ב-15 במאי 1990 "Dio" הוציאו את אלבום האולפן החמישי שלהם - "Lock Up the Wolves".
האלבום היווה שינוי משמעותי עבור הלהקה מבחינת ההרכב, הסגנון המוזיקלי והתגובות הקהל והמבקרים.
האלבום כולל שינוי מוחלט של הרכב הלהקה. במהלך הקלטת האלבום Ronnie James Dio הרכיב צוות חדש לגמרי, צעיר יותר ובינלאומי, הכולל את Jens Johansson בקלידים (לשעבר Yngwie Malmsteen), הבסיסט Teddy Cook שהגיע מלהקת "Hotshot" שבהמשך שינתה את שמה ל- "Danger Danger", המתופף Simon Wright (לשעבר "AC/DC"), ואשף הגיטרה החדש והצעיר Rowan Robertson. רוברטסון בן ה- 17 זכה בתפקיד לאחר שרוני ג'יימס דיו קיבל 5000 קלטות להאזנה.
כמחצית מהאלבום נכתב כשהחברים לשעבר Jimmy Bain ו- Vinny Appice עדיין היו בלהקה. השניים מקבלים קרדיטים על הכתיבה במספר שירים מהאלבום. לעומתם רוברטסון מקבל קרדיט שיתוף בכתיבה על כל שירי האלבום, כאשר לג'והנסון יש שיתוף בזני שירים, בעוד לקוק יש רק אחד.
האלבום כולל תערובת של סגנונות הנעים בין מטאל מהיר ואנרגטי כמו "Walk on Water" ועד הארד רוק ובלוז איטי יותר כמו ב- "Evil on Queen Street" או "Twisted". עם זאת, הקצב הכללי של האלבום איטי יותר, לעיתים מונוטוני לעומת האלבומים הקודמים, מלבד "Wild One", שיש לו גרוב וקצב שמתקרב לספיד או אפילו לת'ראש מטאל, מה שהופך את ההחלטה למקם אותו כרצועת הפתיחה להגיונית מאוד.
האלבום "Lock Up the Wolves" כולל כמה רצועות בולטות. ל- "Hey Angel" יש לחן קליט ובלתי נשכח כאילו נלקח מהמפגשים של "Dream Evil". שיר הנושא "Lock Up The Wolves" הוא טראק חזק ואפל שמציג את הקול החזק והורסטילי של דיו. ל- "Night Music" יש את אחד מסולואי הגיטרה הטובים באלבום, והאינטרו של הגיטרה שלו הזכיר לנו את סגנון הנגינה של Angus Young, ו- "Evil on Queen Street" הוא רצועת בלוז נהדרת שלוקחת את הכותרת שלה ממעדניה בטורונטו שהיה לה כריך בעל אותו שם.
למרבה הצער, "Lock Up the Wolves" לא התקבל היטב על ידי המבקרים והמעריצים כאחד. דיו עצמו הביע חוסר שביעות רצון מהאלבום הקודם "Dream Evil", בתחושה שכתיבת השירים דאז היתה לטענתו לא גמורה וזקוקה להידוק. חלק מהשינויים שביצע ב- "Lock Up the Wolves" היו תגובה לכך, אבל למרות זאת, האלבום לא הצליח להתרומם או להרשים, וזה ללא ספק השפיע על מעמדה של הלהקה בקהילת המטאל, כשהוא הופך לאלבום שזכה בשיא שלילי של מכירות מבין אלבומי "Dio", למעט מיני אלבום ההופעה "Intermission".
בהקשר הרחב יותר, שנת 1990 היתה מבלבלת מאוד עבור סצנת המטאל. זמן של שינוי, שהציג להקות והרכבים גדולים ומוכרים זזים ונעים לכיוונים, סגנונות וסאונדים שונים. עבור חלק מאותם מטאורים, השינויים הללו היו מתגמלים ועוצמתיים, כמו במקרה של "Painkiller", "Cowboys from Hell" ו- "Rust In Peace", אבל אחרים הלכו קצת לאיבוד בדרך, כמו באלבומים "No Prayer for the Dying" , "Slaves and Masters" ו- "Eat the Heat". לרוע המזל, "Lock Up the Wolves" קרוב יותר לקבוצה השנייה. זו הייתה נקודת השפל של "Dio" אחרי 4 אלבומים מעולים, אבל עדיין, גם לו יש את רגעי הזוהר שמצדיקים האזנה. לא פלא שאחרי יציאתו לקח Ronnie James Dio חופש מההרכב "Dio" עם איחוד קצר של "Black Sabbath" באלבום "Dehumanizer", מהלך שנתן לו זמן להתארגן מחדש ולחשוב על הצעד הבא שלו...
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט