פינה בקטנה...
אחרי 18 שנה, כן, כן 18 שנה שיחררו "Faith No More" את האלבום השביעי והאחרון שלהם נכון להיום
בשם "Sol Invictus".
זה אולי ישמע יומרני, מנותק מהמציאות ואפילו חצוף לומר שהאלבום הזה נשמע בדיוק כמו שהוא היה צריך להישמע והמשכו הטבעי של האלבום הקודם, אבל לא אכפת לנו כי זו בדיוק הלהקה וזה הסגנון שלה !! יומרני, מנותק, חצוף, אקלקטי, מחוספס וישר לפנים.
(Photo: Ricardo DeAratanha)
אז למרות שזהו אלבום ה"קאמבק" של הלהקה אין כאן להיטים חזקים או שירים שתופסים אותך מהשנייה הראשונה אבל האלבום הזה ללא ספק מלא בפיית', מלא מכל הכיוונים. כמעריצים של הלהקה לא היה אכפת לנו בכלל שאין פה משהו קליט, אנחנו היינו מאושרים בחלקנו שקיבלנו עוד חומר חדש מהלהקה, כמו מסומם שעזב את מכון הגמילה לפני מספר שנים אך פתאום הוא מקבל פלאשבק חזרה לדברים הטובים שהעניקו לו הסמים. רק לשמוע את קולו של פייטון עם התופים של בורדין, עם הבס של בילי, הקלידים של רודי והדיסטורשן של ג'ון מכניס בנו אושר גדול.
יש שאמרו, איך אחרי 18 שנה יש להם רק 10 שירים לשים באלבום או למה יש שירים באלבום שמזכירים מאוד שירים קודמים שלהם. אז אנחנו חושבים שזה רק מחזק את העובדה שההרכב הזה שם $#@%& על כולם ופשוט עושה מה שהוא רוצה, חבורת כישרונות ייחודית שהולכת עם האמת היצירתית שלה.
למרות שציינו כבר שאין כאן להיטים חזקים יש כאן לא מעט שירים מעולים שיעיפו אתכם, יבעטו בכם ויפרקו אתכם כמו כירופרקט שיש לו בטן מלאה על המדינה, כמו: "Superhero", "Separation Anxiety", "Motherfucker" ולמרות היותו קצת רך השיר הנושא את שם האלבום ייקח אתכם איתו ללא התנגדות.
אז תלחצו פליי, אתם רוצים את זה ב- Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט