Coldplay - A Rush of Blood to the Head
- FaceOff - עימות חזיתי
- לפני יום אחד (1)
- זמן קריאה 4 דקות
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 26.08.2002
"עכשיו או לעולם לא", שר פעם מלך הרוק אנד רול, אלביס פרסלי.
בספטמבר 2001 מגדלי התאומים נפלו, היתה תחושה שקץ העולם הגיע, ומה שרוצים לעשות, צריך להיעשות כאן ועכשיו, זו בדיוק התחושה שחלחלה גם בכריס מרטין סולן, ומנהיג הלהקה הלונדונית "קולדפליי".
ממש באותו היום הוא התיישב וכתב את השיר שיפתח כעבור 11 חודשים את אלבומה השני של הלהקה "A Rush of Blood to the Hed" שיצא ב- 26.08.2002.
קולדפליי הוקמה בספטמבר 1996 ע"י כריס מרטין, והגיטריסט המוביל של הלהקה ג'וני באקלנד, לאחר שנפגשו בקולג' בלונדון.
בהמשך הצטרפו נגן הבס Guy Berrymen, המתופף וויל צ'מפיון, והמנג'ר פיל הארווי שהוא חלק בלתי נפרד מהלהקה.
לאחר אלבום הבכורה המוצלח "Parachutes", בקולדפליי חשבו על האלבום הבא, ואז כאמור הגיע הפיגוע במגדלי התאומים שהגדיל את תחושת הדחיפות של קולדפליי לכתוב, לנגן, ולהוציא את האלבום הבא, השיר הפותח "Politik" נכתב כאמור ע"י כריס מרטין באותו היום שהשמיים נפלו על ניו יורק ועל ארה"ב כולה.
שישה ימים אחרי האסון במגדלי התאומים התייצבו חברי קולדפליי באולפן ההקלטות בלונדון, אך כעבור זמן מה החליטו לחזור לאולפן בליברפול שם הוקלט אלבום הבכורה.
האלבום "A Rush of Blood to the Head" מייצר מיקס של שירים שמחבר בין שירי אהבה ובדידות, תחושת דחיפות, והשתקפות של העולם כפי שהוא נראה באותה התקופה, בנוסף לשיר שכולו הקדשה לאומן שכריס מרטין מאוד העריך, ג'וני קאש.
אפשר למצוא באלבום שירים שהם חלקם בסגנון אלבום הבכורה, וחלקם ממש המנוני איצטדיונים, כמו גם שיר עם נגיעות קאנטרי, חברי "קולדפליי" שהופיעו בארה"ב, הושפעו מאוד מאחד הסגנונות המובילים בארה"ב, ובעקבותיו הגיע לאלבום "Warning Sign".
הלהיט אולי הכי סוחף באלבום הוא "Clocks" עם ריפ הפסנתר הממכר שמלווה את כל השיר, כמעט ונשאר מחוץ לאלבום, לאחר שכריס מרטין ניגן אותו לראשונה לחברי ההרכב כשההקלטות כבר היו בשלבי הסיום, והוא תוכנן לצאת באלבום הבא אחריו.
ביוני 2002 כאשר הכל כבר היה מוכן, החליטו חברי "קולדפליי" לדחות את יציאת האלבום שלטענתם נשמע יותר מידי כמו "Parachutes" אלבום הבכורה, וכך לאחר ניפוי של שירים מסוימים, נכנס "Clocks" שמחזק עוד יותר את אווירת הדחיפות באלבום.
להיט נוסף מהאלבום "In My Place" החל להתגבש עוד בתקופה שלאחר "Parachutes". הגיטרה המצלצלת של Jonny Buckland יחד עם המלנכוליה בקולו של כריס מרטין מייצרות את אחד הרגעים שבהם "קולדפליי" עדיין נשמעת קרובה לאלבום הבכורה, אבל כבר חושבת במונחים הרבה יותר גדולים. הוא גם נבחר לסינגל הראשון מהאלבום והגיע למקום השני במצעד הבריטי.
הסינגל הרביעי ששוחרר מהאלבום - "God Put a Smile Upon Your Face" מציג צד מחוספס וקצבי יותר של הלהקה. במהלך העבודה חברי "קולדפליי" הרגישו שמשהו בשיר לא עובד, עד ששינוי בקו הבס העניק לו את הגרוב שהיה חסר והפך אותו, לדברי חברי הלהקה, מאחד השירים שכמעט לא נכנסו לאלבום לאחד האהובים עליהם.
ואי אפשר לדבר על האלבום בלי "The Scientist", אחת הבלדות המזוהות ביותר עם "קולדפליי". פסנתר פשוט מוביל שיר על מערכת יחסים שהתפרקה ועל הרצון לחזור להתחלה ולנסות להבין איפה הדברים השתבשו. דווקא הפשטות שלו, מול ההפקה הגדולה של חלקים אחרים באלבום, הפכה אותו לאחד הרגעים הרגשיים החזקים בו.
באלבום שירים טובים נוספים כמו "Daylight" שכבר לוקח את הלהקה למקום מעט יותר ניסיוני. השיר נפתח בצליל של גיטרת 12 מיתרים עם סלייד, ובהקלטה שולבו קטעים ולופים שנולדו מתוך נגינה משותפת באולפן. התוצאה היא שיר כמעט מהפנט, שבונה שכבות עד שהאור שעליו שר מרטין מרגיש ממש כאילו שהוא מצליח לחדור דרך המוזיקה.
לעומתו, "Green Eyes" מחזיר את האלבום אל הפשטות האקוסטית. Jonny Buckland הציע להעניק לו גישה אקוסטית ברוח Johnny Cash, וכמעט בלי מאמץ נולד אחד משירי האהבה הישירים והחמים ביותר באלבום. מעניין שגם הוא, כמו "Amsterdam", הוקלט במהירות יחסית ולא עבר את מסכת השכתובים וההקלטות שאפיינה שירים אחרים באלבום.
שיר הנושא "A Rush of Blood to the Head" מרכז אולי בצורה הטובה ביותר את הרעיון שעובר כחוט השני באלבום כולו. כריס מרטין הסביר שהוא עוסק באימפולסיביות, בצורך לעשות דברים עכשיו ולא לחכות למחר. מבחינה מוזיקלית הוא מתחיל מאופק וכמעט מאיים, לפני שהוא מתרחב יחד עם הגיטרות, ממש כאילו אותו "rush of blood" משתלט בהדרגה גם על השיר עצמו.
ואז מגיע "Amsterdam", סיום שקט ומדויק לאלבום. הוא הוקלט כמעט בלייב ובמהירות, כאשר חלקים שונים ממנו נכתבו במקומות המרוחקים יותר מאלף מייל זה מזה, כולל הסיום שנכתב לדברי מרטין באיסלנד. הפסנתר והקול החשוף שלו מתחילים כמעט לבד, לפני שהלהקה כולה נכנסת ומעניקה לאלבום סיום שמתחיל בשבריריות ומסתיים בתחושה של שחרור.
עטיפת האלבום יוצרה ע"י הצלם המורבגי Sølve Sundsbø והיא כוללת עיבוד תלת מימדי אפור של כתף וראש של אישה ברקע לבן.
אלבומה השני של "קולדפליי" מיצב עוד יותר את מעמדה כיורשת של להקת "U2" בעולם, והוא נמכר ב- 15 מיליון עותקים ברחבי העולם.
ההצלחה של "A Rush of Blood to the Head" לא הסתכמה רק במכירות. האלבום זכה לשבחים רבים והעניק ל"קולדפליי" את פרס הגראמי לאלבום האלטרנטיבי הטוב ביותר, בפעם השנייה ברציפות אחרי "Parachutes". "In My Place" זכה בגראמי לביצוע הרוק הטוב ביותר של צמד או להקה עם שירה, ושנה לאחר מכן "Clocks" קטף את אחד הפרסים היוקרתיים ביותר בטקס, Record of the Year.
עם השנים רק התחזק מעמדו של האלבום. בשנת 2007 הוא נכלל ברשימת "200 Definitive Albums" של ה-Rock and Roll Hall of Fame, וב -2010 היה אחד מעשרה אלבומים שהתמודדו ב- Brit Awards על תואר האלבום הבריטי הטוב ביותר של 30 השנים שקדמו לטקס. באותה שנה זכתה גם העטיפה האייקונית שלו לכבוד יוצא דופן, כאשר הייתה אחת מעשר עטיפות אלבומים של אמנים בריטים שהונצחו על גבי סדרת בולים מיוחדת של Royal Mail.
האלבום "A Rush of Blood to the Head" הופיע גם במהדורות שונות של רשימת "500 Greatest Albums of All Time" של "Rolling Stone", ולאורך השנים נכלל ברשימות רבות של האלבומים הטובים ביותר של שנות ה-2000. כל אלה רק חיזקו את מעמדו כאלבום שבו "קולדפליי" הפסיקה להיות ההבטחה הגדולה שהגיעה עם "Parachutes" והפכה לאחת הלהקות הגדולות בעולם.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות