David Bowie - Heroes
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 14.10.1977
"אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים".
רגע לפני נקודת האל חזור, חתך David Bowie מלוס אנג'לס המזמינה, והזמינה, לברלין הקרה והמסוגרת, מה שהציל לו את החיים, את הקריירה, ויצר את המהלך שהשפיע על הרבה אמני גל חדש כמה שנים מאוחר יותר. אלבומו השני בטרילוגיית ברלין, "Heroes", יצא ב-14.10.1977.
בתחילת שנות השבעים בואי המציא את עצמו כזיגי סטארדסט. זיגי והעכבישים שלו כבשו אט אט את לונדון עם הגלאם רוק והתחפושות המהפנטות שלו. על הדרך הוא הספיק להושיט יד ללהקה שכה אהב, להקת הרוק "Mott the Hoople".
באמצע הסבנטיז הוא הלך להמציא את עצמו מחדש בפילדלפיה, עם מה שכינה "פלסטיק סול". בואי עשה בהצלחה את המעבר מהגלאם רוק לבלו אייד סול ולאר אנד בי האמריקאי באלבום "Young Americans", ובהמשך אימץ את דמות הדוכס הלבן בתקופת "Station to Station". רק שהמעבר ללוס אנג'לס יצר אצלו גם התמכרות לחבר חדש ובעייתי, הקוקאין.
ההספק המטורף בפרק זמן קצר, והאפשרויות הבלתי מוגבלות שלוס אנג'לס הציעה לו, הביאו את המוזיקאי הבריטי הצעיר לסף התמוטטות. בואי היה חייב לעצור הכל. הוא הרגיש כמו מכונית שהגיעה לסוף דרך ללא מוצא, ועוד רגע תמצא את עצמה בתהום, אז הוא חתך לשקט של מערב ברלין.
בואי בורח מהסמים, ומהשחור בלב שעושה לו לוס אנג'לס, ומאי הוודאות שנוסכת בו ארה"ב. הוא הביא איתו את חברו Iggy Pop, ויחדיו שני הג'אנקים ברחו למערב ברלין כדי להתנקות ולשקם את חייהם.
ברלין של אותן השנים מפוצלת בין מערב למזרח. בואי עושה את המעבר מהשמש הקליפורנית למלחמה הקרה, מהזמינות להכל, לשקט הברלינאי. אם היה משהו שעזר לבואי להתנקות מהשטויות, היו אלה המוני האמנים והמוזיקאים של אותה תקופה, וחדוות היצירה.
בברלין בואי פוגש מיקס שכולל את האלקטרוניקה של "Kraftwerk" ורוק אלקטרוני מבית היוצר של להקת "Neu!".
הוא שומע את השיר "Hero" של "Neu!", ונושא איתו גם את האהבה ללהקת "The Velvet Underground" ולשיר "I'm Waiting for the Man". ההשפעות האלה מהדהדות ברקע של "Heroes", אבל בואי ו-Brian Eno הופכים אותן ליצירה בעלת זהות משלה.
התגלית האלקטרונית גורמת לבואי, הרבה בזכות המוזיקאי אינו, להרחיב את מקומם של הסינתיסייזרים בשירים. בשיר הנושא, השירה השורטת, כמעט נואשת של בואי, וההדהוד הטבעי של האולם שנקלט בשלושה מיקרופונים שהציב המפיק Tony Visconti במרחקים שונים ממנו, מתערבבים בסינתיסייזרים ובגיטרה המרחפת של Robert Fripp. המיקרופונים הרחוקים נפתחו בהדרגה ככל שבואי שר חזק יותר. כל התערובת הזאת, בשילוב הרוק והגיטרות, היתה חלק מהצליל שיסלול דרך לגל החדש.
השיר "Heroes" נכתב בהשראת זוג אוהבים שבואי ראה מאולפני "Hansa", בהם הוקלט האלבום, מתנשקים ליד חומת ברלין.
לימים אישרו בואי וויסקונטי שזוג האוהבים היה זמרת קולות הרקע באלבום Antonia Maass והמפיק ויסקונטי, שהיה נשוי אז. בואי שמר במשך שנים על זהותם כדי להגן על חברו.
בואי, שלא מעוניין לשחזר את מה שנעשה בעבר, יוצר אלבום מהפכני ולא קל לעיכול. חלקו הראשון מורכב משירי הFאנק ורוק קרירים, והחלק השני אינסטרומנטלי וניסיוני ברובו, מביא את הסינתיסייזר קדימה וכולל מחווה ללהקת "Kraftwerk" ולחבר הלהקה Florian Schneider בקטע "V-2 Schneider".
הגיטרות של Carlos Alomar ושל פריפ, הבס של George Murray והתיפוף של Dennis Davis שומרים על הגרוב והחמימות גם באלבום שהאווירה הניסיונית והקרירה שולטת בו.
עטיפת האלבום צולמה על ידי הצלם היפני Masayoshi Sukita, ומהווה קריצה לאקספרסיוניזם הגרמני וליצירותיו של הצייר Erich Heckel, ובמיוחד לציור "Roquairol". הקל היה מחברי קבוצת "Die Brücke", ששאפה לגשר בין מסורות העבר לאמנות מודרנית ואקספרסיבית.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות