הגיטרה!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם על Joey Kramer הידוע בעיקר בתור המתופף של להקת הרוק "Aerosmith'". הנה כמה עובדות עליו: (Photo: Mauricio Santana) = הוא נולד ב- 21 ביוני 1950 בברונקס, ניו יורק, ארצות הברית. שמו המקורי הוא Joseph Michael Kramer. = ג'ואי הוא יהודי שחגג את ה"בר המצווה" שלו בגיל 13. = קרמר התחיל לנגן בתופים בגיל 14. = הוא ציין את המתופפים Ginger Baker, Gene Krupa, Buddy Rich, ו- Ringo Starr כהשפעותיו המוקדמות. סגנונות הנגינה שלהם עזרו לו לעצב את טכניקת התיפוף ואת טעמו במוזיקה. = בתחילת שנות ה-70, קרמר היה חבר ב- "The Institution" להקת גראג' מניו ג'רזי שהוקמה על ידי Philip Rubin, J. Howard Duff, Richie Lester, ו- Marv Coopersmith. = ג'ואי קרמר, יחד עם Steven Tyler, Joe Perry, Tom Hamilton, ו- Ray Tabano, הקימו את "Aerosmith" בשנת 1970. הלהקה המשיכה והפכה לאחת מלהקות הרוק המצליחות באמריקה. = ההופעה הראשונה של "Aerosmith" נערכה ב-6 בנובמבר 1970. תוכלו לקרוא עליה כאן. = קרמר היה זה שהגה את השם "Aerosmith'". הוא חשף כי הגה את השם תוך כדי האזנה לאלבומו של הארי נילסון "Aerial Ballet" ב- 1968, שנתיים לפני הקמת הלהקה. = סגנון התיפוף של קרמר מתאפיין בגרובים העוצמתיים ובמקצבים המדויקים שלו. הוא משלב אלמנטים של בלוז, רוק ופאנק בתיפוף שלו, ובכך יוצר צליל ייחודי ל- "Aerosmith". = כחבר ב- "Aerosmith", קרמר היה חלק ממספר אלבומים מובילים ולהיטי ענק. כמו "Dream On", "Walk This Way", "Sweet Emotion" ו- "I Don't Want to Miss a Thing". = קרמר היה חלק מכל 15 אלבומי האולפן של "Aerosmith". = ניתן לשמוע את אחד מאינטרו התופים האייקוניים ביותר של קרמר בשיר "Walk This Way" של "Aerosmith", שהפך להמנון רוק קלאסי נצחי. = בשנים האחרונות, ג'ואי קרמר התמודד עם כמה בעיות בריאותיות. ב- 2019 הוא סבל מפציעה שהובילה לכך שלא יכול היה להופיע יותר עם "Aerosmith" לתקופה ארוכה. = קרמר נתן הופעת אורח בעונה ה- 22 של "משפחת סימפסון", בפרק "The Ned-Liest Catch". = גם ג'סי של בנו של קרמר מנגן בתופים. הוא מילא את מקומו של ג'ואי ב- 2005 במספר הופעות של "Aerosmith" בזמן שג'ואי מתאושש ממתיחת שרירים. = מחוץ לקריירה המוזיקלית שלו, ג'ואי קריימר הוא בעל בית קפה בשם "Rockin' & Roastin'", המציע תערובות קפה אורגניות. = בשנת 2010 הוא הוציא לאור את "Joey Kramer Hit Hard", הידוע גם בשם "Hit Hard". מדובר במשחק מוזיקה ל-iOS, הראשון בסדרה שחולק את שמו של ג'ואי עם ספר הזיכרונות שלו "Hit Hard: A Story of Hitting Rock Bottom at the Top", שפורסם ביוני 2009. = "אירוסמית'", עם ג'ואי קרמר, נכנסו ל"היכל התהילה של הרוקנרול" ול- "היכל התהילה של כותבי השירים". הם גם קיבלו מספר פרסי גראמי במהלך הקריירה שלהם. = ג'ואי קרמר היה נשוי פעמיים. נישואיו הראשונים היו לאפריל קרמר, ונולדו להם שני ילדים משותפים. לאחר גירושיהם, הוא התחתן עם לינדה קרמר בשנת 2009. = בשנת 2020, ג'ואי קריימר עלה לכותרות כאשר תבע את חבריו ללהקה ועתר לחזרתו ל- "Aerosmith" לאחר שהחלים מבעיותיו הבריאותיות. העניין המשפטי נפתר בסופו של דבר, אך הוא לא חזר להופיע עם הלהקה. = במאי 2023 הכריזה הלהקה על סיבוב הופעות פרידה בשם "Peace Out: The Farewell Tour" שלא יכלול את ג'ואי קרמר. הסיבוב נדחה בשל בעיות במיתרי הקול של הזמר Steven Tyler ונקבע מחדש לחודש ספטמבר 2024. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

לפני שאנחנו מתחילים את חגיגת יום ההולדת המפואר של האלבום "The Real Thing" של Faith No More אנחנו מבקשים שתקחו רגע את האלבום ובכל שיר תנסו לבודד בכל פעם כלי אחר. פעם את התופים, את הגיטרה, את הבס והבנתם את הרעיון. במידה ותצליחו לבצע את התרגיל המורכב הזה אתם תרגישו שבכל שיר, כל כלי מנגן סיגנון אחר של מוסיקה... מטאל / ג'אז / ראפ / רוק כבד וכדומה... ואתם שואלים את עצמכם איך זה קורה??? אז הכל התחיל ב- 1979 (ובכוונה אנחנו הולכים עד לשם) אז הוקמה Faith No More תחת מגוון מעוות של שמות, Billy Gould הבסיסט ו- Mike Bordin המתופף הם בעצם עמוד השידרה של הלהקה שלא השתנה מיום הקמתה ויש לכך סיבה. כבר הזכרנו בסיקור של "Angel Dust" שזוהי "חטיבת הקצב" מהמדהימות ביותר ברוק ויש לה השפעה עצומה על הסאונד של הלהקה. בשנת 1985 הם הוציאו את האלבום "We Care A Lot" וב- 1987 הם שחררו את האלבום "Introduce Yourself", עם הזמר Chuck Mosley. לאחר יציאת האלבום השני, מצבו של צ'אק שהיה מכור לסמים ובעל שגעונות מוטרפים, עם נטייה חזקה לאלימות, התדרדר בצורה משמעותית. למרות כשרונו הלא גדול בשירה, אישיותו העניקה להופעות של הלהקה צבע וצורה שונים ומפתיעים. אך מצבו הלך והתדרדר...מדי פעם הוא היה מרביץ לחברי הלהקה, משתכר בהופעות או צורך סמים עד לאיבוד הכרה. הקש ששבר את גב הגמל היה במסיבת השקה לאלבום "Introduce Yourself" אשר במהלכה צ'אק פשוט נרדם על הבמה כשהוא מחוסר הכרה. הלהקה החליטה לבעוט את הזמר החוצה והחלה לעבוד על האלבום החדש. למרות ההתנתקות מהזמר שלהם, חרף מסע ההופעות הארוך, כשהם סחוטים ומעט אובדי עצות, הם החלו לכתוב ולהלחין. במהלך הכתיבה הם החלו לחפש זמר וקלטת שהגיעה לידיו של מייק בורדין (כי מייק פאטון שם אותה שם) הרשימה מאוד את חברי הלהקה. בקלטת היו מספר שירים שמייק הקליט עם הרכב "האם" שלו (מהתיכון) Mr. Bungle. רק כדי להבין את הסגנון של Mr. Bungle, נתאר אותו כפי שמייק מתאר..."אנחנו ילדי נינטנדו, אז אנחנו נכנסים לאולפן ויש את כל הכפתורים הקטנים האלה ואנחנו פשוט חייבים לשחק עם החוגות וללחוץ על הכפתורים". אין דרך יותר טובה מלתאר את סגנון המוסיקה של הלהקה. בכל מקרה, חברי פיית' התרשמו, הזמינו אותו לג'אם סשן והחיבור היה מושלם!! הסאונד הכבד, המגוון והדינמי של הלהקה השתלב בצורה מושלמת עם סגנון השירה והאופי המוטרף של מייק. בהמשך לתאור הקודם הוא סיפר..."אז זה היה מוזר בשבילי לנסות לשים משהו על שיר ליניארי אמיתי, בית / פזמון / בית / פזמון. אז אני חושב שעשיתי את מה שבאמת היה ברור. זה בסדר, אבל מאז, אני בהחלט נשבע להשקיע הרבה יותר זמן ומאמץ, לתוך משהו שאני עושה". (Photo: Mick Hutson) כאן זה המקום לפתוח בדיון (שסופו ידוע מראש מבחינתנו) מי משפיע יותר על הסאונד של הלהקה?? מייק עצמו או שאר חברי הלהקה. הרי אם מאזינים ל- Mr. Bungle שומעים שיש אלמנטים מקבילים של סגנון שירה ודינמיקה כמו בפיית' וכשמאזינים לאלבומים הקודמים של Faith No More מזהים יפה מאוד את הגיטרות, הקלידים ואת הדינמיקה של Mr. Bungle. אנחנו נותיר את השאלה כרגע פתוחה אך רק נציין שללא ספק הקול העוצמתי, המגוון והדינמי של מייק הביא איתו מימד חדש ללהקה. ממש כמו שזורקים סוכריית מנטוס לבקבוק קולה, זה בדיוק מה שקרה לפיית' נו מור עם הגעתו של מייק פאטון!! המפיק Matt Wallace שהפיק את שני האלבומים הראשונים של הלהקה ואחד מהאנשים הקבועים שליוו אותה היה פשוט בהלם מקולו של מייק, אך גם מאופיו שהזכיר לו קצת את צ'אק. הוא סיפר שלעבוד עם מייק היה כמו לנסות לרכב על שור ברודיאו. אך הוא ידע לעבוד איתו ולהוציא מהכשרון שלו דברים גדולים... לאלבום הזה מייק הגיע באיחור. חברי הלהקה כבר כתבו והלחינו את רוב השירים, הם גם לא היו מעוניינים שמייק יתחיל להתעסק להם ביצירה. כך יצא, שמייק שהיה צריך להתאים את עצמו לחומר הכתוב. הוא ישב וכתב תוך שבועיים את המילים לכל השירים באלבום! בדיוק כמו שיר הפתיחה של האלבום "From Out Of Nowhere" מייק פרץ לתוך עולם הרוק, שלהזכירכם רק התחיל לעכל את סצנת הגראנג', אחרי הגלאם והמטאל. זהו שמייק פרץ, אבל בהתחלה האלבום לא!! השיר הפותח שיצא כסינגל הראשון של האלבום באוגוסט 1989 "From Out of Nowhere", היה תצוגת תכלית לכשרונה של הלהקה. הקצב המהיר, המלודיה, השילוב עוצמתי של השירה הדינמית של מייק עם חטיבת הקצב המופלאה ועטופים בצלילי הקלידים...כל אלה לא עזרו והשיר לא זכה להשמעות או להכרה. כמעט שנה עברה, ואז יצא הסינגל השני מהאלבום "Epic" אשר כשמו כן הוא, הוא פשוט אפי!! עם הבס הקטלני, התופים הדופקים, הקלידים המלווים והראפ של מייק יצרו שיר פריצה מהסרטים!! השיר הפך ללהיט בין רגע, עם קליפ שיש אומרים שהוא שנוי במחלוקת והכל בגלל דג אחד, MTV הריצו אותו כל היום וכל הליל ובצדק. רק לראות את הפסנתר מתפוצץ בסוף, זה כבר שווה הכל...עד היום זהו הסינגל המצליח והפופולארי ביותר של הלהקה. אכן הסינגל הביא את האלבום הזה למרכז העניינים אך עדיין האלבום הזה היה קשה לעיכול בארה"ב. מה שמעניין הוא שב-UK הוא החל לתפוס תאוצה משמעותית וכיכב במצעדים. רק לאחר שנה יצא הסינגל השלישי מהאלבום - "Falling To Pieces", גם בשיר הזה (ובמקרה של פיית' אנחנו אוהבים לחזור על עצמנו), חטיבת הקצב שפותחת את השיר עם הבס והתופים נחתכת בעוצמה ע"י הגיטרה של James Martin שעושה עבודה פשוט מופלאה. בדומה לקודמו, הסינגל הזה ממשיך את העליה של האלבום וגם הופך לאחד השירים המוכרים והפופולארים של הלהקה. האלבום ממשיך עם שיר מטאל כבד "Surprise! You’re Dead!" ומייק והגיטרה הולכים יד ביד לקרוע את עור התוף שלך, עד שנכנסים לרגיעה קלה עם פתיחתו של השיר "Zombie Eater" המוביל אותך כשה תמים הישר אל תוך הלוע של הזומבי, שם בורדין דופק על התופים כשמייק מנסה להשמיע את קולו, שינוי מקצב וסגנון שירה מהמדהימים באלבום ויש לנו צמרמורת רק מלכתוב על זה. נעבור לשיר השישי באלבום שעל שמו הוא נקרא, כן...כן... "זה הדבר האמיתי" ואת חטיבת הקצב אתם זוכרים? איך בורדין מקפיץ את המקלות על ה"רים" של הסנר פשוט גן-עדן למתופםים, ואז ג'ים מתעצבן ונותן בגיטרות, אז מייק משנה את קולו בהתאם ומביא פזמון לפנתאון!! ויש כאן את "Underwater Love" הFאנקי, שמוביל אותנו ל"The Morning After", אשר שבאופן אירוני לחלוטין עדיין מתכתב עם אלבומי הלהקה מתקופת צ'אק, ויש את "Woodpecker from Mars" הקטע האינסטרומנטאלי על גבול הפסיכדלי, ואת הקאבר הפנומנאלי לשיר "War Pigs" של Black Sabbath, רק כדי לסיים עם "Edge of the World" הג'אזי, שבא להעניק לנו את החותמת הסופית ש"סוף העולם" הגיע והרגע סיימנו להאזין לדבר הכי מוטרף בעולם, עירוב של מטאל וסינתפופ, הארד רוק והיפ-הופ, פרוגרסיב וג'אז... לא נסיים לפני שנאמר כמה מילים על שערוריית Red Hot Chili Peppers ומייק כי אי אפשר בלי... לאחר יציאת האלבום או ליתר דיוק, לאחר יציאת הקליפ של השיר "Epic", הזמר של הצ'ילי פפרס Anthony Kiedis האשים את מייק בכך שהוא גונב לו את הסטייל. כן ביצ'ס, שמעתם נכון, הוא גנב לו את הסטייל!! התנועות של מייק על הבמה ובאלבום הזכירו את הופעתו של אנתוני על הבמה. הם אפילו רצו "לגלח לו את הראש ולחתוך לו את הרגל כדי שהוא יהיה חייב להמציא סגנון חדש לעצמו" (כך לדברי אנתוני). כשמייק שמע אודות העניין הוא כמובן הגיב בגיחוך עמוק כיאה למייק וטען שזה מאוד מחמיא לו שעושים עניין כזה גדול מאיך שהוא נראה על הבמה. כמובן שבסוף הכל טוב, הם השלימו וחיו באושר ועושר... קידיס הודה אפילו שהוא אוהב את האלבום ושמייק מאוד מוכשר, אבל הדרך לשם היתה רצופה מהמורות, עקיצות וירידות וביניהם הירידה המפורסמת של מייק על קידיס בהופעה של מר. באנגל עם פיאה בלונדינית וביצוע הומוריסטי לקליפורניקיישן. להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 20 ליוני 2019 שבר David Gilmour מספר שיאי גינס כשהעמיד את אוסף הגיטרות שלו למכירה. המדובר באוסף עצום של 127 גיטרות עליהן ניגן גילמור במהלך השנים, ובין היתר הגיטרות עליהן ניגן באלבומי המופת של "Pink Floyd". המכירה בוצעה דרך בית המכירות המפורסם Christie's בניו יורק ובסיומה גויס סכום פנטסטי ובלתי נתפס של $21,490,750. בין הגיטרות שנמכרו הייתה גיטרת ה- Black Strat - פנדר סטרטוקסטר 1969, עליה ניגן גילמור החל מהאלבום The Dark Side of the Moon ועד לאלבום The Final Cut. גיטרה זו נמכרה בסכום אדיר של $3,975,000 ושברה את השיא של הסכום הגבוה ביותר בו נמכרה גיטרה אי פעם. שיא נוסף שנשבר באותו היום הוא הסכום הגבוה ביותר בו נמכרה גיטרת Gibson Les Paul. זו היתה גיטרת לס פול שנת 1955 בצבע זהב עליה ניגן גילמור את השיר "Another Brick in the Wall, Part 2" והיא נמכרה בסכום של $447,000. את כל הכספים ממכירת אוסף הגיטרות שלו תרם גילמור לאירגון ClientEarth - אירגון ירוק אשר חרת על דיגלו את השמירה על כדור הארץ. לרשימה חלקית של הגיטרות שנמכרו באותו היום כנסו לקישור: כאן. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

קבלו כמה עובדות מעניינות על Michael Anthony, הידוע בעיקר כבסיסט וזמר הליווי של להקת "Van Halen": הוא נולד בשם Michael Anthony Sobolewski ב-20 ביוני 1954, בשיקגו, אילינוי. הוא עבר לקליפורניה כילד וגדל בארקדיה, קליפורניה. אביו היה חצוצרן, דבר שהשפיע על התעניינותו המוקדמת במוזיקה. מייקל החל לנגן בחצוצרה בצעירותו, אחר כך בגיטרה, ולבסוף עבר לנגן בס במהלך לימודי התיכון. הוא למד בתיכון ארקדיה, והיה חלק מכמה להקות מקומיות. בהמשך הוא למד במכללת פאסדינה סיטי, שם פגש את Alex Van Halen ,Eddie Van Halen ו- David Lee Roth. מייקל הצטרף ללהקת "Mammoth" שם ניגנו השלושה בתחילת שנות ה-70, בעודו מחליף את הבסיסט מארק סטון. בהמשך הלהקה שינתה את שמה ל- "Van Halen". בנוסף לנגינת הבס בלהקה, אנתוני היה גם זמר הליווי של "Van Halen". הוא סיפק קולות רקע בלהיטים כמו "Panama", "Ain’t Talkin’ ‘Bout Love" ו-"Why Can’t This Be Love". אנתוני ניגן באלבום הבכורה של "Van Halen" משנת 1978, אלבום פורץ דרך בהארד רוק. בשנת 1979 הוציאה הלהקה את האלבום השני "Van Halen II", שם ביסס אנתוני עוד יותר את תפקידו כזמר ליווי וכנגן הבס של הלהקה. אנתוני היה גם חלק באלבום "MCMLXXXIV (1984)", אחד האלבומים המצליחים ביותר של הלהקה. הוא ניגן שם גם בבס סינת'י בשיר "I'll Wait". אנתוני נשאר עם "Van Halen" גם לאחר ש- David Lee Roth עזב את הלהקה ו- Sammy Hagar הצטרף אליה בשנת 1985. הוא ניגן באלבום "5150" שיצא בשנת 1986, האלבום הראשון של הלהקה שהגיע למקום הראשון. הוא היה חלק מהלהקה באלבומים הבאים "OU812" משנת 1988, דרך "For Unlawful Carnal Knowledge" משנת 1991 אשר זכה בפרס גראמי. אלבום האולפן האחרון של אנתוני עם הלהקה היה "Van Halen III" שיצא בשנת 1998. הוא הוחלף על ידי Wolfgang Van Halen בשנת 2006. אנתוני ידוע בשימוש בגיטרה הבס האייקונית של ג'ק דניאלס, שצורתה כבקבוק ויסקי. אנתוני שמר על קשר יצירתי ואישי חזק עם Sammy Hagar גם לאחר שעזבו את "ואן הלן". הוא ניגן בלהקת הליווי של האגר "The Waboritas" בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000. בהמשך, בשנים 2002–2003, הוא הצטרף לסופרגרופ "Planet Us" עםSammy Hagar, Neal Schon, Deen Castronovo, ו- Joe Satriani. בשנת 2008 אנתוני ייסד את הסופרגרופ "Chickenfoot" עם Sammy Hagar, Joe Satriani, ו- Chad Smith מלהקת "Red Hot Chili Peppers". הם הוציאו את "Chickenfoot" בשנת 2009 ו- "Chickenfoot III" בשנת 2011, וזכו לביקורות חיוביות. בשנת 2014, אנתוני הקים את "Sammy Hagar and The Circle" עם Jason Bonham, Vic Johnson, ו- Sammy Hagar. בשנת 2015 הם הוציאו את "At Your Service", אלבום הופעה חיה הכולל שירים של "Van Halen" וקלאסיקות מתקופת הסולו של האגר והחברים. בשנת 2019 הוציאו "The Circle" את "Space Between", אלבום האולפן הראשון שלהם, שהגיע למקום הרביעי במצעד הבילבורד 200. בשנת 2021 הם הוציאו את "Lockdown 2020", אלבום קאברים להסגר שהוקלט מרחוק. בשנת 2022 הם הוציאו את "Crazy Times", בהפקתו של דייב קוב ובו חומרים מקוריים חדשים. אנתוני מנהל את Mad Anthony’s Cafe, מותג משלו של רטבים חריפים, כלי ברביקיו ועוד. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... והפעם... על האלבום "XXX", אלבומה ה- 12 של "Asia" שיצא לאור ב- 20 ליוני 2012. האלבום הזה אהוב עלינו במיוחד מתוך הפרטואר העשיר של הלהקה והוא מהווה מעין סגירת מעגל עם אלבום הבכורה של הלהקה "Asia", אשר שוחרר בדיוק 30 שנה קודם לכן בשנת 1982. מדוע סגירת מעגל? כי מעבר לעובדה שהוא יצא בדיוק 30 שנה אחרי אלבום הבכורה, זה האלבום האחרון של הסופרגרופ בהרכב הקלאסי שלו. שכלל את המתופף Carl Palmer, את הבסיסט והזמר John Wetton, את הגיטריסט Steve Howe ואת הקלידן Geoff Downes. שנה לאחר הוצאתו יעזוב הגיטריסט Steve Howe את ההרכב ובשנת 2017 ילך הזמר והבסיסט John Wetton לעולמו, באופן המותיר את האלבום הזה כפיסת המוזיקה האחרונה שקיבלנו מארבעת החברי המוכשרים שהקימו את "Asia". גם אם אין לכם זמן להאזין לכולו, תעשו לעצמכם טובה ותאזינו לשיר הפתיחה המצוין "Tomorrow the World". קטע מדהים ומורכב עם קטעים אינסטרומנטליים אווריריים שמטעינים את השיר בדינמיקה ואווירה. הוא נושק לשבע דקות, ומשלב בין הפופ-רוק המוכר של הלהקה לבין רוק מתקדם. הוא מתחיל עם אינטרו פסנתר-גיטרה שתורם ל"בילד-אפ" לקראת הכניסה בדקה 0:50, וכשהיא כבר מגיעה, בום! איזה קצב סוחף, איזו שירה עמוקה וברורה של John Wetton שמלווה את עצמו עם הבס הפועם. אנחנו בטוחים שריף הקלידים שבא אחר כך (1:16) יזכיר לכם בסאונד ובווייב את "The Final Countdown" של "Europe", אבל מה שקורה בהמשך הוא הרבה יותר דינמי ועמוק. ה- C-Part המלודי להפליא בדקה 2:44, השבירה לקטע השקט ב- 3:35 והסולו קלידים-גיטרה המטורף שבא לאחר מכן, איזה יופי של נגינה במיוחד זו של Steve Howe אשר ללא ספק נותן כאן את אחד הסולואים היפים בכל הקריירה שלו (ויש עוד אחד כזה שמתחיל לחמם מנועים בדקה 5:46). אבל האלבום הזה הוא בהחלט לא רק אלבום של שיר טוב אחד. "Bury Me in Willow" המרגש עם השירה מלאת התשוקה של John Wetton נבחר על-ידי "AllMusic" כאחד מתוך שלושת השירים המומלצים באלבום. "No Religion" הקצבי הוא שיר "AOR" קלאסי, עם נגיעות בצד המטלטל והפרוגי יותר של הסופרגרופ, ואנחנו לא ממש יודעים להסביר למה (אולי המקצב), אבל "Face on the Bridge" הזכיר לנו לפרקים דווקא את "קולדפליי". ויש כאן גם את "Al Gatto Nero" שמציע לנו פופ-רוק מדבק עם סולו תופים קטן ש- Carl Palmer שולף מהמותן, "Ghost of a Chance" בעל הגוון הסימפוני, עם הנגינה מלאת הרגש של Steve Howe ועוד. מעניין לציין כי האלבום יצא גם בגרסה מורחבת הכוללת את רצועת הבונוס "Reno (Silver and Gold)", קטע מצוין בפני עצמו שמשתלב באופן מלא עם האלבום ואינו נשמע כמו נטע זר, ואולי זו הסיבה שהלהקה בחרה להכניס אותו כשיר הלפני אחרון, במקום לדחוק אותו לסוף האלבום, שכן הוא חלק בלתי נפרד שאינו משפיע על זרימת האלבום. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר