האלבום "Fly On The Wall" - התשיעי (או העשירי אם סופרים את האלבומים שיצאו באוסטרליה) של "AC/DC" שוחרר ב- 28 יוני 1985.
האלבום הזה נחשב בעיני רבים כאחד מאלבומיה הפחות טובים של הלהקה האדירה הזאת. אנחנו סבורים קצת אחרת.
אז נכון, שנת 1985 מוצאת את "AC/DC" במצב לא פשוט בכלל. זן חדש של להקות מטאל צעירות כמו "Ratt", "Motley Crue", "Def Leppard" ו- "Twisted Sister" מושלות בכיפה ומוכרות מליוני אלבומים בסיוע ה- MTV, ופתאום "AC/DC" צריכה להיאבק על מקומה בפיסגה. עכשיו תוסיפו על זה את הבעיות הפנימיות הכרוכות בעזיבה של Phil Rudd - המתופף הקבוע שלה מזה עשור ומלאכת האיתור של המתופף החדש Simon Wright.
חמש שנים קודם לכן הלהקה היתה בשיא הצלחתה עם אלבום הקאמבק הכי מושלם שיכול להיות Back In Black, ופתאום אחרי אלבום "חזרה לשורשים" בינוני שקיבל ביקורות מעורבות ("Flick Of The Switch"), היא פתאום צריכה להוכיח את עצמה מחדש מול דור צעיר שצמח אל תוך הגלאם וההייר מטאל של ראשית שנות ה- 80. "AC/DC" עומדת בפני פרשת דרכים. היא צריכה לבחור האם ללכת עם הזרם ולהתמסר לאלוהי ה- MTV, כדי למשוך את תשומת הלב של הדור החדש של "הרוקרים", או להישאר נאמנה לעצמה ולהאמין שהיא יכולה לעשות זאת שוב (הרי היא כבר הצליחה למות ולקום מחדש).
תודו שלא הייתם מוכנים לזה, אבל "AC/DC" בחרה שלא לבחור. היא נותרה עומדת בצומת הדרכים פוזלת ימינה ושמאלה ללא יכולת להחליט לאן היא רוצה לפנות.
מחד, "AC/DC" מנסה להתחבב על קהל ה- MTV ומשחררת קלטת VHS הכוללת חמישה קליפים של השירים: "Fly on the Wall", "Danger", "Sink the Pink", "Stand Up", "Shake Your Foundations". מנגד, Angus Young ו- Malcolm Young מחליטים להפיק את האלבום בעצמם, בניסיון לשחזר את הצליל הבוסרי והפשוט מהאלבומים הראשונים שלהם (עובדה שכנראה תפגע קצת בסאונד של האלבום).
באופן מפתיע, למרות חוסר ההחלטיות ואולי דווקא בזכותו, יצא ל- "AC/DC" אלבום שכנראה הציל את הקריירה שלה.
הלהקה מצליחה לייצר (באופן לא מכוון) את הנוסחא, שמצד אחד תשמור על הקהל הוותיק והנאמן שלה, ומצד שני תמשוך אליה קהל צעיר יותר.
שירים מקלטת ה- VHS מקבלים זמן אוויר בתוכניות המוזיקה השונות, במיוחד ב- "Headbangers Ball" והדבר חושף את הלהקה לבני דור ה- MTV, אבל לא רק. הלהקה מקבלת הצעה מפתיעה להיות חלק מהפסקול לסרטו של סטפן קינג "Maximum Overdrive".
הפסקול שיוצא שנה מאוחר יותר נקרא "Who Made Who" והוא כולל שירים מתקופות שונות של הלהקה לצד שירים מהאלבום "Fly On The Wall", אשר מקבלים הפקה מחודשת ובעיקר תיקון הבאלנס והגברת קולו של Brian Johnson שלא נשמע טוב באלבום המקורי. אוסף השירים שבפסקול יכלול גם את "Who Made Who", סינגל שיביא ללהקה הצלחה יחסית במצעדי המכירות, אך הוא בעיקר ייתן ללהקה חשיפה גדולה יותר בשל העובדה שהוא למעשה מעין אלבום Greatest Hits שמאפשר לקהל חדש להכיר כמה מרגעיה הגדולים.
כך יצא, שלמרות ש- "Fly On The Wall" אינו נחשב לאחד מאלבומיה הגדולים של הלהקה, הוא דווקא זה שכנראה הצליח להציל אותה. ההפקה המחוספסת של Malcolm Young ו- Angus Young, הקליפים ששוחררו ל- MTV וכן, כן, אפילו הסיפור שהגיע לכותרות באותה תקופה על הרוצח הסדרתי Richard Ramirez שלכאורה היה מעריץ של הלהקה, הותירו את הלהקה עמוק בתודעה וכנראה גם גלגלו לפתחה את ההצעה להיות חלק מפס הקול של סרטו החדש של סטפן קינג "Maximum Overdrive" בשנת 1986.
אז נכון שבעת יציאתו האלבום "Fly On The Wall" זכה לביקורות צוננות. גם המכירות הדלות (רק מליון עותקים בארצות הברית) העידו שאין מדובר באחד משיאיה של הלהקה.
יחד עם זאת, יש באלבום הזה שירים מעולים שהצליחו להתעלות על בעיות ההפקה ולהישאר רלוונטים גם למעלה משלושה עשורים לאחר מכן. שירים כמו שיר הנושא, ""Shake Your Foundations", "Playing with Girls", "Sink the Pink ועוד הם חלק בלתי נפרד מהפסקול הבלתי נגמר של הלהקה האדירה הזאת ויישארו איתנו לנצח.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט