ב- 25 למאי 1983 הוציאו "Dio" את אלבום הבכורה "Holy Diver", אחד מהאלבומים המעצבים והמשפיעים ביותר על ז'אנר ההבי מטאל.
אלבום מושלם, חסר פגמים, שכל שיר בו הוא המנון, ללא קטעים גרועים או נפילות. אל תטרחו לחפש במילון הגדרה ל"מאסטרפיס", הוא כאן לפניכם וקוראים לו "צוללן קדוש".
אז איך השלמות הזאת נוצרה ?
מיד אחרי ש- "Black Sabbath" הוציאה את האלבום "Mob Rules" בשנת 1981, החלו חיכוכים בין חברי הלהקה, בעיקר על רקע העובדה ש- Ronnie James Dio קיבל הצעה מחברת "וורנר" להוציא אלבום סולו. חיכוכים אלה ילכו ויתעצמו במהלך ביצוע המיקסים לאלבום ההופעה "Live Evil" ובשיאם יעזבו Dio והמתופף Vinnie Appice את הלהקה. שניהם הרגישו מספיק בטוחים כדי להקים הרכב חדש. דיו פנה לחבר ותיק, הבסיסט Jimmy Bain שהיה איתו בלהקת "Rainbow", והזמין אותו להצטרף להרכב ההולך ומתהווה.
בכדי להשלים את מלאכת הרכבת הלהקה החדשה, יישם דיו את המודל המצליח של הקולגה Ozzy Osbourne וצירף ללהקה גיטריסט שהיה אז צעיר ולא מוכר, אך עם הרבה רעב בעיניים ואש בין אצבעות הידיים – Vivian Campbell האירי שהגיח הישר מההרכב "Sweet Savage" והוא בן 20 בלבד.
לא הרבה יודעים, אבל קמבל לא היה הבחירה הראשונה של דיו. הוא הזמין קודם כל את הגיטריסט Jake E. Lee שהיה אז חבר בלהקת "Rough Cutt" שהופקה על-ידי דיו ונוהלה על-ידי וונדי אשתו של דיו. Jake נענה להצעה והמתופף Vinnie Appice ציין שיש אפילו הקלטות מהחזרות שנערכו עם Jake. אבל Jake לא החזיק מעמד זמן רב בהרכב. הוא טען ש- Ronnie James Dio ביקש ממנו לנגן "בלוק קורדס" של יעלו על השירה שלו ויפריעו לה וכנראה שג'ייק הרגיש מוגבל ולכן עזב, כאשר זמן קצר לאחר מכן הוא עבר להרכב של Ozzy Osbourne.
הפלרטוט הקצר עם Jake E. Lee הוביל לכך שעד לצירופו של Vivian הספיקו Dio, Bain ו- Appice לכתוב את מרבית החומר לאלבום והלהקה החלה מיד בהקלטות.
דיו תיאר את תהליך ההקלטה כמאוד מרגש. היתה תחושה טובה באוויר והרגשה שהם יוצרים משהו טוב. אין ספק שהתחושה הזאת חילחלה היטב אל תוך השירים עצמם.
האלבום נפתח במלוא הכח עם שיר המחאה “Stand Up and Shout”, הכולל את כל האלמנטים הבסיסיים שיעצבו את המטאל של שנות ה- 80 ואילך, ריפים כסאחיסטים ומהירים וגיטרות מייבבות של קמפבל, שירה עוצמתית ורהוטה של רוני דיו ותיפוף רועם ואגרסיבי של Vinnie Appice, הופכים את השיר הזה לקלאסיקה.
מיד לאחריו מגיע שיר הנושא "Holy Diver" עם פתיחה אינסטרומנטלית שנועדה להכניס את המאזין לאווירה, כאשר לאחר קצת יותר מדקה מגיח לו אחד מהריפים הגדולים והנצחיים בז'אנר הזה, וכשקולו של דיו נכנס כבר ברור באופן שאינו משתמע לשתי פנים שמדובר כאן בהימנון מטאל נצחי. דיו הסביר שהשיר מספר על דמות מקבילה לישו הנמצאת בעולם מקביל ומקריבה את עצמה בכדי להציל את מאמיניה. השיר שכולל גם איזכורים מספר "ההתגלות" – חזון יוחנן בברית החדשה, מהווה ביטוי של מרד לחינוך הקתולי שדיו קיבל בילדותו.
עטיפת האלבום מתכתבת עם הסיפור של שיר הנושא ובה נראית דמות של כומר כבול בשלשלאות בין גלי הים הסוערים, כשמעליו מתנשאת בגאון דמותו של Murray. חלקכם אולי ירימו גבה בתהיה מי זה בכלל Murray. אז בדומה ל- Eddie של "איירון מיידן", Murray יופיע על גבי כל ארבעת עטיפות האלבומים הראשונים של Dio. מדובר בייצור בעל הקרניים והעיניים הבוהוקות והמלוכסנות עם אצבעות ידיים דמויות טפרי חיה שמסמנות את סמל הקרניים המפורסם של דיו. אגב, למי מכם שבאמת מתעניין, ניתן למצוא את סיפורו המלא של מוריי באתר הבית של דיו כאן:
זה באמת אלבום שכל השירים בו נטולי רבב ואשר אין בו אף תו אחד מיותר. "Gypsy" הבלוזי עם הצרחה המטלטלת של דיו לאחר האינטרו שגורמת לנו לצמרמורות בכל הגוף. "Caught in the Middle" עם הריף הקליט שהושאל מההרכב הקודם של קמפבל "Sweet Savage" ועם השירה המלודית על גבול הפופ. "Don't Talk to Strangers" האלמותי עם הפתיחה המלודרמטית שמרגיעה ומלטפת, רק כדי להוביל אותך "למטה", ביגון שאולה עם השאגה האדירה של דיו בדקה 1:06.
וממעמקי השאול הישר אל תוך הלב עם "Straight Through the Heart" שמפלח לך את הלב עם העצירות הפתאומיות, הדריבלים של ויני ועם קטע המעבר המלודי והכל-כך יפה, קטע אשר שמו הושאל משיר של ההרכב הקודם של קמפבל. "Invisible" שנפתח שקט, מלודי וקטן עם אקורדים מפורקים עטופים באפקט פלאנגר ובהמשך מתפוצץ בכבדות וכולל את אחד מהסולואים המעניינים של קמפבל באלבום. "Rainbow in the Dark" הקליט והעטוף בקלידים, ששוחרר כסינגל השני מהאלבום ואשר מילותיו הושפעו מהחוויה של דיו ואפיסי שהרגישו מבודדים וכלואים ב"בלאק סאבאת'", ממש כמו "קשת בחשיכה".
וכמובן השיר האפל והכבד "Shame on the Night" שנתפתח עם יללת התן שהושאלה מ- "Hush" של "Deep Purple" ופשוט סוגר את האלבום בצורה מושלמת.
לפני שההבי מטאל ניפח את שיערו, בטרם ההארד רוק התחפש לגלאם ובסנכרון כמעט מושלם עם עלייתו של הת'ראש, האלבום הזה נותר כאחת הקלאסיקות הבולטות של ההבי מטאל הטהור והשורשי, הכוללת רצף שירים מושלם שנחקק לעד בהיסטוריה של המטאל.
בשנת 2005 הופיע Ronnie James Dio בישראל, בגני התערוכה, בהופעה בלתי נשכחת בה ביצע את האלבום במלואו, כמו גם את מיטב השירים של הלהקות "ריינבו" ו"בלאק סאבאת'". אנחנו חותמים שמי שהיה שם חזה באחת ההופעות הגדולות בחייו.
אז עד שיש לאלבום מופתי כזה יומהולדת, לא תפנו קצת זמן להקשיב לו? Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט