ב- 21 באוקטובר 1977 יצא "Bat Out of Hell", אלבום האולפן הראשון של הזמר Meat Loaf. מעטות היצירות בתולדות המוזיקה הפופולרית שנולדו מתוך סירוב מוחלט להתאים את עצמן לרוח התקופה והפכו למרות הכל לתופעה תרבותית חסרת תקדים. בשנת 1977, כאשר עולם המוזיקה נשלט על ידי מהפכת הפאנק המינימליסטית מחד ורחבות הדיסקו הנוצצות מאידך, הגיח אלבום שנשמע כמו התנגשות חזיתית בין אופרה של Richard Wagner, מחזמר של ברודוויי, קיר הסאונד הסימפוני של Phil Spector והרומנטיקה העירונית של Bruce Springsteen. מאחורי החזון המגלומני הזה עמדו שני אנשי תיאטרון ומוזיקה חסרי מעצורים, הזמר בעל הקול האדיר Marvin Lee Aday המוכר בשם הבמה Meat Loaf, והמלחין והפזמונאי הגאון Jim Steinman. המפגש הגורלי בין השניים התרחש בשנת 1973 באודישנים למחזמר "More Than You Deserve" שכתב Jim Steinman בתיאטרון הציבורי של ניו יורק. באותן שנים כבר צבר Meat Loaf מוניטין מרשים על במות התיאטרון בזכות הופעותיו במחזמר "Hair" ובתפקיד Eddie במחזמר ובסרט הפולחן "The Rocky Horror Picture Show". הכימיה המיידית בין הקול האופראי והנוכחות הפיזית המתפרצת של Meat Loaf לבין הכתיבה הדרמטית והקולנועית של Jim Steinman הובילה אותם באמצע שנות השבעים לפתח מחזמר רוק עתידני בשם "Neverland", עיבוד דיסטופי לסיפורו של פיטר פן על כנופיית נערים אבודים הרוכבים על אופנועים. מתוך הסדנה של אותו מחזמר נולדו שלושה שירים שהפכו לעמוד השדרה של האלבום, שיר הנושא "Bat Out of Hell", הבלדה השמימית "Heaven Can Wait" והגרסה המוקדמת של "All Revved Up with No Place to Go". אלא שהדרך מהבמה אל אולפן ההקלטות הפכה למסע ייסורים מתמשך. במשך שנתיים וחצי כתתו Meat Loaf ו-Jim Steinman את רגליהם בין משרדי כל חברות התקליטים הגדולות בארצות הברית ובבריטניה, ערכו אודישנים חיים עם פסנתר בלבד, וספגו דחייה אחר דחייה. אנשי התעשייה טענו שהשירים ארוכים מדי, תיאטרליים מדי ולא מתאימים לאף משבצת ברדיו. רגע השפל המפורסם ביותר נרשם באודישן מול נשיא חברת CBS האגדי Clive Davis, שהטיח בצמד ששחקנים לא עושים תקליטים, ונזף ב-Jim Steinman בשאלה המזלזלת האם הוא בכלל יודע איך בנוי שיר רוק. נקודת המפנה הגיעה מכיוונו של המוזיקאי, הגיטריסט ומפיק העל Todd Rundgren. כאשר שמע Todd Rundgren את החומרים לראשונה, הוא התגלגל מצחוק ושוכנע שמדובר בפרודיה מבריקה ומוקצנת על האלבום "Born to Run" של Bruce Springsteen. הקיצוניות התיאטרלית של השירים כבשה אותו, והוא החליט להמר על הפרויקט מכיסו הפרטי, להפיק את האלבום באולפני Bearsville הסמוכים לוודסטוק שבמדינת ניו יורק, ואף לנגן בעצמו בגיטרה המובילה. כדי להעניק לשירים של Jim Steinman את המצלול האותנטי של Bruce Springsteen, גייסו השניים שני עמודי תווך מתוך להקת "E Street Band", הפסנתרן Roy Bittan והמתופף Max Weinberg, לצד חברי להקת הפרוג רוק של Todd Rundgren, להקת "Utopia", ובראשם הבסיסט והזמר Kasim Sulton. האלבום נפתח בסערה בת כמעט עשר דקות עם שיר הנושא האפי "Bat Out of Hell", יצירת מופת שמגדירה מהו רוק סימפוני ותיאטרלי. הפתיחה הקצבית של Roy Bittan על הפסנתר והגיטרות המהירות של Todd Rundgren מובילות אל סיפור אימים רומנטי על רוכב אופנוע הדוהר אל מותו בלילה אפל. את סולו הגיטרה האייקוני המדמה את נהמת מנוע האופנוע ואת התרסקותו הקטלנית ניגן Todd Rundgren בטייק אלתור אחד ויחיד ללא חזרות מוקדמות, הישג טכני שהפך לאחד הרגעים המפורסמים בתולדות הגיטרה החשמלית. מיד אחריו מגיע "You Took the Words Right Out of My Mouth", שנפתח בדיאלוג תיאטרלי בלתי נשכח בליל קיץ לוהט בביצועם של Jim Steinman והשחקנית Marcia McClain, לפני שהוא מתפוצץ לחגיגת פופ רוק סוחפת ברוח להקות הקצב של שנות השישים. הרצועה השלישית, "Heaven Can Wait", חושפת את הצד הפגיע, העדין והלירי של Meat Loaf, שמפגין שליטה ווקאלית מרהיבה מעל נגינת הפסנתר המזוככת של Roy Bittan ועיבוד המיתרים המרחף של Ken Ascher. הצד הראשון של התקליט נחתם עם "All Revved Up with No Place to Go", המנון נעורים מתפרץ המתאר את התסכול והתשוקה של גיל ההתבגרות, ומונע על ידי סולו סקסופון לוהט של המוזיקאי האורח Edgar Winter. הצד השני של האלבום נפתח באחת מבלדות הרוק הגדולות והאהובות בכל הזמנים, "Two Out of Three Ain't Bad". השיר נולד לאחר שהשחקנית והזמרת Mimi Kennedy אמרה ל-Jim Steinman שהשירים שלו מסובכים מדי, ושאלה מדוע אינו מסוגל לכתוב שיר אהבה פשוט וישיר כמו "I Want You, I Need You, I Love You" של Elvis Presley. התשובה של Jim Steinman הייתה בלדת שברון לב כנה, מלודית ומפוכחת שטיפסה אל עשרים הגדולים במצעד הבילבורד האמריקאי והפכה לסינגל הפריצה הגדול של האלבום בארצות הברית. פסגת התיאטרליות של האלבום מגיעה ברצועה השישית, "Paradise by the Dashboard Light", מיני מחזמר בן שמונה וחצי דקות המחולק לשלוש מערכות. השיר מתאר מפגש נעורים סוער במושב האחורי של מכונית חונה, ומוגש כדו קרב ווקאלי אדיר בין Meat Loaf לבין הזמרת והשחקנית Ellen Foley, שסיפקה באלבום ביצוע עוצמתי ובלתי נשכח, בעוד שהזמרת Karla DeVito היא זו שהופיעה בקליפ המפורסם ובסיבוב ההופעות שליווה את האלבום. באמצע השיר שילבו היוצרים הברקה גאונית בדמות תיאור מהלך בייסבול שהוקלט במיוחד לשיר בידי כוכב העבר והשדרן האגדי של קבוצת ניו יורק יאנקיז Phil Rizzuto, המשמש כמטאפורה הומוריסטית לניסיונות הכיבוש של הנער במושב המכונית. האלבום נחתם ביצירה המרגשת והדרמטית "For Crying Out Loud", בלדה אדירת ממדים בת כמעט תשע דקות בליווי תזמור פילהרמוני. הקול של מיט לוף נע מלחישה אינטימית ושבורה אל זעקת אהבה נואשת, וחותם את האלבום בקתרזיס מוחלט. אפילו לאחר שהקלטות האלבום הושלמו, סירבו חברות התקליטים להפיץ אותו, עד שהמפיק ומנהל חברת התקליטים Steve Popovich, שהקים באותה עת את הלייבל העצמאי Cleveland International Records תחת חסותה של Epic Records, האזין להקלטות, האמין בחזון ללא סייג והוציא את האלבום לאור. תרומה מכרעת למיתולוגיה של התקליט העניקה גם עטיפת האלבום האייקונית, שנולדה במוחו של Jim Steinman וצוירה על ידי אמן הקומיקס האגדי Richard Corben, המציגה רוכב ארוך שיער על אופנוע הבוקע מתוך אדמת בית קברות תחת כנפיו של עטלף ענק. למרות פתיחה מסחרית איטית וביקורות מבולבלות מצד עיתונות המוזיקה, הופעות טלוויזיוניות מחשמלות של Meat Loaf בתוכנית הבריטית "The Old Grey Whistle Test" ובתוכנית האמריקאית "Saturday Night Live" באביב 1978 הציתו אש בשדה קוצים. "Bat Out of Hell" הפך לאחד מחמשת האלבומים הנמכרים ביותר בהיסטוריה של המוזיקה העולמית עם מכירות של למעלה מ- 43 מיליון עותקים, ארבעה עשר אלבומי פלטינה בארצות הברית ושהות היסטורית של למעלה מ- 522 שבועות במצעד האלבומים הבריטי. ההצלחה הולידה בהמשך שני אלבומי המשך, "Bat Out of Hell II" משנת 1993 ו-"Bat Out of Hell III" משנת 2006, והוכיחה שלעיתים הדרך הבטוחה ביותר אל הנצח היא לשבור את כל החוקים. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 21.10.1988 "ואני ממשיך לשיר לה לה לה, יש לה את המראה" המראה זה כל מה שהיא צריכה, כל כך פשוט וכל כך קל, אבל לפר גסל ולמארי פרדריקסן זה לא הלך בקלות כזאת. שניהם היו מוזיקאים די מצליחים במולדתם שבדיה. גסל, יליד 1959 בעיר הלמסטד, הקים כבר בגיל 17 את הלהקה הראשונה שלו, "Gyllene Tider", וכעבור כמה שנים הוא פגש לראשונה במארי פרדריקסן, שעברה ילדות לא פשוטה בצל הטראומה המשפחתית של מות אחותה הגדולה בתאונת דרכים. פרדריקסן הספיקה לשתף פעולה עם כמה להקות מקומיות, ובשנת 1981 שרה בקולות רקע באחד משירי להקתו של גסל. גסל זיהה את הקול הייחודי של מארי ושידך אותה בהמשך למפיק השבדי המוערך לאסה לינדבום, שהפיק למארי שני אלבומי סולו. אבל פרדריקסן, שהייתה ביישנית, העדיפה להיות חלק מלהקה, והתחברה לגסל כשהיא מלווה אותו ואת להקתו בסיבובי ההופעות. אך אליה וקוץ בה: "Gyllene Tider", שהייתה להקה מוכרת ומוצלחת בשבדיה של סוף הסבנטיז ותחילת האייטיז, הלכה ודעכה, ובניסיון לקרוץ לשוק מחוץ לשבדיה שוחרר חלק מאלבומה האחרון כ-EP בארה"ב תחת השם "Roxette", שנלקח משיר של להקת הפאב-רוק הבריטית "Dr. Feelgood", לאחר ש-EMI דרשה לשנות את השם. המהלך לא צלח, אך מנהל EMI, רולף נירגרן, הציע לגסל ולפרדריקסן לשיר יחד, וגסל, שהתלהב מהרעיון, טען כי בעזרת הכתיבה שלו והקול שלה יש להם סיכוי להביא משהו חדש ומרענן. הצמד הוציא אלבום בכורה שהצליח להחזיר את גסל יחד עם פרדריקסן לתודעה בשבדיה, אבל כדי להיות באותם ימים צמד שבדי שזוכה להכרה מחוץ למדינתו היית צריך הופעה טובה באירוויזיון או צירוף מקרים יוצא דופן, והמזל עמד לדפוק על דלתם. עוד לפני כן, לקראת חג המולד של 1987, הוציא הצמד שיר מיוחד לכבוד החג בשם "It Must Have Been Love (Christmas for the Broken Hearted)". כעבור שלוש שנים יהפוך השיר הזה למגה להיט בינ"ל בזכות השתתפות בפסקול הסרט "אישה יפה", לאחר שמילותיו שונו קלות כדי שיתאימו לשיר אהבה. לאחר שהוציאו ב-21.10.1988 בשבדיה את אלבומם השני, "Look Sharp!" (שנקרא כך בהשראת אלבום הבכורה של ג'ו ג'קסון מ-1979, "Look Sharp!"), וזכו להצלחה מקומית, הגיעה התפנית בזכות דין קושמן, סטודנט אמריקאי ממיניאפוליס שלמד בשבדיה במסגרת מסלול של חילופי סטודנטים, והתאהב בשיר "The Look" עד כדי כך שלקח אותו איתו לחופשת חג המולד (1988) בארה"ב, שם מסר אותו לתחנת הרדיו המקומית KDWB 101.3 FM. במהרה החלה התחנה לשדר את השיר שוב ושוב על סמך בקשות המאזינים, והשיר הפך פופולרי בתחנות נוספות עד שכבש את המקום הראשון בתחילת אפריל 1989, כארבעה חודשים לאחר שהתחיל להיות מושמע. את "The Look" כתב גסל כשהוא מתאמן תוך כדי על הסינתיסייזר החדש שקנה, Ensoniq ESQ-1. גסל טען שאת המילים הראשונות כתב רק כדי שיהיה לו משהו לעבוד עליו יחד עם הקצב הקבוע, והמילים הארעיות הפכו בהמשך לקבועות. במילים המקוריות של השיר נכתב "He's Got the Look", כי גסל תכנן במקור שמארי פרדריקסן תשיר אותו. כשהבין שהשיר לא מתאים לסגנונה, שונתה מילה אחת ל-"She's", וגסל הוא ששר את השיר בעצמו, ופרדריקסן מצטרפת אליו בפזמון. לפעמים צריך את מעט אלילת המזל לצידך. "The Look" היה הסינגל הרביעי מהאלבום, ולפניו שוחררו "Dressed for Success", ביטוי להצלחה שמגיע מספריו של ג'ון טי. מאלוי משנות השבעים, שהיה יועץ התדמית המדעי המוביל של ארה"ב, וספריו הזניקו את תעשיית ייעוץ התדמית ועודדו נשים שעבדו בתאגידים ללבוש לעבודה חליפות. מארי פרדריקסן נזכרת: "לפני שהתחלתי את סשן השירה הכל השתבש, אני ופר התווכחנו על העיבוד, והגעתי טעונה מאוד". אין ספק ששומעים זאת בקולה של מארי. המוזיקה של "Roxette" התבססה על פופ מלא במלודיות סיקסטיז קליטות אך לא דביקות מדי, כמו בבלדה שהפכה לסינגל השני, "Listen to Your Heart", שמאוד הזכירה בסאונד שלה להקות אמריקאיות כמו "Starship" ו-"Heart". הקליפ לשיר צולם בהריסות טירת בורגהולם באי אולנד, השוכן בים הבלטי השבדי. הסינגל החמישי והאחרון מהאלבום, "Dangerous", עוסק בבחור שנמשך לבחורה מסוכנת, בהשראת סרט פעולה מתחילת שנות ה-70. "A nice piece of bubblegum". אלבומם השני של הצמד, "Look Sharp!", הפך לרב מכר (כתשעה מיליון אלבומים ברחבי העולם). להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 21.10.1985 המסלול של להקת "סימפל מיינדס" הסקוטית היה כלפי מעלה מאז שהוקמה ב-1977 בעיר גלאזגו, אך מעט להקות לפניה או אחריה הגיעו לשיאן המסחרי לאחר פרק זמן ארוך יחסית של שבעה אלבומים ושמונה שנים מתחילת הקריירה שלהן. אם נותנים זום אין על הלהקה החביבה שהקימו שני חברי הילדות, ג'ים קר וצ'רלי ברצ'יל, בהשראת דייויד בואי ("סימפל מיינדס" הוא ביטוי הלקוח משירו "The Jean Genie"), רואים שהגלגול שלהם מלהקת גל חדש עם סאונד אפל, דרך השילוב של מוזיקת הפופ, יצר אמנם גידול עקבי בחשיפה שלהם לקהל, אך בסיומה של שנת 1984, ולאחר שסיכמו סיבוב הופעות מוצלח באוסטרליה, אירופה, צפון אמריקה ויפן, ארה"ב עדיין היוותה המחסום האחרון שהלהקה לא הצליחה לכבוש בדרכה להפוך ל-"U2" של סקוטלנד. הלהקה התארגנה מחדש כדי לכתוב חומרים חדשים לאלבומה הבא ולהתכונן לרצף ההופעות לרגל השנה החדשה בבארולנד, בהן הובטחה להם קבלת פנים מרשימה. לאחר שהחלו לחפור בדמואים ישנים וליצור עיבודים ומנגינות חדשות, יצר איתם קשר המוזיקאי קית' פורסי, שהיה מעריץ גדול של "סימפל מיינדס" והיה מעוניין שהלהקה תקליט עבורו שיר לפסקול "מועדון ארוחת הבוקר" בשם "Don't You (Forget About Me)". הוא העביר להם דמו של השיר. אבל סולן "סימפל מיינדס", ג'ים קר, לא חשב שהשיר הזה מתאים כששמע את הדמו. "לא, אנחנו לא עושים שירים של אחרים", הסביר קר. התפנית הגיעה ממקור בלתי צפוי. אשתו דאז, המוזיקאית והרוקרית בנשמתה כריסי היינד, שהיה לה חוש מטורף לשירים עם פוטנציאל, שכנעה לבסוף את קר ואת הלהקה שלו להקליט את השיר. לאחר שסיימו את הקלטת השיר לפסקול, חברי "סימפל מיינדס" שכחו ממנו במהרה, כשהם מתמקדים בהקלטות לאלבומם הבא, "Once Upon a Time", שיצא ב-21.10.1985. אבל טבעם של דברים להתחבר באופן מפתיע. "Don't You", שלא תוכנן בהתחלה לצאת כסינגל, לא רק שיצא לבסוף אלא גם כבש את פסגת המצעד האמריקאי ופתח את שערי השוק האמריקאי בפני קר וחבריו. לאחר ההצלחה העצומה של הופעותיהם בבארולנד וקבלת הפנים המצוינת שזכו לה, הלהקה שמה לה למטרה לצרף לעמדת ההפקה את ג'ימי איובין ובוב קלירמאונטן, שהיו בלתי ניתנים להשגה באותה תקופה, כמפיקים לאלבומם החדש. הצלחתו של "Don't You (Forget About Me)" סייעה למטרה שלהם ונתנה ללהקה דחיפה מבורכת ופרסום נוסף בארה"ב. איובין וקלירמאונטן האזינו לדמואים הראשוניים, ואיובין אף הציע לתת גיבוי להלחנה הסופית של "Alive and Kicking". החומר נשמע טוב, והלהקה התבססה על שירים כמו "Alive and Kicking" ו-"All the Things She Said" ושירים נוספים. לאחר מכן "סימפל מיינדס" עברו לארה"ב לאולפני Bearsville בניו יורק, כשלפני המשך ההקלטות הם מספיקים להשתתף באחת מההופעות החיות באירוע Live Aid. יום לאחר Live Aid נסעה הלהקה לאולפני Bearsville כדי לסיים את ההקלטות ולהתחיל במיקס, כעת בהדרכתם המלאה של איובין וקלירמאונטן. הניסיון של איובין בעסקי המוזיקה האמריקאיים והאוזן הרגישה שלו ללהיט אמריקאי עיצבו גם את הצליל של האלבום. העבודה עם איובין וקשריו הניו יורקיים הביאה יתרונות רבים נוספים. הסאונד של הבלו-אייד סול, כמו באלבומו של בואי "Young Americans", היה בעל השפעה גדולה, ואיובין הציע לשכור את אותם אמנים שהשתתפו באלבום של בואי כדי שיתארחו גם ב-"Once Upon a Time". איובין דחף את הסולן ג'ים קר להפיק שירה אנרגטית יותר בהקלטות, דבר שהשתלב היטב עם הגיטרה הדומיננטית של צ'רלי ברצ'יל וסאונד התופים הענק של מל גיינור. בתוך זמן קצר הגיעה לאולפן רובין קלארק, אחת מזמרות הליווי ב-"Young Americans", שהייתה נשואה לגיטריסט קרלוס אלומר, כדי להקליט את קולות הליווי הייחודיים שלה ל-"Alive and Kicking", "All the Things She Said" ו-"Once Upon a Time". בין זמרי הליווי האחרים שהובאו במהלך הסשנים היו האחים סימס ומייקל בין מ-"The Call". הבחירה כסינגל הראשון נפלה על "Alive and Kicking", שיר שכתבו חברי הלהקה, והייתה לג'ים קר סיבה לחגוג ברמה האישית. הוא התחתן עם כריסי היינד בשנת 1984, ולזוג נולדה בת בשם יסמין בשנה שלאחר מכן. השיר עוסק כולו בהיאחזות בתקווה דרך קשיי החיים. המנגינה העליזה היוותה השראה למילים האופטימיות, וג'ים קר סיפר: "היינו בניו יורק, היה קיץ, מנהטן. יכולנו להרגיש שהלהקה באמת על סף פריצת דרך ענקית, ואני חושב שהחיוביות והרעיון הזה של תקווה עיצבו את המילים". הקליפ הופק על ידי הבמאי הפולני זביגנייב ריבצ'ינסקי, שעבד גם על הקליפ לסינגל השלישי "All the Things She Said" וכן על קליפים של יוקו אונו, הפרויקט של אלן פרסונס ולו ריד. הקליפ צולם בהרי הקטסקיל הצפוניים בעזרת מצלמת עגורן, שצילמה תמונות פנורמיות מרשימות של האזור. שיר הנושא "Once Upon a Time" הפותח את האלבום נפתח בפתיח מוזיקלי נוצץ ועם קולה הנפלא של רובין קלארק. המתופף מל גיינור מגיב עם תיפוף עוצמתי שקובע את הטון לאלבום השמח והאנרגטי. השיר עצמו קובע את נושא השינויים שהזמן מביא איתו כשהוא דוהר אל העתיד. "זה הזמן, הזמן הביט סביבו..." השיר היה בנוסף הרהור על צדקותו של אלוהים ומדוע הטובים לפעמים סובלים והרעים משגשגים. השיר "All the Things She Said", שהיה גם הסינגל השלישי והנפלא, נפתח בקלידים שחוזרים על עצמם ומתכתבים היטב עם קליפ שחוזר על עצמו שוב ושוב, בין אדם לאדם. ישנה קריאה ותגובה הלוך ושוב בין שירתם של קר וקלארק. צד אחד מעיד על איך העולם נראה והשני מתאר איך אנחנו רוצים שיהיה. צד אחד אומר שהכל וכולם הולכים ישר לגיהנום, והצד השני אומר את ההפך ושגן עדן ממש מעבר לפינה. ג'ים קר כתב את השיר הזה לאחר שקרא סיפור על אסירים פוליטיים פולנים שהיו ברוסיה מאז סוף מלחמת העולם השנייה. "היה ראיון עם נשותיהם של גברים שהיו רחוקות מהם זמן רב, וכמה מהציטוטים היפים שהנשים השתמשו בהם הפכו למעין רקע לשיר הזה", אמר קר. סו הדג'ופולוס הובאה לנגן בכלי הקשה בשיר הזה (ניגנה באלבומים של ג'ו ג'קסון וסינדי לאופר). השיר השלישי באלבום, "Ghost Dancing", שואב חלק מהשפעתו מהמונח Ghost Dance, שהתחדש בשנת 1889 אצל הנביא הפאיוטי החולם וובוקה. הוא הכריז כי שובם של המתים וסילוק האדם הלבן יואצו על ידי ריקודים ושירים שיתגלו לוובוקה בחזיונות רוחניים. קר לקח את המושג הזה ושילב אותו עם הרהורים על עוולות הציוויליזציה המערבית. השיר מרמז שאולי יהיה יום טוב יותר אם העוולות יתוקנו במקומות כמו דרום אפריקה, אתיופיה ובמקומות אחרים. קר גם מעלה את הנקודה העקומה שמציאות וסופים טובים אינם מסקנה בלתי נמנעת. שיר שמבקרים רבים באותה התקופה ציינו כשיר בהשראת ברוס ספרינגסטין היה "Oh Jungleland", שלמעשה מדבר על עוני בעולם השלישי ועל הרצון האוניברסלי לברוח. "אבל יש ילד בשם הופ, הוא מושיט את ידו, הוא רואה את הזוהר הצפוני מעל אזור רבי הקומות הזה". קר מצליח שוב לאזן בין המסר הפוליטי של השיר לבין התקווה ליום טוב יותר. "שלוט בעצמך, אהבה היא כל מה שאתה צריך, שלוט בעצמך, בעיניך, קדש את עצמך, היה חלק ממני, קדש את עצמך, קדש, קדש את עצמך, שחרר את עצמך", שר קר ב-"Sanctify Yourself", שיר שנכתב על תהליך ההתקדשות והפך למרבה ההפתעה ללהיט טופ 10 בבריטניה וטופ 20 בארה"ב. קר אמר שתחושת הגוספל בשיר קיבלה השראה מהמוזיקה של "Sly & the Family Stone", שאותה כינה "השפעה לא קטנה על השיר הזה". האלבום "Once Upon a Time" הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי, ו"סימפל מיינדס" מכרה ממנו בהמשך יותר משני מיליון עותקים ברחבי העולם. הלהקה החלה בסיבוב הופעות עולמי גדול שיראה אותם בהמשך מופיעים באצטדיונים במדינות רבות וימשך הרבה מעבר לשנה. ב-17 באוקטובר 2025 יצאה מהדורת 40 השנה של האלבום, עם מארז של חמישה תקליטורים ומהדורת ויניל אדומה. המארז כולל את האלבום, בי-סיידס, מיקסים וחומר מההופעה "Live in the City of Light". במהדורת הוויניל נוסף לראשונה השיר "Don't You (Forget About Me)", שלא נכלל באלבום המקורי. זו מהדורה מחודשת של אלבום 1985, ולא אלבום אולפן חדש. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 21 באוקטובר 1999 יצא "Rajaz", אלבום האולפן השלושה עשר של להקת "Camel". בשלהי שנות התשעים, לאחר קרוב לשלושה עשורים של פעילות מוזיקלית, שידעה פסגות אמנותיות אדירות לצד תהפוכות אישיות ומשפטיות לא פשוטות, מצא את עצמו הגיטריסט, החלילן, הזמר והמלחין Andrew Latimer בצומת דרכים יצירתי. במהלך אותו עשור ניהל לאטימר יחד עם שותפתו לחיים ולכתיבה Susan Hoover את הלייבל העצמאי "Camel Productions" מתוך ביתם שבקליפורניה, ושחרר שני אלבומי קונספט שאפתניים, דרמטיים וטעונים רגשית, "Dust and Dreams" משנת 1991 ו-"Harbour of Tears" משנת 1996. אולם לאחר סיומו של סיבוב ההופעות העולמי הארוך והמתיש שליווה את צאת אלבום ההופעה "Coming of Age" משנת 1998, חש לאטימר תשישות עמוקה וצורך עז להתרחק ממבנים עלילתיים נוקשים לטובת יצירה חופשית, אורגנית וחשופה שתתבסס על הנגינה הטהורה ועל הרגש המזוקק של הגיטרה. ההשראה המרכזית לאלבום החדש נחתה על Andrew Latimer באופן בלתי צפוי כאשר נחשף למונח הספרותי הערבי העתיק "Rajaz", משקל פואטי קלאסי שנולד בקרב משוררים ונוודים שחצו את המדבריות הגדולים של המזרח התיכון וצפון אפריקה. משקל השירה המיוחד הזה בנוי בדיוק לפי קצב הפסיעות המונוטוני, היציב והמהפנט של הגמלים הצועדים בשיירות אינסופיות לאורך הדיונות הלוהטות, קצב שנועד להכניס את הרוכבים המותשים למצב תודעתי מדיטטיבי ולמקד את רוחם במטרה אחת בלבד, הגעה בטוחה אל סוף המסע ואל נווה המדבר המיוחל. עבור לאטימר, המטאפורה הזו תיארה באופן מושלם לא רק את שמה של הלהקה שהקים בתחילת שנות השבעים יחד עם Peter Bardens, Doug Ferguson ו-Andy Ward, אלא גם את מסע ההישרדות האישי שלו כמוזיקאי עצמאי שצועד בעקשנות במדבר של תעשיית המוזיקה המודרנית. ההקלטות נערכו במהלך שנת 1999 באולפני Little Barn האינטימיים בקליפורניה, בהפקתו המוזיקלית של Andrew Latimer עצמו, כאשר על המיקס הופקדו לאטימר ו-Joe Sigretto ועל המאסטרינג Ken Lee. סביב לאטימר התגבש הרכב נגנים מדויק ורגיש ששירת את החזון האקוסטי והסימפוני של היצירה, הבסיסט הוותיק והנאמן Colin Bass שליווה את הלהקה עוד משלהי שנות השבעים, הקלידן ההולנדי המחונן Ton Scherpenzeel שהוסיף שכבות אווירה עשירות, המתופף Dave Stewart שהעניק לאלבום פעימה חיה ומדויקת, ונגן הצ'לו האורח Barry Phillips שצבע את העיבודים בגוון קאמרי, חם ומלנכולי. בניגוד להפקות הדיגיטליות העמוסות של שנות השמונים, בחר כאן לאטימר בגישה חמה וטבעית שהחזירה את "Camel" אל הרוח הקלאסית של אלבומי המופת "Camel" משנת 1973, "Mirage" משנת 1974, "The Snow Goose" משנת 1975 ו-"Moonmadness" משנת 1976. האלבום נפתח ביצירה האינסטרומנטלית המכשפת "Three Wishes", שמתחילה בתיפוף מהיר ומדויק של Dave Stewart ובאקורדים חלומיים של קלידים, לפני שהגיטרה החשמלית של Andrew Latimer נכנסת ומפלחת את האוויר בצליל עמוק, בוכה ומרגש המזכיר בשיאו את David Gilmour מלהקת "Pink Floyd". הקטע מתפתח לאיטו דרך שינויי מקצב ומשקלים אסימטריים אלגנטיים, שילוב של חליל צד אוורירי וסולו גיטרה מלודי שמגדיר כבר מהדקות הראשונות את האווירה המדברית והמסתורית של האלבום כולו. מיד לאחר מכן מגיע "Lost and Found", שיר שנכתב במשותף על ידי Andrew Latimer ו-Susan Hoover, ובו קולו השקט, החם והמפוכח של לאטימר מוביל מלודיה מהורהרת העוסקת בחיפוש עצמי, באובדן ובהתחדשות, כשברקע קווי הבס הרכים של Colin Bass והצ'לו של Barry Phillips עוטפים את השירה עד לסולו גיטרה לירי שמטפס באיטיות לעבר השיא. הרצועה השלישית, "The Final Encore", היא אחת היצירות המרגשות והאישיות ביותר באלבום, מחווה נוגעת ללב לעולם הבמה ולחברו הוותיק ללהקה Peter Bardens, שהלך לעולמו כשנתיים וחצי לאחר צאת האלבום, בינואר 2002. השיר נבנה על קצב צעידה איטי ודרמטי ומציג דו שיח מצמרר בין החליל והגיטרה של לאטימר לבין הקלידים של Ton Scherpenzeel, תוך שהוא מתאר את רגע הירידה מהבמה לאחר שהאורות כבים והקהל מתפזר. בלב האלבום ניצב שיר הנושא "Rajaz", יצירת מופת בת שמונה דקות ורבע שמשלבת בצורה מושלמת בין מזרח למערב. השיר נפתח בצלילי צ'לו עמוקים ואבלים של Barry Phillips ובפריטת גיטרה אקוסטית עדינה שמדמה את תנועת השיירה החוצה את החולות האינסופיים תחת שמש קופחת. שירתו הכמעט לחשנית של Andrew Latimer משתלבת עם חליל קסום וסולו גיטרה חשמלית ארוך, מתפתל ומהפנט שמצליח להעביר ללא מילים את תחושת הבדידות, הכמיהה והשלווה הרוחנית של הנוודים במדבר. החלק השני של האלבום נפתח באתנחתא האקוסטית והמרעננת "Shout", בלדה קלילה, אופטימית ומלודית שנכתבה יחד עם Susan Hoover ומציגה הרמוניות קוליות נעימות לצד עבודת גיטרות אקוסטיות עשירה שמזכירה את הרגעים הפסטורליים של אלבומים כמו "Rain Dances" ו-"Breathless". אחריה מגיע "Straight to My Heart", שיר אוטוביוגרפי וכואב שנולד מתוך תחושת השחיקה והאכזבה שחווה לאטימר במהלך סיבוב ההופעות של שנת 1997, ומסתיים באחד מסולואי הגיטרה הבלוזיים, הארוכים והמרגשים ביותר בקריירה שלו, סולו שבו כל תו נשמע כאילו הוא נחצב ישירות מתוך הלב. המסע המוזיקלי מעמיק שוב אל תוך הדיונות עם הקטע האינסטרומנטלי עוצר הנשימה "Sahara", שנפתח באווירה שקטה, מיסטית וכמעט חסרת משקל, לפני שהוא מתפרץ בהדרגה אל תוך מפגן וירטואוזי של רוק מתקדם סימפוני, שבו הגיטרה של Latimer מרחפת בשחקים מעל מקצבים דינמיים ומשתנים. האלבום מגיע לשיאו המונומנטלי ביצירת הסיום האפית "Lawrence", אורטוריית רוק מתקדם בת קרוב לאחת עשרה דקות שנכתבה בהשראת דמותו ההיסטורית והטרגית של Thomas Edward Lawrence, הידוע בכינויו Lawrence of Arabia. השיר משרטט בדיוק קולנועי את דמותו של הזר הבריטי שנבלע בתוך החולות והאגדה שיצר סביבו, ומתפתח משירה אינטימית ונוגה אל תוך סיום אינסטרומנטלי אדיר ממדים, שבו סולו הגיטרה השמימי של לאטימר ממשיך להדהד דקות ארוכות ולהזכיר את פסגות הרגש של הקלאסיקה "Ice" משנת 1979. גם העיצוב החזותי של העטיפה, שיצר המעצב Greg Welsh, השלים בצורה מבריקה את הקונספט של האלבום, עם איור מינימליסטי ומרהיב שבו קווי המתאר של גיטרה קלאסית מתמזגים באופן טבעי אל תוך קימורי הדיונות הזהובות של המדבר תחת שמי לילה זרועי כוכבים. עם צאתו זכה "Rajaz" לשבחים מקיר לקיר מצד מבקרי המוזיקה וקהילת הפרוג העולמית, שהכתירו אותו מיד כקאמבק מפואר וכאחד האלבומים הטובים והשלמים ביותר של "Camel" מאז תור הזהב של שנות השבעים. במבחן הזמן, "Rajaz" נותר יהלום מוזיקלי נדיר ביופיו, יצירה בוגרת, אצילית ונטולת מניירות שמוכיחה כי בכוחו של צליל גיטרה כן ואמיתי אחד לחצות מדבריות שלמים של זמן ולהגיע ישר אל הנשמה. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הגיטריסט, הזמר, המלחין והמפיק Steve Lukather חוגג היום יום הולדת! (Photo: Mark Regemann) הוא נחשב לאחד מנגני הסשן המבוקשים והמוקלטים ביותר בתולדות המוזיקה העולמית עם השתתפות ביותר מ-1,500 אלבומים, החבר המייסד היחיד של להקת "Toto" שמעולם לא עזב את השורות שלה, וגיטריסט וירטואוז שהטביע חותם בלתי מחיק על עולם הרוק והפופ במשך חמישה עשורים. הנה 37 עובדות מעניינות על Steve Lukather... 1. הוא נולד ב-21 באוקטובר 1957 בעמק סן פרננדו שבלוס אנג'לס, קליפורניה, בשם המלא Steven Lee Lukather. 2. אביו, William Lukather, עבד כעוזר במאי ומנהל הפקה באולפני Paramount והיה מעורב בהפקת סדרות טלוויזיה אמריקאיות קלאסיות בשנות החמישים והשישים, מה שחשף את בנו לתעשיית הבידור מגיל צעיר. 3. הכלים הראשונים שבהם ניגן בילדותו היו דווקא קלידים ותופים, לפני שעבר לגיטרה שהפכה לכלי המרכזי של חייו. 4. נקודת המפנה בחייו התרחשה בגיל שש, כאשר צפה בהופעה ההיסטורית של להקת "The Beatles" בתוכנית הטלוויזיה של Ed Sullivan בפברואר 1964, ואביו רכש עבורו גיטרה אקוסטית מתוצרת Kay יחד עם עותק של האלבום "Meet the Beatles!". 5. הוא העיד לאורך השנים כי הסולו של George Harrison בשיר "I Saw Her Standing There" מתוך אותו אלבום הוא הרגע ששינה את חייו וגרם לו להחליט שיהפוך לגיטריסט מקצועי. 6. למרות שלימד את עצמו לנגן משמיעה בשנותיו הראשונות, בגיל 14 החל לקחת שיעורים מסודרים אצל גיטריסט הג'אז המוערך Jimmy Wyble, שלימד אותו קריאת תווים, הרמוניה ותזמור, מיומנויות שסללו את דרכו לעולם נגני האולפן של לוס אנג'לס. 7. במהלך לימודיו בתיכון Grant בצפון הוליווד הכיר את חבריו לספסל הלימודים שהפכו לשותפיו המוזיקליים לכל החיים, הקלידן David Paich והאחים למשפחת Porcaro, המתופף Jeff Porcaro, הקלידן Steve Porcaro והבסיסט Mike Porcaro. 8. בתיכון הקים את להקת הנעורים "Still Life", שבה ניגן לצד חברו הגיטריסט Michael Landau, הבסיסט John Pierce, הקלידן Steve Porcaro והמתופף Carlos Vega, חבורה שכל חבריה הפכו לימים למוזיקאי צמרת מבוקשים. 9. המתופף Jeff Porcaro, שהיה מבוגר ממנו בשלוש שנים וכבר ניגן כנער עם להקת "Steely Dan" ועם הצמד "Sonny & Cher", הפך למנטור המוזיקלי של Steve Lukather ופתח עבורו את הדלתות הראשונות לאולפני ההקלטות המקצועיים. 10. עבודת האולפן והבמה המקצועית הגדולה הראשונה שלו הגיעה כבר בסוף שנות העשרה לחייו אצל הזמר Boz Scaggs, כאשר ניגן באלבומים המצליחים "Down Two Then Left" משנת 1977 ו-"Middle Man" משנת 1980. 11. בשנת 1976, בסוף שנות העשרה לחייו, הוזמן על ידי David Paich ו-Jeff Porcaro להקים יחד עם Steve Porcaro, הבסיסט David Hungate והסולן Bobby Kimball את להקת "Toto". 12. באוקטובר 1978 יצא אלבום הבכורה של הלהקה, "Toto", שזכה להצלחה מסחרית אדירה בזכות סינגל הפריצה "Hold the Line", שבו הריף הכבד והסולו של Steve Lukather הגדירו את הצליל הייחודי שחיבר בין הארד רוק לפופ וג'אז-פיוז'ן. 13. כבר באלבום הבכורה של "Toto" תרם את קולו כזמר מוביל בשירים "Georgy Porgy" ו-"Angela", ומאז המשיך לשיר חלק ניכר מהרפרטואר של הלהקה לצד הסולנים הייעודיים שלה. 14. בסוף שנות השבעים ולאורך שנות השמונים הפך לאחד מנגני הסשן העסוקים ביותר בעולם, כשהוא מקליט לעיתים מעל עשרים סשנים בשבוע עבור אומנים כמו Elton John, Paul McCartney, Aretha Franklin, Cher, Don Henley, Lionel Richie ו-Olivia Newton-John. 15. בשנת 1981 זכה לתהילה גם ככותב שירים עבור אומנים אחרים, לאחר שהלחין יחד עם Jay Graydon ו-Bill Champlin את הלהיט "Turn Your Love Around" עבור גיטריסט הג'אז והזמר George Benson, שיר שזיכה אותו בפרס הגראמי הראשון שלו בקטגוריית שיר ה-R&B הטוב ביותר. 16. בשנת 1982 חווה את השנה הגדולה ביותר בקריירה שלו, הן עם צאת אלבום המופת הרביעי של להקתו, "Toto IV", והן בזכות השתתפותו המרכזית בהקלטות האלבום הנמכר ביותר בהיסטוריה, "Thriller" של Michael Jackson בהפקת Quincy Jones. 17. באלבום "Toto IV" הפגין וירטואוזיות יוצאת דופן בשירים שהפכו להמנונים עולמיים כמו "Rosanna" ו-"Africa", ובטקס פרסי הגראמי של שנת 1983 גרפה הלהקה שישה פסלונים בערב אחד, כולל פרס אלבום השנה ופרס תקליט השנה. 18. בהקלטות האלבום "Thriller" של Michael Jackson ניגן בשלושה שירים מרכזיים, הדואט "The Girl Is Mine" עם Paul McCartney, הבלדה העדינה "Human Nature" שכתב חברו ללהקה Steve Porcaro, ולהיט הרוק הענק "Beat It". 19. בניגוד למיתוס הנפוץ שלפיו Eddie Van Halen ניגן את כל הגיטרות בשיר "Beat It", את ריף הגיטרה האייקוני ואת כל גיטרות הקצב וגם את גיטרת הבס בשיר ניגן למעשה Steve Lukather, בעוד ש- Eddie Van Halen הוזמן להקליט את סולו האמצע בלבד. 20. כאשר Eddie Van Halen הקליט את הסולו שלו באולפן, טכנאי ההקלטה גזרו בטעות את סרט ההקלטה המקורי ללא ערוץ מנחה, ו-Steve Lukather יחד עם המתופף Jeff Porcaro נאלצו לבנות ולהקליט מחדש את כל מעטפת התופים, הבס והגיטרות סביב הסולו של Eddie Van Halen כדי להציל את השיר. 21. עוד קודם לכן, בשנת 1978, נוצר קשר הדוק בינו לבין להקת "Van Halen", והוא אף הוזמן לשיר קולות רקע באלבומי הלהקה כגון השיר "Top Jimmy" מתוך האלבום "1984" ובאלבומים מאוחרים יותר של ההרכב. 22. באלבום השישי של להקתו, "Fahrenheit" משנת 1986, כתב עם Randy Goodrum ושר את הבלדה "I'll Be Over You". הזמר Michael McDonald התארח בקולות הרקע בשיר, ואילו החצוצרן Miles Davis ניגן בקטע האינסטרומנטלי "Don't Stop Me Now". 23. בשנת 1989 הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, "Lukather", שבו שיתף פעולה עם חבריו הקרובים Eddie Van Halen, Steve Stevens, Richard Marx ו-Jan Hammer, ופתח קריירת סולו ענפה במקביל לפעילותו בלהקה. 24. באוגוסט 1992, ערב צאת האלבום הכבד והאפל "Kingdom of Desire", ספג מכה אישית ומקצועית קשה עם מותו הפתאומי של חברו הטוב והמתופף Jeff Porcaro בגיל 38 בלבד. 25. לוקת'ר כבר שר כסולן הראשי באלבום "Kingdom of Desire" לפני מותו של ג'ף פורקארו, שתופף בהקלטותיו. לאחר מותו הצטרף המתופף הבריטי Simon Phillips לסיבוב ההופעות, ובהמשך ניגן גם באלבום "Tambu" משנת 1995. 26. במהלך שנות התשעים הוביל גם את הרכב הפיוז'ן והבלוז-רוק "Los Lobotomys" לצד המתופף Simon Phillips והקלידן David Garfield, הרכב שאיתו הוציא אלבום והופיע במועדונים ברחבי העולם. 27. בשנת 1993 החל שיתוף פעולה ארוך שנים עם חברת הגיטרות Ernie Ball Music Man, שהשיקה עבורו את סדרת גיטרות הסיגנצ'ר המפורסמת הנושאת את כינויו, הדגם Luke, שהגיע בדור השלישי והרביעי שלו למעמד של אחת הגיטרות הפופולריות בתעשייה. 28. בשנת 2001 הוציא יחד עם אגדת הגיטרה Larry Carlton את אלבום ההופעה החיה "No Substitutions: Live in Osaka" שהופק על ידי Steve Vai, אלבום שזיכה את השניים בפרס הגראמי לאלבום הפופ האינסטרומנטלי הטוב ביותר בטקס של שנת 2002. 29. בשנת 2003 הוציא את אלבום החג המיוחד "Santamental", שבו אירח שורה של גיטריסטים אגדיים ובהם Eddie Van Halen, Slash, Steve Vai ו-Mike Landau לביצועים רוקיסטיים מחודשים לשירי חג המולד. 30. באוקטובר 2009 הוכנס יחד עם חבריו ללהקת "Toto" להיכל התהילה של המוזיקאים בנאשוויל, כאות הוקרה על תרומתם האדירה לעולם ההקלטות והבמה. 31. בשנת 2012 הצטרף לסיבוב ההופעות העולמי היוקרתי G3 לצד Joe Satriani ו- Steve Vai, ובאותה שנה הוזמן על ידי מתופף "The Beatles" האגדי Ringo Starr להצטרף כגיטריסט מוביל וזמר להרכב ההופעות שלו, "Ringo Starr & His All-Starr Band", שבו הוא חבר קבוע מאז. 32. ביוני 2018 הגיע לישראל והופיע שתי הופעות רצופות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב כחלק מלהקת "Ringo Starr & His All-Starr Band", שם ביצע לעיני הקהל הישראלי גם את הקלאסיקות של להקתו "Rosanna", "Africa" ו-"Hold the Line". 33. בספטמבר 2018 פרסם את האוטוביוגרפיה המצליחה שלו, "The Gospel According to Luke", שבה גולל בהומור ובכנות יוצאת דופן את סיפורי מאחורי הקלעים של תעשיית המוזיקה בלוס אנג'לס, הטרגדיות האישיות של האחים Mike Porcaro ו-Jeff Porcaro, והחיים בדרכים. 34. בפברואר 2021 הוציא את אלבום הסולו השמיני שלו, "I Found the Sun Again", שהוקלט בגישה אנלוגית חיה באולפן וכלל שיתוף פעולה מרגש עם Ringo Starr בשיר ובקליפ "Run to Me". 35. ביוני 2023 שחרר את אלבום הסולו התשיעי שלו, "Bridges", שבו שיתף פעולה בכתיבה ובביצוע עם חבריו ללהקת "Toto", הסולן Joseph Williams והקלידן David Paich, לצד המתופף Simon Phillips ובנו הבסיסט Trev Lukather. 36. גם לקראת יום הולדתו ה-69, ולמרות התמודדות רבת שנים עם טיניטוס באוזניו מעשורים של עבודה באולפנים ועל במות ענק, הוא ממשיך להוביל את להקת "Toto" בסיבובי הופעות עולמיים מצליחים ולהופיע לצד Ringo Starr כחבר הוותיק והנאמן ביותר ששמר על להבת הלהקה שלו דולקת מיום הקמתה בשנת 1976 ועד ימינו. 37. באוקטובר 2026 הכריז על הוצאה מחודשת של "Santamental", אלבום החג שיצא במקור ב-2003. מהדורת התקליטור והדיגיטל מתוכננת ל-7 בנובמבר 2026, והוויניל אמור להישלח בהמשך. זהו אלבום המשלב גרסאות לשירי חג עם חומר מקורי, ולא אלבום אולפן חדש. כל הכנסות האומן מהמהדורה מיועדות ל-Ed Asner Family Center, המסייע לאנשים עם צרכים מיוחדים ולמשפחותיהם. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 21.10.1985 בפברואר 1984, לאחר סיומו של סיבוב ההופעות בצפון אמריקה, לקחה להקת ג'נסיס פסק זמן מהעשייה המוזיקלית כדי לאפשר לחבריה להתמקד בקריירת הסולו שלהם. פיל קולינס הוציא ב-1985 את "No Jacket Required", שהפך אותו לאמן סולו מצליח בנפרד מהלהקה שלו. בהמשך יתברר שההצלחה של קולינס באה בד בבד עם הפחתה בפעילות של ג'נסיס, אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת. מייק ראת'רפורד, שהיה על תקן הבסיסט בלהקת "ג'נסיס", הוציא בתחילת שנות ה-80 שני אלבומי סולו שיצרו אצלו חוסר ביטחון. הוא התקשה לכתוב שירים, ומעבר לכך חש שעמדת הזמר רחוקה כל כך ממי שהוא. בצר לו, בזמן החופשה ההיא בתחילת 1984, ראת'רפורד חיפש להקליט לחנים חדשים שלו, ובמקביל למצוא מגוון זמרים שיתאימו לשיר את הלחנים הללו, וכותב שירים שיתרגם את המנגינה למילים. הדרך הזו הובילה את ראת'רפורד אל המוזיקאים וכותבי השירים כריסטופר ניל ו-BA Robertson, שחברו אליו להרכב שנולד תוך כדי תנועה בשם "Mike + The Mechanics", שאלבום הבכורה שלהם יצא ב-21.10.1985. ראת'רפורד מספר: "נהנינו לעשות פרויקטים עצמאיים, אני, פיל וטוני. וזה עבד יפה. היינו עושים אלבום של ג'נסיס, ואז סיבוב הופעות ואז אלבום סולו". "אבל אז חשבתי לעצמי, אני ממש אוהב לכתוב יחד עם מוזיקאים אחרים מסביב. אני לא בהכרח אמן סולו, ואני לא זמר, אז חשבתי, אני אכתוב כמה שירים ונראה לאן זה יוביל אותי". ראת'רפורד, שלא היה מחויב לאף זמר, פנה לכמה מהזמרים האהובים עליו וניסה להתאים זמר ללחן שלו כראות עיניו. בין הזמרים היו ג'ין סטשוק מלהקת Red 7, שראת'רפורד הפיק את אלבום הבכורה שלה, זמר בשם ג'ון קירבי, ושני מוזיקאים שכבר צברו מייל או שניים: פול יאנג (לא הזמר הסולו), שזכה להצלחה עם הרכב הסופט-רוק הבריטי Sad Café, ופול קאראק, נגן קלידים וזמר, שסגנון הנגינה הייחודי שלו הפך אותו לנגן מבוקש עבור רשימה ארוכה של אמנים, ביניהם "רוקסי מיוזיק", "סקוויז", ג'ון הייאט, "הסמית'ס" ו"הפריטנדרס". קאראק גם זכה להצלחה בין-יבשתית כזמר להקת "Ace" עם הלהיט "How Long" בשנות ה-70. "עד אז, מבחינה מוזיקלית, הייתי מעורב בחומרים שהיו מחוספסים ומוכנים", סיפר קאראק בראיון. "יצאתי לשיר את השיר הזה, שמתי אוזניות, והיה שם סאונד של סינתיסייזר מודרני ועשיר, והתרגשתי מאוד מזה". השיר שאליו התייחס קאראק הוא "Silent Running", שהפך לסינגל הבכורה של "מייק והמכונאים", ובאופן מפתיע נכנס לטופ 10 במצעד האמריקאי. זה היה אחד השירים הראשונים שצמחו מהכתיבה המשותפת של ראת'רפורד ורוברטסון, והוא נכתב כדי לבחון את תוצאות שיתוף הפעולה ביניהם. כאשר המפיק כריסטופר ניל שמע את השיר בקלטת דמו שראת'רפורד ניגן, הוא המליץ להשתמש בו באלבום. לדברי ראת'רפורד, השיר עוסק בבחור שנסע שנות אור רחוק מכאן, לאיפשהו בחלל, והוא מקדים את הזמן. לכן הוא יודע מה יקרה בעתיד לאשתו ולילדיו בבית, על כדור הארץ, ומנסה להזהיר אותם כדי שיהיו מוכנים. באותה שנה יצא הסרט "בחזרה לעתיד" עם מייקל ג'יי פוקס. מעניין אם הסרט היווה השראה כלשהי לרעיון שבבסיס השיר. מיד אחריו מגיע הסינגל השני של הלהקה, "All I Need Is a Miracle", בקולו של פול יאנג (לא הזמר מ-"No Parlez"), ששר בחמישה מתוך תשעת שירי האלבום, ואילו פול קאראק שר בשלושה, כשאחד מהשירים הוא דואט שלהם. השיר מספר על בחור שמתייחס לחברה שלו בצורה נוראית, וכעת מייחל שהיא תחזור אליו, שיר שמעיד על דיסוננס, שכן הקצב השמח שלו מסתיר את העלילה האפלה. בקליפ שביים ג'ים יוקיץ', שיצר רבים מהקליפים של ג'נסיס, מופיע מנהל הלהקה הזקוק לנס כדי לגייס מעט כסף, כדי שיוכל לשלם לבעל המועדון. בשנת 1987 השיר היה מועמד לפרס "הופעת הפופ הטובה ביותר של צמד או להקה" בטקס פרסי הגראמי ה-29. ב-"Par Avion", בלדה המבוססת על מכונת תופים, אנחנו שומעים את קולו המלטף והמרגיע של הזמר השלישי בהרכב המתגבש, ג'ון קירבי, שאת קולו אפשר לשמוע גם בבלדה נוגה נוספת ונפלאה, "You Are the One". השיר "A Call to Arms" התחיל כקטע לא גמור באחד מהסשנים לאלבום של ג'נסיס, אך מאחר שאף אחד מהחברים לא אהב אותו, מלבד ראת'רפורד, הוא קיבל אישור מפיל קולינס וטוני בנקס להשתמש בו. ראת'רפורד פיתח אותו לשיר שלם בעזרתם של כריסטופר ניל ו-BA Robertson. בשיר יש מעין דיאלוג בין פול יאנג לפול קאראק, ששניהם מתפקדים כזמרים ראשיים, אך כל אחד מהם משתמש בהגשה קולית מאופקת, כאילו הם חולקים ביניהם מידע סודי. "סביבנו שולט כאוס, בניינים מתפוררים... עכשיו חייבים לומר להם את האמת, זקנים וצעירים, ואלה דוברי השפה הזרה, האם אתם מוכנים להילחם", הם שרים כמי שממתיקים סוד. השיר "Par Avion" נכנס כמוזיקת רקע לפרק "Yankee Dollar" בסדרת המתח והפשע "Miami Vice" בכיכובו של דון ג'ונסון. "מעולם לא היינו באמת להקה עד שהאלבום הראשון הסתיים", נזכר ראת'רפורד. "ואז הבנתי שצריך לצאת לסיבוב הופעות, והיינו חייבים לחבר את הפאזל", מספר ראת'רפורד, ומוסיף, "אני חושב שהמזל שלנו היה להוציא את 'Silent Running' כסינגל הראשון ולא לגלות מי המוזיקאים מאחורי השיר. הייתה לי הזדמנות מצוינת באמצע הקריירה להיתפס כמשהו לא ידוע, מה שהיה באותם ימים קשה במיוחד כשהייתי מזוהה לחלוטין עם ג'נסיס". בסופו של דבר האלבום הראשון של "Mike + The Mechanics" נכנס לטופ 30 במצעד האלבומים האמריקאי, בדרכו למעמד של אלבום זהב. ראת'רפורד עשה את הדבר המתבקש וביסס את ההרכב כחמישייה עם קאראק, יאנג, אדריאן לי ופיטר ואן הוק. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 21 לאוקטובר 2003 שחררה "Rush" את אלבום ההופעה "Rush In Rio". כשנה קודם לכן, ב- 23 לנובמבר 2002 מתייצבת Rush בפני 40,000 צופים באיצטדיון המרקנה המפורסם בריו דה ז'נרו בברזיל, כדי לתת את ההופעה ה- 66 בסיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום "Vapor Trails". זה סיבוב ההופעות הראשון של הלהקה מזה למעלה מחמש שנים של הפסקה. הגשם הכבד פגע במופע בסאו פאולו בלילה הקודם. לפי Neil Peart, בריו ירד גשם לסירוגין בזמן ההקמה והמשאיות הגיעו באיחור, ולכן הלהקה נאלצה לעלות ללא סאונד צ׳ק וללא בדיקת צילום והקלטה מוקדמת. לא ברור אם חברי הלהקה הונעו מהמתח והטירוף של אירועי היום או שהם פשוט באו מתוך כוונה ברורה לתת את הכל, להתאבד, להתפוצץ, בידיעה שזה המופע האחרון שלהם בסיבוב ההופעות, אבל "Rush" מעולם לא נשמעה כל-כך נהדר בהופעה חיה ששוחררה באופן רשמי. נגינת הבס של Geddy Lee אכזרית, כוחנית ואגרסיבית מאי פעם, עבודת הגיטרה של Alex Lifeson וירטואוזית, מרגשת, מבריקה וסוחפת לאורך הסטליסט כולו, ומה לגבי ניל פירט? התיפוף שלו ממשיך לעורר יראת כבוד, השראה והערצה. הוא דוחף את כל הלהקה במתקפת קצב חסרת תקדים ופשוט נותן את כל כולו בכל תו ושיר. ההופעה הזאת מפגישה אותנו עם להקה שהולכת עד הסוף למרות הכל, ומצליחה להתעלות על עצמה בנגינה מושלמת ובביצועים מדוייקים ומהודקים. והסאונד, איזה סאונד... אמיתי, אותנטי, חי מאוד, דינמי. ולא רק שהלהקה צולחת את זה חרף כל הקשיים, היא נותנת את ההופעה החיה הכי טובה שלה אי פעם. אבל זה לא נגמר בזה. כי בהופעה הזאת "Rush" מונה לראשונה 4 חברים. גדי, אלכס, ניל ו- "הקהל". הוא סוחף אחריו את הלהקה בטירוף שלו ועם האנרגיות הבלתי נגמרות שיש לו. 40,000 קולות ששרים כקול אחד ודוחפים את הלהקה קדימה, כדי לתת את אחת ההופעות הטובות ביותר שלה. אף פעם לא נשמע קהל ששר קטע אינסטרומנטאלי כמו שהקהל הברזילאי שר את "YYZ". מהתו הראשון בשיר הפתיחה "Tom Sawyer" הקהל הזה לא נח לרגע ומלווה את הלהקה ככלי נגינה נוסף, בשירה, בריפים ובמעברים. תקשיבו לדוגמא לשירה שלו על הריפים ולשאגות שלו בכל ברייק בקטע "2112". אחרי שהיצירה הזאת עברה תחת גרונו של הקהל הפסיכי הזה, היא כבר לא נשמעה אותו הדבר, וכל קהל שבא אחריו כבר היה מחויב לחקות את הליווי הקולי של הקהל הברזילאי האדיר. אבל מעבר לעובדה שהאלבום הזה כל-כך מיוחד מבחינה מוזיקלית, הוא גם מאוד ייחודי מבחינה סטטיסטית. אז הנה 17 עובדות מעניינות עליו: 1. זה אלבום ההופעה הראשון של הלהקה לאחר ההפסקה הארוכה שנכפתה עליה, בעקבות האסונות שפקדו את המתופף ניל פירט. זה אילץ את פירט להיכנס למשטר אימונים קיצוני כדי לחזור לכושר בו היה לפני האסונות ונראה לנו שהוא חזר אפילו מחוזק, מדויק ומדהים יותר. 2. זה גם אלבום ההופעה הראשון של הלהקה אשר שבר את הדפוס הקבוע של שחרור אלבום הופעה אחרי כל ארבעה אלבומי אולפן. 3. הוא גם אלבום ההופעה הראשון שכולל סטליסט שלם של ההופעה מתחילתו ועד סופו. בנוסף לסטליסט שכלל 29 שירים הוכנסו לאלבום שני קטעי בונוס של שירים, האחד "Between Sun & Moon" שהוקלט בפיניקס והשני "Vital Signs" בקוויבק, שניהם באותו סיבוב הופעות. 4. בניגוד לאלבומי ההופעה שקדמו לו, עיקר האלבום מתעד הופעה אחת בשלמותה, למעט שני קטעי הבונוס מהופעות אחרות. 5. האלבום יצא בשלושה תקליטורים. הוא אינו אלבום ההופעה המשולש הראשון של הלהקה: גם "Different Stages" מ-1998 כלל שלושה דיסקים. 6. האלבום כולל כמעט שלוש שעות של מוזיקה רצופה בה הלהקה מנגנת שירים מ- 15 אלבומים מתוך 17 האלבומים שהוציאה עד אותו זמן, כאשר האלבומים היחידים שלא מקבלים ייצוג כאן הם: "Caress Of Steel" ו- "Hold Your Fire". 7. לאלבום "Vapor Trails" יש הנציגות הגדולה ביותר במופע בריו, עם ארבעה שירים. שלושה שירים מ-"Moving Pictures" נוגנו במופע, ו-"Vital Signs" נוסף כבונוס מהופעה אחרת. 8. המופע תועד במהלך ביקורה הראשון של הלהקה בברזיל, שכלל שלוש הופעות. 9. זה הקהל השני בגודלו בפניו הופיעה הלהקה אי פעם (ואין הכוונה לפסטיבלים אלא למופעי סולו של הלהקה). 10. ההופעה עם הקהל הכי גדול שבפניו הופיעה הלהקה, נערכה לילה אחד קודם לכן בסאן פאולו, שם ניגנה הלהקה בפני 60,000 איש. 11. האלבום כולל ביצוע אקוסטי לשיר "Resist", שבו גדי לי ואלכס לייפסון מנגנים בגיטרות לאחר סולו התופים של ניל פירט, בזמן שהוא נח מחוץ לבמה. 12. סולו התופים של ניל פירט "O Baterista" פירושו "The Drummer" בפורטוגזית. הוא נמשך 8 דקות והוא חולף בין סגנונות מוזיקה שונים, רוק, ג'אז, ביג באנד, מוזיקה לטינית ואפילו אפריקאית. 13. האלבום כולל שלושה קטעים אינסטרומנטליים מרכזיים; חמישה אם מחשיבים גם את "Cygnus X-1" ואת סולו התופים "O Baterista". 14. בעיצומו של הקטע האינסטרומנטאלי "La Villa Strangiato" נכנסת הלהקה לאילתור ג'אזי שכולל ליווי קולי של אלכס לייפסון עם משפטים משעשעים כמו: "This is jazz...jazz is WEIRD!!" ונגינת קטע מהשיר "The Girl From Ipanema". 15. לפי ניל פירט, ההקלטה ממשאית ההקלטה הברזילאית דרשה עבודת עיבוד ומיקס ממושכת של אלכס לייפסון והטכנאים James "Jimbo" Barton ו-Patrick Thrasher. 16. ב-18 בינואר 2019 יצא האלבום לראשונה בוויניל, במארז של ארבעה תקליטים. זו מהדורה מאוחרת של ההקלטות מ-2002, לא הופעה חדשה. 17. הקטע "O Baterista" היה מועמד לגראמי בקטגוריית ביצוע הרוק האינסטרומנטלי בטקס של 2005. ועכשיו אנחנו רק מקווים שתצליחו למצוא לכם 3 שעות פנויות כדי להאזין להופעה המדהימה הזאת. ווליום חובה, אוזניות מומלצות: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא מוכר בעיקר כזמר של "Blind Melon" והייתה לו קריירה מאוד קצרה אבל הוא השפיע על אמנים רבים... (Photo: Ebet Roberts) 1. שמו המלא הוא Richard Shannon Hoon והוא נולד ב-26 לספטמבר 1967. 2. הוא גדל באינדיאנה עם אח ואחות וכבר בגיל צעיר החליט להשתמש בשמו האמצעי על מנת להיבדל מאביו שנקרא Richard. 3. הוא היה מאוד אתלט בתיכון והיה חלק מקבוצות הפוטבול וההיאבקות, ועסק גם בקפיצה במוט. 4. לפני הקמת "Blind Melon" היה הון חבר בשתי להקות מקומיות באזור לפאייט, "Mank Rage" ו-"Styff Kytten", ובאחרונה שימש כסולן. 5. לאחר תקופתו בלהקות המקומיות עזב הון את אינדיאנה ועבר ללוס אנג'לס כדי לחפש את עתידו המוזיקלי. 6. שם הוא פגש את Brad Smith ו- Rogers Stevens, השניים שמעו את הון על במה עם גיטרה אקוסטית ומהר מאוד התאהבו בבחור. 7. בשנת 1990 שלושת החברים צרפו את Christopher Thorn ואת Glen Graham והקימו את להקת "Blind Melon". (Photo: bravewords.com) 8. השם נלקח מכינוי שהעניק אביו של הבסיסט Brad Smith לשכנים בעיירת הולדתו במיסיסיפי. 9. חמשת החברים הצעירים הקליטו דמו המורכב מארבעה שירים ועם זאת הם הצליחו להשיג חוזה עם חברת Capitol Records. 10. באותה תקופה הון רכש לו חבר חדש בשם Axl Rose שהיה ידיד של אחותו. 11. השניים הפכו לחברים גם למוסיקה כשאקסל הזמין את הון להשתתף באלבום הכפול והענק של "גאנס" "Use Your Illusion I & II" 12. הון ביצע קולות רקע בשירים “The Garden”, “Don’t Cry” והוא גם השתתף בוידאו קליפ של השיר “Don’t Cry”. 13. חדי העין יבחינו בתמונתו של הון על גבי השרוול של התקליט "Use Your Illusion I". 14. בשנת 1992 שחררה "Blind Melon" את אלבום הבכורה שלה שנושא את שם הלהקה. 15. על מנת לקדם את האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות עם "Guns N’ Roses", "Soundgarden" ו- Ozzy Osbourne והייתה למופע פותח. 16. הפריצה הגדולה הגיעה ב-1993, כאשר הקליפ לשיר "No Rain", עם "ילדת הדבורה", זכה לחשיפה עצומה ב-MTV. הקליפ וההופעות הובילו את הלהקה להצלחה אדירה. 17. עם ההצלחה הגיעו גם הסמים והון הפך לצרכן כבד מאוד שלהם. בשנת 1994 השתתפה הלהקה בפסטיבל וודסטוק 94 הידוע לשימצה, שם עלה הון לבמה כשהוא מסומם לבוש בשמלה של חברתו. (Photo: straight.com) 18. בשנת 1995 שוחרר אלבומה השני של הלהקה “Soup”. 19. בסיבוב ההופעות לקידום האלבום הון צירף למסע מטפל לגמילה מסמים. 20. ב-21 באוקטובר 1995 הלך הון לעולמו ממנת יתר של קוקאין במהלך סיבוב הופעות, בעת שהלהקה שהתה בניו אורלינס. הוא נמצא חסר חיים באוטובוס של הלהקה ע"י טכנאי הקול של הלהקה. (Photo: Henry Diltz) 21. בשנת 1996 שחררה הלהקה אלבום אוסף בשם “Nico” על שם בתו של הון Nico Blue. אלבום מחווה להון שהכנסותיו תמכו בבתו, ניקו, וגם בתוכניות סיוע למוזיקאים המתמודדים עם התמכרות וכלל גרסאות מיוחדות, שירים שהוקלטו ע"י הון והושלמו ע"י הלהקה וקאברים. 22. לאחר מותו חיפשו חברי הלהקה זמר מחליף, אך לא מצאו מחליף קבוע, וב-1999 הפסיקו לפעול יחד. ב-2006 חזרו לפעילות עם הזמר Travis Warren, וב-2008 הוציאו את אלבום האולפן השלישי שלהם, "For My Friends". 23. בשנת 2008 יצא ספר בשם A Devil on One Shoulder and an Angel on the Other: The Story of Shannon Hoon and Blind Melon ע"י Greg Prato על הון והלהקה. 24. הסרט התיעודי "All I Can Say", המבוסס על צילומיו הביתיים של הון, הוקרן לראשונה בפסטיבל טרייבקה ב-2019 ויצא להפצה ב-2020. 25. גם אחרי מותו ניכרה השפעתו: להקת "Dream Theater" הזכירה אותו בשיר "Just Let Me Breathe", ו-Zakk Wylde הקדיש לזכרו את השיר "Throwin' It All Away". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 21 באוקטובר 2022 יצא "The Classic Symptoms of a Broken Spirit", אלבום האולפן העשירי של להקת "Architects". מעטות הן הלהקות בסצנת המטאל המודרנית שעברו מסע כה מטלטל, אמיץ ורווי תהפוכות רגשיות ואמנותיות כמו החמישייה הבריטית מברייטון, "Architects". מאז האובדן הטרגי של מייסד הלהקה, הגיטריסט וכותב השירים הראשי Tom Searle, שהלך לעולמו באוגוסט 2016 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, הפכה המוזיקה של הלהקה למצפן של התמודדות עם כאב, אבל וחיפוש אחר משמעות. אלבום המופת "All Our Gods Have Abandoned Us" משנת 2016 עוד הוקלט עם טום ויצא בחייו. ב-"Holy Hell" משנת 2018 תיעלו אחיו התאום והמתופף Dan Searle, הסולן Sam Carter, הבסיסט Alex Dean והגיטריסטים Adam Christianson ו-Josh Middleton את היגון העמוק אל תוך מטאלקור פרוגרסיבי, סימפוני ומונומנטלי. נקודת המפנה המצלצלת הגיעה בפברואר 2021 עם האלבום התשיעי והשאפתני "For Those That Wish to Exist", שכבש לראשונה בתולדות הלהקה את המקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי והציג פתיחות סגנונית רחבה מאי פעם, שזכתה לשיא קולנועי בהקלטה החיה עם תזמורת מלאה באלבום "For Those That Wish to Exist at Abbey Road" במרץ 2022. אלא שדווקא מתוך הפסגה התזמורתית המהודרת הזו, בערו בלהקה הדחף והתשוקה לעשות פניית פרסה חדה ומיידית. כאשר התאפשר לחברי "Architects" לשוב ולהיפגש פנים אל פנים בחדר אחד, הם השתוקקו ליצור משהו חי, מיידי, חופשי ונטול משקולות עודפות. דן סירל וג׳וש מידלטון הפיקו את האלבום, שהוקלט באולפני Middle Farm שבדבון וב-Brighton Electric Studios. הטכנאי Peter Miles וסם קרטר תרמו הפקה נוספת. הלהקה בחרה לוותר על העיבודים הסימפוניים העצומים לטובת סאונד תעשייתי, מלוטש, מהיר ובועט. המיקס הופקד בידיו של Zakk Cervini, שהעניק לאלבום מעטפת סאונד מודרנית, חדה ודחוסה שבה סינתיסייזרים אנלוגיים רוטטים, מקצבים אלקטרוניים וריפים כבדים מתנגשים בעוצמה חזיתית. מבחינה תמטית, "The Classic Symptoms of a Broken Spirit" אינו עוסק עוד רק במשבר האקלים הגלובלי שעמד במרכז קודמו, אלא מפנה את הזרקור פנימה אל השחיקה הנפשית והרוחנית של האדם המודרני. דן סירל ו-סם קרטר משרטטים באלבום דיוקן חד ונטול אשליות של חברה מכורה למסכים, מוצפת במידע כוזב, משוסעת פוליטית ושרויה בחרדה קיומית מתמדת, מצב שבו הרוח השבורה הופכת לתסמין קבוע של החיים במאה העשרים ואחת. זהו גם אלבומה האחרון של הלהקה עם הגיטריסט הווירטואוז ג׳וש מידלטון, מנהיג להקת "Sylosis", שנפרד מהלהקה ברוח טובה במאי 2023 לאחר שתרם תרומה מכרעת לעיצוב הסאונד שלה בעידן שאחרי טום סירל. האלבום נפתח בסערה מהפנטת עם "Deep Fake", רצועה שמתחילה בלופ אלקטרוני אפל וקודר לפני שהיא מתפוצצת אל תוך ריף גרובי כבד ופזמון אצטדיונים מדבק מאין כמותו, שבו קולו של סם קרטר נע בחופשיות בין שירה מלודית חודרת לזעקות מרוסקות ברגעי השיא. מיד אחריו נוחת "Tear Gas", אחד הקטעים התעשייתיים והמפתיעים ביותר בקטלוג של הלהקה, המונע על ידי ריף גיטרה מנסר בסגנון גלאם-אינדסטריאל כבד, בס מעוות ופזמון המנוני שמדגים עד כמה הלהקה נהנתה לשבור את החוקים של עצמה באולפן. הקצב עולה מדרגה ב-"Spit the Bone", שיר שמשלב דופק אלקטרוני עתידני עם עבודת תופים הדוקה של דן סירל ומוביל אל תוך "Burn Down My House", יצירה קודרת, אטמוספרית וטעונה רגשית שנבנית בסבלנות מתוך בתים שקטים וחשופים אל עבר התפרצות קתרזיס אדירה. ברצועה החמישית, "Living Is Killing Us", חוזרת הלהקה אל השילוב הממכר בין אנרגיית רוק אלטרנטיבי עכשוויית לבין ברייקדאון כבד שמזכיר למאזינים הוותיקים את שורשיה האגרסיביים. בלב האלבום ניצב הסינגל הראשון שחשף את הכיוון החדש עוד באפריל 2022, "When We Were Young". זהו קטע אדרנלין טהור שנכתב כהמנון להופעות חיות, עם קצב מסחרר, ריפים קופצניים וגשר ווקאלי אגרסיבי שבו סם קרטר מתחשבן עם נוסטלגיה מתעתעת ועם אובדן התמימות של ימי הנעורים. החצי השני של האלבום ממשיך להעמיק את המתח שבין מלודיה לאגרסיה. "Doomscrolling" לוכד באופן מושלם את תחושת השיתוק של גלילה אינסופית בחדשות אימה ברשתות החברתיות, כשהוא נפתח באווירה אלקטרונית מהורהרת ומתפתח להמנון רוק כבד ומרגש. אחריו מגיע "Born Again Pessimist" שמחזיר את הגיטרות החדות של ג׳וש מידלטון ו-אדם כריסטיאנסון לקדמת הבמה עם אנרגיה מתפרצת, ומיד בעקבותיו הרצועה התשיעית "A New Moral Low Ground", שיר מבריק שמשלב השפעות אינדסטריאל וסינת'-רוק אפל עם אחד הפזמונים הסוחפים והאפקטיביים ביותר באלבום. לקראת סיום, "All the Love in the World" מספק מתקפה קצבית מהירה ומחוספסת שלא מרפה מהמאזין לרגע, ומכין את הקרקע לרצועת הסיום הדרמטית "Be Very Afraid". השיר החותם הוא מפגן כוח מרהיב שמתחיל במקצב תופים שבטי ומתוח של דן סירל, מתפתח אל תוך קיר סאונד אדיר ומשחרר בדקה האחרונה שלו מפל של צרחות גרוניות, בלאסט-ביטס וריפים מוחצים שמשאירים את המאזין חסר נשימה. קרטר סיפר שהמקצב ב-"All the Love in the World" נבנה, בין היתר, מהקלטות של טריקת מדיח כלים, מכה במטף וכפות רגליים הרוקעות ברצפה; Choir Noir הוסיפה קולות מקהלה לרצועה. עם צאתו ב-21 באוקטובר 2022 בחברת Epitaph Records, זכה "The Classic Symptoms of a Broken Spirit" לביקורות חיוביות בדרך כלל. הוא הגיע למקום הראשון במצעד הרוק והמטאל הבריטי ולמקום ה-18 במצעד האלבומים הבריטי הכללי, לצד המקום השמיני באוסטרליה, ה-12 בגרמניה, ה-17 בשווייץ וה-11 בסקוטלנד. יותר מכל, האלבום הוכיח כי "Architects" מסרבת לקפוא על השמרים או להפוך לשבויה של נוסחה קבועה, וכי גם מתוך שברי הרוח של תקופה כאוטית, היא יודעת לזקק מוזיקה עוצמתית, נועזת ומלאת חיים. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 21 לאוקטובר 1976 שוחרר האלבום "Leftoverture", אלבום האולפן הרביעי של להקת "Kansas". אנחנו כותבים לא מעט על ההשפעות של אומן אחד על משנהו, על ההיזון החוזר שקיים תמיד בין להקות והרכבים ועל המטוטלת שמעבירה את הדומיננטיות בשוק המוזיקה בין אנגליה וארה"ב במהלך השנים. תכלס, כל הקונספט של תוכנית הרדיו שלנו - "עימות חזיתי", של דף הפייסבוק ושל האתר, בנוי על המתח הזה בין ישן לחדש, בין משפיע למושפע, והאלבום הזה מהווה את אחת הדוגמאות הבולטות לכך. אלבום שיושב על "צומת דרכים" של משפיע ומושפע. מצד אחד יונק מהרוק המתקדם הבריטי עם השאלות מלהקות כמו "Genesis", "Gentle Giant", "Emerson Lake & "Palmer ו- "Camel" ומצד שני השפעה על להקות שיצוצו עשור ויותר לאחר מכן כמו Dream Theater שהשאילה כמה מהריפים המבריקים שיש באלבום הזה. האלבום הזה הוא כנראה פסגת היצירה של הלהקה. האלבום ששם את "Kansas" על המפה והעביר אותה מהאולמות לאיצטדיונים. יצירת מופת שנעה בין הקסום לאימתני, בין פרוגרסיב לרוק רך ומשם לכבד, וגם בכך ניתן לראות כסוג של "צומת דרכים". מצד אחד יש בו קטעים פרוגרסיבים טהורים כמו "The Wall" האדיר והמדהים שהוא אחד הקטעים הכי יפים באלבום ומידי פעם גורם לנו לפלאשבקים מהלהקות האהובות עלינו "ג'נסיס" ו"קאמל", "Miracles Out Of Nowhere" שניתן לשמוע בו השפעות מריק ווייקמן ו"ג'נטל ג'אינט", הקטע "Cheyenne Anthem" שחלקים ממנו צלצלו לנו כמו ELP, המיני יצירה "Opus Insert" וכמובן "Magnum Opus" שמהווה יצירת מופת בת שישה חלקים המורכבת מקטעים קצרים שלא השתכללו לכדי שירים, ממש "Leftovers" - "שאריות", כשמו של האלבום. מצד שני, יש באלבום הזה את שירי הרוק הקצבי כמו "What's on My Mind", "Questions of My Childhood" וכמובן המאסטרפיס "Carry On Wayward Son", אשר נכתב על-ידי הגיטריסט Kerry Livgren, זמן קצר לפני תחילת ההקלטות וכמעט לא נכנס לאלבום. זה שיר הפריצה של הלהקה להצלחה בינלאומית והשיר שלמעשה הציל את הלהקה, אשר לאחר הכישלון המסחרי של האלבום "Masque" עתידה לא היה ברור. בהקשר זה נזכיר שהלהיט "Dust in the Wind" יגיע רק באלבום המצוין הבא משנת 1977 - "Point of Know Return". באותה תקופה הזמר והקלידן Steve Walsh היה נתון במחסום כתיבה, מה שאילץ את Kerry Livgren להתאמץ יותר כדי להוציא תחת ידו חומרים לאלבום, ואכן קרי המוכשר היה אחראי כמעט באופן בלעדי על הכתיבה כאן, בסיועו של וולש בשלושה מתוך שמונת הקטעים באלבום. למרות שהשיר יכול להתפרש כשיר העוסק בדת, קרי ציין כי בעת הכתיבה הוא לא חשב על משמעות דתית, אלא על חיפוש עצמי. קרי הרגיש צורך עז להמשיך בחיפוש העצמי ובשנת 1980 הפך להיות נוצרי אוונגליסטי. הוא ראה את עצמו כאותו "בן הסורר" שמככב בשיר ומחפש אחר תשובה רוחנית. השורה "Surely heaven waits for you" לקראת סוף השיר הפכה להיות "נבואה שהגשימה את עצמה", שכן כאמור קרי ראה את האור כשהפך 4 שנים מאוחר יותר לנוצרי אוונגליסטי. השיר ממשיך למעשה מאותה נקודה בה הסתיים האלבום הקודם "Masque". המילים האחרונות בשיר "The Pinnacle" היו "I stood where no man goes Above the din I rose", כאשר המילה Din פירושה "רעש", "המולה". בעוד שהשורה הראשונה בבית הראשון של השיר "Carry On Wayward Son" (אחרי הא-קאפלה) מתחיל במילים "Once I rose above the noise and confusion", כלומר בשני המקרים מדובר באדם שעלה מעל הרעש וההמולה. אגב, יש הטוענים שריף הפתיחה של השיר הושאל מהשיר "I'm Gonna Leave You" של להקת "Journey". לקטני האמונה שבינכם נספר שהשיר לקוח מהאלבום "Look into the Future" של "Journey" משנת 1976. תקשיבו ותשפטו בעצמכם: לסיכום, זה אלבום מצוין שאין בו רגעים חלשים. קיים כאן איזון מושלם בין הפרוגרסיבי לרוק הבסיסי, בין המורכב לפשוט, בין המלודי לוירטואוזי, שמאפשר לשוחרי הפרוגרסיב ולאוהבי הרוק הקלאסי להיפגש בצומת הדרכים שיוצר האלבום הזה וליהנות ממנו בהרמוניה מושלמת. ועכשיו לקשר הישראלי ולפרט טריוויה מעניין. באלבום הראשון של "Kansas" משנת 1974 יש שיר שנקרא Aperçu שעל שמו נקראה להקת "Aperco" הישראלית. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 20.10.1998 באחד מהפרקים של סדרת הטלוויזיה הקומית "האחיין שלי בנץ" מופיעה נערה שמערערת את עולמה של השליטה הבלתי מעורערת של תיכון "בגיריונית", יולי דהן. לנמסיס החדשה של יולי קוראים גאיה, והיא מצוידת בחיוך כובש, שמחת חיים מלאה בשאנטי ו... כובע דלי, שמהווה את הייחודיות שלה. אנשים עם כובע דלי הם אנשים שנזכור שנים רבות לאחר שייעלמו מחיינו, ולא במקרה את להקת הרוק הקליפורנית "New Radicals" זוכרים בשל שני דברים: 1. הלהיט המלא בשמחת נעורים והקליפ עם הנוער פורק העול בקניון, בשיר "You Get What You Give". 2. בזכות הזמר ההוא עם כובע הדלי על הראש. גרג אלכסנדר הוא שמו, למקרה שלא ידעתם. אלבום הבכורה של "New Radicals", "Maybe You've Been Brainwashed Too", יצא ב-20.10.1998. "New Radicals" הם קודם כל הפרויקט של גרג אלכסנדר, בצוותא עם השחקנית והזמרת דניאל בריסבואה. הוא נולד במאי 1970 בגרוס פוינט, מישיגן, למשפחה שמרנית שהייתה חלק מהארגון המשיחי הנוצרי עדי יהוה. בגיל 12 קיבל את הגיטרה הראשונה שלו ולימד את עצמו לנגן במקביל בכמה כלים. יחד עם אחותו קרולין ניגן בפסנתר והלחין שירים. בגיל 14 הצטרף ללהקה הראשונה שלו, "The Circus", עם אחיו הגדול וחבריו לכיתה. כעבור שנתיים חתם אלכסנדר על חוזה ההקלטות הראשון שלו עם חברת A&M Records. בגיל 19 (1989) הוציא אלכסנדר את אלבום הבכורה שלו ללא התייחסות מתחנות הרדיו והקהל. בשנת 1992 חתם ב-Epic Records והוציא את אלבום הסולו השני, שהיה מורכב בחלקו מאלבום הסולו הראשון. גם האלבום הזה לא קידם את אלכסנדר לשום מקום. בין המוזיקאים שהשתתפו בהקלטות הייתה גם זמרת ליווי די חדשה בתחום בשם דניאל בריסבואה. בריסבואה, שנולדה ביוני 1969 בברוקלין, ניו יורק, החלה להופיע כילדה שחקנית כבר בגיל 7. בשנת 1977 השתתפה בפרק של הסדרה הבלשית "קוג'אק", ובהמשך השתתפה באופן קבוע במחזמר "אנני" שהוצג בברודווי. במהלך שנות ה-80 הופיעה בתפקידים בסדרות הטלוויזיה "נוטס לנדינג", "מר בלוודיר" ו"רצח במשיכת קולמוס". בתחילת שנות ה-90 פרשה מהמשחק ועברה לעולם המוזיקה, שם פגשה כעבור שנתיים את גרג אלכסנדר, שותפה לעתיד ב-"New Radicals" ובכתיבת שירים. אלכסנדר השתתף בכתיבה ובשירה באלבום הסולו של בריסבואה בשנת 1994. שלוש שנים מאוחר יותר הקים גרג אלכסנדר את "New Radicals", הרכב של איש אחד עם נגנים שנשכרו, ובתחילת 1998 הצטרפה שותפתו המוזיקלית להרכב, שהחל לעבוד על אלבום הבכורה. אלבום שמלא בשירים עם מסרים עוקצניים וחותכים, וסגנון שנע בין שירי פסנתר לשירים אקוסטיים ועד שירים בועטים עם דיסטורשן. אלכסנדר תוקף לאורך האלבום את התאגידים האמריקאיים, את חברות ביטוח הבריאות, את ה-FDA ואת הבנקאים הגדולים, את הדת הנוצרית (בה הוא טעון מהבית) ואת הפוליטיקה. הוא מפנה אצבע משולשת מטאפורית לאמנים מוזיקליים כמו בק, קורטני לאב ומרילין מנסון, שזוכה ממנו לבעיטה הגונה בתחת. אני בטוח שהיום יש כמה נשים שהיו מצטרפות אליו בעניין הזה, ללא ספק. ה- "New Radicals" יזכרו לעד בזכות הוואן היט וונדר עם המסר החיובי "You Get What You Give", אבל אין ספק שבאלבום הזה יש הרבה יותר משיר גדול אחד, החל מהפתיח "Mother We Just Can't Get Enough", שמזכיר פה ושם את "Sympathy for the Devil" של "The Rolling Stones", ועד "Jehovah Made This Whole Joint for You", שמשדר לאנשים להיות מי שהם ולא לחפש לעשות דברים קיצוניים שלא מתאימים לאישיות שלהם. הבלדה היפהפייה "Someday We'll Know", שיצאה כסינגל שני מהאלבום, ובה שר אלכסנדר בקול חרישי ולעתים שבור ודן בשאלה מדוע הסתיימה מערכת היחסים. ב-"In Need of a Miracle" שר אלכסנדר על אדם שמוצא את עצמו בצומת דרכים ומחפש נואשות נס כדי להתגבר על צרותיו. אלכסנדר, שחיפש דרך להתגבר על הצרות שלו ועל המרדף של התקשורת אחריו, החליט ערב יציאת הסינגל השני שזה הספיק לו ופירק את הלהקה לאחר אלבום אחד, כשהוא מתמקד מאז בכתיבת שירים למוזיקאים אחרים. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הזמרת, הגיטריסטית והיוצרת נינט טייב עברה מהבמה בניצנים אל מועדוני הרוק, האולפנים בליברפול והבמות הבינלאומיות. (Photo: Barby) הנה 40 עובדות על נינט, מהילדות בקריית גת ועד לשבעת אלבומי האולפן ולשיתופי הפעולה בארץ ובעולם. 1. היא נולדה ב-21 באוקטובר 1983 בקריית גת, למשפחה עם שורשים בתוניסיה ובמרוקו. היא השלישית מבין חמישה אחים, ואחיה הבכור אייל שימש כמנהלה האישי בתחילת דרכה. 2. כבר בילדותה שרה באירועים משפחתיים, בטקסים עירוניים ובמקהלת בית הספר "רוגוזין". בגיל 15 זכתה בתחרות "פזמנוער" המקומית עם ביצוע ל-"Hero" של מריה קארי. 3. בשנת 2000 זכתה בתחרות הכישרונות "קולות וצלילים" של הטלוויזיה החינוכית עם "זה לא אמיתי". עוד לפני הפריצה הגדולה השתתפה גם בתוכנית "המלך הבא". 4. בצבא שירתה בחיל ההנדסה הקרבית, ואף הקליטה את המנון החיל. את האודישנים ל"כוכב נולד" עברה במהלך שירותה הצבאי. 5. ב-28 באוגוסט 2003 זכתה בעונה הראשונה של "כוכב נולד", בגמר שנערך בחוף ניצנים. הביצוע שלה ל-"ים של דמעות", המזוהה עם זוהר ארגוב, הפך לרגע המכונן של פריצתה וילווה אותה עוד שנים רבות קדימה! היא ביצעה את השיר בביצוע מחודש ומיוחד במסגרת משדר "מסיבת הסיום של ערוץ 2", שנערך לקראת פיצול ערוץ 2 בנובמבר 2017. 6. בנובמבר 2003 הוציאה את סינגל הבכורה "כמו ששיר נוגע", שנכתב עבורה כפרס על הזכייה בתוכנית. את המילים כתב יעקב רוטבליט ואת הלחן רמי קליינשטיין. 7. בשנת 2004 החלה לככב בדרמה המוזיקלית "השיר שלנו", בדמות נינט לוי שנבנתה בהשראת סיפור חייה. היא ביצעה גם את שיר הנושא "עוד מעט". הסדרה הפכה לקאלט והרחיבה מאוד את הקהל שלה. 8. בשנת 2005 זכתה בפרס "מסך הזהב" לשחקנית הטובה ביותר בסדרה יומית על תפקידה ב"השיר שלנו". באותה תקופה ניהלה במקביל קריירות של זמרת ושחקנית, עוד לפני שהוציאה אלבום סולו. 9. בספטמבר 2006 יצא אלבום הבכורה שלה, "יחפה", בהפקתו המוזיקלית של אביב גפן. גפן כתב והלחין חלק גדול משיריו, ובהם הסינגל "כשאתה כאן". האלבום הוכרז כאלבום זהב בתוך יממה. 11. למרות הדומיננטיות של גפן באלבום הבכורה, נינט השתתפה כבר אז ביצירה. את "היא יודעת" כתבה והלחינה יחד עם עילי בוטנר. 12. בשנת 2007 הקליטה עם עברי לידר חידוש ל-"הכאב הזה" של עפרה חזה. בשנת 2008 השתתפה בפרויקט "עבודה עברית" עם גרסה משלה ל-"לא יכולתי לעשות כלום" של אילן וירצברג. 13. ב-18 בנובמבר 2009 יצא אלבומה השני, "קומוניקטיבי". העבודה עם חברי להקת "רוקפור" סימנה פנייה ברורה וחדה בקריירה שלה לכיוון רוק אלטרנטיבי מחוספס, הרחק מצליל הפופ המלוטש של אלבום הבכורה. 14. באלבום "קומוניקטיבי" כתבה את כל הטקסטים והשתתפה בהלחנת מרבית השירים. הסינגלים "אם אני אלך", "מדברים" ו-"הכלה" הציגו אותה גם כיוצרת בעלת קול עצמאי. 15. בשנת 2011 השתתפה באלבום "Bad Love" של גלעד כהנא, שפעל בפרויקט בשם "דה ווקינג מן". היא שרה איתו את "My Game" והוסיפה קולות גם ברצועות נוספות. 16. במאי 2012 הוציאה את אלבומה השלישי והראשון באנגלית, "Sympathetic Nervous System". הוא הוקלט באולפני "Motor Museum" בליברפול עם חברי "רוקפור", בהפקתו של מייק קרוסי. 17. באלבום "Sympathetic Nervous System" כתבה והלחינה את השירים באנגלית, ובהם "ICU" ו-"What Are You People". הבחירה בשפה ובסאונד פתחה עבורה מסלול מקביל של פעילות מחוץ לישראל. 18. במאי 2013 יצא אלבומה הרביעי, "כל החיות ידעו", בהפקתם של עידן רבינוביץ' ויוסי מזרחי. נינט כתבה והלחינה את מרביתו, ואילו הטקסטים ל-"עושק" ול-"ארבע המיתות" נכתבו בידי דורי מנור. 19. ברשימת הקרדיטים של "כל החיות ידעו" נינט רשומה לא רק על שירה וגיטרות, אלא גם על כלי הקשה ומקדחה. זהו פרט קטן שממחיש את החיפוש אחר צבעי צליל לא שגרתיים באלבום. 20. בינואר 2014 עלתה לבמה עם סינדי לאופר בהופעתה בישראל, והשתיים שרו יחד את "True Colors". בהמשך אותה שנה יצאה למופע האקוסטי "צוללות" עם הצ'לנית מאיה בלזיצמן. 21. בשנת 2015 השתתפה באלבום הסולו הרביעי של סטיבן וילסון, "Hand. Cannot. Erase.", בין היתר ב-"Routine" וב-"Ancestral". החיבור הזה הפגיש את קולה עם קהל הרוק המתקדם ברחבי העולם. 22. בשנת 2015 שרה בערבית עיראקית את "דוב ותפטר (יא סלימה)" במסגרת הפרויקט של דודו טסה ו"הכוויתים". לצד הרוק באנגלית, היא המשיכה לחפש חיבורים למסורות מוזיקליות מן האזור. 23. בספטמבר 2015 התארחה בשתי הופעותיו של וילסון ב-"Royal Albert Hall" בלונדון. בהמשך הצטרפה אליו גם להופעות באירופה ובצפון אמריקה. 24. בינואר 2016 התארחה במיני-אלבום "4½" של וילסון. השניים ביצעו בו כדואט את "Don’t Hate Me", שנכתב במקור עבור להקת "Porcupine Tree". 25. בשנת 2016 עברה ללוס אנג'לס עם משפחתה כדי לפתח את הקררירה המוזיקלית הבינלאומית. היא המשיכה להופיע בישראל במקביל לעבודה ולהופעות בארצות הברית. 26. ב-3 בפברואר 2017 יצא אלבומה החמישי והשני באנגלית, "Paper Parachute". מזרחי, המוכר גם בשם ג'וזף אי-שיין, הפיק אותו, ונינט השתתפה בעיבודים וניגנה בגיטרות אקוסטיות וחשמליות. 27. באלבום "Paper Parachute" השתתפו גם בלזיצמן בצ'לו ונגני כלי הקשה, לצד גיטרות, קלידים ותכנותים. אנדרו שפס מיקסס את רוב האלבום, ואילו קרוסי מיקסס את "Superstar". 28. במרץ 2017 נינט הגשימה עוד אבן דרך ענקית בעולם המוזיקה עם הופעתה בסדרת "Tiny Desk" המפורסמת והאייקונית של "NPR". היא ביצעה עם הלהקה את "Child", "Elinor" ו-"Superstar", מתוך "Paper Parachute", במתכונת האינטימית של הסדרה. 29. בשנת 2017 שבה לשתף פעולה עם וילסון באלבום הסולו החמישי שלו, "To the Bone". הוא סיפר שכתב את "Pariah" במיוחד כדואט עבור שניהם, והשיר נעשה לאחד החיבורים המזוהים ביותר שלהם. 30. בינואר 2018 הוציאה את "גיבור", שאת מילותיו כתבה ללחן של טסה. בהמשך אותה שנה נכללו ביצועים שלה עם וילסון באלבום ובסרט ההופעה "Home Invasion: In Concert at the Royal Albert Hall". 31. עוד באותה שנה גילמה נינט את יעלי בסדרת הדרמה והמתח "בשבילה גיבורים עפים", שיצר עמרי גבעון בהשראת ספרו של אמיר גוטפרוינד. הסדרה, שבה כיכבה לצד תומר קאפון, מיכאל אלוני, נדב נייטס ומשה אשכנזי, זכתה בפרס הסדרה הטובה ביותר בפסטיבל Canneseries ובהמשך הופצה גם בנטפליקס. 31. בשנת 2019 הקליטה עם להקת "רד בנד" גרסה ל-"Can’t Feel My Face" של דה ויקנד. הביצוע העביר את להיט הפופ לסביבה של גיטרות, גרוב ושירת רוק. 32. בשנת 2020 הוציאה את "Feel the Buzz", שהמשיך את קו היצירה שלה באנגלית. לדבריה, ההשראה הגיעה מדבורה שראתה על רשת החלון בביתה בלוס אנג'לס, והיא הכינה את הסקיצה בסטודיו הביתי. 33. בשנת 2021 הוציאה את "רק שלא תיפול הרוח", שכתבה בתקופת מחלתה בקורונה. באותה שנה יצא גם "קמתי לרקוד", בשיתוף יצירתי עם טסה וכהנא. 34. בשנת 2022 הוציאה את "Who Is Us", ובהמשך התארחה ב-"Black Velvet" של הצמד "אינפקטד מאשרום". שני השירים מדגימים את התנועה שלה בין רוק מבוסס גיטרות למוזיקה אלקטרונית. (Photo: FaceOff) את החיבור בין שירה, גיטרות ונוכחות בימתית פגשנו גם בהופעתה בבארבי. לסיקור המלא שלנו מה-14 ביוני 2022: 35. ב-5 ביולי 2023 יצא אלבומה השישי, "קמתי לרקוד", אלבומה הראשון בעברית מאז "כל החיות ידעו". הוא כלל 12 רצועות ושילב רוק, פופ, גרוב ובלדות. 36. באלבום "קמתי לרקוד" השתתפו יוצרים ומבצעים רבים. בין השירים נכללו "ככה זה" עם טונה ו-"הורגת" עם אסף אמדורסקי ו-"גארדן סיטי מובמנט". 37. בספטמבר 2023 יצא הדואט "Rock Bottom", שנכלל ב-"The Harmony Codex", אלבום הסולו השביעי של וילסון. הפעם נקודת המוצא הייתה שיר שנינט כתבה ושלחה לו כדמו מבוסס גיטרות, והוא פיתח אותו לעיבוד תזמורתי קולנועי. 38. בשנת 2024 נבחר שירה "Reborn" לחתום את הסרט התיעודי "Screams Before Silence". השיר נכתב עוד לפני אירועי 7 באוקטובר, אך קיבל משמעות נוספת בחיבור לסרט. 39. בשיר "כחול לבן", שיצא לקראת "אני נינה", היא חוזרת בהומור גם אל "ים של דמעות". יותר משני עשורים אחרי ניצנים, היא משלבת את רגע הפריצה בתוך שיר חדש שנכתב עם יונתן גלילה. 40. ב-4 ביוני 2026 הוציאה את אלבומה השביעי, "אני נינה", הכולל 11 שירים. היא כתבה והלחינה את השירים, לעתים עם שותפים, ועבדה עם כמה מפיקים שונים תוך מעורבות גם בהפקה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר