• FaceOff - עימות חזיתי

Dire Straits - Love Over Gold

זה אלבום שהכותרת שלו אומרת הכל - "אהבה קודמת לכסף", אלבום שמהווה הצהרת כוונות! אלבום שכל כולו הבעת אומץ והליכה עם הלב. Love Over Gold - אלבום האולפן הרביעי של "Dire Straits" שוחרר ב- 20 לספטמבר 1982.



חמישה שירים יש באלבום הזה, חמישה קטעים שהקצר שבינהם נושק לקו 6 הדקות. אלבום שבו שיר הפתיחה האפי נפרש על פני למעלה מ- 14 דקות ושהסינגל המוביל ממנו הינו סוג של יצירה שאורכה כמעט 7 דקות.


הימים הם ימי תחילת שנות השמונים, עשור שרק השם שלו אומר הכל ויכול להוות ז'אנר מוזיקלי העומד בפני עצמו, עשור בו הקיטץ' והפופ לא נחשבו למילים גסות, עשור שהצליח אפילו לאלץ אומני ענק ותיקים ומצליחים להשתנות וליישר קו עם הסגנון המוזיקלי ועם המראה החיצוני הצבעוני.


אבל אז ודווקא אז, בוחר Mark Knopfler ללכת עם הלב שלו ולהעדיף "אהבה על כסף", ובמהלך שמשול להתאבדות (אין דרך אחרת לתאר זאת) להוציא תחת ידו אלבום עם שירים אפיים, מורכבים וארוכים עם השפעות של רוק מתקדם.


על-מנת להבין עד כמה המהלך הזה של Mark Knopfler ושל "Dire Straits" היה מסוכן, די אם נזכיר היכן היו באותו זמן להקות כמו "Genesis", "Yes" ועוד, אשר עשו בדיוק את הדרך ההפוכה על-מנת לשרוד. בנסיבות אלה, ההימור שנטל נופלר ביצירת אלבום עם חמישה קטעים שנפתח עם קטע אפי בן 14 דקות היה הימור מסוכן מאוד, שיכול היה אפילו לאיים על עצם קיומה של הלהקה, ולכן הבחירה של כותרת האלבום "Love Over Gold" מקבלת פתאום משמעות חזקה ומהווה סוג של אמירה אמיצה שמהדהדת גם היום 40 שנה אחרי.


אבל כפי שנראה מיד להלן, הנועזות של Mark Knopfler ושל "Dire Straits" עם שחרור האלבום הזה, התבררה כהימור מוצלח, אשר הוכיח שתמיד צריך להקשיב ללב.


דייר סטרייטס מגיעה לאלבום הזה עם שינוי בהרכב, כאשר לשלישיה הגרעינית של נופלר, הבסיסט John Illsley והמתופף Pick Withers, הצטרפו הגיטריסט Hal Lindes, אשר מילא את מקומו של David Knopfler אחיו של Mark Knopfler שפרש במהלך הקלטות האלבום הקודם, והקלידן Alan Clark.


כבר מהצלילים הראשונים של האלבום ניתן להבחין "בקפיצה הנחשונית" שביצעה "Dire Straits" מהרוק הבסיסי שאיפיין את שלושת אלבומיה הקודמים. שטיח הקלידים מקדם את פנינו ליצירה "Telegraph Road", אשר הולכת ומתפתחת באופן הדרגתי וכל-כך קסום, עם שילוב של חשמליות ואקוסטיות, פסנתרים וקלידים ומסתיימת בסולו המדהים של Mark Knopfler אשר נפרש על-פני חמש הדקות האחרונות של השיר ונדחף קדימה עם התיפוף הדוהר של Withers. את ההשראה לשיר קיבל נופלר במהלך סיבוב ההופעות השני של הלהקה באמריקה, שעה שישב בחלק הקדמי של האוטובוס אשר דהר על ה- "Telegraph Road", דרך המשתרעת על פני 70 מייל לכיוון צפון-דרום במישיגן. נופלר קרא אותה עת את הרומן "The Growth Of the Soil" של הסופר הנורווגי זוכה פרס הנובל Knut Hamsun, והוא ציין שהספר פשוט התחבר לו עם הדרך. השיר מדבר על הקידמה וההתפתחות של אמריקה ועל ההשפעה השלילית שלה על חלומו של אדם, בעיקר על האבטלה שהיא מביאה איתה. אנחנו חייבים לציין שהסיגנון בחלקים מסויימים של השיר, השירה, השילוב בין הפסנתר והגיטרה והרעיון הכללי שעומד מאחורי השיר הזכירו לנו את Bruce Springsteen.


האלבום ממשיך עם הסינגל הראשון והמצליח "Private Investigations", אשר לעניות דעתנו מהווה מיני יצירה המחולקת לשני חלקים. הראשון, שכולל את קטע השירה והשני את הקטע האינסטרומנטאלי. האינטרו המהפנט לקטע הראשון, מכניס אותנו לאווירה האפלה והמסתורית שמלווה אותנו אל תוך סיפור חייו של בלש פרטי, קשה יום, אשר מאס בעבודתו. צורת ההגשה של נופלר כאן פשוט גאונית ומגרה את הדימיון שמפליג אל תוך עולמו של הבלש. שילוב של דיקלום ולחישה מונוטוניים שמאלצים את המאזין להתמקד בסיפור המעשה ולהתמסר לשיר, כאשר ברקע נגינה רכה ומלודית המשלבת באופן מושלם בין נגינת פסנתר וגיטרה קלאסית. ואיזה קונטראסט מביא לנו הקטע השני עם הבס הפועם של John Illsley, אשר מאז ההופעה בארץ בשנת 1985, אנחנו לא יכולים להקשיב לו מבלי לדמיין את את אורות הבמה נדלקים ונכבים בסנכרון מלא עם הקצב שלו. השילוב בין הגיטרה הקלאסית והחשמלית כאן הוא בין היפים שקיימים ברוק, כאשר הריף החשמלי בדקה 4:48 לשיר מעביר בנו צמרמורת שמתפשטת בכל הגוף, גם בחלוף כמעט 40 שנה מאז שמענו אותו לראשונה.


צידו השני של הויניל נפתח עם השיר הקצר ביותר באלבום (5:50) והסינגל השני והאחרון ששוחרר מתוכו - "Industrial Disease", אשר הגיע למקום התשיעי בבילבורד האמריקאי. המדובר בסוג של שיר מחאה על המשבר בתעשייה הבריטית בשנות השמונים, האבטלה, והשפל הכלכלי. שיר קליט ומקפיץ אשר ללא ספק סגנונו ורוחו שורה על השיר "Walk Of Life" אותו תשחרר הלהקה 3 שנים לאחר מכן באלבום המופת "Brothers in Arms".


האלבום ממשיך עם שיר הנושא והבלדה המקסימה "Love Over Gold" המובלת על-ידי הפסנתר הקלאסי והמעט ג'אזי של Alan Clark. ניתן לראות בשיר הזה כחלק השני בסוג של טרילוגיה, שכתב נופלר בעקבות הפרידה מחברתו Holly Vincent, אשר זרקה אותו במהלך שיחת טלפון בעיצומו של סיבוב ההופעות של הלהקה באמריקה. בחלק הראשון של הטרילוגיה - "Romeo and Juliet" האישה עוזבת את הגבר, אך עדיין יש לו תקווה לחזור אליה, למרות שהיא כבר לא מעוניינת בו. בשיר "Love Over Gold" הגבר מאבד תקווה לחזור לבחורה והוא מבין שהיא השתמשה בו כדי לקדם את עצמה ואת הקריירה שלה. החלק השלישי הינו השיר האחרון באלבום - "It Never Rains" הוא כנראה אחד השירים עם המילים הכי בוטות וישירות של נופלר, אשר סוגר מעגל עם חברתו, לאחר שגילה כיצד הגורל התנקם בה מאז שעזבה אותו. המילים הבאות מתוך השיר ממחישות אולי בצורה הטובה ביותר את הדברים: "And your new Romeo was just a gigolo when he let you down"


מעניין לציין שבמהלך הסשנים לאלבום הוקלטו מספר שירים נוספים: "Private Dancer" אשר הוקלט במלואו אך לבסוף נופלר סבר שקול של אישה יתאים לו יותר והוא העביר אותו ל- Tina Turner אשר בנתה עליו אלבום קאמבק שלם, "The Way It Always Starts" אשר מצא את דרכו לפסקול הסרט "Local Hero" עליו עבד נופלר במקביל ו-Badges, Posters, Stickers and T-Shirts" אשר נכנס בסופו של דבר ל- EP שכלל ארבעה שירים ושוחרר בשנת 1983 - "ExtendedancEPlay".


למרות ההימור המסוכן שלקחה הלהקה, האלבום הצליח מאוד עם יציאתו, כשהוא מגיע למקום ה- 1 במצעדים במקומות רבים בעולם, ביניהם אוסטרליה, אוסטריה, איטליה, ניו זילנד, נורווגיה ובריטניה. למי שלא ממש מכיר את "Dire Straits" יש נטיה לדלג על האלבום הזה, שכן הוא אינו מכיל להיטים כמו האלבומים האחרים. יחד עם זאת, לעניות דעתנו מדובר באלבום הטוב ביותר של הלהקה הממחיש את הוורסטיליות ואת יכולת היצירה המדהימה שלה.


להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!