• FaceOff - עימות חזיתי

Dio - The Last In Line

האלבום "The Last In Line", השני של ההרכב "Dio" שוחרר ב- 2 ליולי 1984.



כשנה לאחר הוצאת אלבום הבכורה, "Holy Diver", מוציאה Dio, את אלבומה השני המהווה המשך כמעט ישיר לאלבום הבכורה שיצא בסוף חודש מאי 1983.


כפי שציינו בסיקור הקודם על "Holy Diver" - אלבום הבכורה, אז Dio הינו ההרכב של הזמר האגדי Ronnie James Dio, אשר פרש מ- Black Sabbath במהלך ביצוע המיקסים לאלבום ההופעה "Live Evil" שיצא בשנת 1982. Dio לקח איתו את המתופף Vinnie Appice ופנה לחברו הותיק מלהקת Rainbow, הבאסיסט Jimmy Bain בכדי שיצטרף אליהם ללהקה החדשה. בכדי להשלים את הרכב הלהקה, צירף Dio את הגיטריסט, שהיה אז צעיר ולא מוכר – Vivian Campbell.


ההרכב המגובש והמשומן הזה ממשיך גם לאלבום השני, כשהוא מחוזק בחבר חמישי, הקלידן Claude Schnell, שהיה חבר בלהקת הגלאם מטאל "Rough Cutt". קלוד ליווה את הלהקה כנגן שכיר במהלך סיבוב ההופעות של האלבום "Holy Diver", והפך לחבר מן המניין בלהקה, במהלך הקלטת האלבום "The Last In Line".


בגדול, האלבום הזה ממשיך את הנוסחא המנצחת של "Dio" מהאלבום הקודם, אך עם כמה שינויים מינוריים.


האלבום הזה פחות אגרסיבי ובוסרי מאחיו הבכור. אכן, הריפים האימתניים, הסולואים הוירטואוזיים והרמוניות הגיטרה של Campbell עדיין נוכחים כאן במלוא עוצמתם. קולו של רוני חזק, וורסטילי ודומיננטי כתמיד, והתיפוף המוצק והאגריסיבי של Appice מלווה אותנו גם באלבום הזה. אבל עם כל זאת, האלבום הזה נשמע "קליל" ונגיש יותר מקודמו. השירים פחות מורכבים וההפקה הרבה יותר מלוטשת.


למרות ש- Claude Schnell לא היה שותף לכתיבת איזה מן השירים באלבום, ולמרות שאין באלבום הזה נוכחות כבדה של קלידים, הרי שעדיין ההשפעה של חברותו של קלוד בלהקה מרחפת לה מעל חלק גדול מהשירים באלבום. ההשפעה הזאת של ה"קלילות" אגב, תלך ותתעצם לה באלבום הבא של ההרכב "Sacred Heart", שיצא שנה לאחר מכן.


שינוי מינורי נוסף הקיים באלבום הזה ביחס לקודמו, הוא הדגש שניתן לתפקידי הבס בהפקה של האלבום. דוגמאות ניתן למצוא למשל בליין הבס בשיר "We Rock", ברצועה "One Night In The City" או בהצלפות הקלות של Jimmy Bain בשיר "Eat Your Heart Out", ללא ספק תוספת מרעננת לצליל הכולל של האלבום.


כמו שכבר למדנו להכיר אותו, Dio אוהב לפתוח אלבומים בעוצמה.


בדומה ל "Stand Up And Shout" מאלבום הבכורה, גם האלבום הזה נפתח חזק עם "We Rock", עם הריפים החדים של Vivian Campbell, התיפוף המוטרף של Appice על הסנייר, והבס הפועם של Jimmy Bain.


הלהקה ממשיכה להיצמד לנוסחה שהביאה לה את ההצלחה המסחררת של האלבום הראשון, ובאופן זהה דואגת למקם לנו גם כאן את שיר הנושא של האלבום ברצועה השניה. "The Last In Line" הוא אולי השיר הטוב ביותר באלבום הזה, והוא נפתח עם אינטרו הגיטרה המלודי והשקט של Campbell שמוביל אותנו לשני בתים רגועים ושלווים, בהם Dio מכניס אותנו בפרוזדור צר אל נבכי השיר במילותיו הפילוסופיות:

"We're the ship without a storm The cold without the warm Light inside the darkness We're a laugh without tear The hope without the fear We are coming, home"


ואז, מיד אחרי, בא המשפט שדואג להזכיר לנו "כמה טוב שבאנו הביתה", ומיד הכל מתפוצץ לנו בפנים בכבדות מענגת עם ריף גיטרה-קלידים שמהווה את החותמת הכל-כך מוכרת של Dio. והבס.... איזה ליין, כמה פשוט ככה יפה. ואסור, פשוט אסור לכם לפספס את סולו הגיטרה החכם והמדהים של Campbell החל מדקה 2:56, ללא ספק אחד הגדולים והטובים בקריירה שלו.


אנחנו ממשיכים עם רכבת ההרים ועם הנשימות הכבדות של Dio שמכניסות אותנו לשיר "Breathless". שיר שמאוד מזכיר את דיו בתקופת "ריינבו" ונבנה על הריפים המעניינים של Vivian Campbell והשאגות המלודיות של Dio. אמרנו כבר בס? הקשיבו כאן ל- Jimmy Bain, בהחלט לא מורכב מבחינה טכנית אבל חכם וכמה כיף שהביאו אותו קדימה בהפקה הפעם.


הרצועה הבאה היא שיר אשר "כשמו כן הוא" "I Speed at Night". שיר ספיד-מטאל קלאסי שמציג לנו את היכולות הוירטואוזיות של כל הנגנים בלהקה.


סוגר את צד א' של הויניל "One Night in the City". אולי זה ישמע לכם קצת חריג, אבל החלטנו להמציא לכבוד השיר הזה מושג חדש – "פופ-מטאל". שיר קליט ויפיפה אשר שוב בנוי על הריפים הגאוניים של Vivian Campbell והשירה הדומיננטית של דיו.


הרצועה "Evil Eyes" פותחת את צד ב' של הויניל, עם הבי-מטאל אייטיזי קלאסי וקשה שלא לשמוע את הדימיון לתקופת Dio בבלאק סאבאת', לדוגמא בשיר "Turn Up The Night", במיוחד במשפטי הגיטרה של Vivian Campbell בין השורות בבתים.


בקטע "Mystery" אנחנו שוב חוזרים לפופ-מטאל של דיו עם שיר משופע בקלידים בסגנון שיהפוך לדומיננטי יותר באלבומו הבא של Dio. הקשיבו לשיר "Hungry For Heaven" מהאלבום "Sacred Heart" ותבינו על מה אנחנו מדברים. דיו מיצר פה נוסחה שמצד אחד תשמע כמו פופ טוב המונגש לדור ה- MTV ומצד שני תיצמד למטאל הקלאסי.


ולבסוף הגענו לדובדבן שבקצפת, היצירה "Egypt (The Chains Are On)" שמזכירה לנו את היצירות הגדולות של ריינבו מהתקופה הגדולה עם דיו, עם המקצב הכבד והגוון האוריינטלי – מטאל מזרח תיכוני – אה-לה "Stargazer". נראה שהיצירה הזאת מספרת את הסיפור של עטיפת האלבום, בכבדות החיננית השמורה לאמן המדהים הזה. ואנחנו לא יכולים לדבר על השיר המדהים הזה בלי להזכיר את קטע המעבר השקט באמצעו החל מדקה 3:12, קטע מלודי ויפה המזכיר לנו שוב כמה מגוון קולו של הזמר האלמותי הזה. קצת לא נעים לומר זאת אבל המלודיה בקטע השקט הזה ממש מזכירה לנו את המלודיה הקיימת במהלך הבתים של השיר "Susanna" של להקת הפופ הקיטשית "The Art Company", רחמנא ליצלן. כן, כן, תקשיבו למלודיה בשני הקטעים הללו ותשמעו את הדימיון. ושימו לב לנתון הבא, השיר "Susanna" יצא רק שנה לפני יציאת האלבום של Dio והיה להיט ענק, כך שגם אם זה לא גניבה מדעת, כנראה שזו השפעה של התת-מודע. שלא תטעו, אין לנו שום בעיה עם הדמיון הזה, זו הגדולה של Dio, מלודיה על גבול הפופ משולבת במטאל כבד עם שירה שטנית.


לסיכום, "The Last In Line" הוא האח הקטן של "Holy Diver" שכל-כך רוצה להידמות לאחיו הבכור, מחקה ומושפע ממנו, אבל עדיין לא מצליח להגיע לרמתו. זה עדיין אחד מאלבומי הקלאסיקה של Dio, אבל למרות גדולתו הוא לא מצליח להשתוות למושלמות של קודמו.


להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!