David Sylvian - Secrets of the Beehive
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 26.10.1987 (אירופה וארצות הברית)
"מוזיקה היא שער למצב הנפשי של האדם"
"אנחנו אומרים שאנחנו מאוהבים, אך בסתר ליבנו אנו מייחלים לגשם, ספטמבר שוב כאן, ספטמבר שוב כאן"
דקה ושמונה עשרה שניות (1:18) של שיר קצרצר, "September", מעידות יותר מכל על מצבו של דייויד סילביאן: מהורהר, עם דיכאון שהולך ומחריף. את הדיכאון הקליני הזה הפיק סילביאן לאלבום הסולו הרביעי שלו (לאחר הפרידה מהלהקה "Japan"), "Secrets of the Beehive", שיצא באירופה ובארצות הברית ב-26 באוקטובר 1987.
דייויד סילביאן נולד בשם דייויד אלן באט בבקנהאם, במחוז קנט, אנגליה, בפברואר 1958.
סילביאן גדל בלואיסהאם למשפחה ממעמד הפועלים: אביו היה טייח ואימו עקרת בית, והוא היה אח אמצעי לאחות גדולה ולאח צעיר.
בלואיסהאם לא היה הרבה מה לעשות, ודייויד הצעיר נהג לברוח לעולם המוזיקלי שאחותו הביאה הביתה, ונחשף בזכותה למוזיקת הסול של מוטאון.
כאשר למד בבית הספר לבנים בקטפורד התיידד עם נער בשם אנתוני מיכאלידס (לימים מיק קארן). בהמשך קיבל גיטרה אקוסטית ואחיו סטיב קיבל מערכת תופים, והם החלו לנגן כשלישייה יחד עם מיק קארן.
בתור מעריצים של להקת הרוק "ניו יורק דולז", החליטו דייויד ואחיו סטיב לאמץ שמות משפחה של שניים מחברי ההרכב: דייויד שינה את שם משפחתו לסילביאן, על שם סילביאן מזרחי (Sylvain Sylvain), וסטיב שינה את שמו ליאנסן, על שם דייויד יוהאנסן.
בהמשך הצטרפו הגיטריסט רוב דין והקלידן ריצ'רד ברביירי, ובתחילת דרכם חתמו על חוזה הקלטות עם חברת התקליטים "האנזה". אם בתחילת דרכם היו יותר גלאם רוק, ככל שעבר הזמן המוזיקה של "Japan" הפכה יותר ויותר לרוק אמנותי, בדומה ל"רוקסי מיוזיק".
בגלל שהתאפרו כדרך קבע, תויגו בתחילת האייטיז כלהקת ניו רומנטיק, אבל סילביאן דחה את ההשוואה כאשר קבע: "ללהקות הניו רומנטיק הלבוש והאיפור הם תחפושת, בעוד אצלנו זה דרך חיים".
כמו שלהקת "הביטלס" הייתה את יוקו אונו, ללהקת "Japan" הייתה את הצלמת והמעצבת יוקה פוג'י, שהייתה חברתו לשעבר של מיק קארן ובת זוגו של סילביאן באותן השנים (שגנב לקארן את החברה). הדבר גרם למתחים בלתי פוסקים בין קארן לסילביאן, ובמקביל החלה פוג'י להשפיע על סילביאן להכניס משמעת רוחנית לשגרת יומו ולכוון אותו לדרכים מוזיקליות חדשות, כמו ג'אז.
הפירוק של "Japan" היה שאלה של זמן, ובסוף 1982 זו הייתה עובדה מוגמרת. דייויד סילביאן יצא לקריירת הסולו שלו והחל להקליט את אלבום הבכורה שלו במהלך 1983.
במהלך שנות העבודה על אלבומי הסולו חבר אליו הפסנתרן היפני ריוצ'י סקאמוטו, ששיתף פעולה עם סילביאן עוד באלבום "Gentlemen Take Polaroids" של "Japan". יחד הם יצרו את השיר "Forbidden Colours" מפסקול הסרט שעליו היה מופקד סקאמוטו, "חג שמח, מיסטר לורנס", בכיכובם של דייויד בואי וטום קונטי.
את "Secrets of the Beehive", אלבום הסולו הרביעי שלו אם כוללים את "Alchemy: An Index of Possibilities", כתב סילביאן בתוך כשבועיים לאחר שובו מסיבוב ראיונות לקידום "Gone to Earth".
לצערו של סילביאן, התקציב להשלמת ההקלטות של האלבום אזל, והוא לא הצליח להשלים אותו כפי שרצה. רק באוסף שיצא בשנת 2000 יצאה הרצועה החסרה, "Ride".
"הייתי מרוסק כשלא הצלחתי לסיים את האלבום בגלל אילוצי זמן ותקציב", אמר סילביאן, שפעם ביקש להיות בסך הכל "כוכב רוק קטן".
באלבום הזה חזר סילביאן לשירים קצרים יחסית ולעיבודים אקוסטיים, אחרי הניסיונות האינסטרומנטליים של "Alchemy: An Index of Possibilities" והמרחבים האמביינטיים של "Gone to Earth". שיתופי הפעולה האלבומיים עם Holger Czukay ועם Robert Fripp הגיעו בהמשך: "Plight & Premonition" ב-1988 ו-"Flux + Mutability" ב-1989 עם Czukay, ו-"The First Day" ב-1993 עם Fripp. אין לבלבל זאת עם השתתפותם כאורחים בהקלטות קודמות שלו.
זהו אלבום עם אווירה קודרת וחורפית, המתאפיין בסאונד אקוסטי ורזה שמתאים למלנכוליה, כאשר ריוצ'י סקאמוטו מוסיף את שלו עם עיבודים מלאי מיתרים.
האלבום משלב ג'אז, אוונגרד ואמביינט, כשהנגנים שמופיעים בו מזוהים עם הרכבי רוק, קנטרברי, פולק ופרוג.
הדיכאון הקליני שהלך וגדל, יחד עם הכישלון להשלים את ההקלטות כפי שרצה, גרמו לסילביאן לקחת פסק זמן של כמה שנים מהקלטת אלבומי סולו לאחר האלבום הזה.
עטיפת האלבום עוצבה על ידי "23 Envelope", השם שמאחוריו עמדו המעצב הגרפי ווהן אוליבר והצלם נייג'ל גריירסון, שיצרו באותן שנים עטיפות לאלבומים שיצאו בחברת התקליטים העצמאית "4AD".
ההשראה לעטיפה באה מעבודתו של האמן הגרמני ג'וזף בויס, שבין עבודותיו היה משתמש בשילוב של חומר מת כמו לבד ועצמות. צורת העבודה של בויס נועדה להוביל את המתבונן לחשוב על הארעיות של החיים.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
