Blondie - Parallel Lines
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 23.09.1978
ממש באותה שנה שבה החלו "Ramones" את המרוץ המוזיקלי של חייהם, ובאותה העיר, ניו יורק, קמה לה להקת פאנק רוק נוספת. שמה המקורי היה "Angel and the Snake", עד שיום אחד סולנית ההרכב, Debbie Harry, נסעה ברכב וזכתה להערה, יש שיאמרו סקסיסטית, מנהג משאית שצעק לעברה "היי, בלונדי" בשל צבע שערה. כך הפך שם הלהקה ל-"Blondie", שם שמעיד הרבה על הדומיננטיות של מי שהייתה מנהיגת ההרכב.
דבי נולדה ב-1 ביולי 1945 במיאמי, פלורידה, בשם אנג'לה טרימבל, לאם צעירה, ונמסרה לאימוץ כשהייתה בת שלושה חודשים. בני הזוג קתרין וריצ'רד הארי מניו ג'רזי אימצו אותה ושינו את שמה לדברה אן.
דבי חיה חיי משפחה נורמטיביים, אך חיפשה ריגושים ולא הסתפקה בחיים ממוצעים. לדבריה, הוריה חיו חיים שלווים ומאושרים שהתאימו להם, בעוד שהיא רצתה לחוות כמה שיותר ולצאת מאזור הנוחות.
אחרי שסיימה לימודי אמנות בקולג' בניו ג'רזי עברה לגור בניו יורק, ודילגה בין עבודות כמו מלצרית, מזכירה, רקדנית גו-גו ומארחת במועדון "פלייבוי". את תחילת דרכה המוזיקלית עשתה בשירה ובנגינה על גיטרה אקוסטית וטמבורין בהרכב הפולק הפסיכדלי "The Wind in the Willows".
בהמשך שרה בהרכב הבנות "The Stilettos", שאליו הצטרף הגיטריסט Chris Stein, מי שהפך בהמשך לבן זוגה של הארי. לאחר שההרכב התפרק, החליטו השניים להקים להקה. בתחילה צירפו את המתופף בילי אוקונור, את הבסיסט פרד סמית ואת הגיטריסט איבן קראל.
אך באביב 1975 השלושה עזבו: סמית החליף את ריצ'רד הל בלהקת "Television", וקראל הצטרף להרכבה של Patti Smith. לאחר אודישנים נוספים צורפו המתופף קלם בורק והבסיסט גארי ולנטיין, ולקראת סוף 1975 הצטרף גם הקלידן ג'ימי דסטרי.
כמו "Ramones", גם "Blondie" הפכה להרכב שמופיע דרך קבע במועדונים "Max's Kansas City" ו-"CBGB".
ביוני 1976 יצא הסינגל הראשון של הלהקה, "X Offender", בחברת "Private Stock". אלבום הבכורה יצא בדצמבר אותה שנה. אחרי הופעות כחימום ל-David Bowie ולאיגי פופ, עברו חברי הלהקה לחברת "Chrysalis Records". גארי ולנטיין החליט לעזוב, ופרנק אינפנטה, שניגן קודם ב-"Sniper" לצד Joey Ramone, החליף אותו בבס.
אך את הצלחתם הראשונה הם חייבים לאלילת המזל: בתוכנית הטלוויזיה האוסטרלית "Countdown" שודר בטעות "In the Flesh" במקום "X Offender". דווקא השיר הלא מתוכנן כבש את אוסטרליה. ג'ימי דסטרי התבדח לימים שהלהקה עדיין מודה למנחה מולי מלדרום על הטעות.
הלהקה זכתה להצלחה בסיבוב ההופעות באוסטרליה בסוף 1977, ובפברואר 1978 הוציאה את אלבומה השני, "Plastic Letters", שחיזק את מעמדה כאחת מלהקות הפאנק והגל החדש החמות בעיקר באירופה. אך אין נביא בעירו: דווקא ניו יורק וארה"ב בכלל נותרו בינתיים מחסום בפני "Blondie".
בשלב הזה החליטו חברי הלהקה להחליף את המפיק ריצ'רד גוטהרר, שהפיק את שני אלבומיה הראשונים. במהלך סיבוב ההופעות לקידום "Plastic Letters" בארה"ב הם פגשו את המפיק וכותב השירים האוסטרלי מייק צ'פמן, שכבר צבר הצלחות עם סוזי קוואטרו, "The Sweet" ו-"Smokie".
עד מהרה התברר שצ'פמן דוחף את חברי ההרכב מבחינת הנגינה והכתיבה, ומחדד את החוזקות של כל אחד מהם. הוא דרש שלמות, ולעיתים העבודה הידרדרה למריבות בטונים צורמים ואף מעבר לכך, כמו במקרה שבו הבסיסט נייג'ל הריסון השליך עליו סינתיסייזר מרוב תסכול.
העבודה הקשה השתלמה. ב-23.09.1978 יצא אלבום האולפן השלישי של "Blondie", "Parallel Lines". זה היה שינוי כיוון נועז עבור להקה שנחשבה עד אז להרכב פאנק רוק וגל חדש: היא התקרבה למחוזות הפופ והדיסקו מבלי לוותר על האנרגיה הפאנקית, ונתנה מקום גם לשירה המעודנת של דבי הארי.
"Blondie" העזה לצאת מאזור הנוחות שלה ב-"Heart of Glass". השיר נולד שנים קודם לכן אצל הארי וסטיין והתגלגל בין עיבודים שונים, עד שצ'פמן עזר להעניק לו את מקצב הדיסקו והצליל האלקטרוני שהפכו אותו ללהיט. בימים שבהם "שיגעון המוזיקה" כבש את העולם, שילבה הלהקה את רחבת הריקודים עם הרוח הניו-וייבית שלה.
הסינגל הראשון מן האלבום בבריטניה היה "Picture This", שיר פופ חד, מלא כמיהה ודימויים של צילום וזיכרון. דווקא ההפקה המהודקת מאפשרת לשירה של הארי להישמע אינטימית ורכה.
ב-"Hanging on the Telephone" חידשה "Blondie" שיר של להקת הפאוור פופ "The Nerves", שכתב חבר הלהקה ג'ק לי. לדבריו, הביצוע של "Blondie" הגיע בתקופה שבה מצבו הכלכלי היה קשה במיוחד. צ'פמן הציע להוסיף בתחילת השיר את צלצול הטלפון, והלהקה הפכה את המתח של שיחה שלא נענית לפרץ מרוכז של גיטרות, תופים וקולה הדחוף של הארי.
ב-"One Way or Another" היוצרות מתהפכות: הארי כתבה את השיר בעקבות חוויה שבה בן זוג לשעבר עקב אחריה עד שנאלצה לעזוב את ניו ג'רזי. את התחושה המאיימת היא הפכה לשיר קצבי, עוקצני וממכר, שהיה לסינגל האחרון מן האלבום בארה"ב.
"Sunday Girl", שכתב כריס סטיין, נשמע כמו שיר אהבה מתוק, אך נולד גם מן הגעגוע לחתול של דבי הארי, "Sunday Man", שברח. מאחורי המלודיה הקלילה מסתתר עצב קטן ועדין.
השראה יכולה להגיע מכל מקום. במקרה של "Pretty Baby", הסרט בעל אותו השם, בכיכובה של ברוק שילדס הצעירה, עמד ברקע השיר. הסרט עסק בסיפור קשה של ילדה הגדלה בבית בושת, והשיר מאפשר לקרוא את המבט של הלהקה על האופן שבו ילדות ונשים נעשות לאובייקטים בעיני אחרים.
"Parallel Lines" העניק ל-"Blondie" את הפריצה שחיכתה לה. השירים שיצאו ממנו הפכו את דבי הארי וחבריה לכוכבים בינלאומיים, אך כוחו של האלבום נמצא גם בחיבור שבין פאנק, פופ ודיסקו, חיבור שנשמע טבעי לגמרי רק אחרי שהלהקה העזה לעשות אותו.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות