כתבה: Orian Staley
ביקורת אלבום - Amaranthe - The Catalyst
תאריך הוצאה - 23.2.2024
חברת תקליטים - Nuclear Blast
להקת "Amaranthe", להקת המטאל השבדית, שחררה ב- 23 לפברואר 2024 את אלבומה השביעי "The Catalyst", תחת הלייבל "Nuclear Blast" והפקתו של Jacob Hansen שהפיק בעבר להקות כמו "Epica". הלהקה שהוקמה כבר בשנת 2008 היא להקת מטאל שמשלבת במוזיקה שלה אלמנטים של מוזיקת פופ ומוזיקה אלקטרונית, אך המאפיין העיקרי שלה (בעיניי לפחות) הוא שלושת הסולנים- Elize Ryd שהיא סולנית קלין שנותנת טאצ' פופי ללהקה, Nils Molin שהוא גם סולן קלין ובעל יכולות ווקאליות מרשימות, והשחקן החדש שהצטרף ללהקה (במקום Henrik "GG6" Englund שעזב לטובת זמן עם משפחתו) Mikael Sehlin שאחראי על שירת הגראול (או כמו שהלהקה מכנה אותה unclean vocals).
האלבום החדש "The Catalyst" יוצא לאור ארבע שנים לאחר האלבום האחרון של הלהקה - "Manifest" שיצא בשנת 2020, בו הלכה "Amaranthe" לסאונד מעט יותר כבד, מה שעורר ציפייה לאיזה כיוון תמשוך הלהקה באלבום הנוכחי.
מעט לפני שחרורו של "The Catalyst", באוגוסט ,2023, צוטט הגיטריסט Olof Mörck אומר, בין היתר, שבאלבום הזה "Amaranthe" החליטו "לשחרר את כל הגבולות שלהם ולעשות משהו יותר הרפתקני". כל בניית הפרומו הזו יצרה אצלי "בילד אפ" וציפייה לשמוע משהו חדש ומבטיח. מה אומר... אם זאת הרפתקה... אז היא מאוד מתונה !! (בכל זאת חברי הלהקה לא צעירים, בואו).
את האלבום פותח שיר הנושא "The Catalyst". הוא מתחיל בוייב אלקטרוני-עתידני שהולך ונבנה - ממש כמו מוזיקת רקע בסצנה מותחת הלקוחה מתוך סרט, דבר שמתכתב היטב עם הקליפ שהלהקה יצרה לשיר. תוך פחות מדקה מתחילת השיר, השחקן החדש - Sehlin נכנס לפעולה עם שאגה עצבנית ומראה לנו מה הוא שווה (וואלה התרשמתי), כל זה לצד התיפוף המהיר של Morten Løwe Sørensen, הדיסטורשן העצבני של Olof Mörck שמגיע מיד לאחר מכן וכמובן השירה של Ryd ו- Molin שיוצרים בסופו של דבר שיר שהוא פצצת אנרגיה. הבוסט האנרגטי הזה כבר בפתיחה של האלבום מזכיר לי קצת את הבוסט שמקבלים כשמאזינים ל- "The Score" אשר פותח את האלבום "Helix" משנת 2018- וזה באמת שיר שבא לשמוע שוב ושוב.
על תקן הבלדה של האלבום תמצאו את "Stay A Little While". ראוי לציין של- "Amaranthe" יש את זה בבלדות - זה צד חזק אצלם, בכל זאת, שני זמרי קלין מעולים ווקאלית, הרבה קיטש, ועוד דברים שגורמים למטאליסט המצוי לאלרגיה. יש בשיר הזה כל מה שצריך- פסנתר וסולו גיטרה של Olof Mörck שאני חייבת לציין שהוא גיטריסט מעולה שלדעתי יכול להרבה יותר ממה שהוא נותן בלהקה הזאת. בואו, כמה מקום יש כבר לסולו גיטרה כשכל שיר, בממוצע, הוא באורך שלוש דקות ולא יותר? אלמנטים של פופ כבר אמרנו? שירה טכנית, מילים פשטניות וקיטשיות לטעמי, כאילו "Amaranthe" הלכה על כל התבניות הידועות כי רצו לענות לציפיות ולהכניס בלדה לאלבום בכוח. התוצאה בינונית, חברים יקרים, עשיתם את זה כבר טוב יותר בעבר.
הרצועה השלישית באלבום "Flame Damnation" היא גם הסינגל השני ששוחרר מתוכו. בשמיעה ראשונה השיר באמת הרגיש לי קצת שונה. הקליפ שלו גאוני ואני לגמרי ממליצה לצפות בו (נראה לי שכל חברי הלהקה הם שחקנים במסווה, אמיתי). השיר מדבר על שלטון מטריארכי (שלטון שבו הסמכות היא אישה) כוחני- ("Voices of the matriarch, a hierarchy outside of the status quo...") ועל ההשלכות של שלטון כזה על הכפופים לו. וואלה זה נושא די מקורי לשיר עליו בעיני, ואני חושבת ש "Amaranthe" שיחקו אותה כאן. Ryd ו- Olof (שחתומים על כל השירים באלבום למעט קטע הבונוס שנגיע אליו בהמשך) אמרו בעבר שהם ניסו הרבה דברים חדשים באלבום ובשיר הזה באמת ניתן להרגיש את זה. בעיניי זה לגמרי שיר שיכול להיות חלק ממחזמר / הצגת תיאטרון / אופרת רוק.
השיר "Re-Vision" הוא הסינגל הלפני האחרון ששוחרר ממש בתחילת 2024 וגם הוא מלווה בקליפ "עתידני" משהו. המסר כאן הוא "בחינה מחדש" של החיים, ביטוי ואיתגור עצמי במקום הליכה עיוורת אחר נורמות חברתיות- ("Maybe there's a light at the end of the line.... Or just a concept, a vision to improve it, Let the night wash away from your eyes It's your decision...."). אין ספק ש "Amaranthe" משלבת כאן אלמנטים של סייברפאנק וסינת'ווייב כמובן עם הסגנון המטאלי שלה כדי שחלילה לא תיחשב להקת פופ... בכל זאת, לדעתי השיר הזה הוא הקליט ביותר באלבום ומאזיני פופ רבים יוכלו להתחבר אליו ולמצוא את עצמם מזמזמים אותו אחרי האזנות ספורות.
הסינגל "Insatiable" מאוד דומה לשירים קודמים של "Amaranthe" וכשהאזנתי לו הוא הרגיש לי כאילו שמעתי אותו כבר באלבום אחר שלהם, שזאת תחושה שיש לי הרבה פעמים איתם- המון שירים שלהם נשמעים לי אותו דבר, אבל מצד שני אי אפשר להתבלבל לרגע איתם, וזה גם בעצם הייחוד שלהם- ליצור שירים כבדים, קצרים, קליטים שהם כאילו מטאל, אבל מתחת לכל השכבות מרגישים כמו להיטי פופ- ותמיד עושים חשק לזוז/לרוץ/לעשות הדבאנג/השלימו את החסר. השיר מדבר על עולם מלא בתאווה שמעודד תרבות של צריכה המונית וההשלכות של התנהגויות כאלה. ("Mass consumption, testimony to our condition, Your conscience is blind, now the mob control tour mind.)"
עוד שיר שראוי לציין הוא "Breaking the Waves" שמדבר על התגברות על מכשולים, ("Breaking the waves, Until I'm saved, escape the remains, And build me up again"). יש בשיר הזה כמה נקודות ממש יפות כמו קטעי הפסנתר והשירה האופראית-מלאכית של Ryd.
את האלבום חותם השיר "Find Life" שהינו הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום. בראיון מחודש מרץ 2023 Mörck אמר שהשיר הזה מייצג חומר "בוגר ואפל יותר" של הלהקה. בנבכי ה"אופל" (אני לא ממש הרגשתי כזה) אפשר למצוא מסר של תקווה- של היאחזות בחיים ("Feel the corruption rise, A billion souls adrift, But life can save us..." בסה"כ שיר יחסית רגוע ונחמד לסיים איתו את האלבום.
יש לציין שבאלבום מופיעה גם רצועת בונוס שהיא חידוש לשיר "Flower A Like Fading" של להקת "Roxette", אך הוא עדיין אינו מופיע בספוטיפיי נכון לכתיבת שורות אלו.
לסיכום, "Amaranthe" הבטיחו הרפתקה, אך אני הרגשתי שהם עדיין די הולכים על בטוח כאן. אפשר לשמוע יותר מוטיבים אלקטרוניים באלבום הזה, והליכה לסגנון שהוא יותר "תיאטרלי", אבל לי זה הרגיש כמו שינויים מינוריים להבדיל מ"פריצת גבולות". אז לא עפתי כמו שציפיתי, אבל בגלל שהיו כאן עדיין הברקות "The Catalyst" מקבל אצלי ציון של 3/5.
להאזנה: Apple Music, Spotify
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט