Accept - Russian Roulette

ב- 21 לאפריל, 1986, "Accept" הוציאו את אלבומם השביעי "Russian Roulette".

זה האלבום האחרון של הלהקה עם הסולן Udo Dirkschneider, עד לחזרתו באלבום האיחוד "Objection Overruled", משנת 1993.

אחרי "Metal Heart", האלבום "Russian Roulette" מרגיש פחות כמו ניסיון להמשיך קדימה באותו פורמט, אלא יותר לחזור אחורה לכבדות, מהירות וחספוס. בעוד שקודמו נטה לצליל נקי ומלוטש יותר, כאן "Accept" בוחרים, במכוון, לחזור למשהו כבד וטבעי יותר. חוסר שביעות הרצון של הלהקה מהכיוון הנקי של "Metal Heart" נוכח כאן היטב, והוא זה שמזין את הטון האפל שמגדיר את האלבום.

השינוי הזה מקבל ביטוי בעצם ההחלטה של הלהקה לקחת את השליטה על הפקת האלבום. למרות שהאלבום הוקלט באולפני Dierks Studios בסטומלן, הלהקה בחרה להפיק אותו בעצמה, במקום לחזור לעבוד עם Dieter Dierks. הבחירה הזו מורגשת היטב: הסאונד הדוק יותר, יבש יותר וממוקד יותר. Wolf Hoffmann ציין שהמטרה הייתה לחזור לסאונד הטבעי והלא מלוטש של "Accept", לאחר חוסר שביעות רצון מהצליל הנקי של "Metal Heart".

הגישה הזו בולטת כבר ב- "T.V. War", שפותח את האלבום עם הרבה עוצמה ודהירה מהירה ו"מלחמתית" בסגנון ספיד מטאל. "Monsterman" מאט קצת את הקצב אבל ממשיך באותו כיוון, עם דגש על רפטטיביות וכבדות במקום מהירות. שיר הנושא "Russian Roulette" מאט עוד יותר את הקצב ומעמיק את האווירה. השיר מבטא את הרעיון המרכזי של האלבום, כשהוא מתייחס למלחמה כאקט שרירותי והרסני, משחק מסוכן שבו הסוף תמיד קטלני.

הצד הראשון ממשיך עם "It's Hard to Find a Way", שמציג צד רך ומלודי יותר של הלהקה, אבל מבלי לאבד את הכבדות הבסיסית. "Aiming High" "מכוון גבוה" מעלה שוב את הקצב, עם מבנה הדוק וישיר יותר, שמונע מהאלבום לשקוע לחלוטין במצב הרוח האפל שלו.

החצי השני של האלבום נפתח עם "Heaven Is Hell" בן שבע הדקות, אחד הקטעים הדינמיים והאינטנסיביים ביותר באלבום, עם מבנה שהולך ומתפתח תוך שמירה על המתח האפל שמלווה את האלבום. אחריו, "Another Second to Be" מחזיר את הדברים במקצב דוהר לפורמט קומפקטי ואגרסיבי יותר, ו- "Walking in the Shadow" ממשיך עם גרוב יותר מתגלגל ופחות נוקשה משאר האלבום ומתכתב קצת עם ימי "Balls to the Wall".

עם "Man Enough to Cry", האלבום מאט שוב את הקצב וחושף שכבה רגשית שונה. הסגנון, הצליל ועבודת הגיטרה מזכירים את "Rainbow" של Ritchie Blackmore, עם קטע שמוסיף ניגוד ואווירה שונה ומעניינת מבלי לפגוע באחידות של האלבום.

שיר הסיום "Stand Tight" חותם את האלבום ללא דרמות מיותרות. אחרי הכבדות והאפלוליות "Accept" בוחרים לסיים בנימה אופטימית ופזמון קליט שמכוון לאצטדיונים הכולל את המנטרה "We All Stand Together".

הגרסה המחודשת של האלבום כוללת שני קטעי בונוס בדמות ביצועים חיים של "Metal Heart" ו- "Screaming for a Love-Bite", אשר נלקחו במקור מה- EP שיצא שנה קודם לכן "Kaizoku-Ban".

שם האלבום והעטיפה משקפים את הקו האנטי-מלחמתי החזק שלו, ומציגים את המלחמה כהימור חסר היגיון, מעין משחק של "רולטה רוסית" שבו התוצאה ידועה מראש ובלתי נמנעת.

האלבום "Russian Roulette" לא מנסה להתחרות בנגישות של "Metal Heart". במקום זאת, הוא מחזיר את "Accept" לשורשים שלהם, כבדים יותר, מדויקים יותר וממושמעים יותר. זה לא ניסיון להמציא את עצמם מחדש, אלא חיזוק ברור של הזהות שלהם.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר