הזמר, היוצר והמפיק Serj Tankian חוגג היום יומהולדת!!! (Photo: pxfuel.com) = הוא נולד בביירות ב- 21 לאוגוסט 1967 למשפחה ארמנית. = בשנת 1975 הוא היגר יחד עם משפחתו לארה"ב, שם השתכנו בלוס אנג'לס. = הוא למד בבית ספר הארמני "Rose and Alex Pilibos" בלוס אנג'לס, שם למדו גם חבריו לעתיד ללהקת "System Of A Down", הבסיסט Shavo Odadjian והמתופף Ontronik "Andy" Khachaturian. = גם הגיטריסט Daron Malakian למד באותו בית ספר, אך הוא היה צעיר מטנקיאן בכמה שנים ובשל פערי גילאים הם לא נפגשו. = סרג' ודארון נפגשו בסופו של דבר בשנת 1992. הם היו באותו חדר חזרות, כל אחד עם הלהקה שלו. Daron Malakian ניגן בגיטרה ושר בלהקתו וסרג' ניגן בקלידים עבור ההרכב שלו. = השניים הקימו יחד הרכב בשם "Soil" יחד הבסיסט Dave Hakopyan והמתופף Domingo Laraino, וכן עם מי שהפך למנהל שלהם ובהמשך לגיטריסט היה Shavo Odadjian. = לאחר פירוקה של "Soil" סרג', דארון וואדאג'יאן שעבר לנגן בגיטרת בס הקימו את "System of a Down". = האלבום הראשון של הלהקה שוחרר בחודש יוני 1998, והופק על-ידי Rick Rubin. כל מילות השירים באלבום למעט אחד נכתבו על-ידי סרג' אשר השתתף גם בהלחנת חלקם. טנקיאן גם היה אחראי על נגינת הקלידים ועל הסימפולים. = הפריצה הגדולה של הלהקה הייתה בצאת האלבום השני "Toxicity" וזכה להיות האלבום הראשון שיצא באמריקה לאחר אירועי ה-11 בספטמבר. = מעבר לנגינת הקלידים טנקיאן היה אחראי באלבום זה גם על עיבוד כלי המיתר וניגן גם בגיטרה בשיר "Aerials". = במקביל לפעילותו ב- "System of a Down" סרג' שימש כסולן אצל הרכבים ו/או אומנים נוספים כמו: Mushroom Cult, Hed PE, Tony Iommi, Deftones ועוד. = לסרג' גם קריירת סולו במסגרתה שחרר 5 אלבומי אולפן שנעים בין סגנונות מוזיקליים שונים ביניהם אפילו ג'אז וסימפוניה. = בנוסף יש לו שני אלבומי שיתוף פעולה, הראשון משנת 2003 עם המוזיקאי Arto Tunçboyacıyan והשני משנת 2020 עם הזמר Jimmy Urine מלהקת האלקטרו-פאנק "Mindless Self Indulgence". = הוא גם כתב פסי-קול ל- 10 סרטים ומשחקי מחשב והקליט ביצוע מיוחד לשיר "Rains of Castamere" לכבוד העונה האחרונה של "משחקי הכס". = סרג' הוא גם מפיק אלבומים ובין היתר הפיק את האלבום "Enter the Chicken" של Buckethead, בו הוא מתארח גם בשירה. = טנקיאן הוא גם הבעלים של חברת התקליטים "Serjical Strike Records", אשר נותנת הזדמנות לאומנים שנדחו על-ידי החברות הגדולות להוציא אלבומים. = סרג' הוא גיסו של John Dolmayan מתופף "SOAD". אשתו של סרג' ואשתו של ג'ון הן אחיות. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הבסיסט, היוצר והזמר האגדי Glenn Hughes חוגג היום יומהולדת ואם לשפוט מהקול האדיר שעדיין יש לו, מהמראה ומהאנרגיות המטורפות, לא היינו נותנים לו יום אחד יותר מ- 30. (Photo: Stuart Westwood) הזמר האדיר הזה שקיבל את הכינוי המחייב "The Voice of Rock" מלא אחר מאשר סטיבי וונדר, החל את הקרירה שלו עוד בשנות השישים כבסיסט וזמר בלהקת הפופ רוק Finders Keepers ומשם עבר ללהקת הפאנק רוק "Trapeze", שם הוא ניגן גם בפסנתר. את הפרסום הגדול שלו הוא קיבל כשהחליף את הבסיסט Roger Glover בהרכב MK III של דיפ פרפל. גלן יוז נבחר לתפקיד לא רק בגלל יכולות הנגינה הגבוהות שלו אלא בעיקר בגלל קולו האדיר שנועד לגבות את הזמר האגדי David Coverdale בקולות הגבוהים. לאחר עזיבתו של Ritchie Blackmore המשיך יוז עם "דיפ פרפל" בהרכב MKIV שלה עד לפירוקה. יוז היה שותף לכתיבת חלק נכבד מהשירים בהרכבים של דיפ פרפל והשפיע לא מעט על הסגנון המוזיקלי של הלהקה בתקופת חברותו בה. בראשית שנות השמונים יוז היה חלק מההרכב "Hughes and Thrall" ובהמשך נטל חלק בהרכב "Phenomena", שכלל גם את Mel Galley מלהקת נחש לבן, John Wetton הידוע בין בין היתר מחברותו בלהקת קינג קרימזון ו- Brian May מקווין. במקביל השתתף יוז גם באלבום "Run For Cover" של הגיטריסט האגדי Gary Moore. בשנת 1986 היה יוז חבר באלבום "Seventh Star" של "Black Sabbath", אלבום שנועד תחילה להיות פרוייקט סולו של Tony Iommi, אך בהמשך ובלחץ חברת התקליטים קיבל את השם של "בלאק סאבאת'". למרות שהאלבום לא זכה לביקורות נלהבות מדובר באלבום מצויין, לא מעט בזכות ביצועיו הווקאליים של יוז. גלן יוז גם ישתף פעולה בהמשך עם Tony Iommi באלבומי הסולו שלו, ביניהם "Iommi" משנת 2000 ו- "Fused" משנת 2005. בהמשך ובמקביל המשיך יוז בקריירת הסולו הענפה שלו שכוללת לא פחות מ- 14 אלבומי אולפן. היקף הפרוייקטים ושיתופי הפעולה של יוז בלתי נתפס, הוא ניגן ושר בין היתר עם ג'ון נורום מ- "Europe", קית' אמרסון מ- "ELP", ג'ף דונז, "Joe Satriani, Joe Lynn Turner, "Night Ranger ואף הנהיג את ההרכב הצעיר "California Breed". מאז 2019 יוז הוא גם חלק מהסופרגרופ "The Dead Daisies" לצד הגיטריסט דאג אולדריך. בשנת 2020 הוציאו את האלבום "Holy Ground" ובשנת 2022 את האלבום "Radiance". אבל הפרויקט הראוי ביותר לציון מהשנים האחרונות הוא לדעתנו הסופרגרופ "Black Country Communion" יחד עם הגיטריסט האגדי Joe Bonamassa, Jason Bonham ו- Derek Sherinian מ"דרים ת'יאטר". יוז שהוא החבר המבוגר ביותר בהרכב הזה מוכיח שהוא עדיין זמר ענק שלא איבד בכהוא זה מקולו ומהכריזמה שלו. חמשת אלבומי הלהקה מציגים הרכב מעולה, חי, קצבי ובועט עם מוזיקה מדהימה ורמת נגינה פנומנלית. אז בוא נאחל לגלן יוז עוד הרבה שנות מוזיקה טובות ופוריות. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

המלצת המערכת... והפעם האלבום "Stranger in Us All", אלבום האולפן השמיני של "Rainbow" ששוחרר ב- 21 לאוגוסט 1995. אחרי סיבוב ההופעות שליווה את האלבום "The Battle Rages On", אלבום האולפן ה- 14 של "Deep Purple", החלו הסדקים שהיו קיימים מאז ומעולם בלהקה, להתרחב לבקעים אדירים והקרבות העזים בין Ritchie Blackmore ל- Ian Gillan רק הלכו והתעצמו. העובדה שהאלבום דישדש ולא זכה להצלחה (בין היתר בשל התפרצות האלטרנטיב והגראנג') לא סייעה למצב העגום ממילא, והביא את Ritchie Blackmore להחליט, שוב, לשים את המפתחות על השולחן. הבחירה הטבעית של בלקמור היתה לחזור פעם נוספת לזרועות ההרכב שבנה במו ידיו שני עשורים קודם לכן. גם הפעם, כמו בסצינת העזיבה הקודמת שלו, אסף בלקמור את הלהקה שתלווה אותו, רובם אומנים צעירים ואנונימים, ממש בדה ז'ה וו מהנסיבות שהביאו לאלבום הבכורה שיצא בדיוק 20 שנה קודם לכן. אפילו שם ההרכב המקורי "Ritchie Blackmore's Rainbow", אשר התנוסס על האלבום הראשון מופיע כאן שוב אחרי שני עשורים. לצערנו גם לחלק מהמעריצים השרופים של בלקמור ו- "Rainbow" יש נטיה להתעלם מהאלבום הזה, ובדיוק בשביל זה אנחנו כאן כדי לספר לכם שמדובר באלבום פשוט מצוין, שאסור לכם לפספס. בלקמור בחר כטייס המשנה שלו את הזמר הסקוטי המדהים Doogie White, אשר הקול שלו הוא פשוט שילוב מטורף בין Joe Lynn Turner שליווה את ריינבו בשלושה אלבומים, לבין Glenn Hughes חבר MKIII של "דיפ פרפל", שחוגג היום יומהולדת (תקשיבו לו למשל בשיר "Silence"). דוגי עושה עבודה מדהימה בשירה ואין זה פלא שלאחר הפלירטוט הקצר עם בלקמור הוא המשיך לעבוד אם אומנים מובילים כמו Yngwie Malmsteen ו- Michael Schenker. אבל תרומתו של דוגי לא היתה רק בשירה, הוא כתב יחד עם בלקמור את כל השירים, למעט שלושה. העיבוד המחודש ל- "Still I'm Sad" של ה"יארדבירדס" שהופיע בגירסה אינסטרומנטאלית 20 שנה קודם לכן באלבום הבכורה של הלהקה ומהווה כאן מעין סגירת מעגל, העיבוד לקטע הקלאסי "Hall of the Mountain King" של המלחין הנורווגי Edvard Grieg והשיר "Ariel" שכתב בלקמור יחד עם זוגתו Candice Night שמשתתפת גם בכתיבת שיר הפתיחה "Wolf to the Moon". האלבום הזה הוא עבורנו כמו הליכה בשביל קליפות התפוזים. כאילו משאיר לנו רמזים נוסטלגיים מהעבודות הקודמות והמדהימות של ריצ'י, כאשר לא מעט קטעים כאן מתכתבים עם יצירותיו מהעבר. כך לדוגמא, השיר "Silence" כולל מלודיה שבחלקים מסוימים שלו מזכירה לנו את "You Fool No One" מהאלבום "Burn", הקטע "Ariel" מעלה באפינו ניחוחות מזרחיים שמזכירים לנו בערגה את "Stargazer" האלמותי, הרצועה "Too Late for Tears" הזכירה לנו במלודיה את "Can't Happen Here" שכתבו גלובר ובלקמור בימי "Difficult to Cure" העליזים והשיר "Black Masquerade" שכולל במילות השיר את כותרת האלבום "Stranger in Us All" הזכיר לנו בדינמיקה שלו את "Anya" של "דיפ פרפל". ומה עם Ritchie Blackmore ? בלקמור יש רק אחד והוא סוחף, והוא מלודי והוא פשוט מדהים!!! כמה חבל שהאלבום הזה היה אות החיים האחרון של בלקמור במוזיקת הרוק למשך למעלה משני עשורים. בשנת 1997 הוא יקים יחד עם זוגתו את פרוייקט הפולק-רנסנס "Blackmore's Night" ויחליף את הסטראטוקסטר החשמלית בכלים אקוסטיים. ועכשיו רוצו להאזין: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 21 לאוגוסט 1987 שחררה "Metallica" את "The $5.98 E.P.: Garage Days Re-Revisited". מדובר ב- EP שכנראה לא היינו מסקרים לכם פה, לולא חשיבותו ההיסטורית. זהו סימן החיים הראשון של הלהקה מאז מותו הטראגי של הבסיסט האגדי Cliff Burton. ברטון נהרג בחודש ספטמבר 1986, במהלך סיבוב ההופעות של הלהקה באירופה לשם קידום אלבום המופת של הלהקה "Master Of Puppets" כשאוטובוס הלהקה התהפך ומחץ אותו למוות. ברטון היה אחד מעמודי התווך של הלהקה ולאחר מותו הטראגי עתידה של הלהקה היה לוט בערפל. בסופו של דבר חברי הלהקה החליטו שברטון היה רוצה לראות אותם ממשיכים והם ערכו אודישנים לכ 50 בסיסטים, ביניהם Les Claypool מלהקת "Primus". בסופו של דבר נבחר Jason Newsted שהיה עד אותה עת בלהקת "Flotsam and Jetsam", בכדי להיכנס לנעליו הגדולות של Cliff Burton. בכדי להפיג את הכאב והצער שנוצרו בעקבות מותו של חברם ועל-מנת לבחון את יכולותיו של החבר החדש, החליטו חברי הלהקה לכתוב חומר לאלבום חדש. הדבר היה גם בעצת חברת התקליטים שסברה שיהיה זה נכון שהלהקה תשחרר חומר חדש לפני הופעה שנקבעה ללהקה בפסטיבל "Monsters of Rock" בקיץ 1987. למרות הכוונות הטובות זה לא כל-כך עבד וכל מה שהחברים הצליחו לייצר היה דמו לשיר "Blackened". בהמשך James Hetfield שבר את ידו בתאונת סקייטבורד והלהקה החליטה לזנוח את רעיון הכתיבה לאלבום חדש. (Photo: Ross Halfin) החברים נכנסו לגראז׳ ביתו של Lars Ulrich והחלו לבצע גירסאות כיסוי ללהקות האהובות עליהם, אגב... הם השתמשו בכישוריו של ג׳ייסון כשיפוצניק כדי לרפד את הגראז׳ ולשפר את האקוסטיקה שלו. החומר העיקרי שנוגן היה של להקות ה- NWOBHM - הגל החדש של ההבי מטאל הבריטי, אך גם של להקות פוסט פאנק. לאחר סיום החזרות עברה הלהקה ללוס אנג׳לס לצורך הקלטת ה- EP. האלבום שוחרר על גבי קסטות וויניל ב- 21 לאוגוסט 1987 והוא כלל 5 שירים. שמו של האלבום נבחר על-ידי חברי הלהקה בכדי לציין את מחירו וכדי למנוע מחנויות התקליטים לגבות מחיר גבוה יותר עליו. על הקסטות המקוריות היתה אפילו מדבקה בה נכתב: “If they try to charge more, STEAL IT!” פותח את האלבום "Helpless" של להקת "Diamond Head" להקה שכבר זכתה לגריסת כיסוי של "מטאליקה" עם "Am I Evil" ששוחרר כבי סייד לשיר "Creeping Death" מהאלבום "Ride The Lightning" כשלוש שנים קודם לכן. להקות נוספות שקיבלו גירסאות כיסוי ב-EP הזה הן להקות הפוסט פאנק "Killing Joke" וה- "Misfits" של Glenn Danzig, להקת ההבי מטאל הסקוטית "Holocaust" והטריו הוולשי המדהים "Budgie". מספיק להקשיב לפתיחה העוצמתית של האלבום בכדי להבין שהלהקה ביצעה בחירה נכונה עם קבלתו של ניוסטד. ולמי שלא היה בטוח עדיין, אז ליין הבס בפתיחה של השיר של "Budgie" כבר לא הותיר מקום לספק. Jason Newsted הוא נגן הבס הנכון עבור "מטאליקה". עם השנים ה-EP הזה הפך להיות מוצר נדיר עד להוצאתו המחודשת בלייבל הפרטי של הלהקה לפני מספר שנים. כל השירים מהאלבום הזה נכללו באלבום הכפול של הלהקה "Garage Inc." שכולו גירסאות כיסוי של "מטאליקה" ללהקות שגדלו עליהן. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

קבלו כמה עובדות מעניינות על Joe Strummer - הידוע בעיקר כמקים, כותב, גיטריסט הקצב והזמר הראשי של להקת הפאנק רוק "The Clash": (Photo: europavox.com) = הוא נולד בשם John Graham Mellor ב-21 באוגוסט 1952 באנקרה, טורקיה, לאב דיפלומט בריטי ולאם סקוטית. = לסטראמר היה סבא רבא ארמני וסבתא רבא גרמנייה יהודייה = הוא התגורר בקהיר, מקסיקו סיטי ובון בתקופת ילדותו המוקדמת, לפני שעבר לאנגליה בגיל תשע. = אחיו הגדול David התאבד בשנת 1970, מאורע שהשפיע עליו עמוקות. = הוא פיתח אהבה מוקדמת למוזיקת ​​רוק בהשפעת "The Beach Boys", Little Richard, ו- Woody Guthrie. = הוא הקים את הלהקה הראשונה שלו, "The Vultures", בשנת 1973, הם נגנו קאברים לשירי רוק ו-R&B. = סטראמר הצטרף ללהקת הפאב רוק "The 101ers" בשנת 1974, והופיע במועדונים ברחבי לונדון. = בערך בזמן הזה הוא אימץ את השם "ג'ו סטראמר" השם שדבק בו ברחובות לונדון בתחילת שנות ה-70 בשל נגינת הגיטרה האנרגטית שלו. = ב-3 באפריל 1976, "The 101ers" היו להקת חימום של "The Sex Pistols", מה ששיכנע את סטראמר שהפאנק הוא העתיד של המוזיקה. = הוא עזב את "The 101ers" לפני שסינגל הבכורה שלהם, "Keys to Your Heart", שוחרר בשנת 1976. = הוא פגש את Mick Jones, Paul Simonon, ו- Keith Levene ב-1976, והקים את "The Clash". = להקת "The Clash" ערכה את ההופעה הראשונה שלה ב-4 ביולי 1976, כשהיא מחממת את "The Sex Pistols" ב- Black Swan שבשפילד. = הם הקליטו את אלבום הבכורה שלהם "The Clash" במשך שלושה סופי שבוע תמורת 4,000 פאונד. האלבום שיצא ב-8 באפריל 1977, הוא אבן דרך בפאנק רוק, והוא כולל שירים איקוניים כמו "White Riot" ו-"London's Burning". = לאחר יציאת אלבום הבכורה, יצאה הלהקה לסיבוב ההופעות ברחבי אנגליה במאי 1977, בהשתתפות להקות כמו "Buzzcocks", "The Jam" ו-"The Slits". = המילים הטעונות פוליטית של סטראמר הפכו לסימן ההיכר של "The Clash", והן עוסקות בנושאים כמו גזענות, אבטלה ואי צדק חברתי. = אלבומם השלישי, London Calling" (1979)" זכה לשבחי המבקרים והציג שילוב של פאנק, רגאיי ורוקבילי. זה אלבום הפריצה של הלהקה לשוק האמריקאי, עם שיר הנושא האייקוני והלהיט "Train in Vain". = האלבום "London Calling" דורג במקום ה-8 במהדורות 2003 ו-2012, ובמקום ה-16 במהדורת 2020 ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים" של מגזין ה"רולינג סטון". = להקת "The Clash" הוציאה את "Sandinista!" בשנת 1980, אלבום משולש שנמכר במחיר של תקליט בודד, האלבום כלל התנסות נוספת של הלהקה בסגנונות מוזיקליים מגוונים. = האלבום "Rock Combat" (1982) הפך להצלחה המסחרית הגדולה ביותר של "The Clash", עם הלהיטים "Rock the Casbah" ו- "Should I Stay or Should I Go". = סטראמר כתב את "Rock the Casbah", בהשראת הערה של המנהל שלהם, Bernie Rhodes. = הלהקה הובילה את "U.S. Festival" המפורסם בשנת 1983. = עם זאת, מתחים פנימיים הובילו את סטראמר וסימונון לפיטוריו של מיק ג'ונס ב-1983. = הלהקה הוציאה את "Cut the Crap" ב-1985 ללא ג'ונס. האלבום היה כישלון. = להקת "The Clash" התפרקה רשמית בשנת 1986. = לאחר פירוקה של "The Clash" עבד סטראמר על פסקול הסרט של "Sid and Nancy" (1986) ופרויקטים קולנועיים אחרים. = בשנת 1989 הפיק סטראמר תקליט סולו עם להקת "the Latino Rockabilly War". האלבום "Earthquake Weather" היווה כישלון ביקורתי ומסחרי. = באותה שנה הוא ביצע את הפסקול לסרט "Permanent Record" עם "the Latino Rockabilly War". = סטראמר הצטרף ללהקת "The Pogues" לזמן קצר בשנת 1991. = סטראמר הופיע בסרטים כמו "Straight to Hell", "Mystery Train", and "Doctor Chance". = בשנת 1999, הוא הקים את "Joe Strummer & The Mescaleros", הרכב ששילב פאנק, מוזיקת ​​עולם ורוק. = הוא הוציא שלושה אלבומים עם הלהקה: Rock Art and the X-Ray Style (1999), Global A Go-Go (2001) ו-Streetcore (2003). = ההופעה האחרונה שלו עם "The Mescaleros" הייתה ב-22 בנובמבר 2002, באקדמיה של ליברפול. = סטראמר ומיק ג'ונס התפייסו בסוף שנות ה-90 ושיתפו פעולה במוזיקה חדשה לפני מותו של סטראמר. = סטראמר הלך לעולמו ב-22 בדצמבר 2002, כתוצאה ממום לב מולד שלא אובחן. = הוא הוכנס, לאחר מותו, ל"היכל התהילה של הרוקנרול" בשנת 2003 כחבר בלהקת "The Clash". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום "Ritual de lo Habitual" של "Jane's Addiction", שוחרר ב- 21 לאוגוסט 1990. זה אלבומה השני (או השלישי) של הלהקה וכבר נסביר. את אלבומה הראשון הקליטה "Jane's Addiction" בהופעה חיה שנערכה ב- 26 לינואר 1987 במועדון "Roxy Theatre" המיתולוגי, בעלות של 4,000 דולר בלבד. באוגוסט 1988 שחררה הלהקה את אלבומה השני, שהינו למעשה אלבום האולפן הראשון שלה - "Nothing's Shocking". האלבום זכה לשבחים רבים ואף נכנס לרשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין ה"רולינג סטון". מה שאומר שהאלבום נושא הסיקור הוא אלבומה השלישי, אך מדובר באלבום האולפן השני שלה. האלבום "Ritual de lo Habitual" עורר סנסציה גדולה בסצינת האלטרנטיב וגרר תגובות מהללות של הקהל והמבקרים. הוא נכנס לרשימת 500 האלבומים הגדולים של כל הזמנים וכן לרשימת 1001 אלבומים שאתה צריך לשמוע לפני מותך. זה האלבום הנמכר ביותר של הלהקה אשר כבר בחודש הראשון מכר למעלה מ- 500,000 עותקים, מספר מדהים בהתחשב בעובדה שבאותה תקופה היה מדובר במוזיקת שוליים. מדובר באלבום מוטרף! אין שום דרך אחרת לתאר את זה. שילוב סגנונות שונים ומגוונים מהארד רוק, דרך אלטרנטיבי, ו- Fאנק-מטאל ועד לפסיכדליה, פרוגרסיב ואפילו מוזיקת כלייזמרים, עם רצועות שנעות בין 3 דקות ועד כאלה שעוברות את רף 10 הדקות. זהו ללא ספק אחד מהאלבומים הראשונים שבשנות ה- 90 היו אחראים להביא את האלטרנטיב למרכז ולהפוך אותם למיינסטרים. כן, כן, לפני "Nevermind" של "נירוונה", לפני "Ten" של "פרל ג'אם", האלבום הזה יצר אפקט פרפר שהחל תהליך של שינוי מהותי בתעשיית המוזיקה, MTV, רדיו, הופעות, סרטים ואפילו אופנה, בקנה מידה עולמי. הלהקה שצמחה בסצינת ההארד רוק של לוס אנג'לס בתקופת השיא של ההייר מטאל הצליחה לעשות את הבלתי יאומן ולהתחבב על קהלים שונים אשר עד אותה תקופה לא דיברו באותה שפה. הם חיברו בין סצינת ההארד רוק וההבי מטאל, חובבי הפאנק הקשוח ואפילו את החבר'ה "ההיפים על טריפים", הסטלנים, היחפים והזרוקים של פנינת החוף המערבי, ובכך תרמו לשינוי שוק המוזיקה באותה תקופה. האלבום מחולק לשני חלקים. חציו הראשון כולל 5 שירים קצרים שלכאורה אין כל קשר ביניהם, בעוד החלק השני כולל 4 רצועות ארוכות יותר על גבול הפסיכדליה והפרוגרסיב, אשר הוקדשו כולן ל- Xiola Blue - חברתו לשעבר של הזמר Perry Farrell אשר מתה ממנת יתר של הירואין בשנת 1987 והיא בת 19 בלבד. מצד אחד, האלבום כולל שירים מקפיצים וקצביים, בניהם שניים מה"להיטים" הגדולים של הלהקה. שיר הפתיחה והסינגל הראשון "Stop!" אשר נכתב עוד בשנת 1986, ובו Perry Farrell פונה לעולם לעצור את הרס הטבע והסביבה. סולו ה- wah-wah שלו זיכה את Dave Navarro במקום ה- 20 ברשימת סולואי ה- wah-wah הגדולים בכל הזמנים של מגזין "Guitar World". ולמי שתהה מה הבחורה מדקלמת בספרדית בתחילת השיר, אז היא מציגה את "Jane's Addiction" באופן הבא: “Ladies and Gentlemen, we have more influence over your children than you do. But we love them. Born and raised in Los Angeles… Jane’s Addiction!“ "להיט" אדיר נוסף מהאלבום הוא "Been Caught Stealing" אשר בילה 4 שבועות במקום הראשון במצעד המיינסטרים של בילבורד. למי שתהה הכלב הנובח במהלך השיר היה כלבו של Perry Farrell שהתרוצץ באולפן. השיר הזה נמצא ברשימת 500 השירים שעיצבו את הרוק, של היכל התהילה של הרוקנרול. קטע נוסף שמשתייך לקבוצה זו של השירים הינו "No One's Leaving" אותו Perry Farrell כתב על אחותו שנזרקה מהבית רק בשל העובדה שיצאה עם בחור אפרו-אמריקאי. מצד שני, ניתן למצוא כאן קטעים יותר ארוכים ו"סטלניים" של פסיכדליה על גבול האקספרימנטאל, כמו "Three Days" הנפרס על פני 10:48 דקות ומחולק לשלושה חלקים שעוסקים במוות ובתחיית המתים. פארל טען שהשיר שמוקדש לחברתו Xiola Blue נכתב לפני מותה, והוא מתאר שלושה ימים של סקס וסמים בחברתם של Xiola ובת הזוג שלו דאז Casey Niccoli. הסולו של Dave Navarro בשיר הזה נכנס לרשימת 100 הסולואים הגדולים בכל הזמנים של מגזים Guitar World. שיר מעניין נוסף העונה לאותה קטגוריה, הינו "Of Course" שנפרש על פני למעלה מ- 7 דקות וכולל נגינת כינור "כלייזמרי". הזמר Perry Farrell עיצב את עטיפת האלבום ואף פיסל את הדמויות של הגבר ושתי הנשים, כולם במערומיהם. העטיפה באה לתאר סצינה מאותם שלושה ימי סקס וסמים עליהם מבוסס השיר "Three Days". העטיפה כמובן גררה ביקורת חריפה ולכן הלהקה הוציאה סידרה נוספת מהאלבום עם עטיפה לבנה ונקיה. בגבב האלבום הופיע מסר מפרי פארל אשר כתב את המילים הבאות: “Hitler’s syphilis-ridden dreams almost came true. How could it happen? By taking control of the media. An entire country was led by a lunatic… We must protect our First Amendment, before sick dreams become law. Nobody made fun of Hitler??!” לסיכום, האלבום הזה היה שונה, אחר ייחודי. קטליזטור מוזיקלי מעוצב להפליא שהניח את הזרעים לפריצה הגדולה של הרוק האלטרנטיבי של שנות ה- 90. כמה מצער שדווקא אז בשנת 1991, אחרי שפתחה את הדלת ללהקות שוליים רבות אחרות שבאו בעקבותיה וכשהלהקה בשיא ההצלחה והפופולריות שלה, "Jane's Addiction" מתפרקת ומפנה את הבמה לענקיות הגראנג' והאלטרנטיב שכבש את שוק המוזיקה בסערה. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 21 לאוגוסט 1990 שוחרר "Facelift" אלבום הבכורה של "Alice In Chains" !!! אתם קולטים כמה זמן עבר מאז שיצא האלבום הזה? זה קרה עוד כשהיינו נערים ולמרות שחלף כל-כך הרבה זמן, בכל פעם שאנחנו מאזינים לאלבום הזה אנחנו שוב מרגישים טינאייג'רים זבי חוטם. לא משנה כמה סיקורים אנחנו כותבים, זה כל פעם מפתיע אותנו מחדש איך מוזיקה היא דבר נצחי, Timeless !! וזה בכלל מטריף אותנו עכשיו כשאנחנו כותבים על האלבום וברקע רצות לנו סצנות של הסדרה "Dark" (נטפליקס). המסר החזק בסדרה הוא שאי אפשר לעצור את הזמן, לא משנה כמה מנסים לשנות את העבר, ההווה או העתיד, הזמן תמיד ממשיך לרוץ, במוזיקה לעומת זאת, ברגע שהמחט יורדת על התקליט או כשאנחנו לוחצים פליי, הוא פשוט עומד מלכת... טוב נחזור לענייננו... אחרי שבשנת 1988 חברי "Alice In Chains" הוציאו דמו בשם "The Treehouse Tapes" שרץ בין תחנות הרדיו, הוא לבסוף התגלגל לידיהם של הסוכנים Kelly Curtis ו- Susan Silver שניהלו באותה תקופה להקה מתחילה בשם "Soundgarden". השניים העבירו את הדמו לחברת התקליטים "Colombia Records" אשר מיהרה להחתים את הלהקה על חוזה הקלטות (1989). הואיל ובאתה תקופה כל חברות התקליטים רצו את הזהב בסיאטל, הפכה "Alice In Chains" לעדיפות עליונה של "Colombia Records". חברת התקליטים דחפה את חברי הלהקה לאולפן המפורסם בסיאטל "London Bridge Studio" והם החלו להקליט את אלבום הבכורה. על מנת לקדם את האלבום שחררה "קולומביה" את ה- EP הראשון של הלהקה בשם "We Die Young". ה- EP נועד לקדם את הלהקה עם הסינגל "We Die Young" והכיל שני שירים נוספים: "It Ain't Like That" ו- "Killing Yourself". בקרב תחנות הרדיו נתפסה "Alice In Chains" בתחילה כלהקת הבי מטאל טהור, אך כנראה בהשפעת הגלאם וההייר מטאל הם טענו שקולו הנמוך של Layne Staley אינו מתאים להאבי מטאל, וכי הוא צריך קול גבוה. כמובן שחברי הלהקה וחברת התקליטים התעלמו כליל מהביקורת, אך מי שקבר אותה היו המאזינים. הסינגל הפך לפופולארי מאוד עד כי חברת "קולומביה" שראתה את הכסף הגדול זורם אליה החליטה שלא לדחות את מועד יציאתו של האלבום ולשחרר אותו ב- 21 באוגוסט 1990. עם השיר "We Die Young" האלבום יצר גל של אהבה מצד המעריצים, השיר "Man In The Box" כבר סימם את כולם וגרם להם להתמכר לסאונד הכבד, לטקסטים הקשים, למלודיה ולהרמוניות הווקאליות של Layne Staley ו- Jerry Cantrell. ג'רי סיפר שכאן, בדיוק בשיר הזה, הלהקה מצאה את הכיוון המוסיקלי שלה, והוא זה שהפך את אליס למה שהיא ! האלבום כמעט כולו נכתב ע"י ג'רי ומבחינת הליריקה הוא נוגע בנושאים כמו סמים, המוות של אמו, צנזורה, אנחנו נגד העולם ועוד.ליין בעיקר השלים את הכתיבה של ג'רי והשניים הפכו את ההרמוניה המהפנטת של קולם לחתימה המוכרת של הלהקה. מהאלבום יצאו עוד מספר שירים אלמותיים שהשפיעו רבות על עולם המוזיקה באותה תקופה ונתנו את הטון לבשורה הגדולה שתצא מסיאטל זמן קצר לאחר מכן. "Bleed The Freak" שמתפוצץ עליך אחרי האינטרו השקט "Love Hate Love" המהפנט, "It Ain’t Like That" עם הריף הכבד והמעוות שמשתלב בצורה מדהימה עם קולו של ליין ועוד... עם יציאתו, האלבום לא זכה להצלחה רבה ומכר עשרות אלפי עותקים בלבד בשישה החודשים הראשונים. אך ברגע שנכנסה MTV לתמונה הכל השתנה. אליס שיחררו וידאו קליפ לשיר "Man In The Box", ערוץ MTV אימץ את הקליפ והכניס אותו לרוטציה היומית ואז כבר "התמונה" נראתה אחרת לגמרי. מיד לאחר יציאת הוידאו קליפ, מכר האלבום 400 אלף עותקים בשישה שבועות בלבד!! זהו האלבום הראשון של סצנת הגראנג' שנכנס ל- 50 הראשונים של מצעד הבילבורד 200 כשהוא כובש את המקום ה-42. האלבום גם קיבל מועמדות לגראמי עבור "Best Hard Rock Performance with Vocal" אך הפסיד ל- "Van Halen". אפילו נסיך האופל בכבודו ובעצמו Ozzy Osbourne הכתיר אותו בין 10 אלבומי המטאל האהובים עליו ביותר. ואם תהיתם לגבי עטיפת האלבום, ואנחנו בטוחים שתהיתם של מי הפנים המעוותות שעל העטיפה? אז נספר לכם שהצלם והבמאי Rocky Schenck רצה להציג את חברי הלהקה כאילו הם נולדו או בקעו מתוך משהו, כדי להמחיש את הלידה שלהם באלבום הבכורה. הוא ניסה מספר אפשרויות, כשאחת מהן הייתה כשפניהם של חברי הלהקה יוצאים מתוך בריכה מכוסה ביריעת ניילון. לאחר שלושה ימים של צילומים ושעות רבות של עריכה, התוצאה הסופית הייתה תמונת פניו של הבסיסט Mike Starr כשהיא מעוותת בשחור לבן. לבסוף החליט רוקי להשתמש בצבע והפך אותה לצבעונית. לאחר שחברי הלהקה ראו את התוצאה הסופית הם החליטו לתת לאלבום את השם "Facelift". לסיום רצינו להביא לכם עוד כמה עובדות מעניינות על האלבום: - המתופף Sean Kinney שבר את היד בתקופת הקלטות האלבום וכמעט ולא ניגן בו. הלהקה גייסה את המתופף של Greg Gilmore מלהקת "Mother Love Bone" כדי להחליף אותו בהקלטות עצמן. שון הסביר לגרג איך לנגן, אך לאחר כמה ניסיונות השניים הבינו שזה לא הולך, הלהקה לקחה הפסקה וידו של שון בינתיים השתפרה משמעותית. כשהם חזרו לנגן הוא פשוט קרע את הגבס והקליט את האלבום כשדלי עם קרח נמצא לידו לשם הקלה על הכאבים. - השיר "Man In The Box" הושפע מלהקת "Bon Jovi" ובמיוחד מהשיר "Livin' on a Prayer" הלקוח מהאלבום "Slippery When Wet". ג'רי עושה בו שימוש באפקט Talk Box בו עשה שימוש גם Richie Sambora. - בסוף השיר האחרון באלבום, "Real Thing" ליין צועק את המשפט "Sexual chocolate, baby!". המשפט לקוח משם של להקה בדיונית מהסרט "Coming to America" בו משחק אדי מרפי. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 20 לאוגוסט 1990 שוחרר "Empire" אלבום האולפן הרביעי של להקת "Queensryche". זה אלבום הפריצה של הלהקה למיינסטרים, שהינו גם האלבום הנמכר ביותר שלה. מהאלבום הכפול הזה שוחררו 5 סינגלים מצליחים ובראשם "Silent Lucidity" אשר אף זיכה את הלהקה בשתי מועמדויות לפרס גראמי. האלבום הופק על-ידי Peter Collins אשר היה אחראי על הפקת ארבעה אלבומים של להקת "Rush" במהלך שנות השמונים והתשעים. קולינס הפיק אומנם גם את האלבום הקודם של הלהקה יצירת המופת "Operation: Mindcrime", אך הפעם זה היה כבר סיפור שונה בתכלית. קולינס וחברי הלהקה פירקו את ה- DNA של האלבום הקודם לגורמים, הפרידו את הפרוגרסיב מהמטאל, הוסיפו להארד רוק קורט של "סופט" ובקיצור הפרידו בין "המלכה" ל- "רייך". לאלו מבינכם שחיו את הלהקה בזמן אמת וליוו את ההתפתחות המוזיקלית שלה עוד מראשית שנות השמונים, האלבום הזה התקבל לבטח בתדהמה. אם יש איזה מוקד להשוואה, אז האלבום הזה היווה לקווינסרייך את מה שהאלבום השחור היה עבור "Metallica". מצד אחד אלבום פריצה שחשף אותה לקהל גדול, מצד שני איבוד של הקו המוזיקלי שאפיין אותה והגיע לשיאו באלבום הקודם וגם נטישה של חלק מהמעריצים הוותיקים לטובת חדשים שהגיעו בחסות הפריצה למיינסטרים. שלא תבינו לא נכון, "Queensryche" תמיד ידעה להתנסות בסגנונות שונים, היא לא נולדה כלהקת פרוג מטאל ובין היתר האלבום "Rage for Order" ששחררה בשנת 1984 יוכיח זאת. אבל באלבום הזה "Queensryche" עשתה את הצעד הכי אמיץ שלה, לקחה את זה הכי רחוק שאפשר והוציאה תחת ידה אלבום שהמילה "מסחרי" זועקת מכל תו ותו שלו. את השינוי ניתן לשמוע כבר משיר הפתיחה "Best I Can". אינטרו הקלידים שפותח אותו, שטיחי הסינתסייזר עליו מנגן הגיטריסט Chris DeGarmo שמרפדים את ריף הגיטרה וקולות הרקע המקהלתיים לא מותירים מקום לספק בדבר השינוי בקו המוזיקלי. השיר שנכתב על אנשים עם מוגבלות והנחישות שלהם בהשגת המטרות היה גם הסינגל השלישי ששוחרר מתוך האלבום. ועם כל זאת, זה אלבום אהוב עלינו של הלהקה. אין ספק שהלהקה נמצאת כאן בשיאה מבחינת יכולת כתיבה וביצוע, גם אם אלו לא מורכבים בהשוואה לאלבום הקודם "Operation: Mindcrime". הסינכרון בין כל חברי הלהקה מושלם, בעיקר של שני הגיטריסטים Chris DeGarmo ו- Michael Wilton, אשר משלימים זה את זה וחולקים ביניהם את הסולואים, עם יתרון קל ל- Chris DeGarmo המדהים. שירים כמו "Jet City Woman" שנכתב על ידי הזמר Geoff Tate לבת זוגו שהייתה אז דיילת, “Della Brown” עם הבס הFאנקי של Eddie Jackson שנמתח על יותר מ- 7 דקות ומספר על אישה שיש לה הכל, אבל בסופו של דבר גומרת בתחתית, “(Another Rainy Night (Without You” שנכתב על-ידי Tate בהשראת סיאטל, עיר המוצא של הלהקה, שיר הנושא "Empire" עם הריף הסוחף, "Anybody Listening?" הממיס וכמובן "Silent Lucidity" המושלם עם עיבוד כלי המיתר של Michael Kamen, שמשום מה מזכיר לנו את פינק פלויד, כל אלה ועוד אינם מותירים מקום לספק. מדובר באלבום טוב שבהחלט שווה להשקיע בו. אז אם אתם עדיין לא מכירים או סתם מעוניינים להיזכר ביופי הטהור הזה, כנסו לאחד מהלינקים ותגבירו: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 20 לאוגוסט 1990 הוציאה "Black Sabbath" לאור את האלבום ה- 15 שלה "Tyr". זה האלבום השלישי של הלהקה עם הזמר Tony Martin ואחד הטובים בתקופתו. אמנם אין מדובר באלבום קונספט אבל חלק גדול מהשירים בו עוסקים במיתולוגיה הנורדית. עדות לכך ניתן למצוא בין היתר מכותרת האלבום - "Tyr" שהינו בנו של אודין ואל תפארת הגבורה וקרבות היחידים, משמות השירים כמו "The Battle of Tyr", "Odin's Court", "Valhalla" וכן מעטיפת האלבום הכוללת את הכיתוב הנורדי "ᛏ ᛉ ᚱ". ההרכב באלבום הזה זהה כמעט לאלבום הקודם "Headless Cross" וכולל את הגיטריסט Tony Iommi והמתופף Cozy Powell שגם הפיקו את האלבום וכן את הזמר Tony Martin והקלידן Geoff Nicholls. השינוי היחיד קיים בעמדת הבסיסט עם הצטרפותו של Neil Murray שניגן בעבר בין היתר עם "Whitesnake". בהתייחס לשינוי בנושאי הכתיבה של האלבום בהשוואה לאלבום הקודם "Headless Cross", ציין הגיטריסט Tony Iommi שהאלבום "Headless Cross" היה למעשה האלבום הראשון של הלהקה בו הזמר Tony Martin החל לכתוב עבור ללהקה. עם כניסתו ללהקה הניח Tony Martin כי ב"בלאק סבאת'" מילות השירים צריכות לעסוק בנושאים אפלים כמו מגיה שחורה והשטן, ולכן ב- "Headless Cross" המילים נסובו סביב השטן. איומי הסביר שזה היה יותר מדי ולכן הוא וקוזי ביקשו ממרטין להיות קצת יותר עדין בכתיבה של האלבום "Tyr", דבר שהביא את מרטין לכתוב על האלים נורדיים. כזכור, Tony Martin הצטרף ל"בלאק סאבאת'" בשנת 1987 בכדי להחליף את הזמר Ray Gillen, אשר לא סיפק את הסחורה במהלך הקלטות האלבום "The Eternal Idol". הוא הובא ללהקה לצורך הקלטה מחדש של כל תפקידי השירה של ריי גילאן בכדי לאפשר את הוצאת האלבום. לאור העובדה שטוני הגיע לאחר שהאלבום היה כבר מושלם הוא לא השתתף בתהליך היצירה, אולם לאחר הגעתו הוא השתתף בכתיבת שני שירים חדשים נוספים: "Black Moon"' ו- "Some Kind of Woman" שלא נכללו באלבום המקורי ויצאו רק כבי-סיידים. (Photo: I.R.S.) השינוי בנושאי הכתיבה הביא עמו גם שינוי מינורי בצד המוזיקלי, שהלך לכיוון אפל וכבד יותר, אך יחד עם זאת מלודי וכלל שימוש מוגבר יותר בקלידים. כנראה שהשינוי בסאונד נבע גם מהעובדה שהמתופף Cozy Powell הפיק את האלבום יחד עם Tony Iommi ודאג להביא את התופים קדימה במיקס הסופי. האלבום נפתח עם הקטע האפי "Anno Mundi (The Vision)" והמילים הלטיניות "Spiritus Sanctus Anno Anno Mundi". זה השיר הארוך באלבום שמזכיר לנו כל-כך הרבה דברים אחרים ש"בלאק סאבאת'" עשתה בעבר. כך לדוגמא, השניות הראשונות של השיר עם הגיטרה האקוסטית עשו לנו פלאשבקים מהשיר "Children Of The Sea", הריף הכבד ובמיוחד עבודת הבס אחרי הכניסה, החל מדקה 0:59, זרקה אותנו כבר 3 שנים קדימה לשיר אחר של הלהקה "Zero the Hero" והמלודיה בפזמון הקליט התכתבה לנו קצת עם המלודיה של "The Sign Of The Southern Cross". אבל שלא תבינו לא נכון, כל ה"איזכורים" הללו מהקלאסיקות של "סאבאת'" עשו לנו רק טוב ושידרגו מבחינתנו את השיר. התרגום של המילים "Anno Mundi" מלטינית הוא "לבריאת העולם" ונעשה בו שימוש כדי לציין את השנה העברית למן בריאת העולם. הקטע השני הוא ההפך הגמור מקודמו. "The Law Maker" מתפוצץ לנו בפנים עם התופים הרועמים של Cozy Powell והריף האכזרי של Tony Iommi שגם דואג לפנק אותנו עם סולו מטורף. שימו לב כמה מוסיפים הקלידים של Geoff Nicholls גם בשיר עם קצב מהיר שכזה. מיד אחריו מגיע אחד השירים היפים באלבום "Jerusalem", אשר מציג את היכולות הווקאליות המדהימות של Tony Martin שבהחלט מנצל כאן את הטווח הווקאלי האדיר שלו עד תום. זה עוד שיר אפי שתפור לשמש כחלק מפסקול לסרט היסטורי עם תיפוף עקבי ועוצמתי של Cozy Powell, ריפים כבדים של Tony Iommi ואווירה אפלה אך עם זאת סוחפת ומלאת תקווה של Geoff Nicholls על הקלידים. לא לחינם יצרו מספר מעריצים קליפים מאולתרים לשיר על רקע קטעים מהאפוס ההיסטורי "ממלכת גן עדן" העוסק במסעות הצלב של המאה ה- 12. מעניין לציין שהזמר Tony Martin ביצע גירסה לשיר במסגרת אלבום הסולו שלו "Back Where I Belong" משנת 1992. הפתיחה של "The Sabbath Stones" החזירה אותנו לימי "War Pigs" עם תיבול "דום מטאל" ומילים מהורהרות. עוד שיר אדיר עם ריף כבד ואפל ושירה מדהימה של Tony Martin שלפרקים הזכיר לנו קצת את Ronnie James Dio. זה אחד מהשירים הדינמיים באלבום עם לא מעט שינויים ומעברים מדהימים, שלא היינו מתנגנים לחזות בביצוע שלו בהופעה. ואז מגיעה לה הטרילוגיה ה"נורדית" המצויינת! שלושה קטעים הקשורים זה לזה ברוח ובנושא הכתיבה. זה מתחיל עם הקטע האינסטרומנטאלי "The Battle of Tyr" בניצוחו של הקלידן Geoff Nicholls, אשר דואג להחזיר אותנו לתקופה הויקינגית ולהעלות אותנו עם פטיש וגרזן לצפון הקר. קטע הקלידים הזה נועד להכניס אותנו לאווירה והוא מתחבר בצורה פשוט מושלמת ל- "Odin's Court" השקט והמרגש אשר מהווה את שער הכניסה למה שהוא לדעתנו "המנה העיקרית" של האלבום - "Valhalla". לגבי השיר "Feels Good To Me" חברי הלהקה ציינו שהוא הוכנס לאלבום אך ורק כדי לספק לו שיר קליט שיוכל לשמש כסינגל. זה סוג של Power Ballad שלא משתלב בשום צורה עם הקו המוזיקלי של האלבום, אבל הוא שיר טוב לכשלעצמו, אשר עשה את העבודה והוליד אפילו קליפ שהתנגן בזמנו ב- MTV. אנחנו מגיעים לסיומו של האלבום עם "Heaven in Black" אשר יחד עם קודמו מהווים אולי את הסיבה בגינה האלבום הזה לא זכה למקום המגיע לו. שני השירים האחרונים מהווים לדעתנו סוג של ירידה מהרמה הגבוה שהוצגה למן תחילת האלבום ונותר רק לתהות מה היה קורה לו הוחלפו בשירים ברמה של קודמיהם. להאזנה: Youtube, Spotify "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

נגינתו של הגיטריסט Dimebag Darrell הייתה כל-כך שונה וייחודית, צליל הגיטרה היה כה חדשני, עד כי הוא ממש יצר יש מאין יחד עם להקתו - "Pantera" תת ז'אנר חדש במטאל - הגרוב-מטאל, אשר בהמשך יהווה גם את הבסיס ללהקות הנו-מטאל. (Photo: Martyn Goodacre) הוא אחד מ"הרובוטריקים של המטאל" לא יודעים מי אלו? כנסו לקרוא את הסיקור שכתבנו על האלבום Cowboys" From Hell" של להקת "Pantera", ותבינו. הלהקה שינתה באלבום הזה את פניה מקצה לקצה ועברה מסצינת הגלאם מטאל להבי ות'ראש מטאל, כאשר לדיימאג הייתה השפעה רבה על הצליל והסגנון שלה והוא בין האחראים העיקריים להצלחה הגדולה שלה. בואו לקרוא על הגיטריסט הכל-כך מוכשר הזה מספר עובדות מעניינות: 1. הוא נולד בעיר אנייס שבטקסס ארה"ב, ב- 20 לאוגוסט 1966, בשם Darrell Lance Abbott. 2. הכלי הראשון עליו ניגן בילדותו היה בכלל תופים. לגיטרה הוא עבר רק בגיל 12. 3. כבר בגיל 14 הוא זכה בתחרות לגיטריסטים צעירים של תחנת הרדיו Q102 בטקסס ארה"ב. הוא המשיך לזכות בתחרויות רבות נוספות עד שבסופו של דבר נאסר עליו להמשיך התחרות כדי לתת הזדמנות לאחרים גם לזכות. 4. אביו היה יוצר ומפיק בתחום מוזיקת הקאנטרי, Darrell בילה איתו לא מעט באולפן וספג ממנו. ההשפעה הזאת בין היתר הביאה לפרוייקט והאלבום "Rebel Meets Rebel" ששוחרר בשנת 2006 שילב קאנטרי, בלוז ומטאל. 5. ההופעה הראשונה בה היה נוכח היתה של "Kiss". הוא גם היה חלק מה- Kiss Army. 6. הערצתו של Dimebag לגיטריסט להקת קיס Ace Frehley הייתה כל-כך גדולה, שהוא אמר שלולא Ace Frehley לא היה Dimebag. 7. לדיימבאג הייתה אפילו כתובת קעקוע של Ace Frehley על חזהו. 8. הוא הצהיר שהגיטריסטים שהכי השפיעו עליו (חוץ מאייס) היו Tony Iommi, Eddie Van Halen וגיטריסט דף לפארד לשעבר Pete Willis. 9. בשנת 1989 Dave Mustaine ביקש ממנו להצטרף ל- "Megadeth". הוא סירב כי ההזמנה לא כללה את אחיו, המתופף Vinne Paul. 10. הוא תרם לא מעט סולואים ללהקת "Anthrax" עד שבסיסט "אנת'רקס" פרנקו בלו ציין שהוא למעשה החבר השישי בלהקה. 11. זה אולי יפתיע חלק מכם, אבל הוא אהב את "Nickelback" ואפילו תרם להם סולו בגירסת הקאבר לשיר "Saturday Nights Alright For Fighting" של Elton John. 12. האהבה היתה הדדית "Nickelback" סימפלו סולו שלו במסגרת שירם “Side of a Bullet”. 13. הוא שינה את שמו מ- Diamond ל- Dimebag רק באלבום "Far Beyond Driven" משנת 1994. 14. הוא משתתף בפסקול הסרט "Buffy the Vampire Slayer" יחד עם Rob Halford. רוב שר ודימבאג ניגן בשיר “Light Comes Out of Black”. 15. יש קוקטייל אלכוהולי שהוא המציא וקרוי על שמו - "Black Tooth Grin". 16. הוא תרם סולו גם לזמר האגדי King Diamond באלבומו משנת 1998 "Voodoo". 17. היה לו פרוייקט צדדי נוסף עם אחיו Vinne Paul - הרכב הקאברים "Gasoline". 18. היה לו טור קבוע במגזין Guitar World בו כתב על הכלי הנהדר ונתן עצות לנגינה על גיטרה. בשנת 2003 כתביו הפכו לספר "Guitar World Presents: Dimebag Darrell’s Riffer Madness". 19. הוא היה מזוהה יותר מכל עם גיטרת Dean Guitars. כבר בגיל 16 הוא קיבל אחת כזאת. 20. הסולו שלו בשיר "Cemetery Gates" מהאלבום "Cowboys from Hell" דורג בסקר שערך המגזין "Guitar World" במקום ה- 35 ברשימת 100 הסולואים הטובים ביותר בכל הזמנים. 21. הוא נרצח ב- 8 לדצמבר 2004 על-ידי מעריץ מעורער בנפשו, במהלך הופעה של ה- "Damageplan" בקולומבוס אוהיו, הוא היה אז בן 38 בלבד. 22. רוצחו המעורער בנפשו, היה עצבני מהעובדה שלהקת "Pantera" התפרקה, וכנראה זו היתה הסיבה לרצח. 23. הוא נטמן בעיר הולדתו ארלינגטון. ארון הקבורה היה מעוטר בדמויות חברי להקת "Kiss" אותם העריץ. 24. הגיטריסט האגדי Eddie Van Halen הניח בתוך ארון הקבורה את אחת הגיטרות שלו (גיטרת ה- Bumblebee המפורסמת עם הפסים בצהוב ושחור) אותה דיימבאג אהב. 25. אדי התכוון ליצור העתק לדיימבאג אך לאחר הירצחו Eddie Van Halen אמר שנגינתו של דיימבאג היתה כל-כך מקורית, ולכן הוא ראוי רק לגיטרה המקורית. 26. מעבר לגיטרת ה- גיטרת ה- Bumblebee של Eddie Van Halen הלן עימה נטמן, הוכנסו לקברו גם בקבוקים של המשקה האהוב עליו "Crown Royal". ארון הקבורה נשא את הלוגו של "Kiss" והוא נתרם על-ידי Gene Simmons. 27. הגיטריסט Zakk Wylde שהיה חבר של דימבאג והוא הקדיש לו את השיר "In This River" של "Black Label Society", הכולל גם קליפ מרגש שמציג את דמותם של דימבאג וזאק כילדים. 28. את השיר "Aesthetics Of Hate" של להקת "Machine Head" כתב Robert Flynn לאחר שראה פוסט נאצה שכתב בחור William Grim בפורום ימני קיצוני, בו הוא כותב שדימבאג היה חסר כישרון וכל מי שמעריץ אותו הוא אדם ממעמד נחות. 29. דימבאג נרצח בדיוק באותו היום בו נרצח John Lennon בשנת 1980, אף הוא ביריית אקדח מידי מעריץ מעורער בנפשו. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא אחד הסולנים השנויים ביותר במחלוקת של סוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים, הוא הפך לפנים של ז'אנר הנו־מטאל, כשהוא מוביל את "Limp Bizkit" להצלחה של אלבומי מולטי־פלטינה תוך שהוא מעורר סערה בכל דבר שהוא עושה. הכובע האדום שלו, הנוכחות הבימתית האגרסיבית והשילוב בין ראפ למטאל הפכו אותו גם לאייקון תרבותי וגם לחביב הצהובונים!! Photo: Patric Ford = הוא נולד בשם William Frederick Durst ב־20 באוגוסט 1970, ב־Jacksonville, Florida. = בילה את ילדותו ב־Gastonia, North Carolina, וגדל אצל אמו Anita ואביו החורג Bill. בילדותו עבר בריונות, חוויה שהשתקפה לכל אורך הקריירה המוזיקלית שלו. = הוא גדל על שילוב של Rock ו־Hip Hop, עם השפעות שנעו בין Led Zeppelin, Kiss ו־Black Sabbath ועד Run-D.M.C. ו־Beastie Boys. = בגיל 12 התעניין ב־Breakdancing, Hip Hop, Punk Rock ו־Heavy Metal. הוא התחיל לעסוק ב־Rap, בסקייטבורד, ב־Beatbox וגם ב־DJ. = לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, הוא התגייס ל־U.S. Navy כשהוא מחפש יציבות וכיוון בחיים. = לא ברור בדיוק כמה זמן הוא שירת (אם מספר חודשים או שנתיים), אבל הוא עזב לאחר שהמשמעת הקשוחה התנגשה עם האופי המרדני שלו. מאוחר יותר סיפר כי במהלך התקופה הזו הוא החל לפתח את הרעיון לשלב בין Rap ל־Heavy Rock. = הוא חזר ל־Jacksonville והחל לעבוד כמקעקע, כשהסטודיו שלו הפך למוקד מפגש עם מוזיקאים, מפיקים ואנשים עימם ישתף פעולה בעתיד. Photo: Billboard = בשנת 1994 הוא הקים את להקת "Limp Bizkit" יחד עם הבסיסט Sam Rivers, המתופף John Otto והגיטריסט Wes Borland. מאוחר יותר הצטרף ללהקה גם DJ Lethal, לשעבר מלהקת ה־Hip Hop "House of Pain", כ־Turntablist. = השם הפרובוקטיבי "Limp Bizkit" נבחר בכוונה על ידי פרד במטרה להרחיק מאזינים מזדמנים ולמשוך רק מעריצים אמיתיים. = במהלך עבודתו כמקעקע הוא התיידד עם חברי להקת "Korn" והצליח לשכנע את הבסיסט Reginald Arvizu להאזין לדמואים של "Pollution", "Counterfeit" ו־"Stalemate", והעביר להם קלטת דמו. "Korn" הציגו את הלהקה למפיק Ross Robinson, מה שהוביל לחתימתה בחברת Flip/Interscope. =הם הוציאו את אלבום הבכורה "Three Dollar Bill, Y’all$" בשנת 1997. ההפקה הגולמית, עבודת הגיטרה הניסיונית של Borland והראפ־ווקאלס האגרסיביים של Durst בלטו בסצנת המטאל של סוף שנות התשעים. = האלבום כלל קאבר עוצמתי לשיר "Faith" של ג'ורג' מייקל, שהפך ללהיט מפתיע ב־MTV ועזר להציב את "Limp Bizkit" על המפה. = למרות שמכירות האלבום בתחילה היו צנועות, האלבום ביסס את המוניטין של הלהקה כלהקת הופעות חיות "מסוכנת" ופתח דלתות להופעות יחד עם "Korn", ‏"Primus" ו־"Faith No More". = פרד הפך מזוהה עם הכובע האדום של קבוצת New York Yankees שחבש לאחור. מה שהתחיל כבחירת סגנון פשוטה הפך לסמל שנוי במחלוקת, שהפך אותו לדמות פופ־קולצ'ר בולטת, מוערץ על ידי מעריצים אך נלעג על ידי מבקרים שראו בו סמל לפופיות של ז'אנר הנו־מטאל. הוא עצמו אמר: "I always knew the guy in the red cap was not me. I'm Dr Frankenstein and that's my creature." = הפריצה הגדולה הגיעה עם האלבום השני Significant Other" (1999)", שדורג ישירות במקום הראשון במצעד Billboard 200 עם מכירות של 643,000 עותקים בשבוע הראשון. סינגלים כמו "Nookie", "Break Stuff" ו־"Re-Arranged" הפכו את פרד לאחד הסולנים המזוהים ביותר בעולם. = בשלב זה, "Limp Bizkit" הפכה לאחת הכוחות המובילים של ז'אנר ה־Nu-Metal, לצד "Korn" ו־"Slipknot". = פרד כותב את רוב מילות השירים של הלהקה, לרוב מתוך חוויות אישיות, תסכולים תרבותיים או הומור עוקצני. הוא ידוע כמעורב מאוד בהחלטות הפקה ולעיתים קרובות משמש כ־Co-Producer או Executive Producer באלבומים. = ביוני 1999 מונה פרד לסגן נשיא בכיר בלייבל Interscope. בתפקידו השתמש בקשריו כדי לאתר להקות חדשות והחתים ללייבל להקות כמו "Cold", ‏"Staind", ‏"Puddle of Mudd" ו־"She Wants Revenge". = בפסטיבל הידוע לשמצה "Woodstock ’99", במהלך ביצוע השיר "Break Stuff", פרד עודד את הקהל "להוציא הכל החוצה", מה שהסלים למהומות, שריפות ואלימות. האירוע הוביל להאשמות כבדות בתקשורת והפך לאחת מההופעות הידועות לשמצה ביותר בהיסטוריית הרוק. = האלבום השלישי Chocolate Starfish and the Hotdog Flavored Water" (2000)" לא רק המשיך את הפריצה של האלבום הקודם אלא הפך לתופעה תרבותית ונכנס ישירות למקום הראשון במצעד Billboard 200 עם מכירות של 1.05 מיליון עותקים בשבוע הראשון. הוא הפך לאלבום הרוק הנמכר ביותר בשבוע הבכורה בארה"ב באותה תקופה, ובהמשך הגיע למעמד מולטי־פלטינה. סינגלים כמו "My Generation", ‏"Rollin’" ו־"My Way" שלטו ב־MTV וביססו את דמותו של פרד ואת הלהקה כאחת מהבולטות ביותר ברוק של סוף שנות התשעים. = המנוע והכוח המרכזי של הלהקה, Wes Borland, עזב את "Limp Bizkit" בשנת 2001, בטענה להבדלים יצירתיים, שחיקה ותסכול מהתדמית המיינסטרימית של הלהקה. = האלבום הרביעי Results May Vary" (2003)" סימן תקופה סוערת לאחר עזיבתו של Wes והחלפתו בגיטריסט Mike Smith. האלבום היה פחות מוצלח מסחרית, אך כלל את הקאבר הפופולרי "Behind Blue Eyes". = ביולי 2003 שימשה "Limp Bizkit" כלהקת החימום של "Metallica" במסגרת סיבוב ההופעות Summer Sanitarium Tour. במהלך הופעתה של "Limp Bizkit" הקהל החל לשיר "Fuck Fred Durst" ולהשליך אשפה וחפצים אל הבמה. לאחר שישה שירים פרד התפרץ, זרק את המיקרופון וירד מהבמה. = בשנת 2005 התאחדו ווס ופרד להקלטת ה־EP הפוליטי והאפל יותר "The Unquestionable Truth (Part 1)". חוסר בקידום ושיווק ה-EP הוביל למכירות חלשות והוא נעלם מתחת לראדר. = בין השנים 2005 ל־2011 עבר פרד להתמקד במסך הגדול וביים סרטים כמו The Education of Charlie Banks" "(2007), שזכה בפרס בפסטיבל Tribeca, ו־The Longshots" (2008)" בכיכובו של Ice Cube. בנוסף הוא הופיע במספר תפקידי משחק קטנים בסרטים וסדרות. = בשנת 2009 התאחד ההרכב המקורי והחל לצאת שוב לסיבובי הופעות. Photo: Limp Bizkit = האלבום השישי Gold Cobra" (2011)" שיצא 8 שנים לאחר האלבום הקודם ונחשב לאלבום הקאמבק הראשון של הלהקה, הוא נכנס למקום ה־16 במצעד Billboard 200. למרות שהביקורות היו מעורבות, המעריצים קיבלו בברכה את חזרתו של ההרכב הקלאסי. = עד שנת 2021 עבדו פרד והלהקה בצורה לא עקבית על חומרים חדשים (ובמיוחד על האלבום שלא יצא "Stampede of the Disco Elephants"), בעוד פרד המשיך לעסוק בקולנוע, כולל בימוי המותחן השנוי במחלוקת The Fanatic" (2019)" בכיכובו של John Travolta. = בשנת 2021 חזר פרד לתודעה בפסטיבל Lollapalooza אבל הפעם ללא הכובע אלא עם דמות ה־“dad vibes” הוויראלית, שיער אפור, בגדים רטרו ונוכחות בימתית צינית ומשועשעת. Photo: Getty = מאוחר יותר באותה שנה הוציאה הלהקה את האלבום השביעי שלה Still Sucks" (2021)", הראשון שלה אחרי עשור והקאמבק השני. האלבום זכה לשבחים מצד מבקרים ומעריצים בזכות האנרגיה הנוסטלגית שלו, וכלל את הסינגל "Dad Vibes". = פרד שיתף פעולה עם אמנים רבים מז'אנרים שונים, ביניהם Method Man, ‏Lil Wayne ואחרים, ובכך חיזק את מעמדו כמי שמיזג בין Rap ל־Rock והביא את השילוב הזה אל תרבות המיינסטרים. = פרד גם היה מוכר בזכות האישיות החתרנית והמתלהמת שלו, עם סכסוכים מתוקשרים רבים מול אמנים כמו Eminem, ‏Trent Reznor, ‏Scott Stapp, ‏Brian Molko ו־Corey Taylor, שחיזקו את המוניטין שלו כאחד הסולנים השנויים ביותר במחלוקת בעולם הרוק. Photo: Jim Dyson = על אף, ואולי דווקא בגלל (זה אתם תחליטו), האישיות השנויה במחלוקת שלו, Fred Durst נשאר דמות מפתח בז'אנר ה־Nu-Metal, זכור בזכות הכובע האדום שלו, השליטה ב־MTV, ההופעות החיות והתרומה המשמעותית שלו בהבאת ה־Rap-Metal אל המיינסטרים. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הזמר, היוצר והבסיסט Phil Lynott ידוע בעיקר כמנהיג להקת "Thin Lizzy", אבל הוא בהחלט לא רק. (Photo: Rockandrollgarage.com) להלן 42 עובדות על המוזיקאי המוכשר: 1. הוא נולד באנגליה ב- 20 לאוגוסט 1949 אך גדל בדבלין, אירלנד. 2. בצעירותו הוא נהג לבקר בכנסיה באופן קבוע ואפילו שקל ברצינות להפוך לכומר. 3. הוא אהב את חוברות הקומיקס של "MARVEL". 4. את השם ללהקת "Thin Lizzy" הוא ביסס על הדמות "Tin Lizzie" מחוברת קומיקס הילדים "The Dandy". (Photo: Fanart.TV) 5. הוא היה חובב קולנוע. הסרט האהוב עליו ביותר הוא קזבלנקה. 6. אולי קצת קשה להאמין אבל הוא שימש גם כדוגמן. 7. בשנת 1968 בהיותו בן 19 בלבד נולד לו בן מחוץ לנישואין. הילד Macdaragh Lambe נשלח לאימוץ וגילה רק בשנת 2003 שאביו הוא Phil Lynott. 8. ל- Phil Lynott היו גם אח ואחות אותם מסרה אימו לאימוץ. גם פיל לא ידע על כך ואימו פרסמה את הדבר בספר שהוציאה לאחר מותו. 9. תאמינו או לא Phil Lynott מעולם לא הוציא רישיון נהיגה. 10. הוא תמיד נהג לשבת במושב הקדמי ליד הנהג גם ברכבי ההסעה של הלהקה וכשנסע במוניות. 11. בשנת 1968 הוא הקים את להקת "Skid Row" (אין קשר ללהקה האמריקאית משנות ה- 80), בה היה חבר גם Gary Moore. 12. בשנת 1969 הוא הקים בדבלין את להקת "Thin Lizzy" להקה שתהווה השראה ללהקות הארד רוק והבי מטאל רבות שיבואו אחריה. 13. ליינוט וחבריו ל- "Thin Lizzy" התנגדו לשחרור השיר "Whiskey in the Jar" כסינגל, הם סברו שהשיר לא מייצג היטב את הסאונד שלהם. חברת התקליטים התעקשה ושחררה את השיר כסינגל שהביא ללהקה את הלהיט הראשון שלה. 14. במהלך הקלטות האלבום השני של "Thin Lizzy" בשנת 1972 ליינוט היה חבר לתקופה מאוד קצרה בסופרגרופ שנקרא "Baby Face" וכלל את Ritchie Blackmore ו- Ian Paice מדיפ פרפל ו- Paul Rodgers מלהקת "Free" ו- "Bad Company". 15. הוא עזב את הסופרגרופ המתהווה זמן קצר לאחר מכן כי הוא לא רצה להיות צלע בלהקה אלא להנהיג להקה משלו. 16. בשל קשיים כספיים של ליינוט וחבריו ל- "Thin Lizzy" באותה תקופה, הם שיחררו בשנת 1973 אלבום שברובו כלל קאברים לשירים של "Deep Purple" תחת השם "Funky Junction". 17. על האלבום הזה קיבלו חברי הלהקה 1,000 ליש"ט אך הם לא קיבלו שום קרדיט במסגרת עטיפת האלבום. אפילו התמונה של הלהקה שהתנוססה על העטיפה הייתה של הלהקה אחרת. ליינוט לא רצה לשיר באלבום הזה הואיל והוא חשב (ובצדק) שקולו אינו תואם לקולו של Ian Gillan. בשל כך גוייס זמר מלהקת קברים של "דיפ פרפל" שימלא את תפקיד הזמר. 18. הוא העריץ את Jimi Hendrix בין היתר בשל העובדה שגם הוא היה כהה עור. 19. במלאת 10 שנים למותו של הנדריקס Lynott הקליט יחד עם חברי ההרכב המקורי של "Thin Lizzy" את השיר "Song For Jimi". זה היה טריביוט חד פעמי לצורך הקלטת השיר ששוחרר בשנת 1980 כסינגל. 20. ליינוט העריץ את "ZZ Top" הוא הודה שהשיר "Leave This Town" מהאלבום "Renegade" הושפע רבות מההערצה שלו ללהקה. 21. את האלבום "Johnny the Fox" משנת 1976 הוא כתב כשהיה חולה בצהבת. הוא היה מאושפז בבית החולים, היתה לו שם גיטרה אקוסטית וכך הוא כתב את רוב השירים. 22. את השיר "Warriors" מהאלבום "Jailbreak" הוא כתב על התמכרות לסמים קשים, כשהוא מתייחס למתמכרים כעל "לוחמים". הוא חשב על Jimi Hendrix ועל Duane Allman כשכתב את השיר. 24. את השירים "Cowboy Song" ו- "Massacre" העוסקים בנושאים אמריקאים הוא כתב אחרי שלהקתו החלה להופיע בארה"ב בקביעות. 25. הוא ניגן בס ושר באלבום "So Alone" של Johny Thunders גיטריסט ה- "New York Dolls" ששוחרר בשנת 1978. 26. זה לא היה הפלירטוט היחיד של ליינוט עם סגנון הפאנק רוק, באותה שנה הוא היה גם חלק מפרויקט צדדי שכלל חברים מה"סקס פיסטולס" ונקרא "Greedy Bastards". 27. הוא היה אחד השופטים בתחרות מיס עולם לשנת 1978. 28. הוא השתתף בפרוייקט "מלחמת העולמות" של Jeff Wayne ותרם את קולו לאלבום "Jeff Wayne's Musical Version of The War of the Worlds" אשר יצא בשנת 1978, בתפקיד Parson Nathaniel. 29. ליינוט שיתף פעולה עם Gary Moore באלבום "Back on the Streets", שר וניגן על בס וגיטרה ואף כתב עם Gary Moore חלק מהשירים לאלבום, בפרט את הלהיט "Parisienne Walkways". 28. בשנת 1982 הוא שיתף פעולה עם הגיטריסט John Sykes בשיר "Please Don't Leave Me". שיתוף הפעולה הזה היה אות הפתיחה להצטרפותו של John Sykes המוכשר בהמשך אותה שנה ל- "Thin Lizzy" כמחליפו של Snowy White המוכשר לא פחות. 30. הוא חזר לשתף פעולה עם Gary Moore באלבומו "Run for Cover" משנת 1985, גם שם שר וניגן בבס והיה שותף לכתיבה. 31. למרות התקופה היחסית קצרה בה הייתה פעילה, פיל שחרר יחד עם "Thin Lizzy" לא פחות מ- 12 אלבומי אולפן, מספר זהה של אלבומי הופעה ו- 7 אלבומי EP. (Photo: Harry Potts) 32. במקביל לפעילותו עם "Thin Lizzy" הוא שחרר שני אלבומי סולו בשנים 1980 ו- 1982. בשני האלבומים שיתפו איתו פעולה אמנים נוספים ובין היתר גם Mark Knopfler, Jimmy Bain ו- Midge Ure, כאשר באלבום הראשון השתתפו גם Snowy White ו- Gary Moore. 33. השיר "Yellow Pearl" אותו כתב יחד עם Midge Ure ואשר נכלל באלבום הסולו "Solo in Soho" משנת 1980 שימש כאות הפתיחה של תוכנית הטלוויזיה השבועית "Top Of The Pops" משנת 1981 ועד 1986. 34. ליינוט סייע ל- Midge Ure וללהקת "Ultravox" להשיג חוזה הקלטות. 35. לאחר ששמע הקלטת דמו של הלהקה, ליינוט סייע גם ל- "Boomtown Rats" ול- Bob Geldof להשיג חוזה הקלטות. 36. למרות האמור השניים לא החזירו לו טובה ולא הזמינו אותו ואת להקתו להשתתף במופע ה- "Live Aid" ששניהם היו ממארגניו. 37. ליינוט שחרר שני ספרי שירה האחד "Songs for While I'm Away" ששוחרר בשנת 1974 והשני "Philip" שיצא בשנת 1977. 38. פיל ליינוט מצא את מותו ב- 4 לינואר 1986 בהיותו בן 36 בלבד, כתוצאה מסיבוכים שנגרמו מצריכה מוגברת של סמים ואלכוהול. 39. רשימת האמנים שהושפעו מיצירותיו של פיל ליינוט ארוכה ומגוונת ושירים שכתב זכו לגירסאות כיסוי על-ידי אמנים החל מ- Sade דרך "Pulp" ועד ל- "Metallica". 40. בשנת 2005 פסל של ליינוט הוצב לזכרו ברחוב Grafton בדבלין, אירלנד. 41. ביום 20 לאוגוסט 2021, יום הולדתו ה- 72 נחשפה אנדרטה לכבודו במרכזה של עיר הולדתו West Bromwich. טקס הסרת הלוט מהפסל בגובה 2 המטרים מועבר בשידור חי לטובת מעריציו בכל העולם. 42. בנוסף ובאופן סימולטני, שוחרר באותו היום לבתי הקולנוע סרט תעודי בשם "Phil Lynott: Songs For While I’m Away" שמספר את סיפורו של פיל ליינוט וכולל ראיונות שנערכו בין היתר עם James Hetfield, Adam Clayton, Midge Ure ועוד: "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!