Black Sabbath - The Eternal Idol

ב- 23 לנובמבר, 1987, "Black Sabbath" הוציאה את אלבומה ה- 13 - "The Eternal Idol".

הוא הגיע באחת התקופות הבלתי יציבות, הכאוטיות והמעורערות ביותר שהלהקה ידעה. אחרי שנים של טלטלות פנימיות, חילופי הרכבים, בעיות ניהול ושחיקה יצירתית, "Black Sabbath" שוב מצאה את עצמה נלחמת על ההישרדות שלה. זהו האלבום הראשון שבו השתתף הסולן Tony Martin.

מאחורי הקלעים התחוללה סערה של ממש. ההקלטות החלו באוקטובר 1986 באי "מונסראט" עם המפיק Jeff Glixman, הבסיסט Dave Spitz, המתופף Eric Singer והסולן Ray Gillen. אך כמעט מיד לאחר תחילת ההקלטות האדמה החלה לרעוד. Glixman עזב בראשית התהליך, ו- Vic Coppersmith-Heaven הובא להחליפו. Spitz עזב במהלך הסשנים, ובמקומו גויס Bob Daisley - אחד מנגני הבס והכותבים המוערכים בעולם ההארד רוק - כדי להקליט מחדש את כל תפקידי הבס, אך גם הוא עזב לפני השלמת ההקלטות, כדי לעמוד בהתחייבויות מוקדמות ל- Gary Moore.

המצב הסתבך עוד יותר כש־Ray Gillen, שהתקשה עם מילות השירים עזב זמן קצר אחרי שהלקה חזרה מ"מונסראט". Eric Singer סיים להקליט את תפקידי התופים ועזב גם הוא, ובהמשך הצטרף ל- Daisley בלהקתו של Gary Moore. זמן מה לאחר מכן השניים חברו להקמת להקת "Badlands" יחד עם Greg Chaisson והגיטריסט Jake E. Lee.

לאחר עזיבתו של Gillen נערכו אודישנים רבים לעמדת הסולן. בין הנבחנים היה גם Jon Oliva מלהקת "Savatage", אך בסופו של דבר נבחר סולן צעיר ולא מוכר (אז) - Tony Martin - בעל קול עוצמתי, מלודי ורגשי. בהדרכת המפיק Chris Tsangarides הקליט Martin מחדש את כל תפקידי השירה של Gillen באולפני "Battery Studios" בלונדון, שינה מלודיות, ערך רה־פרייזינג, והעניק לאלבום את זהותו האמיתית.

במקביל, הקרדיטים של נגני האלבום היו מבולגנים לא פחות מההרכב. עטיפת האלבום זקפה לזכותו של Dave Spitz את נגינת הבס, אף שכל תפקידי הבס בוצעו בפועל ע״י Bob Daisley. המתופף Bev Bevan שקיבל קרדיט על כלי הקשה, השתתף רק בכמה אוברדאבים של מצילות בקטע "Scarlet Pimpernel", בעוד ש- Eric Singer מבצע את כל תפקידי התופים.

ובמרכז הסערה עמד Tony Iommi - החבר המקורי האחרון של הלהקה שנשא על גבו את כל הפרויקט בנחישות שאין שנייה לה. לצדו פעל Geoff Nicholls, שיצר עם הקלידים את שכבות האווירה העוטפות את האלבום, וגם הפעם שימש כעמוד השדרה הרגשי הבלתי נראה של הלהקה.

השיר "The Shining" פותח את האלבום בעוצמה אדירה — ריף "אש ותמרות עשן" של Tony Iommi וקולו המתנשא של Martin שנכנסים בהתפוצצות דרמטית. "Ancient Warrior" לוקח את המאזין לעומקים מסתוריים — אפל, מלודי וקולנועי. "Hard Life to Love" מביא אווירה בהירה ומלודית יותר, ועדיין נשען על הכובד המוכר של איומי. "Glory Ride" הוא שיר אנרגטי ועוצמתי שמסיים את הצד הראשון עם פזמון בסקאלה כמעט אופראית.

הצד השני של הויניל נפתח עם "Born to Lose" - חד, טעון ומשקף את התסכול של התקופה בה נוצר האלבום. "Nightmare" מחזיר את הלהקה לאווירת דום אפלה שמזכירה את ימי "Sabbath" הראשונים. "Scarlet Pimpernel" הוא קטע אינסטרומנטלי עדין ורומנטי שמנסה להתכתב עם אלו ששילב איומי באלבומיה הראשונים של הלהקה. "Lost Forever" נע קדימה במהירות, אגרסיביות ונחישות ו- "Eternal Idol" האפי מסיים את האלבום כבד, איטי ועצום - ללא ספק אחת היצירות הגדולות של Tony Iommi מהתקופה.

מהדורות מאוחרות של "The Eternal Idol" הוסיפו חומרי בונוס רבים, כולל גרסאות השירה המקוריות של Ray Gillen המציגות גרסה אלטרנטיבית מרתקת של האלבום. בין קטעי הבונוס ניתן למצוא את "Black Moon" (עם Geoff Nicholls על הבס) ו- "Some Kind of Woman" (עם Dave "The Beast" Spitz על הבס).

עם צאתו התקבל "The Eternal Idol" בקרירות יחסית ונחל הצלחה מסחרית מועטה, כשהוא עומד בצילם של האלבומים הענקים של "Sabbath" וחוסר היציבות הפנימית. עם זאת, עם השנים מאזינים רבים גילו מחדש את עומקו והיום הוא נחשב לפתיח השקט של תקופת Tony Martin בלהקה - תקופה שרבים מהמעריצים רואים כאחת האמנותיות והעשירות ביותר בתולדות הלהקה המאוחרת.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר