• FaceOff - עימות חזיתי

Faith No More - King For A Day...Fool For A Lifetime

האלבום "King For A Day...Fool For A Lifetime" החמישי של "Faith No More", יצא ב-28 למרץ 1995 והוא כרוך בעזיבה, תאונת דרכים ומוות.


אולי השם מתאר קצת את מה שהחברים הרגישו אחרי "Angel Dust" אבל אכן במשפט "King For A Day…Foo For A Lifetime" יש חומר למחשבה...


תאונת הדרכים...

האלבום הוקלט באולפן "Bearsville Studios" שנמצא באמצע היער בביקתה נידחת ב- "Woodstock". הנסיעה אל האולפן הייתה דרך שביל עפר של יותר משלושה ק"מ שברובו היו שברים של עצים, סלעים ואבנים. במהלך אחת הנסיעות לאולפן, שבה Mike Patton נהג ברכב ובתוכו היו גם Mike Bordin וטריי, הם עברו תאונת דרכים קשה. במהלך הנסיעה התפוצצו צמיגי הרכב והחברים מצאו את עצמם מתגלגלים ומתהפכים עם הרכב בין הסלעים והעצים ביער. אף אחד מהחברים לא נפגע קשה אך Mike Patton סיפר שהם כולם הרגישו "שראו את אלוהים" וזו הייתה חוויה שמאוד השפיעה על כל אחד מהם, בואו נגיד שלאחר מכן הם המעיטו לצאת מהאולפן, לא שהיה להם יותר מדי מה לעשות מסביב.


העזיבה... כבר בעבודה על "Angel Dust" התחילו הסדקים בין הגיטריסט Jim Martin לבין שאר חברי הלהקה, הכיוון המוסיקלי שאליו כיוונה הלהקה לא מצא חן בעיניו ונראה לו יותר מדי "רכרוכי". במהלך ההקלטות ל-Angel Dust הוא החל להיעדר באופן ממושך מהחזרות וכמעט ולא תרם לכתיבת האלבום. מיד לאחר סיום סיבוב ההופעות לאלבום בשנת 1993 הועזב ג'ים את הלהקה, יש שמועות שהוא פוטר בפקס ע"י הקלידן Roddy Bottum.

הקלטת האלבום ארכה תשעה חודשים שבארבעה מתוכם הם חיפשו גיטריסט חדש וניסו להכניס אותו לעניינים. הגיטריסט Trey Spruance שמנגן עם Mike Patton בהרכב המוטרף "Mr. Bungle" החליף את ג'ים והצטרף להרכב. הוא אמנם ביצע כמעט את כל תפקידי הגיטרה אבל היה שותף לכתיבה של ארבעה שירים בלבד מתוך ה-14. הכתיבה התבצעה בעיקר ע"י Mike Patton, Mike Bordin והבסיסט Billy Gould. שיתוף הפעולה לא נמשך הרבה זמן ומיד לאחר סיום ההקלטות לאלבום עזב טריי את הלהקה. בסיבוב ההופעות לקידום האלבום החליף אותו Dean Menta שהיה טכנאי הקלידים של הלהקה בסיבובי ההופעות הקודמים.


המוות... התקופה בה הוקלט האלבום, הייתה התקופה הנוראית ביותר בחייו של הקלידן Roddy Bottum. אביו מת באותה שנה וגם מותו של Kurt Cobain השפיע עליו קשות. באותה תקופה רודי היה מכור להרואין וכשאביו נפטר הוא חטף התמוטטות עצבים. בנוסף לכך הוא היה חבר מאוד קרוב של Courtney Love (שהייתה לכמה רגעים הזמרת של הלהקה בתחילת דרכה) אשתו של קוביין והמוות של קוביין הוסיף עוד יותר לתחושת ההתמוטטות. באחד הראיונות סיפר רודי שהוא כמעט ולא השתתף ביצירת האלבום כי כל התקופה הזו הייתה שחורה מבחינתו, הוא היה מנותק לחלוטין מכל היצירה והעשייה של האלבום.


כמו בכל אלבום של הלהקה, האקלקטיות, המגוון והשוני בה לידי ביטוי בצורה משמעותית, אך באלבום הזה בניגוד לאלבום הקודם היא התקבלה בהתלהבות נמוכה יותר ומאחר והיו חסרים כמה להיטים האלבום לא קיבל את ההכרה הראויה לו. אבל מבחינתנו זה אלבום גדול! הלהקה כאן במיטבה והכיף הזה שהיה באלבום הקודם נמצא גם כאן...


השינוי בסגנון בין השירים מעיף אותך למקומות שלא ציפית, הסאונד של הגיטרות והתופים כל-כך מיוחד שאתה מרגיש כל תו אצלך בוורידים, בזמן שהמילים והקול של Mike Patton גורמים לך צמרמורות בכל הגוף.


האלבום נפתח חזק עם השיר "Get Out" עם הסנייר אותו אנחנו כל כך אוהבים של Mike Bordin והבס של בילי ישר זורקים אותנו קדימה כמו הפטיש שמכה בכדור במשחק הפינבול.


משם כבר משנים סגנון ועוברים ל- "Ricochet" שהיה הסינגל השני שיצא מהאלבום. ללא שום קשר לטקסט של השיר, הוא נכתב ביום מותו של קורט קוביין ובמהלך ההקלטות עוד לפני שניתן לו שם הוא נקרא Nirvana. הוא אחד השירים האהובים עלינו באלבום עם כתיבה מדהימה מצד Mike Patton.


מיד אח"כ עוברים לעוד שינוי כיוון עם אחד השירים הגדולים באלבום "Evidence", שיש לו גם קליפ מדהים. סגנון הג'אז של השיר וקולו המהפנט של Mike Patton לוקחים אותך לאיזה מועדון מחתרתי וחשוך בו אתה שותף את יגונך עם כוס וויסקי. השיר יצא כסינגל שלישי מהאלבום והוקלט גם בשלוש שפות נוספות: איטלקית, פורטוגזית וספרדית. מייק משתדל לשיר אותו בשפה המקומית בכל פעם שהלהקה מופיעה במדינה אחרת.


אחרי שסיימנו את המשקה הגיע הזמן לקום מהשולחן לקבל קצת בראש ממייק וללמוד ממנו דבר אחד או שניים, "The Gentle Art of Making Enemies". שיר חזק, מאוד דינמי ומשתנה ממש כמו האוקסימורון בכותרת שלו בין "עדין" ו- "אויב". וואוווו איזה ריף פתיחה, איזה תיפוף, איזה קצב ואז... נפילה, הכל נשען על הבס הפועם של בילי גולד והשירה המלטפת של Mike Patton, אבל אז הכל שוב משתנה וקולו של מייק הופך מעוות ממש כמו הריף שמלווה אותו וגם אותנו לפזמון המטורף שנשען על ריף הפתיחה האגדי.



לא ברור איך החצוצרות ומבנה המחזמר ב- "Star A.D". קשור פה לתוכנית אך Mike Patton בכישרונו יוצא הדופן מצליח לחבר את כל הבלאגן הזה ואנחנו מקבלים מעין אתנחתא "קומית" של שיר שכולו סביב שני בתים וחצוצרות, רק בגלל בדיחה שלא הובנה כראוי...


חוזרים לטרוף האופייני עם "Cuckoo for Caca", תזמורת שלמה של חוסר שפיות שגורמת להנאה גדולה ומרובה ואנחנו צועקים יחד איתו "You Can’t Kill It". שיר שלא ניתן להכניסו לשום ז'אנר או לתת לו הגדרה !


איפה היינו? אה כן...אנחנו מזכירים לכם שאתם מאזינים לאלבום של להקת ה-רוק Faith No More כי בשיר "Caralho Voador" צריך לזכור זאת. עוברים לסגנון הבוסה נובה עם שיר שהפרוש שלו מפורטוגזית הוא flying dick. מייק סיפר שהשיר הוא על בחור מבוגר שנוסע במכונית שלו ברחבי העיר בדיוק כמו זין זקן עם כנפיים ושכל אחד/ת מכם יקח את זה לאן שהוא רוצה.


ממשיכים עם הטרוף ל- "Ugly in the Morning" ואנחנו כל כך אוהבים את Mike Bordin...אתם יודעים שהוא היה גם המתופף של "Black Sabbath" ושל Ozzy Osbourne. אין ספק שגם טריי עושה פה עבודה מדהימה עם הגיטרה בזמן שמייק מאבד את שפיותו עם המילים.


הסינגל הראשון שיצא מהאלבום וגם השיר הבולט ביותר באלבום "Digging the Grave" מכניס אותך למצב התקפה ! רוקנרול טהור, איזה יופי של גיטרות, איזה יופי של Mike Bordin ואיזה יופי של Mike Patton. קטע השבירה בשיר עם הסנייר והבייס דראם של בורדין פשוט מתפוצץ באמצע !


האלבום מאט שוב עם "Take This Bottle" מעין בלדה קלאסית שמלווה בקלידים ומספרת את סיפורו של גיבור שנפרד מבת זוגתו ומקווה לימים טובים יותר, עכשיו היא צריכה ללכת ולתת לו להרגיש את הכאב ואולי בעתיד הם יהיו ביחד בזמנים טובים יותר.


עם נגיעות אקוסטיות "King for a Day" שנושא את שם האלבום הוא גם גן השעשועים של Mike Patton מבחינה ווקאלית שמרגיש פה דומיננטי יותר משאר השירים. מבנה השיר עם האקוסטי שמתחבר לחשמלית ועולה בפזמון בעוצמה הוא מהפנט וסוחף. אחד השירים האהובים עלינו באלבום.


השיר "What a Day" נמצא שם כדי שאתם תוכלו לקחת את כל מה שצברתם באותו היום, השבוע ולפרוק אותו בצורה הכי גרוטאסקית שיש. למה? כי אתם גיבורים שעברתם את כל מה שעברתם וספגתם ובכל זאת אתם מחזיקים את עצמכם מלהתפרע ולאבד עשתונות.


שני השירים שסוגרים את האלבום "The Last to Know" ו- "Just a Man" הן שתי בלדות נעימות ומחבקות שמלטפות וסוגרות לך את האלבום המופרע הזה.

הם מעניקים את החתימה של להקה שלא ניתנת להגדרה, לא ניתנת לריסון ולא ניתנת לאפיון וזה הדבר הכי גדול והכי זוהר ובוהק של הלהקה המדהימה והכל כך אהובה הזאת. אז בואו נשיר ביחד... And every night I shut my eyes" So I don't have to see the light Shining so bright "I'll dream about a cloudy sky, a cloudy sky


להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music.

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

269 צפיות

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!