top of page

AC/DC - Live at River Plate

לפני 8 שעות
זמן קריאה 4 דקות

ב- 19 בנובמבר 2012 יצא "Live at River Plate", אלבום ההופעה החיה השלישי באורך מלא של להקת "AC/DC".


AC/DC - Live at River Plate

שלהי העשור הראשון של שנות האלפיים סימנו את אחד הפרקים המפוארים, הרווחיים והמרגשים ביותר בתולדות "AC/DC". אחרי שמונה שנות שתיקה אולפנית שהסתיימו באוקטובר 2008 עם יציאת אלבום האולפן החמישה עשר "Black Ice", יצאה החמישייה האוסטרלית לסיבוב הופעות עולמי אדיר ממדים שנמשך עשרים חודשים, כלל מאה ושישים ושמונה הופעות ברחבי תבל והפך לאחד מסיבובי ההופעות המצליחים ביותר בהיסטוריה של המוזיקה. שיאו הבלתי מעורער של המסע העולמי הזה התרחש בדצמבר 2009, כאשר הלהקה נחתה בבואנוס איירס שבארגנטינה אחרי היעדרות של שלוש עשרה שנים מדרום אמריקה, לשלושה לילות היסטוריים שנמכרו מראש עד הכרטיס האחרון באצטדיון המונומנטל של מועדון הכדורגל ריבר פלייט.


כמאתיים אלף מעריצים ארגנטינאים משולהבים גדשו את האצטדיון בשלושת הערבים של ה- 2, ה- 4 וה- 6 בדצמבר 2009, ויצרו אווירה דתית כמעט, שבה שאגת הקהל והקפיצות האחידות ביציעים האפילו לעיתים על מערכת ההגברה האימתנית של הלהקה. כדי לתעד את המאורע במלוא עוצמתו, גייסה הלהקה את הבמאי הוותיק David Mallet, שהגיע לבואנוס איירס עם צוות הפקה עצום ושלושים ושתיים מצלמות בהבחנה גבוהה. תחילה שוחרר התיעוד במאי 2011 כסרט הופעה עטור שבחים על גבי די-וי-די ובלו-ריי שכבש את המקום הראשון במצעדי הווידאו בשבע עשרה מדינות, ובעקבות דרישת הקהל הוציאה הלהקה בנובמבר 2012 את פסקול ההופעה המלא מליל ה- 4 בדצמבר כאלבום הופעה כפול וכשלישיית תקליטי ויניל אדומים, שהיה לאלבום ההופעה הראשון שלה מזה עשרים שנה מאז "AC/DC Live" משנת 1992.


במבט היסטורי, לאלבום הזה שמור ערך רגשי עצום וכואב במיוחד עבור מעריצי הרוק הכבד בעולם. זהו אלבום ההופעה האחרון המתעד את ההרכב הקלאסי והמגובש של הלהקה בשיא תפארתו, בטרם נאלץ המייסד, המנהיג וגיטריסט הקצב האגדי Malcolm Young לפרוש מן הבמות עקב מחלת הדמנציה שממנה נפטר בשנת 2017. לצידו של מלקולם, שמחזיק את השלד הקצבי של ההופעה בדיוק מופתי ובלתי מתפשר, מתפקדת חטיבת הקצב של המתופף Phil Rudd והבסיסט Cliff Williams כמכונה משומנת של גרוב מחוספס ונטול מניירות, המעניקה את הבמה להתפרצויות האנרגיה הבלתי נדלות של אחיו הצעיר Angus Young ושל הסולן Brian Johnson. על מלאכת הקלטת הסאונד והמיקס הופקד שותפה הוותיק של הלהקה, המפיק וטכנאי הסאונד Mike Fraser, שהצליח ללכוד באופן נדיר הן את הסאונד החם, היבש והמחשמל של מגברי המארשל על הבמה והן את נהמת שבעים אלף הצופים שהפכו לחבר השישי בלהקה בכל שיר ושיר.


AC/DC - Live at River Plate

(Photo: Ed Vill)


ההופעה והאלבום נפתחים בסערה תיאטרלית כאשר קטר רכבת ענק עולה בלהבות מתפרץ אל מרכז הבמה לצלילי "Rock 'n' Roll Train", הסינגל המוביל מתוך "Black Ice", שמתמזג מיד עם שאגת ההמונים הקופצים לפי הקצב של הריף הפותח. בלי לקחת נשימה, חוזרת הלהקה אל שנת 1977 עם ביצוע מחוספס ולוהט של "Hell Ain't a Bad Place to Be" מתוך האלבום "Let There Be Rock", ומיד אחריו מנחיתה את אחד הריפים המפורסמים בתולדות המוזיקה הפופולרית עם "Back in Black", שבו הקהל הארגנטינאי שר בקולי קולות לא רק את הפזמון של ג'ונסון אלא גם כל תו ותו מתוך ריף הגיטרה של האחים יאנג.



השילוב הטבעי בין החומרים החדשים מאלבום הקאמבק של 2008 לבין הקלאסיקות מתקופת הסולן המנוח Bon Scott ממשיך להניע את החלק הראשון של האלבום. השיר החדש "Big Jack" מתקבל באצטדיון כאילו נוגן שם במשך שלושה עשורים, ומפנה את הבמה לרצף מוחץ מתור הזהב של שנות השבעים הכולל את "Dirty Deeds Done Dirt Cheap" ואת הגרוב המתפרץ של "Shot Down in Flames" מתוך "Highway to Hell". רגע השיא הראשון של הערב מגיע עם פתיחת הארפג'יו המהירה של אנגוס בלהיט הענק "Thunderstruck" מתוך "The Razors Edge", שבו האצטדיון כולו הופך לים אנושי רוגש שמלווה את צעדי הברווז המפורסמים של הגיטריסט במדי התלמיד. אחרי שיר הנושא הקודר והבלוזי "Black Ice", מורידה הלהקה את הקצב לטובת בלוז השורשים המלוכלך של "The Jack", שנמתח לכדי עשר דקות של משחקי קריאה ותשובה בין ג'ונסון לקהל וכולל את טקס הסטרפטיז ההומוריסטי והמסורתי של אנגוס יאנג לקול תשואות האצטדיון.



הדיסק הראשון נחתם בצלצולי פעמון הברונזה הענק היורד מתקרת הבמה ומבשר את בואו של "Hells Bells", כאשר ג'ונסון רץ לאורך המסלול הפולש אל תוך הקהל ונתלה על חבל הפעמון במפגן כוח ווקאלי מרשים לגילו. הדיסק השני נפתח באותה עוצמה בלתי מתפשרת עם "Shoot to Thrill", אחד מרגעי השיא של ההופעה שבהם הסנכרון בין גיטרת הקצב של מלקולם, התופים של ראד ומחיאות הכפיים של עשרות אלפי הארגנטינאים בגשר השקט לפני הסולו מייצר צמרמורת אמיתית. אחריו מגיע "War Machine" הכבד והמאיים שזיכה את הלהקה בפרס הגראמי הראשון בתולדותיה, והפתעה היסטורית בדמותו של "Dog Eat Dog", פנינת ההארד-רוק הפראית מתוך "Let There Be Rock" שחזרה לסטליסט בסיבוב ההופעות הזה לראשונה מזה עשרות שנים.



מכאן ואילך הופכת הישורת האחרונה של האלבום למסיבת רוקנרול חסרת מעצורים. ההמנון "You Shook Me All Night Long" ושאגות ה-"Oi! Oi! Oi!" של הקהל בלהיט המוקדם "T.N.T." מכינים את הקרקע לעלייתה של בובת הענק המתנפחת של רוזי על גבי קטר הרכבת בשיר "Whole Lotta Rosie", שמבוצע במהירות ובאינטנסיביות מסחררות. את החלק המרכזי של המופע חותם אפוס הרוקנרול האולטימטיבי "Let There Be Rock" בביצוע מונומנטלי בן שמונה עשרה דקות, שבו אנגוס יאנג יוצא למסע סולו גיטרה ארוך, מיוזע וחסר גבולות, מטפס אל הבמה העגולה המתרוממת בלב האצטדיון, מתפלש על גבו בסערת טרמולו ומנגן בשיא האקסטזה כשמפלי קונפטי אדומים ולבנים, צבעי המועדון של ריבר פלייט, שוטפים את השמיים.



אל ההדרן עולה הלהקה מתוך להבות האש של "Highway to Hell", לפני שהיא חותמת את הערב ההיסטורי עם סוללת התותחים הרועמת של "For Those About to Rock, We Salute You", שמרעידה את אדמת בואנוס איירס במטחי ארטילריה אמיתיים ובזיקוקי דינור שמאירים את שמי הלילה. עם צאתו זכה האלבום "Live at River Plate" להצלחה מסחרית כבירה, כבש את צמרות המצעדים באירופה ובאוסטרליה, והוכתר על ידי מבקרי המוזיקה והמעריצים כאחד מאלבומי ההופעה הטובים והסוחפים ביותר של המאה העשרים ואחת. זוהי אנדרטה חיה ונושמת ללהקת הרוקנרול הטהורה והעוצמתית ביותר בעולם, שתפסה בלילה אחד בדרום אמריקה את המהות המזוקקת של החשמל האנושי.


להאזנה: Spotify, Apple Music


"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

תגובות


 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page