ב- 23 בפברואר 1976 יצא האלבום "סוף עונת התפוזים", אלבומה היחיד של להקת "תמוז".
זה אחד מהאלבומים החשובים והמשפיעים במוזיקה הישראלית. אבן יסוד עברית. יצירת מופת כחול לבן. קסם חד-פעמי בדמות שמונה שירים מושלמים שמזקקים לתוך 40 דקות את תמצית הרוק הישראלי.
למרות שהאלבום הזה לא זכה להצלחה מסחרית בזמן אמת הוא נחשב היום לקלאסיקה, יצירת מופת אלמותית שהשפיעה על התפתחות המוזיקה הישראלית.
הסיפור של האלבום התחיל עם חזרתו של שלום חנוך מאנגליה בשנת 1973. אחרי ההצלחה הגדולה שלו עם אריק איינשטיין הוא טס לאנגליה במטרה לנסות לפתח קריירה בינלאומית. למרות שזכה לעבוד עם המפיק של Elton John ולהקליט אלבום באנגלית עם חברי להקתו של אלטון, שלום חנוך חווה כישלון וחזר ארצה. עם שובו לארץ החל לכתוב חומרים חדשים, חזר להופיע עם אריק איינשטיין ובמקביל חיפש הרכב משלו.
באותה תקופה אריאל זילבר עבר מסלול די דומה לזה של שלום חנוך. בשנת 1971, בשעה ששלום חנוך שהה באנגליה והוציא את תקליטו באנגלית, זילבר שהה בצרפת והוציא תקליטון ובו שני שירים באנגלית: "Movie instead" ו "When it’s time". בדומה לשלום, גם זילבר חזר ארצה בשנת 1973, לאחר שהתקליטון לא זכה להצלחה, מה שגרם לו לגנוז אלבום שלם שהקליט באנגלית.
(צילום: ג'ראר אלון)
בשנת 1974 קיבל שלום הצעה ממתי כספי להקים הרכב-על ישראלי בסגנון "קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג", אשר יכלול את כספי, חנוך, אריאל זילבר ודני ליטני. ואולם, לאחר כמה מפגשים שלא הצליחו לייצר את החיבור המיוחל, כספי וליטני פרשו והותירו את זילבר וחנוך, אשר מצאו ביניהם מכנה משותף וקרקע פורייה, להמשך עבודה משותפת. השניים החלו לעבוד על שירים וחומרים לאלבום, כשבמקביל קיבלו את עידודו של אריק איינשטיין, שותפו של חנוך עוד משנת 1967 באלבומי מופת כמו "מזל גדי", "פוזי", "שבלול" ו"פלסטלינה". אריק נתן לשניים חדר לעבוד בו ללא תמורה ואפילו מימן אותם. יותר מכך, הוא הזמין אותם להיות מופע החימום שלו בסיבוב ההופעות "סע לאט".
זילבר וחנוך ידעו שלא יוכלו לבסס את המופע על שירה, גיטרה וקלידים בלבד ושהם חייבים לצרף להרכב נגנים נוספים ובמיוחד מתופף. בשלב זה החלה דלת מסתובבת של נגנים אשר ליוו את חנוך וזילבר בהופעות החימום של איינשטיין. בסופו של דבר ההרכב התייצב עם המתופף מאיר ישראל, שניגן קודם במספר להקות ביניהן "עוזי והסגנונות", ועוד שני "צעירים" שהשתחררו מלהקת הנח"ל: הגיטריסט יהודה עדר והבסיסט איתן גדרון.
מעניין לציין שלא רק שאריק איינשטיין תמך ועודד את שלום חנוך ואת הלהקה בכך שאפשר להם להיות מופע החימום שלו, אלא שהוא גם זה שהעניק ללהקה את שמה: "תמוז". הוא חשב שזה ישדר משהו חם של קיץ.
החומר המוזיקלי לאלבום החל להתגבש במהלך הופעות שקיימה הלהקה כמופע הפותח של איינשטיין. שלום ציין שהוא השמיע לחברי הלהקה הרבה דברים שאליהם נחשף בזמן שהותו באנגליה, בין היתר הלהקות "ג'נסיס" ו"יס". הלהקה התבססה על שירים קיימים, בעיקר של חנוך וזילבר, כאשר הם שינו ועיבדו אותם בצורה שונה שתתאים להופעה של להקת רוק. כך לדוגמה, השיר "מה שיותר עמוק יותר כחול" היה במקור שיר קצר מהאלבום "שבלול" של שלום חנוך ואריק איינשטיין. השיר "לא יודע איך לומר לך" הוקלט על-ידי חנוך עם להקת "בני נוח" בשנת 1973. השיר "הולך בטל" נכתב על ידי מאיר אריאל, שגם ביצע אותו בלחן אחר, כאשר גם הלחן החדש שהעניק לו זילבר הוקלט עוד בשנת 1971 על-ידי תיקי דיין. השיר "אהבה שקטה" היה במקור "Peaceful Love" אותו חנוך שר באנגלית, ו"ככה את רצית אותי" בוצע במקור באנגלית עוד בשנת 1968 על-ידי "צמד עופרים", אז הוא נקרא "Purple Eyes".
באמצע שנת 1975 נכנסה הלהקה לאולפן והקליטה שני שירים ראשונים: "פנס הרחוב" ו"סוף עונת התפוזים", אשר יצאו כתקליטון שדרים. בנוסף הוקלט גם השיר "הולך בטל". מי שיאזין לגרסאות הללו של ההקלטות המוקדמות יגלה שהן שונות מהגרסאות הסופיות שנכנסו לאלבום, בעיקר זו של "סוף עונת התפוזים". הגרסאות של "פנס הרחוב" ו"סוף עונת התפוזים" יצאו כבונוסים במהדורה המורחבת של האלבום משנת 2006.
מיכאל תפוח, שהיה מנהל אולפני "טריטון" שם הקליטה הלהקה את תקליט השדרים, התלהב מאוד מהתוצרת של חברי להקת "תמוז". הוא הציע להם את שירותיו כמנהל הלהקה, נתן להם להשתמש באולפן ללא הגבלה והחליט לשדך אותם עם טכנאי ההקלטה לואי להב שרק חזר מארצות הברית לאחר שעבד עם Bruce Springsteen. החיבור הזה בין להב ללהקה הוא זה שיצר את "המפץ הגדול" שהביא ליצירת אחד מהאלבומים הגדולים שנוצרו כאן אי פעם. החזון המוזיקלי של הלהקה יחד עם ההפקה היצירתית של להב היו השילוב המנצח שהוביל ליצירת המופת הזאת. להב דרבן את הלהקה להתנסות, לחקור ולמתוח את הגבולות המוזיקליים, כמו גם את אורכי השירים ומורכבותם. הפרפקציוניזם שלו לא הותיר כל סיכוי לקיומה של תוצרת שתהיה פחותה מיצירת מופת. שעות של עבודה סיזיפית באולפן על כל תיבה ותו שהולידו לאחר התכווצויות וצירים כואבים אלבום פשוט א-ל-מ-ו-ת-י!!!
כל שמונת שירי האלבום הזה, ללא יוצא מן הכלל, הפכו לקלאסיקות: "מה שיותר עמוק יותר כחול", שהיה שיר של 3 דקות בימי "שבלול", נמתח לאורך של כ- 9 דקות, עם שינוי מקצבים וסגנונות שמתחו את גבולות ההגדרה של "רוק ישראלי" כפי שהיה מוכר עד אותה עת. "פנס הרחוב (מישהו הפסיק את הזרם)", שנכתב על-ידי חנוך לאחר חזרתו לארץ כשיר אקוסטי, הפך לדואט עם השפעות בלוז. "לא יודע איך לומר לך", שכתב חנוך בראשית שנות ה- 70 כשיר אהבה, כאב ופרידה מינימליסטי, שהוקלט שנתיים קודם לכן עם "בני נוח", הפך כאן לקטע אפי, דרמטי ומצמרר. "הולך בטל", שהולחן במקור על-ידי מאיר אריאל (אפשר למצוא ביצוע שלו בין היתר באלבום האוסף שלו), קיבל כאן אנרגיות אחרות לגמרי. על שיר הנושא "סוף עונת התפוזים" אין צורך להכביר מילים. זה ללא ספק אחד משירי הרוק הגדולים שנכתבו כאן. "אהבה שקטה", שהתפתח מהשיר "Peaceful Love" מהאלבום "האנגלי" של שלום, הפך להיות קטע רוק כבד, עם ריפים, צווחות של שלום וסולו תופים של מאיר ישראל. כאן המקום לציין כי לאחר פירוקה של תמוז הקליט אריאל זילבר גרסה משלו לשיר, שאפילו מאתגרת את המקור.
"ככה את רצית אותי" שגם הוא בוצע במקור באנגלית עוד בשנת 1968 על-ידי "צמד עופרים" ונקרא "Purple Eyes", קיבל כאן ניחוחות של Fאנק וגרוב שבועטים לנו היישר בבטן.
אפשר לומר שהשיר היחיד שלא השתנה במהלך תהליך היצירה המשותף היה "לא יכול לישון עכשיו" של שלום חנוך שנותר אקוסטי וגולמי כמו ביום לידתו. כנראה שגם הלהקה וגם להב סברו שיהיה זה פשע לגעת בשלמות כזאת.
לאחר הוצאת האלבום יצאה הלהקה לסיבוב ההופעות הראשון שלה כמופע ראשי. אחת מההופעות המיתולוגיות שקיימה הלהקה ב"צוותא" אפילו הונצחה בווידאו:
ואולם, למרות הקסם החד-פעמי שקיים באלבום המופתי הזה, הלהקה לא הצליחה לתרגם אותו להצלחה על הבמות. הקהל לא נהר בהמוניו ועד מהרה התברר שמדובר כאן בכישלון מסחרי. כנראה שהקהל הישראלי לא היה מוכן לחומרים מורכבים כאלה ובמובן מסוים מדובר במקרה טראגי של להקה שפשוט "הקדימה את זמנה". הכישלון הכלכלי החל לחלחל אל תוך הלהקה והחיכוכים שהחלו מאחורי הקלעים הגיעו לבסוף גם אל הבמה ובישרו את סופה המר של הלהקה.
להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
עריכת לשון: אורי ענבי/Ori Anabi