Depeche Mode - Playing the Angel
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 17.10.2005
לפני אלבומם השמיני "Songs of Faith and Devotion" הודה Martin Gore, ש-"Violator" היה האלבום האחרון שחברי הלהקה נהנו ליצור יחד.
עם ההצלחה הם הפכו ללהקת אצטדיונים, וככל שהם היו רחוקים יותר על הבמה, המרחק לא הצטמצם גם בעבודה באולפן. הנדידה של Dave Gahan לארה"ב, ההתמכרויות שלו, העובדה שהוא ריחף בין חיים למוות, שינו אצלו משהו.
גם גור סבל מאלכוהוליזם, ו-Andrew Fletcher נאבק בחרדה המשתקת. בשנת 1993, גאהן לקה בהתקף לב (קשור לסמים), גור חווה לפחות שלושה התקפים בעקבות לחץ, ופלטשר לקח מספר חופשות מהלהקה כדי לטפל בבריאותו הנפשית.
בשנת 1995, אותה שנה בה גאהן ניסה להתאבד, Alan Wilder עזב את הלהקה, ו"דפש מוד" היתה קרובה להרגיש את הסוף.
רק שאז שנות התשעים באו לקיצם, גאהן התנקה מסמים, והפך לבנאדם אחר, נקי יותר, שפוי, וחי את הכאן והעכשיו, לפתע הוא הבין שגם הוא מסוגל לכתוב שירים, ובתחילת קיץ 2003 הוא הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו "Paper Monsters".
למרטין גור לעומת גאהן, תהליך ההתאוששות היה איטי יותר, ובתווך אלבומם העשירי "Exciter" היה חצי צעד אחורה מהסאונד שאפיין אותם עד אז, ועורר תגובות מעורבות. אף שהגיע לעשירייה הראשונה בבריטניה ובארצות הברית, "Exciter" היה הצליל של להקה שזקוקה נואשות להפסקה.
כאמור, בזמן ההפסקה גאהן הוציא אלבום, ובאפריל 2003 מרטין גור הוציא את אלבום הסולו המלא הראשון שלו, "Counterfeit²", לאחר המיני-אלבום "Counterfeit" מ-1989. אם זה לא הספיק, בסדרת ראיונות בשנת 2004, נראה היה שגאהן לועג לאנדי פלטשר בנוגע לחוסר המוזיקליות שלו, ואמר למראיין אחד שהלהקה "לא עובדת יותר, ממש כמו הסמים".
בינתיים, בראיון ב "רולינג סטון", נראה היה שהוא שולח אולטימטום למרטין גור: "אלא אם כן הוא פתוח לכך שגם אני, וגם הוא נבוא לאולפן עם חבורה של שירים ונתמוך אחד בשני, אני לא רואה טעם להמשיך ולהוציא עוד אלבום של דפש מוד, אתם יודעים מה? בשלב הזה, לא ממש אכפת לי".
גאהן היה להוט לקבל דריסת רגל בכתיבת המילים, חלק שהיה בשליטתו הכמעט מוחלטת של מרטין גור. בינתיים, גור הכחיש את הטענות שהוא היה סוג של "דיקטטור טוטליטרי" והודה, בעצב מסוים, כי "דייב לא מדבר איתי, במקום זה הוא מדבר עם התקשורת".
היתה זו אם כן הפתעה כשלבסוף השלישייה התאחדה בסוף 2004, עם הסכם שגאהן יתרום לכתיבת השירים באלבום הבא. "השירים של דייב ממש טובים עכשיו", אמר פלטשר ספק כדי לפייס את גאהן, בכל מקרה, אם המעריצים חששו שזה הסוף, בתחילת 2005 זה כבר היה ברור, "דפש מוד" בדרך לאלבומה האחד עשר, "Playing the Angel", שיצא ב-17.10.2005.
ההקלטות החלו בתחילת 2005 באולפני "Sound Design" בסנטה ברברה, כאשר בן הילייר ("Blur - Think Tank", "Echobelly - People Are Expensive", "Elbow - Cast Of Thousands") מונה כמפיק.
שלא כמו מארק בל המפיק של "Exciter", הילייר לא היה חובב טכנולוגיה והיה להוט ליצור אלבום בעל צליל אורגני יותר. "Exciter נעשה על סדרה של מחשבים ניידים, רציתי שיהיה אלמנט אנושי כמו בהופעה חיה, זו הסיבה שהשתמשנו בהרבה כלים אנלוגים", אמר הילייר, והוסיף, "אני אוהב לראות קצת הומניזם במוזיקה, ואנשים מתייחסים לכך בצורה חזקה יותר, זה היה הדבר שחשבתי שחסר באלבום הקודם."
שלושה שירים באלבום נכתבו על ידי דייב גאהן (ביחד עם כריסטיאן איגנר ואנדרו פילפוט), מה שהופך את האלבום לראשון שבו גאהן שותף בכתיבת השירים (להוציא את קריירת הסולו שלו). זה היה גם האלבום הראשון מאז "Some Great Reward" שיצא ב-1984 בו לא כל השירים נכתבו על ידי מרטין גור.
מבחינה לירית, חלק מהנושאים המופיעים לעתים קרובות הם אמונה, חטא, כאב וסבל. גור אמר שהשיר "John The Revelator" מדבר על אמונה אך טוען ש"הוא גם מגנה את האמונה באל שמעניש ומגנה".
השיר מבוסס על שיר עם משנות ה-30 בעל אותו שם.
מרטין גור אמר בראיון למגזין צרפתי שהשיר "מדבר על אמונה באלוהים, לא משנה מה. הוא גם מגנה את האמונה באל שמעניש ומגנה. ב'ספר ההתגלות', יוחנן מתאר את חזיונותיו של שבעת המלאכים הללו היורדים, תוקעים בשבע חצוצרותיהם וגורמים למגפות ושיטפונות שמשמידים בהדרגה חלק גדול מהאנושות. רק המאמינים האמיתיים נותרו. אני לא מאמין בכל זה". ביטל מרטין גור.
גאהן הסביר שמקור השיר "Suffer Well" קשור לרגע שבו חבר שלו אמר לו "לסבול היטב" (כנראה בתקופתו כמכור לחומרים בשנות ה-90) ולמשפט שנשאר עם גאהן.
"זה משהו שנאמר לי לפני זמן רב, שלא הבנתי. בחור שישב איתי והיה לו הרבה יותר ניסיון בחיים אמר, 'אתה יודע, דיוויד, תסבול היטב.'" וחשבתי, 'על מה לעזאזל אתה מדבר? אבל אז הבנתי, מה שהוא באמת אמר תסבול היטב, ואם תסבול מספיק טוב, תוכל להמשיך הלאה".
נושא נוסף עליו כתב גור היה גירושיו מאשתו. השיר "Precious" נכתב על האופן שבו ילדיו של גור התמודדו עם גירושי הוריהם.
השיר הוא מסר לילדיו של גור, שהיו מודעים לגירושין, וגור הרגיש אשם על כך שהיו צריכים להיות עדים לתהליך.
גור, שמבין את מצבם ה"שברירי", מביע את אהדתו כלפיהם אך גם מזכיר ש"דברים נשברים" ואומר להם לשמור על אמונה בהוריהם. למרות שזהו שיר אישי מאוד עבור מרטין גור, הוא הושר על ידי הסולן הראשי שלהם, דייב גאהן, וזה היה נוהל סטנדרטי עבור הלהקה.
הסינגל השני "A Pain That I'm Used To" הוא אחד משירי דפש מוד הבודדים הכוללים בס אמיתי, אותו מנגן כאן אנדי פלטשר. מרטין גור התייחס לקושי: "הבס האנלוגי בפתיח היה אחד הדברים הכי קשים לתקן."
האלבום נחתם עם "The Darkest Star" שמתוכו מופיעה השורה שהפכה לשמו של האלבום 'Playing The Angel'.
עטיפת האלבום היא תמונה בשחור-לבן, בגוון ספיה, של ציפור מסוגננת עם כנפיים פרושות, המזכירה את עטיפת השיר "Personal Jesus" של הלהקה, ועוצבה על ידי אנטון קורביין. העטיפה האחורית כוללת את המשפט "Pain and suffering in various tempos", כלומר "כאב וסבל במקצבים שונים". הדימויים והכותרת משקפים ככל הנראה את נושאי האלבום של מאבק אישי ובגרות רגשית, בהשפעת חוויותיו האישיות של מרטין גור באותה תקופה.
האלבום הגיע למקומות 6 ו-7 במצעדי האלבומים בבריטניה ובארצות הברית (בהתאמה).
נ.ב. סיבוב ההופעות לאלבום התחיל ב-28 באוקטובר 2005 בניו יורק, והסתיים ב-1 באוגוסט 2006 באתונה, יוון. ההופעה האחרונה של הסיבוב הייתה אמורה להתקיים ב-3 באוגוסט בפארק הירקון בישראל, אך עקב מלחמת לבנון השניה, סירב הצוות הטכני של המופע להגיע וגרם לביטול המופע. ההודעה על ביטול הגיעה יומיים בלבד לפניו.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות