ב- 4 למרץ 1985 שחררה "Accept" את אחד האלבומים הגדולים של שנות ה- 80 בהבי מטאל וכנראה גם האלבום הטוב ביותר בקריירה שלה "Metal Heart".
אחרי אלבום הפריצה שלהם "Restless and Wild" משנת 1982 והאלבום הנמכר ביותר עד כה, "Balls to the Wall", אשר קיבע אותם סופית כאחת מלהקות המטאל הגדולות והמשפיעות של שנות השמונים, הציפיות מענקית המטאל הגרמנית היו גבוהות מאוד. הלהקה החליטה ללכת על בטוח ולנסות להעמיק את אחיזתה בשוק האמריקאי, עם אלבום שמצד אחד ישמור על ה- DNA שלה ומצד שני יכלול שירים מלודיים וקליטים יותר.
השילוב בין הימנוני מטאל מושחזים, פזמונים קליטים, וסולואים מלודיים, על גבול הניאו-קלאסי "עשה את העבודה". "Metal Heart" הפך להיות האלבום הכי ידוע של הלהקה ואחד הגדולים ברפרטואר המפואר שלה.
הלהקה מגיעה לאלבום הזה עם שני שחקני חיזוק משמעותיים. הראשון, הגיטריסט Jörg Fischer שחזר ללהקה לאחר היעדרות של שנתיים. השני, המפיק האגדי Dieter Dierks שיהיה אחראי על הסאונד המזמין והנגיש של האלבום. הלהקה זוכרת שדיטר היה מפיק מאוד תובעני. הוא אילץ אותם לחזור ולנגן קטעים מסוימים עשרות פעמים בניסיון לתפוס את הסאונד הנכון שהיה לו בראש. בכל שיר כמעט הלהקה ניסתה שילובים שונים של גיטרות, מיקרופונים ואפילו מיתרים שונים כדי להשיג את התוצאה שביקש דיטר להשיג. זה היה גם האלבום הראשון של הלהקה שהוקלט באופן דיגיטלי.
האלבום נפתח עם שיר הנושא "Metal Heart". הגיטריסט והמנהיג Wolf Hoffmann סיפר שהרעיון לשם השיר והאלבום נולד לאחר קריאת מאמר המספר על ניסיון ליצור לב מלאכותי והמחשבה שיום אחד לכולם יהיה לב "מהונדס". השיר הפך להימנון הבי מטאל קלאסי. שיר אפי מדהים, אשר כולל "ציטוטים" משתי יצירות קלאסיות. הראשונה "Slavonic March" של Tchaikovsky באינטרו של השיר והשניה "Für Elise" של Beethoven בריף המוביל ובמהלך הסולו. מעניין שהלהקה עושה כאן שימוש בכלי נגינה נוספים כמו Wolf Hoffmann שמנגן על סיטאר והבסיסט Peter Baltes שמנגן על בס 8 מיתרים ועל Moog Taurus.
אחריו מגיע "Midnight Mover" שמדבר על סוחר סמים. זה אחד השירים היותר מסחריים באלבום עם ריף קליט ושירה עוצמתית של Udo Dirkschneider במהלך הבתים. זה היה הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום ונועד לתפוס את השוק האמריקאי עם וידאו קליפ מצולם ובלתי נשכח שהקדים את זמנו.
אנחנו ממשיכים עם הקו הנגיש והקליט עם הקטע השלישי "Up to the Limit". שיר סוחף ומקפיץ, עם ריף אוורירי ופשוט ועם עבודת בס יציבה וחזקה של Peter Baltes שמחזיקה את השיר, במיוחד במהלך הבתים.
הרצועה הרביעית "Wrong Is Right" מחזירה אותנו אחורה בזמן ל- "Accept" הישנה והמוכרת, עם הקטע המהיר והדבל בייס המהיר והעצבני של Stefan Kaufmann. שילוב הגיטרות בין Jörg Fischer ל- Wolf Hoffmann פשוט מדהים והסולו המלודי לחלוטין מושפע מ- Ritchie Blackmore במיוחד בימיו עם "Rainbow".
השיר שחותם את הצד הראשון של האלבום "Screaming for a Love-Bite" מציג את הצד היותר מיינסטרימי של "Accept". הוא כנראה השיר הנגיש ביותר באלבום כולו, המורכב מריפים פשוטים וקליטים. השיר שוחרר כסינגל השני מתוך האלבום.
כותרת השיר שפותח את הצד השני של הויניל "Too High to Get It Right" פשוט מעידה על התוכן שלו. השיר מתעד את אחד מרגעי השיא של Udo Dirkschneider מבחינה ווקאלית, ואנחנו מדברים על כך שהוא נוגע כאן בצלילים גבוהים במיוחד. ההרמוניות הווקאליות ו"שירת המקהלה" של כל חברי הלהקה בשיר הזה ראויים לציון והם הפכו כבר לסימן ההיכר שלה.
האלבום ממשיך עם שירים מושחזים ברמה גבוהה כמו הקטע הדינמי "Dogs on Leads" עם בתים שקטים ופזמון מתפרץ וההמנון "Living for Tonite" שהינו מדגם מייצג של המכנה המשותף של האלבום. קליט, נגיש וסוחף!
יוצאת הדופן היחידה באלבום היא הרצועה "Teach Us to Survive", ללא ספק אחת המוזרות ברפרטואר של "Accept" אשר הוכתרה אפילו כקטע "jazz metal". אכן, הלהקה משתעשעת כאן עם ג'אז עם עבודת בס מדהימה של Peter Baltes ורמת נגינה גבוה של כל חברי הלהקה.
קטע הסיום "Bound To Fail" נפתח גם הוא עם אינטרו קלאסי, ממש בדומה לקטע הפתיחה של האלבום, ובכך מעניק לאלבום הזה תחושה של יצירה אחת מושלמת עם התחלה וסיום שמתכתבים זה עם זה.
למרות הצליל הנגיש יותר מבחינה מסחרית והגם שלדעתנו מדובר באחד האלבומים היותר טובים של הלהקה, האלבום הזה מכר פחות טוב מקודמו "Balls to the Wall" באמריקה. Udo Dirkschneider זוכר את תקופת יצירת האלבום ככזו בה הלהקה היתה בשיאה וחבריה הסתדרו ממש טוב ביחד. האידיליה הזאת תתברר כשברירית, שכן בקרוב יופיעו הסדקים הראשונים בסולידריות של הלהקה.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט