Blondie - Autoamerican

כתב: Moti Kupfer

תאריך הוצאה - UK 29.11.80 / US 19.11.25

ונפתח בציטוט:

"Fab Five Freddie told me everybody's fly, DJ's spinnin' are savin' my mind, Flash is fast

Flash is cool, Francois sais pas, flashé no do"

תחילת האייטיז מיקמו את להקת "בלונדי", כאחת מהלהקות הלוהטות ביותר. כל זאת לאחר שני אלבומים כמו "Parallel Lines" ו- "Eat To the Beat", שזכו ללהיטים, ואינספור תשבחות. עם זאת, ההצלחה הגדולה רק הגדילה את סף הריגוש, והעניין. הלהקה החליטה על שינוי רדיקלי, אף יותר, עם צאתו של אלבומה החמישי, "Autoamerican" .שיצא ב- 26.11.1980.

היה זה אלבום ששילב אלמנטים של ג'אז, בלוז, דיסקו, ראפ, ואוונגרד, ועדיין זכה להצלחה מסחרית ניכרת (הגיע למעמד פלטינה משני צידי האוקיינוס ​​האטלנטי), אך גם בלבל מעט את המבקרים. Debbie Harry, מהפכנית שכמוה, סימנה מטרה ללא היסוס. היא הפכה לאישה הראשונה ששרה קטעי ראפ, ועוד שילבה אותם בשיר פופ, המשלב גם אלמנטים של דיסקו, וFאנק. אפשר לאמר ש- "Rapture" מקפל בתוכו את האקלקטיות של האלבום כולו בחמש דקות.

בדומה ל- "Sandinista!" השאפתני של "הקלאש", "Autoamerican" ספג ביקורת על-כך שהעז לאמץ צליל מגוון. נתון לכאורה לא מפתיע שהיה מרכיב בדי.אנ.איי של "בלונדי" מיומה הראשון.

"בלונדי הייתה כנראה הלהקה המודרנית ביותר שעבדתי איתה אי פעם בכך שהיא שאבה השראה ממקורות רבים מספור", סיפר Craig Leon, המפיק של "No Exit" בראיון למגזין "Record Collector" בשנת 2019.

ליאון משבח את הלהקה על הסקרנות האינסופית שלה. "כפי שמראים שירים כמו 'Heart Of Glass, בלונדי תפקדו כמעין סמפלרים אנושיים בכל הנוגע לשילוב רעיונות, מושגים וז'אנרים, לעתים קרובות בשיר אחד בלבד. הם כנראה הלהקה האקלקטית ביותר שעבדתי איתה אי פעם".

"אקלקטי" נותרה מילת המפתח בכל הנוגע לאלבום "Autoamerican". ההקלטות ציינו מאורע יוצא דופן, כאשר זו היתה הפעם הראשונה ש"בלונדי" עזבו את ניו יורק, עיר הולדתם, כדי להקליט אלבום. ההקלטות התקיימו ב- "United Western Recorders" בהוליווד, שם הקליטו "הביץ' בויז" קטעים מ-"Good Vibrations". במהלך שהותם בקליפורניה, הצטרפו לצוות של Debbie Harry מפיק "Parallel Lines", מייק צ'פמן, וטכנאית האולפן Lenise Bent. האחרונה נזכרת שהלהקה והמפיק, היו קפדניים בהכנות שלהם. "הם עשו הרבה קדם-הפקה", אמרה בנט בראיון משנת 1999. "כולם היו די מוכנים כשהם נכנסו לאולפן. דברים קסומים אכן קרו, היה מקום לדברים הספונטניים האלה, אבל ההכנה עזרה כי לא היית צריך לחשוב על היסודות".

"בלונדי" הביאה שפע של שירים חדשים לסשנים, שירים כמו "T-Birds", "Angels On The Balcony" הקולנועי ו- "Walk Like Me" האגרסיבי, עם התופים הכבדים.

בנוסף, בורק מציין ש"בלונדי" "שילבה הרבה מוזיקאים חיצוניים באלבום". Tom Scott, שניגן בסקסופון סופרן בשיר "Listen to What the Man Said" של להקת "Wings", הוסיף גרוב ג'אזי לשיר הדיסקו-Fאנק המחוספס "Rapture", שיר שקיבל השראה מסצנת הראפ הצעירה של ניו יורק.

גרסת הכיסוי לסינגל הרוקסטדי של להקת "הפראגונס" "The Tide Is High" הגיעה גם היא למקום הראשון במצעדים. בנט נזכרת כי בשיר זה הופיעו גם נגני אולפן מרשימים. "חטיבת כלי הנשיפה הייתה כמו הנבחרת המובחרת של לוס אנג'לס.

"אם אני זוכרת נכון, היו שישה מהם והכפלנו את הכמות. על כלי מיתר, אני חושבת שהיו לפחות שני כינורות, שתי ויולות ואולי צ'לו." כלי ההקשה היו פחות או יותר הדבר האחרון שעשינו, כי זה היה יותר כמו הפיכתו למשהו לא שגרתי או קצת יותר מעניין".

עם שיר הפתיחה "האירופי" שלו ("Europa") ואחריו מעט שירה מנותקת, "Autoamerica" הוא כמו פסקול בסגנון ניו-וייב לסרט שאף אחד עדיין לא ראה.

לעומת זאת, הלהקה התמודדה ללא פחד עם כל דבר, החל מהקברט הג'אזי של "Here’s Looking At You" ועד לדיסקו-Fאנק הנוצץ של "Live It Up" והבלוז החלקלק סטייל סרטי נואר של "Faces", כאשר האחרון כלל שירה מעושנת מלאת הוד והדר של Debbie Harry.

הלהקה הוציאה שני סינגלים מהאלבום הזה, "The Tide Is High" שהיווה חידוש מרענן לשיר רוקסטדי שהיה שייך במקור ללהקת הסקא "The Paragons" הג'מייקנית. ו- "Rapture", המהפכני. שניהם הגיעו למקום הראשון במספר מדינות, כולל ארה"ב ובריטניה. "Rapture" הפך לשיר הראפ הראשון אי פעם שהגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים בארה"ב.

דבי הארי, וכריס שטיין תמכו בראפ והיו מעורבים בקהילה, ולעתים קרובות השתתפו במסיבות הרחוב. הם אפילו לקחו את נייל רוג'רס (שיק) לאחת מהמסיבות הללו, שם הוא הבין לראשונה שהשיר שלו "Good Times" היה הבן המועדף על די ג'ייז רבים. "בלונדי" הביאה את הראפ לקהל גדול בהרבה עם השיר הזה. דבי הארי מספרת שהרבה ראפרים, כולל חברי מוב דיפ, ו- Wu-Tang Clan אמרו לה שזהו שיר הראפ הראשון שהם שמעו אי פעם, מכיוון שהז'אנר לא היה רצוי אז ברדיו, והוא גם הפך לשיר הראפ הראשון שכבש את פסגת המצעד האמריקאי.

האלבום נפתח עם "Europa". קטע אינסטרומנטלי מודרניסטי, ומהורהר שזורם לסיומו עם ספוקן-וורד חופשי של הארי, המשבח את מעלותיהן של מכוניות. בכלל, עושה רושם שהאלבום הושפע מהנסיעות הארוכות בדרך לאולפן, ושינוי האווירה מניו יורק למדורת השבט ההוליוודית, וזה לא עבר חלק בגרון לכל חברי הלהקה.

שיר נוסף המשלב קשיים של קשר רומנטי עם הנהיגה בדרכים, הוא "Go Through It".

שיר מעניין נוסף הוא "T-Birds" המושפע בבירור מ- "Third Stone From The Sun" של Jimi Hendrix, אך כמובן הנגינה שלו כשיר פופ עליז ואקסטטי, רחוקה מהנדריקס מזרח ממערב. מבחינה לירית, השיר מפתיע, שכן היה אפשר לחשוב לפי כותרת האלבום, שהוא עוסק במכונית, או אולי בכנופיית רחוב, כשבפועל הוא עוסק בטוטם אינדיאני כשבאמצע השיר יש ספוקן-וורד מהיר של Debbie Harry, וכלי ההקשה השבטיים לכל אורכו של השיר היוו עוד קריצה למשמעות הדתית של הציפור הנושאת על גבה את הכותרת.

למרות שהסינגלים שיצאו, הוכיחו את עצמם כמוצלחים, חברת התקליטים היססה בתחילה לגבי סיכוייו של האלבום למכור עותקים.

בורק נזכר, "כשהענקנו את האלבום לחברת התקליטים, הם בעצם אמרו שהם לא שמעו להיטים. וזה היה הציטוט שלהם: 'אנחנו לא שומעים פוטנציאל לסינגל'.

בראיון שנערך בשנת 2020, לציון 40 שנה לאלבום, חשף שטיין שהכותרת המיועדת הייתה "קוקה קולה", מכיוון שזה נשמע "אמריקאי מאוד", אך חברת "קוקה קולה" באופן די צפוי סירבה לרעיון.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר