המלצת המערכת...
והפעם... האלבום "Balls to the Wall", אלבום האולפן החמישי של "Accept", ששוחרר ב- 5 לדצמבר 1983.
שנה אחרי אלבום הפריצה המדהים "Restless and Wild" חוזרת "Accept" עם האלבום המצוין הזה שקיבע אותם סופית כאחת מלהקות המטאל הגדולות והמשפיעות של שנות השמונים.
האלבום הזה זיכה את הלהקה בהכרה בינלאומית רחבה, כשהוא זוכה למעמד זהב במספר ארצות, ביניהם ארה"ב, שם צעד אפילו במצעד הבילבורד 200.
הלהקה שמה דגש באלבום הזה על המלודיה, תוך שהיא מורידה קצת את הקצב ביחס לאלבום הקודם ומאמצת צליל הרבה יותר מושחז ומלוטש. מדובר באלבום הרבה יותר נגיש לקהל הרחב, עם לחנים קליטים וריפים סוחפים שיגרמו לכם להניף אגרופים באוויר לצלילי המנוני המטאל שיש בו. "Accept" מגבשת כאן את הצליל שילווה אותה באלבומים המצויינים הבאים שאנחנו מאוד אוהבים, ביניהם "Metal Heart" ו- "Russian Roulette", אשר אחד ממאפייניו הבולטים מעבר למלודיה אותה הזכרנו, הוא קולות הליווי של השירה שנדחפו קדימה בהפקה ובמיקס.
אמרנו "המנוני מטאל" אז שיר הנושא "Balls to the Wall" הוא בהחלט הדוגמא האולטימטיבית לכך. ריף מושלם, קצב סוחף, הפקה מדהימה ומלודיה שלא תצא לכם מהראש ושתגרום לכם לא להפסיק לשיר.
עבודת הגיטרות המדהימה באלבום הזה פשוט ראויה לציון. לצידו של Wolf Hoffmann מתייצב כאן לראשונה הגיטריסט Herman Frank, שזה לו האלבום היחיד עם הלהקה עד שנת 2010, אז ישוב להרכב. השילוב ביניהם מושלם ומשלב ריפים מושחזים לצד סולואים מפוצצים. תאזינו להם לדוגמא בשיר "Fight It Back" שבמקרה הוא הכי קרוב בסגנונו לאלבום הקודם, ותבינו על מה אנחנו מדברים.
האלבום הזה שואף לשלמות ואין בו שיר אחד שאנחנו יכולים להגדיר אותו כחלש, ואפילו השימוש בתופים אלקטרוניים בחלק מהשיר "Losing More Than You've Ever Had" לא יגרום לנו לשנות את דעתנו בעניין. Udo Dirkschneider נמצא כאן בשיאו. השירה שלו תמיד הייתה עוצמתית, אבל באלבום הזה הוא ממש מתעלה על עצמו ומוכיח שהוא ראוי בהחלט להיכלל ברשימת זמרי המטאל הגדולים של התקופה, ואנחנו לא מדברים רק על החלק העוצמתי של השירה אלא גם על הצד הרך יותר שלו שמתגלה בין היתר בשירים כמו "Head Over Heels" ו- "Winter Dreams" המצויינים.
כל מילות השירים באלבום נכתבו על-ידי הלהקה ול-ידי Deaffy, אשר לימים התברר כשם בדוי בו השתמשה Gaby Hoffmann, אישתו של הגיטריסט ומנהיג הלהקה. המילים עוסקות בעיקר בנושאי "מין" ופוליטיקה". שירים כמו "London Leatherboys" ו- "Love Child" נתפסו כשירים העוסקים בהומוסקסואליות, במיוחד נוכח עטיפת האלבום שהתמקדה באיזור חלציו של גבר שנראה לובש בגדי עור, אך Udo הכחיש וציין שהשיר "London Leatherboys" מתייחס בכלל לכנופיות אופנועים.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music.
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ותוכנית רוק, ימי ראשון בשעה 11:00