Al Stewart - Year of the Cat
ב- 22 באוקטובר 1976 יצא "Year of the Cat", אלבום האולפן השביעי של Al Stewart.
אמצע שנות השבעים מצאו את הזמר, הגיטריסט והיוצר הסקוטי-בריטי Al Stewart בצומת דרכים קריטי בקריירה שלו. במשך קרוב לעשור, מאז אלבום הבכורה שלו "Bedsitter Images" משנת 1967 ודרך אלבומים מוערכים כמו "Love Chronicles" משנת 1969, שבו ניגנו לצדו Jimmy Page ו-Richard Thompson, ו-"Zero She Flies" משנת 1970, ביסס לעצמו סטיוארט מעמד ייחודי בסצנת הפולק-רוק של לונדון. בעוד שבני דורו כתבו שירים קונפסיונליים על שברון לב אישי, סטיוארט פיתח באלבומיו הבאים, "Orange" משנת 1972 ובעיקר ביצירת המופת ההיסטורית "Past, Present and Future" משנת 1973, סגנון כתיבה ספרותי וקולנועי שזכה לכינוי פולק היסטורי. אלא שעד שנת 1975 הרגיש סטיוארט כי הנוסחה האקוסטית המוכרת מיצתה את עצמה, והחליט לחצות את האוקיינוס האטלנטי ולהשתקע בקליפורניה שטופת השמש בחיפוש אחר אופק מוזיקלי חדש ורחב יותר.
נקודת המפנה המכרעת התרחשה כבר באלבומו השישי, "Modern Times" משנת 1975, כאשר חבר לראשונה לטכנאי הקול והמפיק הצעיר Alan Parsons, האיש שכבר הספיק להטביע את חותמו ההיסטורי באולפני Abbey Road על אלבומי מופת נצחיים כמו "Abbey Road" ו-"Let It Be" של להקת "The Beatles", ובעיקר על יצירת המופת "The Dark Side of the Moon" של להקת "Pink Floyd". החיבור הראשוני בין השניים סלל את הדרך לחזון השאפתני של "Year of the Cat". בינואר 1976 התכנסו סטיוארט ופרסונס באולפני Abbey Road המיתולוגיים בלונדון, כשיחד איתם סוללה מובחרת של נגני על, ובראשם הגיטריסט החשמלי Tim Renwick, וירטואוז הגיטרה האקוסטית והקלידים Peter White שהצטרף אז להרכב הליווי הקבוע של סטיוארט, הקלידן Peter Wood, הבסיסט George Ford והמתופף Stuart Elliott מלהקת "Cockney Rebel". השלמות קוליות ועיבודים נוספים הוקלטו בהמשך באולפני Davlen Sound שבצפון הוליווד, קליפורניה, בהשתתפות סולן להקת "Ambrosia", הזמר David Pack, והמלחין Andrew Powell שהופקד על עיבודי המיתרים העשירים.
תחת שרביטו של Alan Parsons עבר הצליל של סטיוארט מטמורפוזה מרהיבה. פרסונס עטף את קולו הרך, האינטימי והמדויק של סטיוארט בשכבות סאונד קריסטליות ורחבות יריעה, ששילבו בין פולק-רוק בריטי לפופ מתקדם, נגיעות ג'אז אלגנטיות ותזמורים סימפוניים. כדי להעניק לשירים נפח רגשי ודרמטי חסר תקדים, גייס פרסונס את נגן הסקסופון Phil Kenzie, שהביא עמו צליל חם, מחוספס וחושני שהפך לאחד מסימני ההיכר הבולטים של האלבום כולו. איכות ההקלטה והמיקס באלבום הגיעה לרמת שלמות אקוסטית כה גבוהה, עד שבמשך עשורים שימש התקליט כאלבום הדגמה קבוע למערכות שמע יוקרתיות ברחבי העולם.
האלבום נפתח עם "Lord Grenville", בלדה היסטורית מהפנטת בת חמש דקות המגוללת את סיפור קרב הימים האחרון והאבוד של האדמירל האנגלי בן המאה השש עשרה סר ריצ'רד גרנוויל וספינתו ה-Revenge מול הצי הספרדי העצום בשנת 1591. במקום לתאר את הקרב כהמנון מלחמה הרואי, סטיוארט מצייר דיוקן פיוטי ומלנכולי על חלוף הזמן ועל אימפריות ששוקעות אל מצולות השכחה, כאשר פריטות הגיטרה האקוסטיות העדינות מתמזגות עם עיבוד המיתרים המלכותי של פאוול וסולו גיטרה חשמלית מרחף של רנוויק.
מיד אחריו מגיע הסינגל הקצבי והסוחף "On the Border", שלוקח את המאזין אל אווירה ים-תיכונית חמה שטופת שמש ומסתורין, עם סיפורים על מבריחי נשק, דייגים וערפל על פני המים. את השיר מובילה עבודת הגיטרה הספרדית הווירטואוזית של Peter White, שמשתלבת עם קצב תופים הדוק של אליוט, קולות רקע עשירים ונגינת אקורדיון שמעניקה לשיר ניחוח קולנועי אירופאי מובהק.
המסע המוזיקלי ממשיך עם "Midas Shadow", שיר ציני וחכם העוסק במחיר הבדידות של העושר והמרדף אחר הצלחה חומרית, המעוטר בסולו גיטרת סלייד מבריק של רנוויק ובקלידים קצביים. אחריו מגיע "Sand in Your Shoes", קטע קליל ואוורירי בניחוח קאנטרי-פולק עם נגינת כינור מלאת חיים של Bobby Bruce, המספר על נערה כפרית שעוזבת את ביתה לטובת אורות הכרך של פריז ולונדון. את צדו הראשון של התקליט חותם "If It Doesn't Come Naturally, Leave It", שיר רוק קצבי ואופטימי המציג גישה פילוסופית משוחררת לחיים, ומתהדר בסולו הסקסופון הראשון באלבום של קנזי שמרים את הרצועה לגבהים חדשים.
צדו השני של האלבום נפתח באחד השירים היפים והמרגשים ביותר שכתב סטיוארט מעולם, "Flying Sorcery". השיר הוא מחווה רומנטית ופיוטית לטייסת האגדית אמיליה ארהארט ולחלוצי התעופה של ראשית המאה העשרים, המשתמשת במונחי טיסה ומטוסים דו-כנפיים כמטאפורה לאהבה הרפתקנית ובלתי ניתנת לאילוף. הפסנתר העדין, המיתרים המרחפים וסולו הגיטרה החשמלית המלודי יוצרים תחושה אמיתית של ריחוף מעל העננים. אחריו מגיע "Broadway Hotel", קטע אפלולי, תיאטרלי ודרמטי עם מפוחית בלוזית של Graham Smith, ואחריו "One Stage Before", יצירה פסיכולוגית מורכבת ומלאת אווירה על זיכרון, ניכור והתבוננות עצמית, שנבנית בהדרגה משקט מתוח אל שיא תזמורתי רחב.
האלבום מגיע לשיאו המוחלט ברצועת הסיום האפית בת שש הדקות וארבעים השניות, שיר הנושא האלמותי "Year of the Cat". השיר נולד מתוך לחן פסנתר מהפנט ומתגלגל שחיבר הקלידן Peter Wood במהלך בדיקת סאונד לקראת הופעה משותפת של סטיוארט עם להקת "Fairport Convention". סטיוארט עבר על פניו של ווד, נשבה מיד בקסמו של מוטיב הפסנתר, והחליט לכתוב לו מילים חדשות לחלוטין. גלגולו המוקדם של השיר החל עוד בשנת 1966 כבלדה הומוריסטית על הקומיקאי הבריטי טוני הנקוק, אך בבוקר אחד בקליפורניה ראה סטיוארט ספר אסטרולוגיה וייטנאמית של זוגתו שהיה פתוח על עמוד שנת החתול, המקבילה הווייטנאמית לשנת הארנב הסינית, ובמקביל התנגן בטלוויזיה הסרט הקלאסי קזבלנקה בכיכובו של המפרי בוגרט.
מתוך צירוף המקרים הזה טווה סטיוארט פנטזיה קולנועית חושנית על תייר המשוטט בשוק מרוקאי שטוף שמש, ופוגש אישה מסתורית במשי שובה לב שמובילה אותו הרחק מאוטובוס התיירים אל תוך הרפתקה על-זמנית שבה הזמן עצמו מאבד משמעות. מבחינה מוזיקלית, השיר הוא מפגן עוצר נשימה של עיבוד והפקה, כאשר מוטיב הפסנתר של ווד מוביל אל רצף סולואים בלתי נשכח במרכז השיר, שמתחיל בסולו כינור צועני ומסתלסל של ברוס, עובר לסולו גיטרה אקוסטית ספרדית של וייט, ממשיך לסולו גיטרה חשמלית עם אפקט פייזר של רנוויק, ומתפוצץ אל תוך סולו סקסופון האלט האייקוני של Phil Kenzie, שהוקלט בטייק ספונטני ובלתי נשכח לאחר שפרסונס הציע להוסיף כלי נשיפה שיעניק לשיר חותם קולנועי לילי. למרות אורכו החריג שעמד על קרוב לשבע דקות, סירבו סטיוארט ופרסונס לקצר את השיר באופן משמעותי עבור תחנות הרדיו, וההימור האמנותי השתלם בענק.
עטיפת האלבום האייקונית עוצבה על ידי קולקטיב העיצוב האגדי "Hipgnosis" של Storm Thorgerson ו-Aubrey Powell יחד עם המאייר Colin Elgie. הציור המפורט מציג אישה מסתורית מצוירת מאחור כשהיא מתאפרת ומתחפשת לחתולה מול מראה לקראת נשף תחפושות, כשכל חדר השינה שלה עמוס בעשרות פריטים, פסלונים, תמונות, ספרים וצעצועים בדמות חתולים, לצד חתול אמיתי אחד שיושב על השידה ומתבונן בה.
עם צאתו של האלבום ביולי 1976 בבריטניה תחת הלייבל RCA וב-22 באוקטובר 1976 בארצות הברית תחת הלייבל Janus Records, הפך "Year of the Cat" להצלחה מסחרית וביקורתית אדירה שהזניקה את Al Stewart ממעמד של אמן פולק מוערך לכוכב בינלאומי. האלבום כבש את המקום החמישי במצעד הבילבורד 200 האמריקאי והגיע למעמד של אלבום פלטינה תוך חודשים ספורים, בעוד שיר הנושא העפיל למקום השמיני במצעד הסינגלים האמריקאי ולמקום הראשון במצעד ה-Adult Contemporary. במבחן הזמן, חמישה עשורים לאחר צאתו, "Year of the Cat" נותר פסגת יצירתו של Al Stewart ואחת מפניני הפולק-רוק והפופ המתקדם המלוטשות, החכמות והרומנטיות ביותר שנוצרו בשנות השבעים.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות